שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן כא
ראובן שכתב גט כשר לאשתו ואח"כ אמר אותו הגט פסול מה דינו.
תשובה בר"פ השולח גרסי' ת"ר בטל הוא וכו' דבריו קיימי' פסול הוא וכו' לא אמר כלום ומסקי' אמר אביי בטל ב' לשונו' משמ' משמ' דבטל ומשמ' דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמ' ופירש"י כיון דהכי הוא סתמא דמלת' כי טעין איניש במלתא דמהניא אמלתי' קטעין ואיבעיא לן התם בטל מהו ולא אפשיט' ופירש"י אם אמר בטל ולא אמר הוא מהו לשעבר משמ' ואין בדבריו כלום כיון דלא אמ' הוא א"ד בלא הוא נמי ב' לשונות משמ' ולישנא דמהני ביה קאמ' ע"כ ויש לדקדק לפרש"י מאי שנא היכא דאמ' בטל הוא דאמרי' דלישנא דמהני ביה קאמר ובטל גיט' והיכא דאמר פסול הוא אמאי לא אמרי' ב' לשונו' משמ' משמ' לשעבר ומשמ' להבא ואמאי לא אמרי' לישנא דמהני ביה קאמר ולכאורה י"ל דס"ל לרש"י דאפי' אמר יהא פסול לא אמר כלום מטעמא דכתב רש"י שם וז"ל פסול הוא לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא שמוציא עליו שם פיסול והא ליכא ע"ש אך אכתי ק' בהא דאמרינן התם יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימי' חרס הוא כחרס הוא לא אמ' כלום וק' דכיון דאם אמר יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימי' משום דלהבא משמע א"כ כי אמר נמי חרס הוא כחרס הוא נימא נמי דתרי לישני משמ' ולישנא דמהני ביה קאמר וי"ל דס"ל לרש"י דדוקא היכא דאמר לשון בטל הוא דאמרי' הכי שהרי הוא מזכיר הביטול בפי' מש"ה כשאמ' בטל הוא אמרי' לישנא דמהני ביה קאמר משא"כ כשאומר חרס הוא דאינו לשון ביטול אין אנו מפרשי' דבריו דכונתו לומ' חרס יהא ודוק' כשאומר בהדיא יהא חרס הוא דהוי ביטול:
ץ א'
איברא דהתו' שם בד"ה מאי שנא וכו' כ' וז"ל תימ' דבריש אין בין המודר משמ' דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי לא אמ' כלום וכו' עכ"ל ולפי האמור אין מקום לקושיא זו דשאני גבי הקדש דהזכיר הקדש בפי' משא"כ בגט זה חרס דאין משמעו' הלשון שיהא ביטול עד שיאמ' בפי' יהא חרס ומאי דמייתי הש"ס ראיה מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר לאו לגמרי מדמי' ליה להקדש אלא דוקא בלשון הרי הוא דמשמעותו להבא הוא דמדמה לה ושו"ר להרב אור יקרות שכ' על קושית התו' כעין מה שכתבנו ע"ש ונראה דזו כונת הרא"ש שכ' וז"ל אע"ג דמדמה ליה להקדש בהאי לישנא לא דמי לגמרי להקדש דאלו בהקדש אי אמ' ככר זה הקדש מועיל וכו' ע"ש ועמ"ש הרב ק"נ ולפמ"ש דברי הרא"ש מבוארים:
והנה הרמב"ם בפ"ו מה' גירושי' דין כ"ד כ' וז"ל אמר גט זה בטל שמשמעו פועל שעבר כגון חמק עבר ה"ז ספק וכו' וכ' ה"ה ואפשר שהיה רבי שונה בטל בפלס חמק עבר וכו' ע"ש ונר' דהכריחו לזה משום דהוק' לו דמאי מבעיא לי' בטל מהו דהא באומ' ככר זה הקרש ה"ז הקדש וכמו שהק' מהרש"א בח"ה ע"ד התו' שכתבנו לעיל ומש"ה ס"ל להרמב"ם דבבטל ודאי לא קמבעיא ליה דהו"ל כאומ' ככר זה הקרש דכיון דהזכיר הקדש בפי' ה"ז הקרש ובן באומ' בטל כיון דהזכיר הביטול בפי' ה"ז בטל ולא קמבעיא לי' אלא באומ' בטל בפלס חמק עבר ומאי דמייתי ראיה לקמן מהרי הוא הקרש לא מייתי אלא מהרי הוא וכמו שכתבנו ועוד נראה דלישנא דתלמודא דייק כדעת הרמב"ם דאמרי' למימר' דבטל לישנא דליבטיל משמ' וכו' ולא קאמר דבטל הוא דלישנא דליבטיל משמ' וה"נ קאמר אלמ' בטל מעיקרא משמע וה"נ קאמר אביי בטל ב' לשונות משמ' ולא אמ' בטל הוא מכל הני משמ' דבטל לחוד' הוא דקאמרי' ובהכי ניחא נמי מאי דאיכא למידק דמאי קמבעיא ליה בטל מהו דא"כ הא דקתני פסול הוא וכו' לא אמר כלום א"א דבטל נמי לא אמר כלום ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשאמ' בטל הוא אבל אמר בטל לא אמר כלום אבל לרעת הרמב"ם ניחא דבטל הוא כמו בטל לחודיה בלא הוא וזה וזה שוין דהוי ביטול והבעיא אינו אלא באומר בטל בפלס חמק עבר ומעתה ליכא למימר ליפלוג וליתני בדידה דבטל פועל עבר ענין אחר הוא:
והנה בנ"ד דאמר אותו הגט פסול נר' פשוט דלא אמר כלום דהו"ל כאלו אמר גט זה פסול גט יזה חרס רלא אמר כלום ואפי' לדעת הרמ"ה שכ' הטור בסי' קמ"א דבאומ' יהא פסול מהני מ"ד איהא חרס ע"ש באומ' גט זה פסול מודה הרמ"ה רלא הוי ביטול ואינו דומה לגט זה בטל דסלק' בתיקו וקי"ל לחומרא דכבר כתבנו דדוקא בשאומ' לשון ביטול בפי' אבל באומ' גט זה חרס וגט זה פסול לא הוי ביטול ושו"ר לה' בית יהודה בתשו' חא"ה סי' ל"ב שנשאל בזה ומסיק להלכה כמו שכתבנו ע"ש:
אך יש לעמוד עמ"ש הרב שם רבנ"ר שאמר אותו הגט פסול הוי כאלו אמר פסול הוא דהוא לישנא דלשעבר אע"ג דלא דמי לנוסח גט פסול הוא דמלשון הוא עם נוסח פסול אינו סובל הבנה אחרת אלא על העבר אבל לשון אותו הגט פסול משמ' לתרי אנפי וכו' עש"ב ודבריו תמוהים דאדרבא באומר גט פסול גרע מהאומ' גט פסול הוא כמ"ש התו' גבי גט זה חרס דגרע מאומר גט זה חרס הוא ע"ש ועוד יש לגמגם בדבריו כמו שיראה המעיין ע"ש: