אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ד

סימן ג

ב) שאלה בעיר שאדיק נער אחד שמו זאב בר"מ הכהן הי' באכסניא קרוב לזאלאשין ונשא אשה מארחי ופרחי ולא טבלה לנדתה וקודם הטבילה נודע כי יש לה בעל יושב בבית הסוהר בפיעטרקוב והיא, טענה לפני הב"ד מזאלאשין כי היא גרושה מאישה ר' משה מלוביטש וארכו הימים כשמנה שנים ועתה נגש לפני ובידו גב"ע מב"ד מלוביטש אשר זה כט"ו שנים נשאת לר"מ הנ"ל וזה קרוב לשלשה שנים נתגרשה מבעלה הנ"ל. והאשה הי' בנה כרוך אחרי' כבן חמשה שנים והודית שזנתה תחת בעלה והולד ממזר והנער הנ"ל מבקש לישא אשה:

תשובה לית דין צריך בשש שהנער מותר לישא אחרת כיון דהפה שאסר שהגיד שנשא הרשעה הזאת אומר כל המעשה ושהיתה א"א לא חלו הקדושין ואין כאן חר"ג ונהי דקיי"ל בס"ס י"ז דבנכנסה לחופה ולא נבעלה נמי באמרו לה מת בעלה צריכה גט מזה ומזה א"כ היא צריכה גט ממנו מ"מ דוקא קנסו לה לפי דלא דייקא אבל שיתקן רגמ"ה לקנוס אותו שלא ישא אחרת ודאי לא דעליו אינו מוטל לדקדק כלל וראי' לזה מדאין לה כתובה משני ופירות ומזונות ובלאית וא"כ אדרבה הי' ראוי לקנוס לבעל שני שיהי' חייב בכל אלה דכה"ג כ' תוס' ב"ק פ' המניח דר"מ סובר דקנסו בשטר שיש בו ריבית למלוה ולא ללוה דעבד איסורא דללוה לא הוי קנס דהא בדין חייב ומש"ה קנסו למלוה א"כ ה"ה הכא הי' לקנוס לבעל דמן הדין פטור שיתחייב ולא לאשה דמן הדין אינו מגיע לה אלא ע"כ דעיקר קנס לאשה ולא לבעל דעלה דידה רמי למידק ולא אבעל א"כ למה יקנסוהו למיסר לישא אשה אחרת עלי'. הגם דיש לחלק דכאן הוכרחו לקונסה ולא לו כדי שתידוק מתוך חומר ל"ד להא דריבית מ"מ מסתברא דלמה נקנסנו לאסור באחרת:

ואף דקיי"ל א"א שפשטה וקבלה קדושין צריכה גט דחיישינן שגרושה וכבר טענה כן לפני ב"ד מזאלאשין מ"מ כיון דהאי גברא כהן והוי פסולה לו א"כ ודאי לא תיקן רגמ"ה אם נשא בעבירה ובעמוד והוציא קאי ואפילו בעע"ד דאינו מחויב לגרשה רק שפשעה היקל שב יעקב בלי התרה מק"ר והנו"ב סי' א' דהחמיר שמא תשוב בתשובה ולא יהי' מצוה לגרשה וקאי באיסור שתי נשים אבל כאן דאיסור עולם ודאי דל"ב התרה כלל ואף זכוי גט לא בעי בנ"ד דכאן בעת קדושין פשעה:

וקרוב בעיני לומר דאף האשה א"צ גט ממנו דהר"א ששון בתשו' י"ח הובא דבריו בכה"ג לא"ע סי' י"ז דאם השני כהן דא"צ גט דל"ש לומר דמסתמא גירשה דלמה נשאת לכהן וגוף התשו' אינו ת"י לעיין וא"כ נראה דאף בשביל שנכנסה לחופה א"כ קנסו שתצא מזה ומזה אף בלי טעמא דאין אשה מעיזה רק משום קנסה מ"מ המהרשד"ם בא"ע סי' כ"ב נסתפק בלא נתיחדה אי קנסו א"כ ראוי לומר כאן דפירסה נדה ולא טבלה דודאי לא נתיחדה דהא הוא ישן בין האנשים ואסורה להתיחד א"כ ל"ב גט ואף אם ננקוט כחומרת הרשד"ם דבלא נתיחדה נמי קנסו מ"מ יש להקל בנ"ד שהוא כהן דהא טעמא מאי דקנסו דתהי' צריכה גט משני אמרינן ביבמות דפ"ט דעבדה איסורא קנסוה רבנן וא"כ מ"ט בלא נבעלה גם לא נתיחדה אמאי קנסו רבנן לכן צ"ל דפי' דברי הגמ' הם כך בקדושין דלא עבדה איסורא סברה דעוד לה פנאי לדייק ולא קנסוה אבל נשואין דמסורה לביאה והכל יודעין למה נכנסה לחופה א"כ ע"כ לא חשה לדקדק ועבדה איסורא מה שלא צייתה לדברי חז"ל לדייק לכן קנסוה רבנן מיהת נראה דכמו שסובר הר"א ששון דבכהן לא חיישינן שנתגרשה ונראה דבשלמא כל אשה שפשעה וקבלה קדושין דחיישינן מדר"ה דאין אישה מעיזה בפני בעלה דמה תתנצל בבא בעלה אבל כשנשאת לכהן אז לא הוי מעיזה נגד בעלה דתאמר שחקתי באיש אף אם גרושה אני אסורה אני עליו כנ"ל בטעמו. מעתה ה"נ בשלמא בהורו ב"ד להנשא ונכנסה לחופה קנסוה דודאי היתה נכונה להבעל ולא חשה לדקדק אבל היכי שיודעת שא"א היא ולא הורו ב"ד להנשא ואפילו היא גרושה אסורה לכהונה ודאי למה נימא שרצתה להבעל ודאי משחקת היתה בו דמוקמינן אותה אחזקת כשרות שלא תרצה להבעל כלל ובודאי לא נתגרשה האשה כלל רק שחוק בעלמא עשתה וכה"ג כ' הש"מ כתובות דע"ב אהא דפריך אי דידע נפרוש דלוקי שרצתה להאכילו ולהכשילו ותי' דתוכל לומר משחקת הייתי בך ונהי דתוס' שם ל"ל האי סברא דתירצו באופן אחר מ"מ י"ל דשם אין הבעל מחויב להאמין ששחקה בו אבל כאן למה נקנסוה היכי דאפשר להצדיקה ששחקה בו כיון דעדיין לא עשתה שום איסור.

תו לדעת הרמב"ם דחופת נדה אינה קונה עדיין ארוסה היא ומותרת לחזור לבעלה א"כ כיון דלא נטהרה מטומאתה ארוסה היא, ולא שייך כלל להצריכה. גט משני כיון דבשביל א"א שפשטה ליכא למיחש לשיטת הר"א ששון בשני כהן ונהי דרבים חולקים ארמב"ם בכה"ג דאינו רק קנסא דרבנן ואיכא ספיקא שמא בלא נתיחדה לא קנסו דצריכה גט משני ואת"ל דהחמירו שמא קי"ל דחופת נדה אינו קונה ובארוסה לא קנסו כלל א"כ הי' ראוי להתירה

לשיטת הרא"ש ואף דטענה גרושה מ"מ אם תאמר אמתלא נאמנת. והמעיין במהרשד"מ נראה דבלא נתיחדה מיקל:

ברם בדברי מהרא"ש י"ל קושיית תוס' קדושין ד"ס ע"ב דהקשו דבגט ע"מ דלא אמרו א"ב שפשטה ידה וקבלה קדושין בין ר"ה ור"י כמו דאמר בגמ' בפלוגתא דר"ה ור"י לענין קדושין ע"מ ולפ"ז ניחא דהקשה הר"ן דמאי אמר א"ב שפשטה הא בל"ז צריכה גט מדין א"א שקיבלה קדושין דצריכה גט משני ולדברי מהרא"ש ל"ק די"ל דאיירי בכהן דאז לר"ה שפיר אינה מקודשת דל"ח כלל בכהן וממילא בגט ע"ת לא שייך לומר דא"ב שפשטה ידה דא"כ אף למ"ד לכשתתן צריכה גט ואין לומר בכהן דודאי כהן לא יקדש גרושה. ומסולק קושיית התוס'. אבל אין בזה לסתור דברי מהרא"ש מכח תוס' והר"ן שלא יישבו בכהן דהתם עדיפא משני דאפילו בישראל לא צריכה גט דשמא טעתה שאינה מקודשת דסברה דע"מ לאו כאומר מעכשיו:

אמנם הכה"ג הביא דהרש"ך והראד"ב הביאו עובדא דמהרא"ש ולא הזכירו היתר דמשום דשני כהן הוה ולכאורה י"ל להביא ראי' דאין לחלק מהא דגיטין דפ"ט שלחו לי' לשמואל ילמדנו רבינו יצא קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה שלח להו תצא והעמידוני על בוריו ומסיק דאי קדושי קמא קדושי א"צ גט משני ופליגא דר"ה דאמר א"א שפשטה כו' ואמאי נימא דלא פליגא רק העמידו על בוריו דאם שני כהן דא"צ גט משני אלא ע"כ דאין לחלק:

הן אמת דהרי"ף והרמב"ם בל"ז דחו מהלכה הא דא"א שפשטה וקבלה קדושין והר"ן בפ"ב דכתובות כ' דדחו מהלכה מיהת שמחמירין אנן לפסוק כהרמב"ן דפסק כר"ה מיהת אין לחוש עליו משום חר"ג חדא דלרי"ף ורמב"ם לאו אשתו ואפילו לרמב"ן י"ל דקיי"ל כהר"א ששון דבכהן מודה ותו לדעת הרמב"ם אינו חופת נדה בנשואה ובארוסה לא תיקן רגמ"ה הגם שכתבתי במ"א דהרמב"ם לא איירי רק בפירסה נדה ולא בימי לבונה מ"מ כאן אפילו נשואה גמורה היא מנשים הנשואות בעבירה והשתא פסלינן לי' לכהונה עד שידור ויגרש נימא דרגמ"ה תיקן עליו:

ומשום צרת סוטה אין לחוש דהאשה זנתה והי' לה ממזר ז"א דכבר כתבנו שיש כמה סברות שאינה מקודשת לו ואפילו דניחוש הא הח"מ וב"ש תי' א' כתבו דלדידן דאין מייבמין ליכא למיחוש וכיון שלא יוכל לחפש אחרי' שמשוטטת ע"פ תבל נ"ל דרשאי הנער לישא אשה:

דברי הכותב בקיץ שנת תרכ"ה לפ"ק לאסק.

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה