אור ברסלב

שות הרדד אבן העזר א· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ג

סימן ב

א) נאשעלסק ער"ח כסלו תר"ח לפ"ק

עסק ביש אירע פ"ק אשה נשואה לבעל ולו אין בנים כלל וסמוך לחנותם ודירתם הי' דר איש אחד ג"כ איש מסחר ודרכם להתערב יחד האשה הנ"ל עם שכנה הרע והי' העם מרננין אחריהם בקלא דל"פ גם בעת נסעה האשה על אודות מסחרה בלאדז נסע כפעם גם שכנה ולא נפרדו זה מזה רק בעלה לא שת לבו ולא האמין לקול הרינון ורבים אשר הוכיחו לאבי האיש והאשה אשר יפרידו מלהתערב יחד ולא יהיו חנותם קרובים אך לא האמינו ולא שמו לבם ומפאת כבוד משפחה כיסו על קלונם כל רואה דבר פריצות מהם. וזה שבעה ירחים נתיעצו יחד ליסע ללאדו ומכרו כל אשר ביכולתם ומעט עזבו בביתם אספו ממון גם לוו מאנשים אחרי' סך עצום באמרם כי רוצים לשלם הקפות וברצי כסף יקנו בזול ויהי בנסעם לקחו בגדיהם הטובים ומובחרים אשר לא הורגלו כפעם בפעם ועוד גנב איש הבליעל מבית אבי' חפצים ממושכנים ובווארשא עכבו איזה ימים אולי להשיג פאס' מעבר לגבול ואח"כ כאשר בוששו מלבא ותהום כל העיר כי רוח זנונים התעם לעזוב מקומם לדור בדרך אישות במקום רחוק לא נודע מי הם. וישלח אבי הבליעל הנ"ל ללאדו את בנו ושאל לאנשי המקום ויאמרו לא היו בזה וע"ע דרכם נסתרה ועקבותם לא נודעו. כעת נשמע דברים מכוערים מפי איש א' שמעתי כי זה ימים נסע אתם ובדרך נסע עגלון ערל במרכבה סתומה וחלונות סתומים וקפץ מתוך קרונו למרכבה וקרא להאשה הנ"ל לאמר שבה עמדי ודלגה מן העגלה לתוך המרכבה ויעד בה האיש המספר לא כן דרך ב"י לייחד עם איש זר במרכבה סתומה וצחקה וישבה על המרכבה והגיפו דלתותי' ונסעו יחד ועוד כהנה דברי כיעור וקול

יש כי גם בהיותם במלון דרכם ללון הי' יחד בחדר מיוחד. ויען אין לבעל האשה בנים מבקש מאתי התרה לישא אחרת:

תשובה הדין מבואר באה"ע סי' קי"ט בעוברת ע"ר דמתירין לגרש בע"כ או לישא אחרת ואפילו בשהה י"ש הואיל ואיכא מצוה דפו"ר נחלקו ראשונים ואחרונים אי מתירין דבכה"ג לא תיקן רגמ"ה ואפילו למהרמ"פ שהחמיר בשהה עשר שנים שלא לישא אחרת מ"מ הביא שיש מתירין בצירוף מאה רבנים. מיהת בעוברת ע"ד ל"מ מחלוקת כלל וכ"ע מודי דמתירין כיון דמצוה לגרש רשעה מתוך ביתו. אמנם אי בעי בעוברת ע"ד ק"ר לא נזכר בדברי הב"ש כלל. ובתשו' שב יעקב האריך להתיר בלי היתר מק"ר וחילק דבנשתטית או בשהה עשר שנים כיון דהדבר תלוי באשלי רברבי ואילו בעע"ד לא נחלקו עכצ"ל דשאני עע"ד דפשעה בעצמה לכן הקילו משא"כ נשתטית ושהה י"ש דלא פשעה לכן יש מחמירין א"כ הה"ד דבעוברת ע"ד דפשעה דל"צ ק"ר אבל בנשתטית וכיוצא דלא פשעה ונהי דקיי"ל כמקילים מ"מ מיהת ק"ר בעינן להתיר וכן מורה לשון הב"ש דבסי' קי"ט לא הביא רק אנשתטית ושהה י"ש דבעי ק"ר ואילו בעע"ד לא הזכיר ק"ר:

ולפ"ז בנ"ד כיון שכ' הב"ש סי' י"א סק"ו בעדי כיעור בשם תשו' מהרא"ם ומהר"ם לובלין דמתירין בזה"ז אף דאיכא חר"ג וטעמא דמצוה להוציא רשעה מתוך ביתו וא"כ עדי כיעור ודאי דל"ב ק"ר דחד טעמא לה לעע"ד א"כ יש לומר דה"ה לקלא דל"פ דלענין הנטען הן לכתחלה הן לדיעבד שוה עדי כיעור לקלא דל"פ וע"כ דמחזיקין אותה לרשעת ונהי דלבעל אין אוסרין בלי קנוי וסתירה מ"מ לענין הנטען הם שוים וא"כ כשם שבעדי כיעור

מתירין בלי ק"ר ה"נ בקדל"פ דודאי שוה ג"כ דמצוה לגרשה:

ואל תשיבני דא"כ מדוע הביא הב"ש הדין בעדי כיעור ולא הביא דמתירין בקדל"פ אלמא דיש חילוק ביניהם ז"א דאדרבה הביא עדי כיעור וכ"ש קדל"פ דיותר איכא חשדא בקדל"פ מדבר מכוער וראי' לזה מדברי תוס' יבמות דכ"ד ע"ב דכ' ר"ת דל"ת מבעלה דאין אשה נאסרת כו' ועוד דלקלא דבתר נשואין ל"ח דהא רוק למעלה מן הכילה לא עדיף מקלא דל"פ דהא אמרינן בסמוך דלרבי אף בקלא דפסק מכח האי ברייתא כו' עכ"ל מוכח מתוס' דאף דקלא דפסק רצה לדמות קצת לעדי כיעור אבל פשיטא קדל"פ גרע יותר ואיכא מצוה יותר לגרשה מן כיעור ומדשמענו מהב"ש בדבר מכוער כ"ש בקדל"פ דמתירין:

תו נ"ל כיון דבגיטין דפ"ט יצא עלי' שם מזנה בעיר א"ח מ"ט פריצותא בעלמא דחזאי וכבר כ' הב"ש ס"ד דהכל מרננים גרע מיצא שם מזנה המוזכר בגיטין וכתב שם באה"ע דישראל אם רצה להתרחק מן הכיעור יחוש לזה ובכהן חוששין וכיון דאפילו בשם מזנה ולא רננו אחרי' אין אומרין שבשקר הוציא הקול רק פריצותא חזאי ששחקה בשוק או שמיעך לה בין דדי' כמ"ש רש"י ז"ל שם יצא לן דעכ"פ יש להחזיקה בעוברת ע"ד כמו משחקת עם בחורים המבואר בא"ע סי' קט"ו וכל מידי דפריצות א"כ יש להתיר לישא אחרת מטעם עע"ד. ואין להשיב דבגיטין איירי בקלא דקמי נשואין אבל בתר נשואין. ל"ח לפריצות כלל דז"א דדוקא להוציאה מבעלה יש לחלק בין קמי נשואין לבתר אבל לענין שיהי' מצוה לגרשה ולהחזיקה ברשעת אין לחלק בין קמי נשואין לבתר נשואין וא"כ פשיטא בקול רינון כזה דהקול נשמע שברחה כדי לזנות בפרהסיא אתו דלא גרע מעע"ד ואף בלי התראה מצוה שלא לקיימה כמ"ש התה"ד ועיין בית מאיר סי' קט"ו שכ' בכה"ג דל"ב התראה:

עוד נ"ל להביא ראי' ברורה דחמור קדל"פ מעע"ד דהא חזינן ברגילה להתיחד דהוי עע"ד ואפילו כתובה מפסדא כדמשמע מהב"ש סקט"ו אדברי הג"ה באשה שרגילה להתייחד עם כותים שפי' דוקא דרך מו"מ אבל בלא מו"מ אף בפ"א אחר התראה מיהא מפסדא מיהת לענין מצוה שלא לקיימה ל"ב התראה כמ"ש בתה"ד. וכיון דחזינן לרב דאמר מלקין על היחוד בקדושין דפ"א ואמרי עלה ה"מ בפנוי' אבל בא"א לא דא"כ אתה מוציא לעז על בני' ולבתר הכי איתמר רב אמר מלקין על לא טובה השמועה והובא ברמב"ם פכ"ד מה' סנהדרין הדין בחשוד על עריות בקדל"פ ומדשתקי בגמ' ולא חילקו בין פנוי' לא"א ורק ביחוד חלקן בין פנוי' לא"א מוכח דבקלא דל"פ לא חשו ללעז בנים ואפילו בא"א מלקין וכן בסנהדרין פ' ז"ב בחשוד על עריות עפ"י קול כמ"ש רש"י שם פוסל ר"נ לעדות אשה ור' ששת פוסל לכל עדות דארבעים בכתפי' וכשר הרי דהקול הועיל לפוסלו לעדות ועיין ברא"ש פז"ב פי' דברי הגמ' כפרש"י וז"ל דברגיל וגס עם עריות להתיחד בפנוי'

מלקין אבל בא"א לא וכן בקדל"פ מלקין על לא טובה השמועה ומדלא כלל תרווייהו יחד רגיל להתיחד וקדל"פ לענין שדוקא בפנוי' מלקן מוכח דבקדל"פ אף בא"א מלקין אותו. מזה נשמע ברגיל להתיחד דאין מלקין בא"א מ"מ בקדל"פ מלקין וא"כ כיון דברגילה להתיחד הוי עוברת ע"ד מכ"ש בקדל"פ דמצוה לגרשה דארבעין בכתפה ולא נחשידנה לרשעת דלהכי לא מהימנא לכ"ע לעדות אשה ולר"ש אפילו לשאר עדיות א"כ ודאי דמצוה להבעל החרד לדבר השם לגרש רשעת כזאת והרי כתב הרשב"א בתשו' הובא בד"מ דאף היכי דרק משום מילי דחסידות ראוי להתיר לו מכ"ש בנ"ד דמסתברא דמצוה וחובה מוטל עליו לגרשה רק דאין אוסרין אותה נראה להתיר לבעל לישא אשה עלי' עפ"י יסודי היתר הנ"ל:

ואם לחשך אדם לומר דהואיל ולא הזכיר הב"ש בקדל"פ סובר דאין מתירין ולא סבר לומר דהב"ש סובר דמכ"ש נפקא קדל"פ מעדי כיעור דיש לומר דכמו דאמרינן דהיכי דאיכא אויבים חיישינן לאויבים דאפקא לקלא לכן לפמ"ש הרמ"א בסי' קע"ח דהבעל א"נ לומר שזינתה אשתו להתיר לו חר"ג דשמא עיניו נתן באחרת א"כ גם בקדל"פ י"ל דשמא הבעל נהפך לה לאויב ועיניו נתן באחרת והוא הוציא הקול למען יתירו לו חר"ג וע"כ לא התיר הב"ש בקדל"פ אבל בנ"ד דהקול זה ימים רבים והבעל לא שת לבו לקול הרעש קלא דל"פ ואף בעת רננו כל אנשי העיר שברחה עם איש בליעל הי' אצלו בשאלתו לשאול אם מתיר לו לנסוע תוך ימי אבלו לחקור אחרי' אולי אירע לה אונס באמרו כי אינו מאמין שתבגוד בו כי לפי דעתו היה לבה שלום עמו ולא האמין עדיין לקול עד עתה כי הדברים גלויים לעיני השמש והקול נתחזק ודמי להא דאמרינן בפ' כיצד ביבמות דא"א היוצאת משום ש"ר אם החזירה אין מוציאין ומנטען מוציאין משום דכשנשאה לנטען אלומי אלמי' לקלא א"כ מכ"ש בנסעה עמו ולא שבה ודאי דנתאלם הקול ומקרא מלא אני אומר הלכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו פשיטא דנתחזק הקול לענין שיש לחוש ומצוה איכא להוציאנה מתוך ביתו. ואנן

חזינן דהבעל לא אפיק לקלא לכן בודאי ראוי להתיר לו חר"ג:

ואף היתר מק"ר מסתברא דלא צריך דהשב יעקב היקל גם בעוברת ע"ד דהיא פשעה ולפמ"ש קלדל"פ עדיף מב"ה ובתשו' שבות יעקב כתב דבהרתה לזנונים יש להקל מטעם אחר דלא שכיח ובמידי דלא שכיח לא תיקן כלל רגמ"ה. ומכ"ש בנ"ד דודאי לא שכיח שיקרה מקרה כזה שתברח אשה עם איש אחר למרחקים ועקבותיהם לא יודע אנה שמו דרכם דבודאי ראוי להתיר אף בלי ק"ר. והב"ח המביא הדין דבעי ק"ר לא הזכיר רק בנשתטית אבל בעוברת ע"ד ג"כ לא הביא כלל. והא חזינן דאף בדבר שבערוה דאיכא איסור כרת ומיתה בא"ע סי' י"ז בלא הזכיר שם עירו ושם אביו דאין מתירין האשה מ"מ בצירוף אומדנות והוכחות מתירין וא"כ בחדר"ג דאינו אלא איסורא דרבנן ול"ג משום לתא דאיסורא רק משום קטטה והד"מ סי"א כ' דכל המיקל בתקנתא לא הפסיד לכן בהצטרף האומדנות כמו בנ"ד ששניהם לוו ממון הרבה ולקחו מלבושיהם הטובים וקבצו ממונם כל אשר הי' באילותם מה שלא עשו בשום פעם אין זאת כ"א בעצה אחד נועצו יחדיו ואין לך פריצות יתירה מזה ובכה"ג ודאי דלא תיקן ר"ג כלל ואף ק"ר לא צריך:

וראי' גדולה יש לי להביא דהרי מארי' דדינא המצריך ק"ר הוא הב"ח אשר הביא הב"ש בסי' א' משמו לדחות דברי הב"י שלא הצריך ק"ר. והא חזינן להב"ח א"ע בסי' ע"ח שכתב שם בשבוי' דאם ב' עדים מעידים שלקחה השבאי לו לאשה ואינה חפיצה שיפדנה אז בודאי נבעלת ברצון ואסורה, וא"ח לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר וגם לא להשליש הכתובה ומדלא הביא הב"ח שם הדין דבעי מאה רבנן ע"כ זינתה שאני ואין לומר דשאני היכי שנאסרה מן הדין עליו דל"ב היתר מק"ר אבל בעוברת ע"ד גם הב"ח מצריך היתר מק"ר. דכיון דדעת האומר דבעי ק"ר הוא הואיל ובנוסח התקנה שהביא הכלבו שלא לישא כ' נשים אין מתירין לו כ"א בהסכמת ק"ר מג' ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא בטעם מבורר וכתב המהרמ"פ דאף שהמפקפק יוכל לומר כי תקנה זו שלא לישא ב' נשים אפילו יש טעם נכון מדכ' דבעי התרה מק"ר אף בטעם מבורר אכן נראה שזה טעם מבורר היינו במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה התקנה אך יש צורך וטעם להתיר בזמן מן הזמנים או לעקור התקנה אבל במקום שנוכל לדון שלא חל כלל ובכה"ג לא תיקן ר"ג מעולם וכו' עכ"ד והשתא אי תימא דבמקום מצוה היינו טעם מבורר כהמפקפק א"כ גם בנבעלת ברצון נמי נימא כן ואי סבר כהמרמ"פ ה"ה לעע"ד:

ומה דמספקא לן בקדל"פ אי דמי לעע"ד מצאתי מפורש בתשו' מהרמ"פ סי"ג וז"ל ולא אצטרך לשנות כי יספיקו ראיותיו שהביא שהבעל יוכל להוציא בעדי כיעור או בקלא שלבו נוקפו ודבריו א"צ סעד רק באלה צריך סעד שחר"ג אינו חל עליו וע"ז אביא ראיות בקצרה בתשו' רשב"א כ' שר"ג לא תיקן במקום שמצוה לגרשה אכן משם אין ראי' ברורה כי שם מראין הדברים שזנתה והרי כריסה בין שיניה אכן מדברי הר"מ מרדכי פ' המדיר שכ' בעע"ד מצוה לגרשה ור"ג לא תיקן בזה כו' הרי מבואר דמשוה קדל"פ לעע"ד וכל שלבו נוקפו מתירין לו חר"ג:

וראיתי להנו"ב חאה"ע סי' א' הביא בשם הגאון השואל לישב דברי הב"ש בדרך אחר דלגרש בע"כ ל"ב ק"ר אבל לישא ב' נשים בעי ק"ר. והן אמת שדבריו הם עפ"ד מהרמ"פ הנ"ל. אבל תמהני על דברי הש"י דמחלק בין פשעה ללא פשעה ועל הגאון השואל דאיך יפרנסו דברי מהרמ"פ בסי"ד שהתיר לישא ב' נשים היכי שיש לעז על אשתו שאמה נחבשה והעלה דכיון שכהנים נהגו סלסול בעצמן אף במותר להן ואינן שומעין לקרב מכ"ש במקום שגדולי עולם אוסרין ולבו נוקפו אין לחוש לתקנת ר"ג וכו' ואם אולי לא יוכל לגרש אשר תתעלם ממנו או ירא לבא למקום משפחתה תשב ער שתלבין וישא אחרת עלי' ואף שהמפקפק כו'. הרי דשם לא פשעה וליתא לטעמא דש"י וגם דלא כדברי השואל בנו"ב דהתיר שתי נשים אמנם למ"ש הנו"ב בעע"ד דצריך ק"ר לפי שאפשר לה לשוב בתשובה ואין מתירין לישא ב' נשים דאם תעשה תשובה ידור באיסור משא"כ לגרש בע"כ מותר ובזה יישב דברי הב"ש ממילא גם דברי מהרמ"פ נכונים דשם אי נחבשה אם אין תקנה לאשה לכהונה שפיר הותר לישא אחרת עלי' בלי

ק"ר משא"כ בעע"ד דיש תקנה בתשובה אין להתיר בלי ק"ר:

אבל סברת הנו"ב הם רק בעע"ד דל"ח שזנתה רק שמא תזנה לכן כ' הח"מ וב"ש סקט"ו דאם שבה בתשובה מהני דאין מצוה לגרשה ונוטלת כתובה אם מקיימה אבל בעדי כיעור וקדל"פ דחיישינן שמא זנתה ומה יועיל תשובה דאי זנתה נאסרה עליו עולמית וא"כ מי שלבו נוקפו מאיסור קדום פשיטא דמצוה לגרשה אף אם תשוב א"כ מודה הנו"ב דמתירין בכיעור וקדל"פ לישא אחרת עלי' ויש לישב גם דברי מהרמ"פ בתשו' י"ג שכ' להשואל כי יספיק דבריו שבעל יכול להוציא בעדי כיעור וקלא ודבריו א"צ סעד רק באלה צריך סעד דשם לא הי' כיעור ממש מיהת גם לדברי הנו"ב בקדל"פ דאסרינן לנטען וחיישינן שמא זנתה כבר לזה א"מ תשובה לכן יש להתיר בנ"ד אף בלא ק"ר לישא אחרת עלי' בין לדברי הש"י בין לדבר הנו"ב ודברי השואל בנו"ב נדחין מכח דברי מהרמ"פ הנ"ל:

ואפשר לקיים גם דברי הש"י לחלק דבעע"ד פשעה משא"כ שהה י"ש ולא ילדה ול"ק מה שהקשינו ממהרמ"פ סי"ד שהתיר בקול שנחבשה אמו דהתם שאני לפי שהנשואין היו מיד באיסור משא"כ שהה י"ש ונשתטית י"ל דמזלו גרם לכן אין להתיר בלי ק"ר מיהת בנ"ד הוכחנו דיש להתיר בלי ק"ר. ובאמת תימה אהח"מ סי' קי"ט דהקשה מסי' י"ג אסי' י"ט דברי מהרמ"פ אהדדי ותי' דלא התיר אלא כנגד יצה"ר ולא שת לבו שגם מהרמ"פ התיר בתשו' י"ד במקום מצוה:

'

אמן ראיתי לתשו' הב"ח סי' צ"ח שהחמיר בקדל"פ דאף אם ש הבעל מאמין בזה"ז דא דאיכא חר"ג א"נ שמא נתן עיניו באחרת ושמא אויבים אפקו' לקלא ע"ש שהאריך אבל בנ"ד דאיכא אומדנות מוכיחות וגם הבעל לא האמין עד עתה ל"ש לומר אויבים אפקוה לקלא ותו דהב"ח כ' שם דבעד כיעור וקדל"פ יש לאוסרה לבעלה דקדל"פ הוי כרגלים לדבר וע"א מהימן וכיון דיש ע"א כאן שהגיפו דלתות מרכבה וישבו יחד אחר שהתרה בהם כי לא יכון זאת לב"י הכשרות אין לך עד כיעור גדול מזה דמהני בהדי קדל"פ ורק הב"ח סובר דאויבים אפקו' לקלא משא"כ בנ"ד דנראה דקול שיש בו ממש ואומדנות גדולות דיש להתיר בלא ק"ר ובאמת חר"ג אינו כ"א איסורא דרבנן כדאי הנו"ב וש"י לסמוך עליהם בשעת הדחק:

הן אפשר לומר דעיקר תקנת רגמ"ה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לכן אסר לגרש בע"כ גם שלא לישא אחרת בעבור הרעימה ותהי' מוכרחת לבקש גט ולמחול הכתובה וע"כ נרמז בתקנה ק"ר והשלשת כתובה ולכן בעידי כיעור שמבואר ברמב"ם פכ"ד מאישות דאין לה כתובה התירו חר"ג ומה"ט י"ל דעת האומרים דלא תיקן בארוסה לפי דהרבה סוברים דאין לארוסה כתובה כ"א בכתב לה ולכן הב"ש בעדי כעור דמפסדת כתובה לא הצריך ק"ר משא"כ בסי' קי"ט בעע"ד י"ל דמיירי בלי התראה דיש לה כתובה לכן לא התיר בלי ק"ר ועפ"ז אפשר לחדש בנשאת לשלישי ושהה י"ש הואיל דאין לה כתובה כ"ע מודים דמתירין אכן לא מצאתי לאחד מן המחברים לחלק בהכי:

ובר מן דין נלע"ד דכיון דבכל מילי תלינן במצוי' ואפילו בחמץ בפסח כמבואר בא"ח סי' תס"ז לענין כאן נמצא וזה ודאי דלא שכיח שיארע להם אונס בדרך מהלך שנים שיתעכבו עד חדש שביעי ואפילו פסיקת מברא כ' תוס' כתובות דק"ז דלא שכיח שיארע כ"א יום או יומים ע"כ נראה שהיא ברחה דאם אירע לה היתה מודיעה למשפחה ובית אבי' אין זה כ"א מרדה בבעלה ומבואר בא"ע סי' ע"ז בארגילה היא קטטה דמתירין ושם לא נזכר דבעי ק"ר ונהי דהרמ"א החמיר בנשואה תוך יב"ח הא כ' הב"ש דאין לחלק בין ארוסה לנשואה רק עיקר חילוק שלא יבא לידי קלות דכל אשה שתקדיח תבשילה יאמר שמרדה בו וכ"כ הח"מ וא"כ כיון שנעשה הדבר לפני טובי העיר וב"ד אין לחוש ומתירין לו עכ"ד א"כ לפ"ז בנ"ד שהדבר גלוי לכל אנשי העיר ודאי דמקילין אף בנשואה ובודאי דא"צ אפילו ק"ר דכן מוכח מב"ש דרק סגי שיציע לפני טובי העיר כ"ש בדבר דאיכא הרבה צדדים להתיר דברים מכוערים וקדל"פ נראה דיש להתיר עפ"י השלשת גט וגם בענין כתובה קשה עדיין להפסיד כתובתה רק שיסכימו עמי עוד שלשה עמודי הוראה. הנלענ"ד כתבתי:

והסכימו עמי כבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל וחותני הגאון נ"י גם הגאון מ' אייזיק בעהמ"ס בית יצחק אבד"ק טיקטין ואעפ"כ לא נזדמן לפניו שדוך ונתעכב עד אחר יב"ח וגם מהיות טוב צרפתי מאה לומדי תורה. ואח"כ נודע שהנואף ונואפת דרים ביחד כאיש ואשתו באמעריקא ותלי"ת כי כוונתי לאמתה של תורה:

תוכן העניינים

שות הרדד אבן העזר א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה