אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן יד

סימן יג

ר"ח שבט כ"ז לאסק שוי"ר

לכבוד ידידי הרב המאה"ג מ' משה אהרן נ"י אבד"ק זלאטשוב

מכתבו בדבר אלמנה ולה בנים ששה ומלאכתה מעשה אופים ובמות בעלה לקחה לה נער אומן לביתה ובעת המלקוח נתנה לפדיונו שני מאות רו"כ כי קותה שתנשא לו ועתה קרובי הנער מסיתים לבלתי ישדך אתה והיא מינקת רק זה שני ירחים לפי דברי' הי' לה כאב וצוה עלי' הרופא לתת הילד למינקת ופסק חלבה אם יש להתיר עפ"י דברי הפנ"י בקו"א לכתובות כי הילד עתה בן י"ח חודש כי היא עני' ואם לא תנשא ימותו כולם ברעב ח"ו:

תשובה אם כי לכאורה יש להביא ראי' לדברי פנ"י שכתב דאחר ח"י חדשים אין כ"כ סכנה לולד רק על צד המיעוט מהא דכתובות ד"ס דפליגי במינקת לר"מ עד כ"ד חודש לא תארס ולר"י עד י"ח ואמר אביי חדא דר"מ ור"י ה' כר"י וקשיא דמה פסיקא לי' דהלכה כר"י כיון דאיכא סתמא כר"מ בגיטין דע"ה בע"מ שתניקי את בני כמה מניקתו כ"ד חדשים ר"י אומר י"ח וכיון דסתמא כר"מ הלכה כסתם משנה ולא הוי סתם ואח"כ מחלוקת כמ"ש תוס' ביצה ד"ב ע"ב לכן צ"ל דנהי דאורח להניק כ"ד חודש דלא כר"י ולכן בתנאי מכוין לכ"ד חודש כי אורחי' אבל מיהת שיהי' לתא דסכנה בפחות מכ"ד חודש וא"כ אין להחמיר במינקת חבירו יותר מח"י חדשים כיון דיהי' סכנה יותר מי"ח חודש לא סתם לן תנא והדרא לכללן דר"מ ור"י ה' כר"י וא"כ נהי דקיימא לן כרב ושמואל דבעי כ"ד חודש י"ל דגם אינהו מודים דלא הוי סכנה כ"כ רק לפי שאלמנה מחויבת כ"ד חודש א"י להפקיע מחיובא להנשא או דמיעוט יש דאיכא סכנה כדברי הפנ"י:

אבל קשה הא דאמר שם הן הן דברי ב"ש וב"ה וארשב"ג לדברי האומר כ"ד חודש כ"א לדברי האומר י"ח ט"ו ופי' האס"ז דקאי אב"ש וב"ה דלא מיירי לענין נשואין דאל"כ איך אמר רשב"ג כ"א וט"ו רק מיירי לענין אורחא בהנקה ונפקא מינה דאם פי' וחזר למהוי כיונק שקץ א"כ איך לדברי אביי דאמר דהלכה כר"י נגד סתם מתניתין ע"כ מחלק דלענין מינקת חבירו להנשא סגי בי"ח דפסק הסכנה אבל אורח להניק כד"ח א"כ איך תני' הן הן דברי ב"ש הא י"ל דב"ש מודים לענין נשואין לדבר"י ולמה הוצרך לומר אביי ועוד ב"ש וב"ה ה' כב"ה הא לפי סברתו לחלק בין סכנה לאורחא בהכי א"כ אף ב"ש י"ל דמודים דתנשא לאחר ח"י חדשים אלא ע"כ דלא מחלקינן כלל דכל שאורחא להניק אם מגרע מאורחא איכא סכנה ואביי עיקר ראיתו מהא דהתיר ר"ח ועלה קסמך. או די"ל דכיון דב"ש התירו בפירוש עד כ"ד משמע דאיכא סכנה אבל מתניתין דגיטין דלא פירש דקיי"ל אפילו דו"ה שנים א"כ שפיר אורחא בכ"ד חודש ומחויבת להניק כד"ח כאשר התנה מסתמא אבל ב"ש דהתירו אף בפירש דאיכא איסורא דיונק שקץ מוכח דאיכא לתא דסכנה א"כ שפיר אמרו הן הן דברי ב"ש דגם במינקת לא תנשא וא"כ כיון דקיי"ל בפירש דחוזר לינק עד כד"ח מוכח דאיכא סכנה דלא כס' הפנ"י:

ואפשר לומר דרק בשביל מועט סכנה נמי החמירו במינקת והקילו בפירש לינק עד כד"ח מיהת אין לבנות דיק מדברי הפנ"י דשם בלא התחילו להניק איירי דבל"ז מחלוקת ישינה עי' בספר גבורות אנשים וגם פסק חלבה וכבר מה שנתנה להניק ע"פ הוראת טעות וכבר נשתדכה אבל בנ"ד שהניקה רק כשני חדשים נתנה להניק וזה לא מקרי פסק חלבה כי אפשר לשוב החלב כמ"ש הרא"ש בתשובה בפי' דברי הגאונים שהצריכו נתנה למניקה ג"ח קודם מיתת בעלה והובא בב"י סי"ג וגם לא הי' לה היתר חכם גם לא נשתדכה עדיין כי א"כ הי' מחויב לישבע שלא יכנוס לביתה. ודברי הפנ"י אין להם שורש בדברי הראשונים והרא"ש בתשובה החמיר אפילו בנתנה בחיי בעלה עד כ"ד חודש ולא הקיל בט"ו הגם כי אין משיבין את הארי הפנ"י ז"ל עכ"ז הבו דלא להוסיף עליהם:

ויש להביא ראי' דאיכא סכנתא עד כד"ח מדברי רא"ש יבמות שמביא ראי' להר"י מאורליינש דבקידש לא יוציא בגט לפי דכלה אסירה לבעלה כנדה מאריסי' דאביי דלא צוה להוציא ומה ראי' דלמא קודם טו"ח דאיכא סכנה גמורה יוציא אבל בתר טו"ח דכיון דליכא כ"כ סכנה דבאמת הא דתני' מעוברת ומינקת דיוציא שם לא נתפרש זמן רב בכתובות בהא דלא תארס ולא תנשא עד כד"ח. וכה"ג מחלק נ"י יבמות דבעקרה כיון דרק משום לא פלוג לא יוציא אלא ע"כ דהסכנה שוה עד כד"ח. ויש לדחות כיון דתני' סתמא יוציא משמע כל הזמן דאל"כ הוה לי' לפרש. ואין קושי' על הפנ"י:

אבל ראיתי להמ"ל פי"א מגירושין תמה אתה"ד שהביא בשם א' דדוקא במזיד יוציא אבל בשוגג רק יפריש מהא שהקשה הרא"ש דלא צוה אביי לאריסי' להוציא דשם שוגג עפ"י הוראת טעות הי' ונהי שכתב התה"ד בת"ח דהוי כמזיד זהו שייך לתולה בהוראתי אבל אריסי' דאביי תולה באביי הי' עכ"ד ועפי"ז נ"ל להכריע דדוקא בג"ח הבחנה דליכא סכנתא רק איסורא לכן בשוגג לא מחמירין להוציא אבל במינקת דחמירא סכנתא מאיסורא אף בשוגג יוציא וע"ז שפיר הרא"ש חולק אדברי התה"ד אבל לענין הבחנה מודה דבשוגג לא יוציא לכן יפה עשה הרמ"א דבסי' י"ג ס"ו הביא פלוגתא לענין שוגג לענין תוך צ' יום ובסעיף י"ב לא הביא די"ל דבמינקת דהוה להא דסכנתא אפשר דהכריע דיוציא אפילו בשוגג ולפ"ז אם כדברי הפנ"י מה פשט מאריסי' דאביי הא שם שוגג הי' ולא הוי סכנה כ"כ לכן לא יוציא אלא ע"כ דגם אחר טו"ח לדידן איכא סכנה עד כד"ח:

שוב ראיתי להא"ז בתשובה סי' תש"מ להרב ר"מ חסדאי נסתפק הא דאמרינן ערוקי מסתייע דוקא בהבחנה דקל אבל מינקת דחמורה לא מהני תו רצה לומר דאחר טו"ח או י"ח חדשים לא הי' כהן מגרש דסמכינן ארשב"ג ואר"י עוד חידש דבשוגג לא יוציא בגט והביא ראי' מאריסי' דאביי דלא נתבאר יוציא בגט עכ"ד בקיצור לכאורה יש קצת סייעתא לדברי הפנ"י אבל מ"מ דשם לכפותו להוציא בכהן הוא דמקילין אבל מ"מ יפריש אבל לצרפו להקל לכתחילה מנין לנו ובא"ז גופי' ה' יבום הביא ראי' מאריסיה דאביי דבקידש לא יוציא אלמא דהא"ז אף בשוגג ס"ל דיוציא:

וראיתי להשבות יעקב חלק א' סי' צ"ה שרצה ללמוד מדברי הר"י מינן שהתיר מופקרת מינקת דהואיל והתירו לשחרר האמתא אע"ג דמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ואפילו אביי התם רק דהוי איסור תורה אבל מינקת דרבנן נדחה מפני מכשול רבים א"כ כיון דמבואר בח"מ סי' ר"ל דמשחררין עבדים לטובת יתומים ה"ה דנדחה איסור מינקת חבירו עכ"ד א"כ לפי"ז הי' היתר בנ"ד שאל"כ ימותו ברעב ח"ו:

אבל באמת כתבתי להרב המנוח ע"ד שאלה מאתו בק"ק אפאטשנא הוא הרב הגאב"ד מ' יצחק ז"ל כי גוף דברי המהר"י מינץ לכאורה תמוהים דמאי הדמיון אם דחינן עשה דשחרור מקמי מצוה דרבים אבל סכנה דאיכא במינקת סכנת ולד האם בשביל מ"ע דרבים נכניס הולד בסכנה רק הרי"מ איירי בזונה דלא נועיל בתקנה שאפילו אם לא נתירה להנשא תתעבר בזנות ונהי דאשה מזנה מתהפכת ומזנה זהו אפשר בזונה שאינה מופקרת שרוצית להסתיר מעשי' לכן מתהפכת אבל מופקרת שאינה בושה אינה מתהפכת כלל והא דהתיר ר"י במזנה משום הבחנה לפי דמתהפכת הוא בזונה שאינה מופקרת דבזונה שהיא מופקרת בל"ז מתירין משום מצוה דרבים ואפילו ר"מ מודה. וא"כ כיון דאין תקנה נגד סכנה רק אסורה משום לא פלוג אטו שאר מינקת א"כ שפיר לאיסור דרבנן בעלמא דליכא סכנה למד שפיר משחרור אבל במינקת דאיכא סכנה רק לטובת יתומים אין ללמוד כלל משחרור דחמירא סכנתא מאיסורא:

הן אמת שק"ל דהא ביבמות דמ"ב פריך דידה נמי ממסמסא לי' ומשני לא יהב לה בעל וא"כ למה תוכל לתת למינקת דלמא הדרא ותפסק חלבה ועכצ"ל דכשלא תנשא אז ממסמסא לי' משלה אבל כשיהי' לה בעל רשות בעלה עלי' ומה"ט כתב הא"ז בתשובה תש"מ דבקידש לא יוציא לפי דעדיין אין רשות בעלה עלי' ותוכל למסמס ואנכי במ"א ישבתי דעת האומרים בקידש דיוציא ואכ"מ מיהת לפ"ז הוי תקנתא לסכנה במה שלא תנשא אפילו תתעבר תמסמס בבעים אבל אם תנשא לא יהב לה בעל וא"כ עדיין איך למד המהרי"ם מאיסור לדבר שיש חשש סכנה:

אכן נראה דמהרי"ם לא הקיל רק בבן זנונים הואיל ובזונה בל"ז רבו המקילין ע"פ שיטת הר"ש הזקן לכן נהי שלא הקיל מטעם זה לבד רק במופקרת לזנות אז הוי סניף משום מצוה דרבים להתיר וגם לא עשאו רק לסניף בלא התחילה להניק אבל באלמנה שהיא מופקרת לזנות גם המהרי"ם לא הקיל בשביל האי טעמא לחוד. תדע דהרמ"א בסי' י"ג אחר שהביא פלוגתא בזונה מינקת סיים ויש להקל במופקרת ואילו באלמנה מינקת לא הקיל במופקרת מדלא כתב אאלמנה כן מוכח דרק לסניף מהני אבל בנ"ד דמדינא דגמרא איפסקא הלכה לאסור נתנה בנה למניקה מי יקיל בשביל האי טעמא לחוד ועיין בד"מ סי' י"ג שהביא דהתיר אלמנה מופקרת אבל בגוף תשובה ליתא:

ובר מן דין אין בראיית הש"י ראי' כלל דנהי דבשביל טובת יתומים דחינן איסור אבל כאן הוי חובתו של היונק הזה למה נשתדל לטובת של אלו במה שהוא רעתו של חבירו ול"ד לדינא דמהרי"מ. ובזה נדחה ג"כ ראיית הגאב"ד אפאטשנא ממעות של יתומים דמלוין ברבית דרבנן דנהי לטובת יתום דחי איסורא דרבנן אבל לא בדבר שהוא רעת יתום אחר ותו דכיון דגזרו משום דאי לא א"כ לא מקיימא תקנתא דרבנן א"כ ה"נ אם נתיר לטובת יתומים נתיר אף שלא לטובת יתומים ומיעקרא תקנתא דרבנן:

עוד נ"ל דהנה בש"מ ב"מ ד"ע אהא דמעות יתומים מותר להלות בריבית ופריך מי ספינן להו איסורא יתמי דאכלי לאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו ומשני ברבית דרבנן וכתב בשם הרשב"א ז"ל דמי ספינן להו איסורא לאו דוקא דאפילו למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו ה"מ כשעושה הקטן מעשה בידים אבל כאן אין הקטן עושה מעשה ואנן לא קעברי שאין המעות שלנו רק דלמה נותנין להם מעות שאינו שלהם עכ"ד מעתה אין ראי' מא"ר דדחינן איסור דרבנן לטובת יתומים דשם ליכא איסור אף בר"ק דאין קטן עושה בידים רק שאין ממון שלהם וזה שייך בריבית קצוצה דיוצאה בדיינין אבל א"ר דאין יוצאה בדיינין א"כ המעות שלהם שפיר שרי, כיון דאין עושה קטן מעשה בידים אין מצווין להפרישו וא"כ לא נדחה איסור דרבנן כלל בשביל טובת יתומים משא"כ האלמנה ובעלה שיעברו איסור בידים והם גדולים בשביל טובת יתומים מנין. וממילא גם ראיית הש"י נדחה דשם לעולם בהם תעבודו המצוה על האדון ולא על אחר תדע דהרשב"א תי' אח"ע וחב"ח דכופין לשחרר שהקשו תוס' וכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חברך ותי' דכיון דב"ד פטרו העבד משעבוד תו ליכא מצוה דבל"ז לא ישתעבד וקשי' איך אנן מבטלין מ"ע דלעולם בהם תעבודו כדי שיזכה העבד לכן עכצ"ל דאין המצוה רק על האדון וא"כ אנן מצינן לשחרר לצורך יתומים כיון דאינו עבדנו לא נעבור אעשה והקטן א"ע מעשה בידים אבל מינקת דהם גדולים ועושים מעשה אין סברא כלל לדחות איסור דרבנן לצורך יתומים:

הן אמת דבח"מ סי' ר"ל והוא מגיטין דנ"ב דמוכרין לאחרים והם מוציאים אותם לחירות אלמא דגם לעשות מעשה מתירין אבל זה גם לדברי הש"י קשה דמה תועלת יש ליתומים במה שאחרים מוציאים לחירות כיון דכבר נתנו דמיהם יחזיקו אותם לעבדים ואמאי מותר לשחרר דאין סברא להם דאם לא נתיר להם לשחרר ממנעי ולא זבני וכההיא דגיטין דל"ז ממנעי ולא פרקי דבשלמא התם פודין לשם מצוה ואם יהי' עבד לרבו ראשון לא יפדו אבל לקנות עבדים ודאי הרבה קונים יש אבל זה ל"ק דשם נאמר דמוכרין להם ע"מ שיוציאו אותם לחירות א"כ אם לא יוציאו אותם לא יהי' העבד שלהם דמכירה בטלה א"כ לא יוכלו האחרים לקיים בהם תעבודו דאם לא ישחררו לא יוכלו הם לעבוד דמכירה בטלה וכיון דל"מ לקיים העשה לא עברי אשחרור כלל:

וגדולה מזה נ"ל דהר"ן הביא י"א דעשה דבהם תעבידו אינו אלא כמו לא תחנם ולצורך מצוה שרי ונהי דחלקו עליו מ"מ דוקא היכי שלוקח מקצת דמיו אבל כל שלוקח כל דמי העבד כבר קבל כל טו"ה מן כל עבודתו הוי כמו שעבד בו ולא עבר ומ"ש התוס' בחצי עבד וחב"ח דעבר בעשה אף דכותב לו שטר על חצי דמיו היינו כיון דעתה עני הוא ואינו שוה שטרו כלום דאפילו לנגיעה בעדות שפוסל אפילו בדרך רחוקה ונפלאה שמא יתעשר ל"ח לנגיעה כמ"ש תוס' ב"ב דמ"ה ובח"מ סל"ז אבל כשמשיג דמיו מלמוכרו לאחרים או לעצמו ש"ד וזה לדעתי נכון. עוד י"ל דמיירי שמשחררין לדבר מצוה להשלימו לעשרה ומ"מ יתמי לאו בני מיעבד מצוה ובעינן שימכרו לאחרים ואחרים משחררין כמ"ש תוס' גטין ל"ח בטעמו וא"כ ראית הש"י נדחה מכל וכל:

איברא לכאורה דברי הש"י יש לו סיוע מהא דבכורות דל"א כל פסולי מוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מבכור ומעשר שהנאתן לבעלים ומוקי לה במעשר של יתומים דאוקמי אדאורייתא אלמא דבשביל יתמי בביתא מזדבין אף דאסור לגדול. אמנם כיון דהבלעה לגדול נמי שרי גם ביתמי הקילו אבל מינקת דגזרו אפילו גמלתו ונתנה למניקה אפילו נשבעה המינקת אין לדמות תק"ח זה לזה. וראי' לזה מדברי תוס' שם הבכור ומעשר מדאוריתא א"נ באיטליז וטרחו להביא ראי' מתמורה וסנהדרין ולא הביאו ממקומו מדמעשר של יתומים א"נ באיטליז דאיכא רוחא ליתמי ע"כ דאורייתא הוא אלא ע"כ דאין זה ראי' דלא כל איסור דרבנן התירו בשביל יתמי תו מדאמרינן גיטין דנ"ב תורמין ומעשרין לאכול ולא להניח והא מעשר בזה"ז דרבנן ולמה מפסידין ליתומים המעשר ליכלו בטבלו דאין בזה אלא איסור דרבנן לקטן אלמא דאפילו לקטן לא ספינן איסור דרבנן בשביל רוחא דיתומים מכ"ש שיעברו הגדולים בשביל רווחא דידהו. ע"כ אין בידינו להתיר האשה הזאת ומהראוי לראות אשר יתקשרו יחד וישבע שלא יסור לביתה כנודע כו'. דברי דו"ש:

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה