שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש
סימן יג
יום ו' ה' שבט תרכ"ז
שנית להרב וכו' מ' אהרן פנחס אבד"ק פראשקי
מכתבו קבלתי מ"ש דבכה"ג באונס היינו שלא כדרכה דאל"כ הוי מ"ע ופסולה לכה"ג כמ"ש היש"ש. כמה זרים הדברים דאטו לא משכחת ברצון שלא כדרכה וגם בה"ג לא העתיק כלל דכשרה לכה"ג רק לכהונה וכדרכה נמי כשרה לכהונה. תו תמה עלי דבארוס וארוסתו מה מהני רוב בעילות מ"מ תיאסר על בעלה חדא דהא קא מודה י"ל דאה"נ דלא מהני רק לולד ועוד כבר הוכחתי דלבעלה ל"ח דאפקרה ולא עיין יפה בדברי תו כתב דא"כ מה משני חבושין בבית האסורין שמא אפקרה קודם ג"ז אינו דרק בשעה שרוח זנונים התעה חיישינן שנבעלה גם לפסול לה אבל זמן הרבה לא וכמ"ש מהש"ך יו"ד סי' א' לענין שוחט שהמיר דעד עת ההיא שחיטתו כשירה:
גם מ"ש דאדרבה אפילו מכחישה והולד ממזר מ"מ היא כשרה דיעבד לכהונה א"כ איך נחמיר לכהונה יותר. כמה זר הענין ודאי למשוי על בנו להיות ממזר האמינתו תורה כשני עדים מקרא דיכיר ועל אשה א"נ כלל אבל בדבר שהשכל מחייב דממזר לא הוי מצד רוב בעילות אבל לכהונה בביאת איסור פ"א נפסלה ומה יתן ומה יוסיף רוב בעילות וביתר דבריו לא רציתי כי אין הדבר לסתור או לבנות כי אנן בעקבות הראשונים וגדולי הפוסקים ובשביל דקדוקי שמועות לא נוכל לבנות דיק להתיר כ"א מאחר שהש"י וכנ"י וחתם סופר החמירו כדברי הב"ש וגם כאן גרע דלא קמודה כאשר כתבתי בארוכה ואין הדבר מוטל עליו כי אין הדבר בגבולו ומי שלא מחה בידם ע"ע לשבת בפרהסיא בזנות מי ימחה בידם לקדש בחופה וקדושין רק הרשעים העושים מעשה זמרי ומבקשים בעבור איזה כוונה להראות עצמם כבעלי תשובה ורות זנונים בקרבם אני אין בידי להתיר וכבר כתבתי טעמים ונמוקים ועצתם לא תקום. דברי ידידו: