שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן ו
יש לחקור במ"ש מרן בי"ד סי' קי"ז שכתבנו לעיל לאסור במתנה כמכר אם דין זה דמתנה הוי בכל מילי או דוקא הכא קאמר מרן דמתנה כמכר לענין האסורים:
והנה ה' בית יעקב בסי' מ"ב תהי בה בדברי מרן מדאמרי' בע"א רס"ב אהא דתניא חמרין שהיו עושים מלאכה בפירות שביעית שכרן שביעי' ופרי מאי שכרן שביעית אילימא דיהבי' להו מפירות שביעי' נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה אמ' אביי לעולם דיהבי להו שביעית ודקאמרת לאכלה וכו' דיהבי' בצד היתר ופירש"י במתנת חנם כדתנן וכו' אבל אומ' העלם לאוכלם ולשתו' בירוש' ונותנים זל"ז במתנת חנם אלמא מפו' כההיא דמתנה לא חשיב כסחורה את"ד ומה שתי' לזה ע"ש הרואה יראה דאין לו שחר ואשתמיטיתי' מ"ש בירוש' פ"ק דמע"ב עלה דתנן אבל נותנים זל"ז מתנת חנם מתניתין ר"מ היא דאמ' אין מתנה כמכר אר"י ד"ה היא בהדיא דתניא וכו' ופי' הר"ש אפי' מ"ד מתנה כמכר בכה"ג שמזמין את חברו שיאכל אצלו מודה דשרי ע"ש וכ"כ הרע"ב וכבר הר"ש גופיה שם רפ"ג רמז זה ע"ש הרי דאפי' למ"ד מתנה כמכר מודה בכה"ג שמזמינו אצלו דשרי ולפ"ז בההיא דע"א נמי איירי בכה"ג והיינו דאמר אביי דיהבי' ניהלי' בצד היתר ולא אמ' בפשיטות דיהבי' נהלי' במתנת חנם אלא דר"ל בצד היתר למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' דלמ"ד מתנ' כמכר מיירי במזמינו לאכול אצלו ולמ"ד מתנה לא הויא כמכר איירי בפשיטות בדיהיב מתנת חנם:
איברא דלכאורה אין נר' כן מדברי התו' שם בד"ה דיהיב וכו' שכ' וז"ל וא"ת כיון דיהיב לי' בצד היתר מאי אריא דפועלי' עושים בפירות שביעית הללו אפי' עושים מלאכה אחרת יהיו מותרים וכו' וי"ל דוקא בשעושי' המלאכה בפירות שביעית עצמו אז אינו נר' כנותן שכר וכו' אבל עוש' במלאכה אחרת יכול להיות שהוא אסו' דדומה שפיר שכר מלאכה עכ"ל וא"א דמיירי הכא במזמינו לאכול אצלו א"כ אפי' עוש' מלאכה אחרת אינו דומה שהוא שכר מלאכה אמנם הא ודאי בורכא דבעושים מלאכה אחרת אפי' במזמינו לאכול אצלו דומה שפיר שהוא שכר מלאכה כיון דקושט' הוא דרוצה לפורעו שכירותו במה שמזמינו לאכול אצלו משא"כ כשעושי' עמו בפירות שביעית עצמן דומה שהוא של שניהם:
והנה בעיקר דברי התוס' כ' ה' אהלי יצחק שמעתי מקשים שדבריהם אלו הפך משנה שלימה פרק ח דשביעית מ"ה דקתני אין נותנים לא לבייר ולא לבלן וכו' ולכולן הוא נותן מתנת חנם הרי דקתני בהדיא דאפי' בשאר מלאכות אחרות נותן להם מתנת חנם ע"כ ונר' דלק"מ דההיא לא מיירי שנותן להם מתנת חנם לשם פריעת שכירותם אלא נותן להם מתנת חנם ממש וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"ו מה' שמטה דין י"א וז"ל ונותן להם מתנת חנם אע"פ שיש בדבר גמילות חסד וגם כי אפש' שיוזיל אצלו או יניח לו משכרו בשביל כך וכו' עכ"ל הרי דמיירי בנותן מתנת חנם ממש בשביעית שריא דע"כ לא פרכי' בירוש' אמתני' בריש מעשר ב' דקתני אבל נותנים זל"ז מתנת חנם מתני' ר"מ דאמ' אין מתנה כמכר וכו' אלא לגבי מע"ב אבל גבי שביעי' אפי' למ"ד מתנה כמכר מודה דלא אסור אלא מכירה דאמ' רחמנא לאכלה ולא לסחורה אבל מתנה שריא כדתנן בפ"ד דשביעית מ"ב בש"א אין אוכלים פירות שביעית בטובה ובה"א אוכלים בטובה ושלא בטובה ועיין עוד בשלהי פ"ט דשביעית בפי' הר"ם והר"ש שם וכ"פ הר"ם בפ"ו דשמיטה דין ט"ו וז"ל אוכלים פירו' שביעי' בטובה ושלא בטובה בטובה כיצד שיתן לו פירות שביעית כמו שעשה עמו טובה שנתן לו וכו' ע"ש אבל אי קשיא הא קשיא עמ"ש הרע"ב שם בפ"ח דשביעית וז"ל ולכולן לכל הני דתנינן במתני' יכול ליתן מתנת חנם שלא לשם שכרן אע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר עכ"ל דמבוא' דס"ל דבצד היתר דהיינו מתנת חנם יכול ליתן אפי' לאומנים אחרים מצד שכרן וק' דלפ"ז מה יענה לקושי' התוס' דאמאי קתני החמרין שהיו עושים מלאכה בפירות שביעי' שכרן שביעי' כיון דיהיב ליה בצד היתר מאי אריא דפועלים עושים בפירות שביעית אפי' היו עושים מלאכה אחרת יהיו מותרים לפורעם מפירות שביעית:
ואפשר ליישב דס"ל להרע"ב דאף על גב דיודע דבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר מ"מ הרי הוא לא נתן לשם שכר ואם העיז פניו זה האומן ועשה עצמו כאלו לא ידעו מאותה מתנה דיהיב ותבע ממנו שכירותו הוא מחוייב ליתן לו שכירותו א"כ לא דמיא הא לההיא דחמרי שביעי' דנותן להם שביעית דהיינו אגרייהו בהדיא ואע"ג דמוקי לה אביי בצד היתר היינו נמי כההיא דמע"ב דהעלם ונאכלם דמפו' קצת דהיינו אגרייהו ולפ"ז ל"ק קושי' התוס' דלשאר פועלים בכה"ג דמוכח' מלתא דהיינו אגרייהו ודאי דאסור ובזה מה שהק' ה' חזו"ן כ"י עלה דהך מתניתין דפ"ז דשביעית דקתני ולכולן הוא נותן מתנת חנם וז"ל ק"ל אמאי לא אייתי האי מתני' אביי התם דמשני דיהיבי נהלי' בצד היתר כדתנן לא יאמר אדם לחברו העלה פירות הללו ונותנים זל"ז מתנת חנם והו"ל לאיתויי מתני' דידן דאיירי בשביעית עצמה וכ"ת התם לאו מתנת חנם ממש דה"פ אומר לו העלם לאוכלם ולשתותם בירוש' שהרי אמרו אבל נותנים זל"ז מתנת חנם כמ"ש התי"ט והוא פי' נאה. ומתקבל וראיה לזה מדמייתי הש"ס ההיא מתני' דהוי פ"ג דמע"ב ולא מייתי מתני' דרפ"ק דמע"ב דתנן אבל נותנים זה לזה מע"ב אלא משום דהתם לא מיירי במתנת חנם ממש אלא איירי בפועלים דיהבי' ניהלי' בצד היתר דהיינו כההיא דהעלם לאכלם וכו' דאיירי נמי בפועלים אלא שנתן להם דרך מתנת חנם דהא פי' הרב במתני' דידן ולכולן הוא נותן מתנת חנם כל הני דתנינן במתני' יכול ליתן מתנת חנם שלא לשם שכרן ואע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר ע"כ באופן דמתני' דידן הוי דומיא דהתם והדר' קושי' לדוכתה דהו"ל לאייתויי מתני' דידן וצ"ע את"ד ולפמ"ש ניחא והרי הוא כמבואר:
והנה ה' אהלי יצחק כ' ליישב דברי התוס' דמתני' דשביעית מיירי במזמינו אצלו לאכול עמו על שלחנו כמ"ש הר"ש והרע"ב בריש מע"ב דקי"ל מתנה כמכר ע"ש בתי"ט והתו' מיירי במתנה ממש והכי מוכח מאביי דקאמ' דיהבי' נהלי' בצד היתר ואהא כתבו דבשאר מלאכות אחרות יכול להיות דאסור והיינו למ"ד מתנה כמכר ואעפ"כ כשעושין מלאכה בפירות שביעית עצמן אז אינו נר' כנותן שכר את"ד ולפי דבריו ה"ט דא"כ אמאי ל"ק להו להתוס' בפשיטות דלמ"ד מתנה כמכר היכי שרי ליתן מתנת חנם כדפריך בירוש' ריש מע"ב ותו ק' לדבריו דהא ע"כ ההיא דמע"ב דמייתי אביי לא יאמר אדם לחברו העלה וכו' לא מתוקמא למ"ד מתנה כמכר אלא דמזמינו אצלו כמ"ש לעיל וכ"כ התי"ט שם דהק' אלא אומר לו העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל וכו' ע"כ והיינו אך דפ"ק דמע"ב דמוקמי' לה בירוש' למ"ד מתנה כמכר במזמינו:
איברא דרש"י כתב צד היתר מתנת חנם משמ' לכאורה דס"ל דלא מיירי במזמינו אמנם כבר כתבנו דמדמייתי אביי ראיה ממתני' דלא יאמר אדם לחברו וכו' דהתם ע"כ מיירי במזמינו אצלו וצ"ל דרש"י בונתו נמי מתנת חנם באופן זה דהיינו במזמינו אצלו ורש"י נקט לשון המשנה דקתני אבל נותנים זל"ז במתנת חנם והיינו במזמינו אצלו כדכתיבנא וא"כ דכות' נמי כהך דהחמרין שהיו עושין בפירות שביעית שכרן שביעי' היינו נמי במזמינו אצלו ואפ"ה כתבו התוס' דדוקא כשעושי' המלאכ' בפירות שביעית עצמו וכו' אבל עושים מלאכה אחרת יכול להיות שהוא אסור דדומה שפיר לשכר מלאכה וא"כ הדרא לה קושי' לדברי התוס' מהך דפ"ח דשביעית דקתני לכולן הוא נותן מתנת חנם דאפי' נימא דמיירי נמי במזמינו אצלו ע"כ דלמ"ד מתנה כמכר אפי' בכה"ג אסו' לשאר אומני' אשר ע"כ נר' עיקר כמ"ש דהתו' מיירי בין למ"ד מתנה כמכר בין למ"ד מתנה אינה כמכר דלתרוייהו מיירי דברי אביי דיהבי' נהלי' בצד היתר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דאפי' למאן דס"ל מתנה לאו כמכר נמי לשאר אומני' אסו' אפי' מתנת חנם משום דפורע חובו בפירות שביעית ולא שרי אלא כשעושים המלאכה בפירות שביעית עצמן:
והנה עיקרא דהאי מלתא אי מתנה כמכר או לא היא פלוגתא דר"מ וחכמי' בפ' יש בכור דנ"ב ע"ב דר"מ ס"ל מתנה אינה כמכר וחכ"א מתנה כמכר ופ' הרמב"ם פי"א דה' שמטה כחכמים ע"ש ובפ"ט דערכין דל"א ע"ב מוקמי' למתני' דהתם דלא כר"מ ופסק הר"מ שם פי"ב דין ד' ע"ש ומן האמור דהרמב"ם פ' בהני דוכתי דמתנה כמכר יש לתמוה עמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' מע"ב דין י"ז וז"ל מע"ב ממון גבוה הוא וכו' לפיכך אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו הטבל וכו' ע"ש וכ' מהר"י קורקוס וז"ל זהו שכ' רבי' אינו נקנה במתנה אבל לא שיהי' אסו' ליתנו במתנה דהא לא אסרו אלא מכר ולא מתנה אלא שאינו נקנה והו"ל כאלו לא נתנו ע"ש והשתא ק' דאיך כתב דלא אסרו אלא מכר ולא מתנה והא קי"ל דמתנה כמכר אשר ע"כ נר' דמ"ש הרמב"ם לפיכך אינו נקנה במתנה אתיא כפשטי' דאינו נקנה במתנה כלל מה"ט דמתנה כמכר וכ"כ הרדב"ז שם וז"ל מתני' ר"מ היא דאמר מתנה כמכר וז"ש רבי' אינו נקנה במתנה עכ"ד הרי דמפ' דברי רבי' כפשטן אך מ"ש הרדב"ז דמתני ר"מ היא דאמר מתנה כמכר וכו' הוא ט"ס דהא ר"מ ס"ל דמתנה אינה כמכר גם ברפ"ה מה' הנז' כ' הרמב"ם הפודה מעשרו וכו' בין שניתן לו בטבלו מתנה וכו' וכ' הרדב"ז ומשום דקי"ל דמתנה כמכר ואסור ליתנו תיקן רבי' שניתן לו בטבלו והכי מתרץ לה בפ' האיש מקדש עכ"ד איברא דאינו מוכרח דהתם בפ' האיש מקדש דמוקמי' לה בדיהיב ליה בטבילי' הוא מש משום דר"מ ס"ל דמע"ב ממון גבוה אע"ג דר"מ ס"ל דמתנה לא הוי כמכר מ"מ כיון דהוי ממון גבוה לא מצי יהיב להיות כשלו להוסיף עליו חומש כמ"ש רש"י שם בד"ה ממון גבוה הוא וז"ל ולא מצי יהיב ליה והו"ל זה שניתן לו כאלו אינו שלו ואין מוסיף חומש אלא בעלים דלא קרינן ביה ממעשרו עכ"ל הרי מבוא' דודאי לענין מתנה מצי יהיב אליבא דר"מ דס"ל דמתנה אינה כמכר אלא דכיון דס"ל דהוי ממון גבוה לא קני ליה להיות בשלו להוסיף חומש וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"ג מה' מע"ב דין י"ז ע"ש:
ובהכי איחנח לן מה שהק' ה' חזו"ן ריש מע"ב וז"ל וק' מהא דאמרי' בפ"ב דקידושין אלימא ר"מ מי מצי יהיב ליה והא אמר מע"ב ממון גבוה הוא ומאי קושי' הא ר"מ ס"ל מתנה אינה כמכר וצ"ל דש"ס דילן ס"ל לחלק בין הנושאים משום דהתם איכא קראי יע"ש בס"פ יש בכור ודלא כירוש' עכ"ד ואין דבריו מובנים דבפ' יש בכור דאיכא קראי היינו לרבנן דס"ל מתנה דמכר אבל לר"מ לא דריש משום דס"ל דמתנה אינה כמכר וע"כ דס"ל הכי בכל דוכתא דכללא הוא דאין מתנה כמכר ומש"ה לא דריש ריבוייא התם וכן בפ"ט דערכין דל"א ע"ב וזה פשוט. אמנם בעיקר הקושיא לפמ"ש לק"מ דעיקר קושי' הש"ס הוא אמאי דקתני אין מוסיף חומש וכדכתיבנא.
עוד כתב ה' וז"ל אבל אכתי ק"ק למאי הוצרך הש"ס דילן לשנויי הב"ע כגון דיהבי' נהלי' בטבלי' וכו' ואמאי לא משני במזמינו כדמוקי הירוש' סיפא דמתני' דילן אבל נותני זל"ז מתנת חנם דשרי אפי' אי אמרי' דמתנה כמכר ואולי י"ל שנר' להש"ס דוחק לאוקומי ההיא דתנן בין שנתן לו במתנה במזמינו דוק אבל מתני' דידן אין נראה לו להירוש' דוחק לאוקמה במזמינו משום דריש' תני לא יאמר אדם לחברו בירוש' הילך יין ותן לי שמן ובירוש' היה דרכם בכך להזמין את חברו על מע"ב וכדמוכח בירוש' ולהכי ניח' לי' לאוקמי מתני' על המנהג עכ"ד ולפמ"ש א"צ לזה דההיא דקתני הפודה מע"ב שלו מוסיף חומש בין משלו בין שניתן לו במתנה גם דנימא דמיירי במזמינו אצלו לא איפרק דכיון דס"ל לר"מ ממון גבוה הוא לא קני לי' להיות כשלו להוסיף חומש:
עוד כתב ה' חזו"ן ובזה אתי שפיר דלא פריך הש"ס בקידושין אמתני' ופריך מהאי דתנן בין שנתן לו במתנה ואפשר דש"ס דילן ס"ל דאפי' במזמינו אסור דהו"ל כמכר דזה מזמין את זה היום וזה מזמין את חברו למחר וכיון דמתנה כמכר לענין מע"ב לא שרי אלא בדיהיבי' בטבלי' וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מה' מע"ב שלא הזכיר הא דתנן במתני' אבל נותני' זל"ז מתנת חנם אלא כ' וי"ל מע"ב ממון גבוה הוא שנאמ' לה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו הטבל והמקבל. מפריש מעשר עכ"ל דהיינו תירוצא דבפ"ב דקידושין וברפ"ה כ' וז"ל הפודה מעשרו לעצמו בין שהוא שלו בין שנפל לו בירוש' בין שניתן לו בטבלו מתנה מ"ש ה"ז מוסיף עליו חומש עכ"ל משמ' דס"ל דלפי הש"ס דילן דמוקי ההיא דתנן בין שניתן לו במתנה דיהיב לי' בטבלי' ה"נ דמתני' דידן דתני נותנים זה לזה מתנת חנם בהכי איירי אלא שצריך ליישב מה שהקשינו לעיל אמאי לא פריך ממתני' עכ"ד ולפמ"ש הא נמי לק"מ דלא פריך אלא ממאי דקתני מוסיף חומש דכיון דס"ל לר"מ ממון גבוה לא קני לי' להיות כשלו להוסיף חומש ומ"ש דש"ס דילן ס"ל דמתני' דריש מע"ב דקתני ונותני' זל"ז במתנה דמיירי דיהיב ליה בטבלי' לית' דאי הכי מאי אתא לאשמועי' פשיטא דיכול ליתן לחברו מתנה טבל דבשלמ' ההיא דמייתי בפ"ב דקידושין אתי לאשמועי' לענין חומש דחשיב כשלו אבל לענין שיכול ליתנו במתנה לא אצט' לאשמועי' ותו דהו"א דומיא דרישא קתני דתנן מע"ב אין מוכרין אותו ואין ממשכני' וכו' דמבוא' דמיירי במע"ש גופיה ועלה קתני אבל נותנים זה לזה מתנת חנם ובהכי ניחא מאי דלכאו' איכא למידק דבירוש' אמאי הוצרך לאוקמ' דמיירי במזמינו אצלו ולא מוקי לה בדיהיב לי' בטבלי' אכן לפי מ"ש ניחא דההיא לא מתוקמ' בדיהיב לי' בטבלי' מטעמים שכתבנו:
אמיבר
איברא דאכתי פש גבן לברורי אמאי השמיט הרמב"ם הא דתנן ונותנים זל"ז מתנת חנם דמוקמי' לה בירוש' אפי' למ"ד מתנה כמכר דמיירי במזמינו אצלו ואפשר שסמך עמ"ש שם הלכה כ"ב לא יאמ' אדם לחברו העלה את הפירות לירוש' וטול מהן חלקך שנמצא זה כנוטל שכר ממע"ב על הבאתו לירוש' אבל אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירוש' ע"כ וההיא משנה ברפ"ג דמע"ב לא יאמר אדם לחברו וכו' אלא א"ל העלם וכו' אבל נותנים זה לזה מתנת חנם וכ' התי"ט דה"ק אלא א"ל העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל וכו' ע"ש:
באופן דנתבאר דס"ל להרמב"ם מתנה כמכר ולפ"ז יש לתמוה עמ"ש הרמב"ם שם דין יח כיצד אין מחליפי' אותו לא יאמר לו הילך יין מעשר ותן לי שמן מעשר אבל א"ל הילך יין שאין לי שמן ואם רצה חברו ליתן לו שמן מותר שהרי לא החליף עמו אלא הודיעו שאין לו ולפי מ"ש דס"ל להר"מ מתנה כמכר ק"ט היכי כ' הכא תקנתא ליתן זל"ז במתנה והא מתנה אסורה דהוי כמכורה ומאי אהני בהאי תקנתא לינצל מחליפי' ע"י שיתן במתנה ואפשר לומר דכה"ג לא מיקרי לא חליפי' ולא מתנה דלצד מתנה לא חשיב' מתנה דהא אין כונתו ליתן לו במתנת חנם אלא כונתו שיתן לו תמורתו ולצד חליפין הא לא הזכיר חליפין בהדיא ואינו יכול להוציא ממנו בב"ד ואין כאן חליפין וא"כ לא הוי לא חליפין ולא מתנה ושו"ר למו"ה זרע יצחק ז"ל בחי' פ"ב דקידושין עלה דפרכי' מי מצי יהיב ליה במתנה שכ' צריך ליישב מתני' דריש מע"ב דקתני נותנים זה לזה מתנת חנם ופירש"י דמתנה לאו כמכר לר"מ וכן הרמב"ם פסק בפ"ג דמותר אדם ליתן לחברו פירות מע"ב שלא כדרך חליפין ממש והוא פסק בהך פרקא כר"מ שאינו יכול ליתן במתנה כ"ש בדרך חליפין קצת והך דינא דהרמב"ם הוא בירוש' הביאו ר"ש בריש מע"ב די"ל כשנדייק לשון הרמב"ם שם שכ' אינו נקנה במתנה ש"מ דלענין שאינו נקנה כדרך קנין המתנה הוא דאמרי' שאינו יכול אבל אה"ן מתנה בעלמא שפיר מצי למיהב עכ"ל מבואר דעתו דס"ל לקושטא דדעת הרמב"ם דמתנה אינה כמכר ויכול ליתן במתנה וכבר כתבנו דעת הרמב"ם בכמה דוכתי דפ' כרבנן דמתנה כמכר ודברי הרמב"ם שכ' אינו נקנה במתנה כפשטי' דאינו נקנה במתנה כלל כמ"ש לעיל ומאי דכ' לישב מדקדוק לשון הרמב"ם ק"ק דהו"ל לדקדק כן מדברי רש"י כמ"ש לעיל ועיין עוד לה' אהלי יצחק בחי' לע"א שם ודו"ק:
עוד מצינו להרמב"ם פי"א מה' תפלה דין ך' דפ' דמתנה הויא כמכר וז"ל כשם שמותר להם למכור בית הכנסת כך נותנים אותו במתנה שאלו לא הי"ל לציבור הנייה במתנה זו לא נתנוה ע"ש והיא דר"א ורבינא בר"פ בני העיר דכ"ו ע"ב מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר בהאי תפקע קדושת' ומאן דשרי אילולי דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה הדר הו"ל מתנה כזביני ופסקו הרי"ף והרא"ש שם דמתנה כמכר וק' דהא מלת' דמתנה אי הויא כמכר כבר איפליגו בה תנאי בס"פ יש בכור ובערכין כמ"ש לעיל וכבר הקשה כן ה' אהלי יצחק בחי' לערכין ע"ש ואפשר ליישב דהתם לענין להפקיע קדושת בה"כ אפי' לרבנן דס"ל דמתנה כמכר מודו לענין להפקיע קדושת בה"כ דלא פקע' קדושה בכדי ואע"ג דבעלמא מתנה כמכר דאי לאו דאית להו הנאה מיניה לא יהבו לי' מ"מ בעת שנתן לו בה"כ ליכא מידי לאפקועי ביה קדוש' בה"כ ואידך ס"ל דכיון דאית להו הנאה מיניה פקעה בההיא הנאה דהו"ל כזביני ושוב מצאתי להריטב"א בחי' למגילה שכ' וז"ל בהא פליגי מ"ס במאי תפקע קדושתי' ומ"ס אילולי דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב לי' פי' לאו למימרא דחשיב כזבינא בהנאה שקיבל ממנו מדבר דההיא הנאה כבר הלכה ואפי' יהיב להו מעיקרא ואייתי בעין אין זה טעם מספיק ליתן לו בה"כ וכו' אלא הכי קאמרי' דהאי גברא כבר יהיב לי' מתנה כיוצא בו וידעי בי' פרנסים דכל היכא דאצט' לן יהיב לן וכו' הלכך אלו מכרו לו והפקיד אצלו המעות ער עת צורך השתא נמי דיהבו לי' כפקדון נינהו גבי' וכל היכא דאצט' לן יהיב לן וההיא שעתא הדר הו"ל מתנה כזביני וכו' עש"ב:
עוד יש לעמוד מהא דאיתא בפ' הנזקין דף ן' ע"ב עלה דתנן אין נפרעי' מנכסי' משועבדי' במקום שיש בני חורין וכו' בעי רב אחדבוי בר אמי במתנה היאך תקנת' הוא דעבוד רבנן משום פסידא דלקוחו' אבל מתנה דליכא פסידא דלקוחו' לא א"ד מתנה נמי אילולי דאית ליה הנאה מניה לא יהיב לי' מתנה והלכך כי פסידא דל דלקוחו' דמי וכו' ע"ש ולפי מה שנתבאר דבכל דוכתא ס"ל לרבנן מתנה כמכר מאי קמבעיא לי' הכא דהא קי"ל כרבנן דמתנה כמכר וי"ל דכבר כתבו התו' בפ' נערה שנתפתת' דף מ"ט ע"ב בד"ה הוא ואשתו וז"ל ע"כ נר' דאין חי' בין מתנה למכר לענין זה אע"ג דיש מקומות שסבר' הוא לחלק בין מתנה למכר כמו בעשה שורו אפותיקי ומכרו נר' דוקא מכרו אבל נתנו ב"ח גובה הימנו וכן בהנזקי' גבי אין נפרעי' מנכסי' משועבדי' במקום שיש ב"ח מבעי' לן במתנה היאך דוקא להא מלתא הוא דאיבעי' לן וכו' עכ"ל ונר' דכונתם כמ"ש התוס' בפ' הגוזל ריש דק"ט וז"ל אע"ג דאמרי' לעיל עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו ה"ד מכרו כיון דליכא קלא לא אפסידנא ללקוחות אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחו' ב"ח גובה הימנו דאין יכול ליתן מה שמשועבד לאחרי' וכו' ע"ש:
עוד י"ל כלפי מ"ש הנמק"י בפ' מי שמת וז"ל אבל בשאר ירושות אפי' ירושת אמו דינם כנכסי' דידי' דדבר שאינו מצוי הניחהו על הדין וה"ט דמתנתו מתנה אפי' מנכסי אביו זו דעת הרא"ה והר"ן עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קכ"א ע"ש הרי מבואר דס"ל דמתנה לא שכיח' והניחהו על הדין וה"נ י"ל דה"ט דמבעי' לן במתנ' מאי דכיון דהא דאין נפרעי' מנכסי' משועבדי' במקום שיש ב"ח היא תקנתא דרבנן משום פסידא דלקוחות מש"ה מבע"ל במתנה דהויא מלתא דלא שכיחא אי עבוד נמי רבנן תקנתא או דלמא דכיון דהוי מלתא דלא שכיחא הניחהו על הדין:
איברא דיש בזה מקום לחקור דבהך בעיא דפ' הנזקי' כתבו הרי"ף והרא"ש וז"ל ש"מ דבמתנה נמי עבוד רבנן תקנתא וכן הלכת' ואע"ג דדחי' ואוקימנא בב"ח וכו' ההיא דחיתא בעלמא היא ולא סמכי' עלה וכ"פ הרמב"ם בפי"ט מה' מלוה והטור וש"ע בסי' קי"ג ורי"ו בס' מישרים נ"ו ח"ו והרשב"א בתשו' ח"א סי' תרי"ח הרי דכל הפוסקים פסקו הכא דמתנה כמכר אע"ג דהוי מלתא דלא שכיחא דהוי בכלל תקנתא דרבנן ואלו בהך דקטן פחות מבן ך' דתקין רבנן שלא ימכור בנכסי אביו לפי הפסק שפסקו כל הפוסקים בההיא דהנזקי' דמתנה כמכר ה"נ אית לן למפסק הכי דאין מתנתו מתנה דעבוד רבנן תקנת' נמי במתנה משו' דמתנה הוי כמכר ואנן איפכא שמעי' דבמתנה מתנתו מתנה משום דהוי מלתא דלא שכיחא כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ג והנ"י שכתבנו לשונו לעיל וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מכירה והרא"ש והטור ח"מ סי' רל"ה והמרדכי בפ' הנזקי' והעיטור במ' מכירה ועיין בתשו' הריב"ש סי' תס"ח שכ' דהסכימו המפ' דמימ' דאמימר אפי' בנכסי אביו אמרה למלתי' ע"ש ורי"ו בס' משרים ני"ט הביא מחלוקת בזה דהראב"ד ס"ל דבנכסי אביו לא שנא מכר לא שנא מתנה ובן מיגש כ' כי ה"ה נכסי אביו במתנה וכן הרשב"א עכ"ל הרי נמי דעת בן מיגש והרשב"א כדעת הרמב"ם ודעמי' דס"ל דלא עבוד רבנן תקנתא במתנה וצ"ע מאי שנא מההיא דהנזקי' דפסקו דעבוד רבנן תקנת' במתנה נמי ונראה דזה טעם הראב"ד דס"ל דלא שנא מכר ל"ש מתנה וכ"ד הרשב"א בתשו' ח"א סי' תקצ"ח ונר' מדבריו שם דכן דעת הרי"ף ע"ש ומה שק' לזה ממ"ש רי"ו בשם הרשב"א דבמתנה מתנתו מתנה וכן נראה מדבריו בתשו' ח"ג סי' קכ"א ע"ש כבר עמד בזה הרב שמחת יהודה סי' צ"ג ע"ש. אמנם לדעת הפוסקים דבמתנתו מתנה ק' מ"ש מההיא דהנזקי' ואפשר דס"ל כמ"ש הרמ"ה בפ' מ"ש סי' קמ"ז וז"ל ומסתברא דה"ה נמי בנכסי אביו כיון שהגיע לכלל שנותיו והביא סימנין אף על גב דלא ידע בטיב משא ומתן ולא הוי בן ך' מתנתו מתנה דע"כ הא דאמור רבנן ולמכור בנכסי אביו עד עד שיהי בן ך' שנה תקנת' דרבנן היא ומשום דמחוסר דעת הוא דתקנו ליה הכי אע"ג דחריף טפי מ"ד אקטן פחות מבן י"ג שנה אע"ג דחריף לית ליה לזבוני משום דרובא דקטנים לאו בני דעת נינהו ה"נ כיון דרובא דפחותים מך' לא שלימי בדעתייהו תקינו רבנן דלא ליהוו זבינייהו זביני בנכסי דאבוהון דמשום דממונא דלא טרח בי' הוא ואיכא למיחש דלא קפיד עליה ואזיל ומזבין לכולהו נכסי' וכי היכי דגבי בן י"ג שנה ויום א' שהביא סי' היכא דאין יודע כטיב משא ומתן אע"ג דזביני' לאו זביני אף בנכסי עצמו מתנתו מתנה ה"נ בנכסי אביו אף על גב דזביני' לאו זביני משום דלא שלים בדעתיה מתנתו מתנה כי היכי דלעבידו לי' מילי' עכ"ל ע"ש:
ודע דבעיקרא דמלתא דאמור רבנן בס"פ יש בכור מתנה כמכר אמרינן עלה כגמרא התם דטעמייהו דכתי' תשובו לרבות את המתנה ובת"כ דרשי' מינה נמי תשובו לרבות המוכ' ובא בנו ונגאלה שחוזרת לאביו ביובל ולכאורה ק' בהא דגרסי' בפ"ט דערכין דל"ב ע"ב לצמיתות לרבות את המתנה מ"ט צמית צמיתות כמאן דלא כר"מ דאי כר"מ האמר מתנה אינה כמכר אפי' תימא ר"מ שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות ופרכי' והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קמרבי אלא ודאי דלא כר"מ ע"ש ומאי פריך והא גבי יובל וכו' והאיכא דלעולם הכא דריש משום דרבי רחמנא לצמיתות וגבי יובל דלא דריש משום דאיכא דרשא אחרינא לרבות המוכר ובא בנו וגאלה אבל הכא גבי צמיתות דליכא דרשא אחרינא י"ל דמודה ר"מ דדרשי' לרבות את המתנה וי"ל כלפי מ"ש שם בש"מ בס"פ יש בכור וז"ל תשובו לרבות וכו' היה יכול לומר שובו מדקאמ' תשובו לרבות את המתנה עכ"ל וק"ק דאמאי לא פי' בפשיטות דמקרא יתירא קדריש דהא כבר נאמר ושבתם איש אל אחוזתו כפירש"י שם ואולם נראה דהוק"ל לפירש"י דהא מיתורא דקרא דרשי' לרבות את המוכר ובא בנו וגאלה לכך פי' דהכא משובו תשובו קדריש ולפ"ז שפיר פרכי' בערכי' והא גבי יובל דכתי' תשובו את המתנה ור"מ לא קמרבי וליכא למימר דהתם שאני משום דאית ליה דרשא אחרינא לרבות האב שמכר וכו' דההיא מייתורא דקרא דרשי' לה אבל לרבות את המתנה דרשי' לה משובו תשובו דומיא דצמית צמיתות וע"כ דר"מ דלית ליה דרשא לרבות את המתנה אמנם לדעת רש"י דס"ל לרבות את המתנה נמי מייתורא דקרא דרשי' לה הדרא קושי' לדוכתה דמאי פריך ותו לעיקר פירש"י דהא ייתור' דקר אצט' למוכר ובא בנו וגאלה כמו שכתבנו וי"ל ע"פ מ"ש ה' מנחת יהודה בס' דעת זקנים פ' בהר בד"ה תשובו וז"ל פירש"י והלא כבר נאמר ושבתם איש אל אחוזתו אלא לרבות המוכר ובא בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל וק' הא למ"ל קרא ת"ל מק"ו ומה גבי מקדיש שאם גאלה אחר אינה חוזרת לו ביובל גאלה בנו חוזרת לו ביובל מוכר שאם מכרה לא' ממשפחתו חוזרת לו ביובל אינו דין שאם גאלה בנו שחוזרת לו ביובל וי"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ל וק"ק דמאי ק"ל למ"ל קרא והא אצט' לדרשא אחרינא לרבות את המתנה והיכי כ' דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכ' ל"ק והא בלא"ה דרשי' תשובו לרבות את המתנה וי"ל דהך דרשא דלרבות את המתנה לא אתיא אלא אליבא דרבנן דס"ל מתנה כמכר אבל לר"מ ע"כ לא דריש אלא תשובו לרבות המוכר ובא בנו וגאלה ושפיר ק"ל למ"ל קרא וכו' ולפ"ז ניחא דההיא דרשא דמוכר ובא בנו וגאלה מק"ו אתיא ואפ"ה ר"מ לא מוקי לה לרבות את המתנה א"כ ע"כ דלר"י אע"ג דאיכא ריבויא אפ"ה לא דריש לרבות המתנה וה"נ אע"ג דאיכא ריבויא ע"כ לא דריש ולא אתיא כר"מ. ולפי האמור י"ל מאי דק"ל על הרמב"ם שהשמיט להך דרשא דת"כ דדריש תשובו לרבות המוכר ובא בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל אכן מתורתו של ה' מ"י ניחא דכיון דאתיא מק"ו ממקדיש והרמב"ם פ' להך דינא דמקדיש בפ"ד מה' ערכין דין ך' מש"ה לא פסקה רבי' להך דמוכר ובא בנו וגאלה דאתיא במכ"ש דמקדיש:
והנה ה' יוסף אומץ סי' ס"א הק' בהך סוגיי' דפ' יש בכור דהרי מלתא פסיקתא אמרי רבנן מתנה כמכר ומשמע אפי' אב לבנו וכן משמע בת"כ ובפסיק' דדרשי ושבתם איש אל אחוזתו לרבות בנו והביאו רש"י בפי' משמ' דבדיני. אלו אין חילוק מאב לבן ומבן לאב ולפ"ז למאי דקי"ל מתנה כמכר אפי' נתן האב לבנו וביחזקאל סי' מ"ו קרא כתיב כה אמר ה' כי יתן הנשיא מתנה לא' מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחוזתם היא בנחלה. איברא דיש מקום קצת לחלק בין אב שנתן לבנו כהך קרא דיחזקאל וכו' את"ד ואשתמיטיתי' מ"ש ה' שלה"ג בפ' הנזקי' עלה דהך דאין גובה מנכסים משועבדי' במקום שיש פ"ח וכ' הרי"ף דאפי' במתנה נמי כ' וז"ל נר' בעיני שאם נתן הלוה במתנה הבינונית שלו לכ"ע אינו דומה כאלו מכרה וב"ח גובה ממנה ואינו יכול לדחותו אצל הזיבורית אשר ביד האב וכו' ע"ש וטעמא דמלתא הוא משום דבשלמא כשנתן לאחר איכא למימר דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה אבל גבי בנו ליכא למימר הכי וכמ"ש בפשיטו' ה' מחנה אפרים ה' גביית חוב סי' ב' ע"ש הרי ברור דודאי יש לחלק בין אחר שנתן מתנה דחשיבא כמכר משא"כ באב שנתן לבנו דלא שייך הך טעמא דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה ופשוט: