אור ברסלב

שות האדמור הזקן· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי

סימן יב

סימן יא

תשובה להרב הגאון דק"ק בריסק דליטא יצ"ו

פתח דברי יעיר אור סליחתו על שלא חשתי והתמהמהתי עד כה להשיב מפני הכבוד כי ה' יודע ועד שדבריו חביבים ועריבים עלי רק בהיות כי הגיעני גי"ה בברדיטשוב בהיותי עומד על פרק הנסיעה לביתי והייתי טרוד מאד בעניני הכלל ה' ירחם ובבואי לביתי על יו"ט העבר חפשתיו ולא מצאתיו כי שכחתי אותו בברדיטשוב מגודל הטרדא וכתבתי לשם להשיבו אלי וצפיתי לתשובתם כונה וכמה שבועות ימים ואין עונה ולזאת אני משיב לפ"ד הרשום בזכרוני:

לענין שאילה דשאילנא קדמיכון אודות אשר השבתי לשואלי דבר להסכים ולבא אחר הרב אשר כבר עשהו הלא הוא מחותני הגאון החסיד המנוח זצ"ל אב"ד דק"ק ברדיטשוב בהוראה להיתר בסרכא שעברה וניתקה מהריאה ע"י מיעוך ומשמוש וגלגול באצבעות הנהוג עכשיו בכל המדינות רק שנשארו עדיין דלדולים מהסרכא על הריאה וכשהסיר הבודק הדלדול כמנהגנו לא יכול להסירו בקל ומשך בכח וחוזק קצת וכשנפחו הריאה היה מבצבץ באותו מקום שמשך בכח קצת והורה להתיר כדין נקב שנמצא היכא דממשמשא ידא דטבחא דתלינן בטבחא. ובהיותי שם נאספו אלי בעלי הוראות דשם והסכמנו למיגדר מילתא ולרווחא דמילתא להיות הוראה זו מסורה למורי הוראות דווקא ולא יורה הבודק לבדו כי כח ב"ד יפה לחקור היטיב אם משך את הדלדול בכח וחוזק כל כך שנוכל לתלות בו הנקב אם לאו. אמנם לצאת לכל הדיעות ולחוש לחומרות השמלה חדשה דלכאורה משמעות לשונו להחמיר להסיר כל הסרכא מראשה לסופה אף גם הדלדולים ע"י מיעוך ומשמוש בנחת דוקא ולא בכח וחוזק וגם לבדוק אח"כ בפושרין או ברוק בכל מקום הסרכא כולה מראשה לסופה והבדיקה מעכבת אפילו בדיעבד בכולה ולזאת אין לתלות במשמוש ידא דטבחא דעכ"פ אין כאן בדיקה ולא מיעוך ומשמוש בנחת אי לזאת אמרתי להם כי די להם להחמיר בזה ולא להקל בסרכא שלא כסדרן ממש המטרפת ונדינא דגמ' לכ"ע דהיינו כשב' קצוותיה הן בריאה וכדאיתא בגמרא דף מ"ח דאי האי אינקב טריפה כו' או דאי האי מינקב לגירסת הרמב"ן והרשב"א אבל בשאר שלא כסדרן שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לדופן או לשומן הלב וכה"ג דלהרבה מגדולי הראשונים מכשרינן בבדיקה ש"ה ר"ת בספר הישר והרב רבינו זרחיה הלוי וכן דעת הרמב"ם מדינא דגמ' דסבירא ליה הלכה כרש נחוניה ולא כרבא ולשיטת רש"י לפי דעת הרשב"א גם רבא ס"ל הכי דסגי בבדיקה וליכא מאן דפליג בהא בגמרא והבדיקה היא אפי' בעוד הסרכא היא על הריאה כמבואר שם בר"ן בהדיא ודאי דבכהאי גוונא עכ"פ יש לסמוך על הפוסקים האחרונים שאנו נמשכים אחריהם בכל מקום ה"ה רמ"א ורש"ל וט"ז וש"ך שלא הזכירו כלל להסיר שום דלדול הנשאר וכונו שהודה התבואות שור גופיה שכ"ד רש"ל וסיעתו (ומוכרח הוא ודאי דהא עפר או חול לא מהני כלל כי אם לנתק הסרכא באמצעיתה או בסמוך ליציאתה ותלייתה מבשר הריאה ואדרבה יש לומר לדעתם דדווקא כשנתמעכה ונימוח כליחה בין האצבעות כמ"ש בתורת יקותיאל אלא דהת"ש ס"ל דזהו עדיף טפי כשמתקלפת מע"ג הריאה כולה מעט מעט ע"י גלגול אצבעות שמורידן למטה מטה ומגלגל עד שמתקלפת הסרכא כולה מע"ג הריאה וכמ"ש בגבול בנימין ולשון ניתוק שברמ"א והאחרונים מסייעא לי' להתבואות שור דלאו דוקא נימוחה כליחה ובניתק ונפסק' אין לחלק בין מקום יציאתה ותלייתה לשנתקלפ' מעל גבי הריאה בסופה ואדרבה זהו עדיף טפי לפי דעת הת"ש) אלא שתפסל מחומרות ספרי הבודקים ולא ספרי הפוסקים שאנו נמשכים אחריהם במדינות אלו משום שענין המיעוך לא ס"ל לרשב"א וכמש"ש ס"ק נ"ג (אלא דמש"ש דהא לא נזכר בכלבו מענין מיעוך ומשמוש כו' צע"ג דבהד' כתב כן בכלבו והובא בבית יוסף ורשאי הבודק למשמש בסרכא הרבה וכו') אבל הרי הפוסקים האחרונים ראו דברי הרשב"א ואעפ"כ כתבו מה שכתבו ואי לזאת יש לנהוג בזה כהכרעת רמ"א בד"מ מדעת עצמו להחמיר בנסרכו האונות שלא כסדרן וכן בורדא ולהקל בשאר סירכות שיש בהן סברות רבות להקל בלא"ה. אבל באמת טעמם ונימוקם עמם שהרי עיקר טרפות דסרכא במקום יציאתה מהריאה לחוד ונתלית ומסתרכת משם למקום אחר תליא מלתא מדמכשרינן בגמרא בכסדרן ואם באת לחוש כל הסרכא כולה המתקלפת מעל גבי הריאה שהן הדלדולים אמאי מכשרינן בכסדרן הא הוי מחתוך לגב אם מתקלפת מעל גבי אונה אחת ואם מתקלפת משתיהן הוי מגב לגב ועוד דהא אנן מכשרינן סרכא מינה ובה, ואפי' בלא בדיקה כלל משום דאין סופה להתפרק שם ולינקב לשיטת התוס' וסיעתם דיש סרכא בלא נקב או משום שהסרכא סותמת הנקב מאחר דאין סופה להתפרק לשיטת רש"י דאין סרכא בלי נקב כמ"ש הת"ש גופיה ואם כן אף גם ביוצאת ונתלית ומסתרכת למקום אחר ועברה ממקום יציאתה ע"י מיעוך וגלגול באצבעות ואף גם אם נתקה ונפסקה באמצעיתה די לנו להסיר הדלדול ממקום יציאתה ותלייתה לבד בכדי לבדוק שם יפה ברוק אבל למה לנו להסיר כל הדלדול כולו מהריאה עד כלותו כדי לבדוק שם כנ"ש הת"ש סוף ס"ק נ"ז שזהו עיקר טעמו להחמיר כספרי הבודקים ולא להקל כהפוסקים הלא אין שם ריעותא כלל דלשיטת התוספות לא חיישינן שתנקב שם ולשיטת רש"י לפ"ד הת"ש אף אם יש שם נקב הסרכא סותמתה משום דאין סופה להתפרק שם בי ע"י משיכת האונות שנמשכות לכאן ולכאן תתפרק במקום יציאתה ותלייתה לחודיה ועכ"פ לא יותר ממקום שניתקה ועברה ע"י מיעוך וגלגול אצבעות ואמנם דעת האחרונים שאין צריך להסיר כלל הדלדול אפי' ממקום יציאת הסרכא ותלייתה מהריאה (ואף אם נתמעכה ונפסקה שם באמצעיתה וכמו שכתב התבואות שור גופיה לדעתם) דכל כה"ג הוי ליה לפרש ודאי והא דלא חששו שהדלדול סותם הנקב כמ"ש הת"ש יש לומר דס"ל כמ"ש הב"ח סט"ו דהבדיקה היא שאם תבצבץ הוא סי' שניתק בחזקה וכו' וגם יש לומר שהבדיקה היא כמ"ש התוספות גבי כסדרן לראות אולי נשאר איזה נקב כל דהוא שלא סתמה הסרכא וכמ"ש במשבצות זהב סי' ל"ו ס"ק ז' והוא חששא בעלמא ולכתחלה דוקא ע"ש ובסי' ל"ט ס"ק י"ב שכ"ד הט"ז להדיא (ובאמת דעת התבואות שור שהבדיקה היא לעכב אפי' בדיעבד נפלאה ממני דממה נשך אם באת לחוש לדעת האומרים דהמיעוך אינו סי' כלל לריר בעלמא או שמא מיעך בכח כמו שכתב התבואות שור בסי' ל"ו וסרכה גמורה היא אם כן מאי מהניא לה הבדיקה הא אין שום בדיקה לסרכא כדאי' בגמרא בהדיא דלית לה בדיקותא ואיך תוכיח הבדיקה שאינה סירכא אלא על כרחך צריך לומר דהמיעוך מוכיח עלי' דודאי דאינה סירכא גמורה שבגמרא אלא ריר בעלמא והב"ח כוונתו ג"כ לחומרא בעלווא שאם תבצבץ בודאי ניתק בחזקה אבל אם לא תבצבץ סמכנין אמיעוך שהעבירה דמוכיח עליה שהיא ריר וכשרה מדינא בלי בדיקה כמו שכתב הבית חדש בס"ה בהדיא:) ובהא אתי שפיר טובא מה שכתב הב"ח סימן ל"ז להחמיר אף אם נמצא נקב בסמוך לסירכא שעברה ע"י מיעוך דלא תלינן בטבח' דדוקא בועה שלא היתה בחזקת טריפה וכו' דלכאורה הרי גם בסמוך לסירכא לא היתה בחזקת טריפה אלא ומשום דמחמרינן לכתחלה לבדוק אחר המיעוך אולי יש איזה נקב שלא נסתם ואף דהיא לחומרא בעלמא לכתחלה דוקא היינו בסתם אבל היכא דנמצא נקב בפועל ממש אלא שבאת לתלותו במשמוש הטבח לא תלינן דרגלים לדבר שהסרכא יצאה מנקב זה לשטת רש"י אלא שלא הספיק' לסתמו עדיין כמו שכתוב במשבצו' זהב סימן ל"ו. ומה שכתב הב"ח ס' ל"ט סט"ו דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י המשמוש ומיעוך בחזק' אלא שעדיין לא יצאה מספק סירכא וכו' ובסמוך לסירכא לא שייך ה"ט יש לומר שאין דברי הב"ח סותרים זה את זה דבסי' מיירי בסירכא שלא כסדרן ממש שהיא טרפה ודאי מדין התלמוד וכדמסיק התם דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע וכו ובסי' ל"ט לא מיירי בכה"ג דהא כתב שם תחלה מוטב שיהיו שוגגין כו' מכלל דאין לזה שום היתר בעולם כלל וכלל אלא מיירי כשאינה בחזקת טריפה ודאי מדינא כגון לדופן ולשומן וכהאי גוונא ואף את"ל דמיירי בכסדרן ממש דוקא (כמ"ש בסי' ל"ז אבל בכסדרן כו') מ"מ היינו דוקא כשמוצא הנקב במקום שחוששין בו דהיינו במקום הסירכא הצריכה מיעוך בנחת להוציאה מכל סירכא ולהיות עליה שם ריר בעלמא אבל לאחר שכבר עברה הסירכא וניתקה ע"י המיעוך וגלגול אצבעות רק שנשארו דלדולים ודאי דאין להחמיר כל כך אם משך בכח שאפשר לתלות בו הנקב ואף גם שלא היה יכול להסירה משם בנחת מה בכך שנדבקה ונשרשה שם מאד לקרומי הריאה עד שא"א להפרידה מהם אלא בנקב מאחר שאין צריך כלל להסירה ולבדוק תחתיה לפ"ד האחרונים ובפרט בנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דרבים מהראשונים מכשירים בבדיקה כך כמות שהיא כנ"ל. ויותר אין להאריך:

תוכן העניינים

שות האדמור הזקן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה