שות האדמור הזקן· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
סימן ב
להודיע לכל ב"י עדת עם הקודש גודל חומר עון איסור שבת דדשו בי' רבים פה קהלתנו ונעשה להם היתר שמחזיקין מחיה בשבת ועוברים על כמה איסורים איסור מדידה ומקח וממכר וחישוב סכום מנין ועוד כמה וכמה איסורים הגם שיש איזה התירים באם שאינו מזכיר לו שם מדה ואינו מודד לו מלא היינו דווקא כשנותן לו בלא מעות דאז הוי כשאלה משא"כ כשמוכר בעד מעות דהוי משא ומתן גמור ואפי' ע"י גוי אסור אם לא באופן שיתבאר למטה כדאיתא בהדיא בגמ' ספ"ג דביצה ע"ש ברש"י והנה מהראוי היה להטיל גודא רבא ע"ז כמבואר בפ"ד דקידושין ע"ש אבל בוודאי ישראל עם קדוש וטהור א"צ לזה חלילה ואפילו בכותי אמרו לא שביק התירא ואכיל איסורא ר"ל ובאם שיהיה איש שוגה ופתי אשר לא יאמין לדברים האלה ונקל בעיניו עון איסור חילול שבת השקול כע"ז ר"ל כמבואר בש"ע י"ד סי' ב' אזי חיוב גמור לכל מי שיודע ממנו וממעשיו להגיד קלונו ברבים כדי לבער מעשיו הרעים מקרב ישראל ואם יחפה עליו ולא יגיד ונשא עונו ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכות טוב. וכן יעשה כל איש ישראל שמחזיק מחיה יבקש לו גוי ויאמר לו בזה"ל אם הייתי רוצה לשכור אותך שתמכור משקה שלי בשבת הייתי נותן לך עד"מ מן טאפ שכר א' טפל ומן טאפ דבש א' קטנה ומן טאפ יי"ש ג' קטנים עד"מ. עכשיו אין אני שוכר אותך רק אני מוכר לך שיהיה המשקה שלך ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו פחות א' טפל מן טאפ שכר ופחות א' קטנה מן דבש ופחות ג' קטנים מן טאפ יי"ש עד"מ וישראל יקנה לו בלב שלם המשקה שלו בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ ורשאי הישראל להיות יוצא ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכור רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבת רק יחשוב עמו אחר השבת. גם מוכרי הערינ"ג ומלח וטאבי"ק ינהגו למכור במכירה גמורה ע"ד הנ"ל: