שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן ג
שאלת על איש א' שנתעלם וזה טופס העדויות שנתקבלו.
א במותב תלתא כחד' הוינא ואתא קודמנא היקר וחשוב הר' אברהם חי בליתשי והעיד עדו' גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום וגיזום וכך העיד בזה הלשון בלי שלמה אוכו ר"י חי מעארך כאן שאכן פי באגא וגא גוי לשלמה וקאלו אמשי מעאיא לבלדאי ותביע אסלעא מתאעך ומשא שלמה מעא אלגוי ואדא אסלעא מתאעו פי ידו וקעד יביע ענד אלגוי יגי שת איאם ובעד גא גוי אכור וקאל לשלמה באס ימשי מעאהו לדווארו באס יביע סלעתו ומשא מעאהו שגוי מ"מ יגי שת מיאל עלא אל דוואר ודרבו ברצאץ קעד יעארך עלא רוחו זרא לגוי כמל עליה ודבחו ולגוים אלדי סהדו שאי מנהום נסדנאהום אוחנא ושאי מנהום סהדו וחדהום לפיתומם ע"כ:
ב עוד אתא קדמנא היקר הר' נסים ללוש יצ"ו והעיד עדות גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום וגיזום וכך העיד בזה הלשון בלי נסים הנז' משא לדוואר מתאע גוי ולקא ענדהום גוי צאיף ולגוי קאל לו וחדו לפי תומו קאל בלי ליהודי מסכין קתלוה אס מן צוכרא קתלו יהודי יביע אסלעא וקתלוה עלא לפלוס דרבוה ברצאץ וכיף קאעד ישתרגב כמלו עליה ודבחוה קאם נסים קאל ללגוי אשכון ליהודי קאלו ליהודי גא מן באגא ענדו חצאן אחמר וליהודי שאכן פי באגא האד אסי בעד מא נפטר שלמה מעאריך ע"כ:
ג עוד אתא קודמנא היקר הר' משה הלוי יצ"ו והעיד בעדות גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום וגיזום וכך העיד בזה הלשון וקאל בלי אני משה הלוי מסית לדוואר וקאלו לי אל גוים יא מוסא לוכאן תמסי לרויחנא תביע מליח קאם גוי אכור קאל לו ימסי יכמלו יקתלוה כיף מא קתלו ליהודי קאללו משה אשכון ליהודי קאללו אלגוי ליהודי אלדי מסא מעא אל בלאטי גאובו גוי אכור קאללו ראהום אתסעדו במייתין ריאל פי קציית ליהודי ע"כ:
ד עוד אתא קדמנא היקר הר' יונה צרפתי והיקר הר' סעיד הלוי יצ"ו והעידו בעדות גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום וכך העידו בזה הלשון קאלו בלי הומאן קא עדין יצדמו עלא רוחהם וגא גוי קאל להסיא יהוד האוא דא צאחבכום אלדי קתל שלמה אתמכנו ביה וקאלו לו אוחנא לאהין נכדמו עלה רוחנא והדא שוק מא לאהין שי ביה יבקא ענדכום חאתא נרוחו ללבלאד נשכיו ביה כיף סמעו צחאבו הרבוה עד כאן עדותם ולראיה ולזכות כתבנו בעא"ח לח' תשרי שנת התר"ב ליצירה וקיים. ע"ה יוסף ג"ג ס"ט ע"ה אברהם כטורג'א ע"ה שלמה פארינטי ס"ט
העתק ד' עדיות הנז"ל בלשון ערבי ללשון עברי.
א במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא היק' וחשוב הר' אברהם חי בליתשי יצ"ו והעיד עדות גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום והגיזום וכך העיד בזה הלשון איך שלמה אחיו של ר' חי מעאריך היה דר בעיר באגא ובא גוי א' לשלמה וא"ל תלך עמי לעירי ותמכור הסחורות שיש לך והלך שלמה עם הגוי הנז' והוליך הסחורות שלו בידו והיה מוכר אצל הגוי הנז' מ"מ ששה ימים ואח"כ בא גוי אחר ואמר לשלמה הנז' לילך עמו למקומו כדי שימכור סחורותיו והלך עם הגוי הנז' מ"מ ששה מילין ממקום שהלך והכהו בעופרת והיה מתאמץ להציל עצמו ובמאי דביני ביני רץ הגוי והשלים מיתתו בשחיטה והגוים אשר העידו יש מהם ששאלנו אותם ויש מהם שהעידו מעצמם לפי תומם עד כאן:
ב עוד אתא קדמנא היקר הר' נסים ללוש והעיד עדות גמורה וברורה ומוצדקת אחר האיום והגיזום וכך העיד בזה הלשון איך נסים הנז' הלך למקום א' של גוי ומצא שם גוי מתאכסן שם והגוי אמ' מעצמו לפי תומו איך היהודי העני הרגו אותו מה שבח הוא שהרגו יהודי מוכר סחורות והרגו אותו בשביל הממון הכוהו בעופרת וכשעמד להתחנן לפניהם השלימו מיתתו בשחיטה וענה נסים ואמר לגוי הנז' מי הוא היהודי א"ל היהודי בא מעיר באגא ויש לו סוס אדום והיהודי הוא מתושבי באגא וענין זה אחר שנפטר שלמה מעארך עד כאן:
ג עוד אתא קדמנא היקר הר' משה הלוי והעיד בעדות גומ"ץ אחר אי"ו וכך העיד בזה הלשון ואמר איך שהוא הלך למקום גוים וא"ל הגוים משה אם תלך למקום הנק' רויחנא תמכור בטוב ענה גוי אחר וא"ל עכשיו הורגי' אותו ג"כ כמו שהרגו היהודי א"ל משה לגוי מי הוא היהודי א"ל הגוי היהודי אשר הלך עם גוי הנק' לבלאטי ענה גוי אחר ואמר כבר נתפשרו בק"ק גרושוש בענין היהודי ע"כ:
ד עוד אתא קדמנא היקר הר' יונה צרפתי והיקר הר' סעיד הלוי והעידו בתורת עדות גמו"ץ אחר אי"ו וכך העידו בזה הלשון איך שהם יושבים ומתעסקים במלאכתם ובא גוי א' וא"ל יהודים הרי הגוי בעל דין שלכ' שהרג שלמה עמדו ותפסוהו ואמרו לו אנחנו כעת טרודים במלאכתנו וזה בעת שוק אין לנו פנאי בזה תניחהו אצליכם עד שאנו הולכים לעיר ונקבול עליו לפני המושל כששמעו חביריו הבריחוהו ע"כ עדותם ולראיה ולזכות כתבנו בעשור אחרון לח' תשרי ש' התר"ב ליצירה ושו"ב הצעיר יוסף ג"ג ס"ט הצעיר אברהם כטורג'א ס"ט הצעיר שלמה פארינטי ס"ט
תשובה הנה בעדות הא' שהעיד הר' אברהם חי בליתשי יש להסתפק כמה ספיקות תחלת כל דבר בענין הסיפור שאמר שזה שלמה הנאבד שבא הגוי וא"ל לילך עמו לעירו והלך עמו וישב שם ששה ימים ואח"כ בא גוי אחר וא"ל שילך עמו למקומו והלך עמו כמו ששה מילין והכו אותו בקנה השריפה וכו' וכל הסיפור הזה יש להסתפק בו אם אלו הדברים הם ששמע העד הזה מפי הגוים או הם מעצמו שמספר והולך נ"מ לדינא שאם הסיפור הזה מישראל שבא להעיד בשם הגוים א"כ הרי לא נזכר בעדות הגוים לא שמו ולא שם עירו וא"כ אין בעדות זו כלום אמנם כד דייקי' שפיר נר' שא"א להיות שכל הסיפור הזה הוא מישראל דמהיכן ידע כל אלה הדברים היתכן שלא זזה ידו ממנו עד שידע וראה כל הקורות האלה עד שהלך עם הגוי ב' וקרוב לומר שכל פרשת העיבור הזה סיפרו הגוים דהיינו הגוי הא' שהלך עמו בתחל' וישב שם כמו ששה ימים והוא ניהו שסח כל פרשת העיבור מתחלה ועד סוף דהא ודאי שאין להאמין שהיש' הוא המדבר שאם הישר' היה רואה בכל אלו העניינים עד שנהרג זה העלוב א"כ אין אנו צריכים לעדות הגוים כלל אלא ודאי שהגוי הוא המגיד את כל הענין אלא שקיצר הסופר בקבלת העדות וכעין זה כ' מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ח' שתולין שבתחל' דבריו קיצר הסופר הענין ע"ש וה"נ דכוות' י"ל שכך היה שהגוי היה מכירו וסיפרו כל הענין וכיון דהגוי הוא מגיד את כל הענין הרי נז' בדבריו שמו ושם עירו ודעת רוב הפוסקים דבהזכיר שמו ושם עירו סגי:
ועוד נר' לומר דאפילו את"ל שכל סיפור זה הוא דברי העד הישראל שאומר שמו ושם עירו וכו' ולא שמע מהגוים אלא ענין הריגתו בלבד ויש להסתפק אם הגוים ג"כ אמרו שמו ושם עירו מ"מ נר' דיש להקל דכיון שהישראל מעיד בפשיטות על זה שלמה השוכן בבאג'א ומספר כל המאורע מתחלה ועד סוף ועל זה מסיים עדות הגוים מענין הריגתו מתבאר הענין שע"ז שלמה הוא שהעידו הגוים וכמ"ש הר"ן בתשו' הביאה מרן בסי' י"ז שאע"פ שאמרו בתוספת' אין מעידים עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכי' על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך או גוץ וכן למעט שאין סומכי' על עדות שמו ולא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אע"פ שלא נזכר שמו ודבר ברור הוא זה מדאמ' בפ' האשה שלו' וכו' ע"ש ותשו' הר"ן הלזו מסייע ליה למהרשד"ם בתשו' בחא"ה סי' פ' שכ' וז"ל גם הספק הב' שלא הזכיר אלא שמו לבד קל ההסרה הוא שהרי מה שצריך שמו ושם אביו וכו' כל זה פשיטא. . דלאו מלתא בלא טעמא הוי דנימא דבר זה חק וגזירת מלך וכו' אלא טעמ' רבה איכא וכו' וא"כ נראה שאין הכונה רק שנכיר על איזה איש מדבר וכו' ע"ש וכ"כ מהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' י"ב והביא ראיה מתשו' הר"ן ע"ש וא"כ ה"נ כיון שהישראל מספר והולך כל המאורעות שאירעו לזה שלמה וע"ז הביא עדות הגוים שהעידו עליו מסתמ' שעליו הם מעידים באופן שאין לספק באחר שוב הוגד לנו ששאלו לה"ר אברהם העד הנז' גופא דעובד' היכי הוה ואמ' איך שכל הסיפור הלז סיפר הגוי הראשון עצמו שבא אצל הר' שלמה הנעלם לילך עמו למקומו וישב עמו ששה ימים וכו' וא"כ נתברר שזה הגוי יודעו ומכירו בשמו ועליו הוא מעיד וכבר כתבו הפוסקי' דבכה"ג לא הוי חוזר ומגיד:
עוד יש להסתפק בעיקר העדות שאמ' הר' אברהם שזה העדות ששמע מן הגוים יש מהם שהעידו ע"י שאלה ויש מהם מל"ת והנה לא נתבאר בדבריו אם הב' כתי עדי גוים הללו שהעידו שיש מהם ע"י. שאלה ויש מהם שהיו מל"ת אם היו כולם במעמד א' או לא הנה מור"ם בהגה בא"ה סי' י"ז סט"ו כ' וז"ל אבל שאלו אותו תחלה איה חברנו וא"ל שמת אין זה מקרי מל"ת ודוקא ששאלו אותו הגוי עצמו אבל שאלו גוי אחר וכו' ובא גוי מל"ת שמת אעפ"י שהיה אצל הגוי ששאלו מקרי מל"ת וכ' הח"מ סק"ל כלומ' אע"פ שהגוי מל"ת היה אצל הגוים הנשאלים והם הגידו לו שהיהודים חוקרים. ודורשי' אפ"ה כל שלא שמע הגוי המעיד מפי היהודי השואל איה חברנו הוי מל"ת אבל אם ב' גוים או הרבה עומדים ביחד והיהודי שואל לאחד מהן איה פ' והב' משיב מת ודאי לא הוי מל"ת כל שהמגיד שמע מפי היהודי שחוקר ודורש אף שלא שאל אותו מ"מ מקרי משיב לשואל ע"ש ויש לתמוה עמ"ש הרב אע"פ שהגוי המעיד לפי תומו היה אצל הגוים הנשאלים והם הגידו לו שיהודים חוקרים ודורשים אפ"ה כל שלא שמע הגוי המעיד מפי היש' השואל איה חברנו הוי מל"ת ואלו לקמן בסקל"ב עמ"ש מור"ם ובלבד שלא שאלו אותו בפני ישראל כ' וז"ל ונר' פשוט דכ"ש אם שאלו אותו בשם ישראל אף שלא בפני ישראל דכל שהגוי יודע שיש תועלת לישראל בהגדתו אין זה מל"ת ע"ש וזה נר' הפך ממ"ש בסק"ל דכל שלא שמע הגוי מפי ישראל השואל מקרי מל"ת אע"פ ששמע מגוי אחר ששאל אותו ישראל וכבר נרגש בזה ה' באה"ט ס"ק נ"ג שכ' שדבריו שבכאן סותרי' למ"ש סק"ל וכו' ע"ש ואפשר לחלק דהיכא שא"ל הגוי שהישראל חוקרים ודורשים אה"נ דמקרי מל"ת מידי דהוה ביצא קול שכ' מהר"ם בתשו' מיי' ס' נשי' הלכות גירושין דאע"פ שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות דדמי קצת לאיה חברנו ל"ד דהתם שיילי ליה להדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גופי' מקרי שפיר מל"ת אע"ג דידע שמחפשים אותו משא"כ בא"ל הגוי בשם ישראל ששאלו הוי כאלו שאלו היש' עצמו וזה הגוי שלוחו של יש' הוא:
איברא דלולא דברי ה' ח"מ היה אפשר לומר דמ"ש מור"ם אע"פ שהיה אצל הגוי וכו' אין הכונ' בזה שיודעים אנו בבירור שהגוי א"ל מידי אלא דר"ל דאע"ג דיש לתלות שמא הגוי א"ל אפ"ה מספק' לא תלינן שא"ל מידי ותלינן להקל וחשיב שפיר מל"ת ומה גם דהוי ס"ס ספק שמא הגוי א"ל מידי או לא א"ל מידי ואת"ל שהגוי דיבר עמו בפרט זה שמא לא א"ל בשם ישראל ואפי' את"ל שא"ל בשם ישראל שמא לא אמר לי' שיש' חקר ודרש אותו אלא שא"ל שהישראל מחפשים אותו כההיא דתשו' מהר"ם ומעתה בנ"ד דלפי פשטן של דברים משמ' שהגוים המל"ת הם היו במעמד א' כששאלו ישראל לגוים האחרים וא"כ לפ"ז לא חשיבי מל"ת:
האמנם נר' דכיון דהענין יסבול נמי שלא היו במעמד א' אלא שהוא אומר ששמע מגוים רבים יש מהם ש שהיו ע"י שאלה ויש גוים אחרים ששמע מהם בלא שאלה אלא מל"ת ולא היו כלל במקום א' ובמעמד א' אלא אלו לעצמם ואלו לעצמם וא"כ כיון דלא ידעי' היכי הוה הולכי' להקל וכה"ג כ' מהר יב"ל ח"א סי' ט' בגוי שהעיד ע"י שאלה דנתבטל אותו עדו' וכו' דאם לא ידעי' אם בתחלה העיד ע"י שאלה ואח"כ מל"ת או אם בתחלה העיד מל"ת ואח"כ ע"י שאלה תלי' להקל הביאו ה' מש"ל בפי"ג מה' גירושין דין י"ד ע"ש וה"נ דכות' דלא ידעי' אם אלו שהעידו לפי תומם היו במעמד א' או לא תלי' להקל. איברא דאין זה מוסכם שהרי מור"ם בהג"ה סעיף ט"ז גבי גוי מל"ת מפי גמל"ת שאם מספק"ל אם היה הגוי הא' מל"ת או לא דיש חולקי' בזה וס"ל דא דאזלי' לחומר' והיא דעת הר"ן וכן מתבאר מדברי מרן הב"י שהבין כן בדברי הר"ן ע"ש ועיין לה' כנה"ג הגב"י אות ק"ם שהביא כמה פוסקים שחלקו על מרן בזה בדעת הר"ן ועיין עוד שם אות רמ"א ע"ש וכן פסק הרדב"ז בתשו' ד' ויניציא סי' תרנ"ז ע"ש ומ"מ נר' דאפי' לדעת הסוברי' דבספק' לא תלי' להקל הכא בנ"ד כ"ע מודו משום דיש כאן ס"ס ספק אם היו במעמד א' או לא ואת"ל שהיו במעמד א' שמא אלו הגוים המל"ת הם שהתחילו להעיד ואח"כ שאלו היש' לגוים אחרים והעידו ע"י שאלה אמנם נר' דמ"מ אין להתיר ע"פ עדות זו דאפי' בס"ס המתהפך פלוגתא דרבוותא היא אם מתירים בעדות אשה כמו שהאריך בזה הכנה"ג בא"ה סי' י"ז הגב"י אות צ"ו ע"ש:
איברא דבעיקר דברי ה' ח"מ הנה הרב עבודת הגרשוני סי' פ"ו חלק עליו וכ' דבכה"ג דשאלו לגוי א' והשיב גוי אחר חשיב שפיר מל"ת והביא ראיות ע"ז ע"ש וכן דעת מהרח"ש בקונ' עיגונא די"ד ע"ג ומהר"ם ב"ח בס' עזרת נשים סקי"ג הביא דבריה' ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות ק"ף ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד אפי' את"ל שהיו כולם במעמד א' ושאלו לגוים תחלה והשיבו גוים אחרים מל"ת יש להקל בנ"ד אך אמנם בעיק' דעת הרב עבודת הגרשוני וסיעתי' דס"ל דאפי' בכה"ג דשאלו לגוי א' והשיב גוי אחר דחשיב מל"ת יש לעמוד ממ"ש מור"ם בהג"ה שם וז"ל י"א הא דאמ' דאם שאלו את הגוי תחלה לא מקרי מל"ת ה"ד אם שואלו ישראל אבל אם שואלים גוים אותו ומגיד מקרי מל"ת ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל ע"ש הרי דס"ל דאפי' שלא שאל ישראל כלל לשום גוי אלא גוי א' שאל לגוי ב' ואפ"ה צריך שלא יהי' הישר' בשעת השאלה כ"ש כשהישר' שואל לגוי אחר שצריך שלא יהיה שם גוי ב' המעיד שם באות' שעה וכן הוכיח הט"ז ע"ש ואפשר לחלק ולומר דכששאל הגוי לגוי חברו והיש' עומד עלה בדעת הגוי שהגוי שואלו בשליחותו של ישר' ומש"ה כשהעיד הגוי הו"ל כמשיב על שאלת ישראל ויצא מכלל מל"ת משא"כ כשיש' שואל לגוי א' והשיב גוי אחר הרי נדרש ללא שאלי וחשיב מל"ת שהרי לא שאלו שום אדם דאע"ג דהגוי חברו נשאל מהישראל מ"מ לגבי דידי' חשיב גמל"ת:
אלא דמ"ש ה' עבודת הגרשוני שם שכ"כ מהרי"ק שו' קכ"א והב"י הביא ראיות מתשו' הריב"ש וגם מתשו' מהרי"ק ע"ש אח"ה ליתא דמהרי"ק בשו' קכ"א לא מיירי בזה כלל אלא בענין שיצא הקול דומיא דתשו' מהר"ם שכתבנו לעיל ונר' פשוט דאפי' לדעת מהר"ם ומהרי"ק דמתירי' בכה"ג שיצא הקול אפ"ה לא דמי לשאל הגוי והשיב גוי אחר דבהא מודו מהר"ם ומהרי"ק דלא חשיב מל"ת דכיון ששאלו לגוי אחר בפניו הו"ל כאלו משיב על השאלה אע"ג דהשאל' הית' לאחר ואע"ג דמתשו' מהרי"ק מתבאר דאפי' שמעו מהבעלים עצמן דהוי מסל"ת מ"מ לא היה בדרך שאלה אבל כל שהיה בדרך שאלה אפי' שאלו לאחר בפניו מודה מהרי"ק דלא חשיב מסל"ת וכן העלה ה' צמח צדק סי' מ"ב ע"ש אך מ"ש ה' צ"צ שם דאפי' עשו הכרזה בכפרים ובשווקים על כל מי שיודע מאומה מהאנשים הנאבדים שיבאו ויגידו וכו' דגוי לא הוי מסל"ת אלא ע"פ שאלה ע"ש ועיין במהרש"ל ביש"ש שלהי יבמות סי' כ"ז שכ' דוקא בכה"ג שהוציאו קול לחוד אבל אם הוא בענין שנתנו להכריז ביום השוק וכו' ומשם יוצא למרחוק כל שיבוא מן הגוים ויאמר ממנו אינו נק' מל"ת אם לא שמורגש מדבריו שלא ידע מן ההכרזה וכו' ע"ש גם מה שהביא ה' עבודת הגרשוני מדברי מר"ן ליתא דמר"ן לא נחית לזה כלל אלא לענין שאם אמר הגוי איש פ' מת אע"פ שלא יקדים שום דבר אחר ע"ש ואדרבה מדברי הריב"ש בתשו' סי' ש"ף מבואר בהדיא כדברי הח"מ שכ' וז"ל ואפי' אם נאמר ששמע דבריהם כל שלא שמע שאלת היהודי לגויה מאי נ"מ וכו' ע"ש הרי להדיא דס"ל כדעת הח"מ דאם שמע הגוי שאלת הישר' לגוי אחר לא הוי מסל"ת:
ומ"מ נר' דאפ"ה הכא בנ"ד יש להקל דאיכא תלתא ספקי באופן זה דהיינו ספק אם היו כולן במעמד א' או לא ואת"ל שהיו כולן במעמד א' ס' אם התחילו לדבר אות' שע"י שאלה או הנך המל"ת קודם השאלה כל עיקר ואת"ל שאותם שע"י שאלה הם היו תחלה והגמל"ת שמעו השאלה אעיקרא יש לספק באופן השאלה דאפשר שהשאל' עצמה ששאלו לגוים לא שאלו בפי' אם הוא חי או מת וכל כה"ג חשיב שפיר מל"ת כמ"ש בתשו' משאת בנימין סי' ק"ט דמתיר בכה"ג אם לא שאלו בפי' אם חי או מת ע"ש וא"כ ה"נ יכול להיות שהשאלה הית' בכה"ג. איברא דה' צמח צדק סי' מ"ב תמה על ה' מ"ב בזה דמבואר בתשו' הרשב"א הובא בתשו' בנימין זאב סי' ט' דאם שאלוהו היכן פ' או אתה יודע מה נעש' בפ' מקרי שאלה ותו לא מקרי מל"ת וכ' ה' צ"צ ליישב ר"ה מ"ב לא קאמר דאם שאלו סתם ולא שאלו בפי' אם הוא חי או מת דלא מקרי שאלה אלא היכא דאיכא הוכח' דלא אסיק אדעתי' להסתפק בו אם הוא חי או מת ועיקר שאלתו עליו איה הוא היינו אם הוא במקום פ' או במקום פ' והגוי השיב לו אח"כ שמת ואז מקרי מל"ת אבל היכא דליכא הוכח' ושואל סתם איה הוא ודאי דכל מה שמשיב הגוי אח"כ לא מקרי מל"ת וכמ"ש הרשב"א בהדיא וכו' עש"ב ודבריו סתומים דכיון דבין כך ובין כך עיקר השאל' היא איה פ' ומי ירד בחדרי בטן לידע כונתו אי אסיק אדעתי' אם הוא חי או מת ותו דמאי נ"מ אי אסיק אדעתי' להסתפק בו אם הוא חי או מת או לא אסיק אדעתי' ואפשר לומר דכונת דבריו דעכ"פ אם הוא מסתפק אם הוא חי או מת אע"פ שאינו אומר אלא איה פ' מ"מ מחשבתו נכרת מטבע לשונו ותנועתו שכונתו לשאול אם הוא חי או מת ומש"ה חשיבא שאלה ויצא מכלל מל"ת משא"כ כשאינו מסתפק אם הוא חי או מת דאין ניכר מתוך שאלתו שבא לשאול עליו אם הוא חי או מת הוי מל"ת ואיברא דמלבד דחילוק זה הוא חלוש בר מן דין מתשו' הר"ן סי' ג' נר' דאפי' בכה"ג דאיכא הוכח' שלא עלה ע"ד להסתפק בו אם הוא חי או מת אפ"ה לא מקרי מל"ת שהרי בנ"ד כאשר ראתה האשה שלא התירוה שכרה גוי א' ללכת למקום הנז' ונתנ' כתב בידו שיוליכו ליד בעלה המומר ולא גילת' לו שמת וכו' והשליח הלך עם הכתב הנז' ובשוב השליח לשולחיו פתח פיו וסח מעצמו וכך אמ' תחלה הלכתי במקום הנז' ושאלתי בית דירתו וא"ל שמת והראו לי ביתו ומצאתי אלמנתו שנשאת לגוי אחר וא"ל דמת האיש פ' בעלה הא' וכו' והר"ן בתשו' שם שקיל וטרי שהדבר רחוק בעיני שהתחיל' הגויה ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הא' מת אם לא שהוא שאלה עליו וכל כה"ג לא הוי מל"ת דכל ששואלי' לאיש פ' א' על פ' והוא משיב מת אין זה מל"ת וכו' ע"ש הרי דמאי דשקיל וטרי הר"ן הוא דוקא בעדות האשה דיכול להיות שהגידה בלי שום שאלה אבל במה שאמר הגוי השליח מתחל' שהלך לבית דירתו ושאל עליו וא"ל שמת פשיטא לי' מלתא דחשיב שאלה ואע"פ שזה הגוי מעולם לא עלה ע"ד כלל שהוא מת שהרי הוא הלך לו בשליחות עם הכתב בחזקת שהוא חי לפי דעתו שהרי העלימו ממנו מיתתו והוא כשהלך לשם לא שאל אלא על בית דירתו ואפ"ה פשיט' לי' להר"ן דחשיב שאלה ולא מקרי מסל"ת:
ומ"מ נר' דהכא בנ"ד יש להקל משום דאיכא ג' ספקי דהיינו ס' אם היו כולם במעמד א' או לא ואת"ל שהיו כולם במעמד א' ס' אם התחילו לדבר אותם שע"י שאלה או אותם המל"ת ואת"ל שאותם שע"י שאלה הם שהתחילו לדבר אפ"ה אעיקרא יש להסתפק אם הלכ' כדעת הח"מ או כדעת הפוסקי' החולקי' עליו וס"ל דאפי' היו כולם במעמד א' לא יצאו מכלל מל"ת ובכה"ג אפי' לדעת הפוסקים דס"ל דאין להקל בעדות אשה בס"ס היכא דאיכא עוד ס' אחר מודו דיש להקל:
אך עדיין יש לספק קצת בנוסח העד שאמר ולגוים אלדי סהדו וכו' ושאי מנהם סהדו וחדהום לפיתומם וכו' ור"ל שהגוים שהעידו יש מהם שהעידו ע"י ששאלנו אותם ויש מהם שהעידו לבדם לפי תומם ולכאור' הן דברים סותרים זא"ז דכיון דקאמר העידו משמ' דהוי עדות בכונה מכוונת וא"כ היכי קאמר לפי תומם מיהו כבר כ' הרדב"ז ח"ב ד' ויניציא סי' תרנ"ז דכל דבר המתיר את האשה עדו' קרו לי' אינשי ע"ש:
עוד יש להסתפק בעדות זו שהעיד הר' אברהם איך שהגוים העידו לפי תומם אם הכונה הוא שהגוי אמר דברי' אלו כמו שאמרן הוא בפני ב"ד בלא קדימת דברים ובדעתו שזה נק' מל"ת או שהוא מעיד כי הדברים האלו שאמרן הגוי אמרן כשהוא מל"ת דהיינו שהקדים דברים אחרים עד שהגיע לדברי' אלו דחשיב שפיר מל"ת והנה על מבוכה זו עמד ה' המבי"ט ח"ב סי' מ"ט וכ' דצריך שיאמ' ויעיד דברים בעצמם שא"ל המל"ת לא שהוא יעיד שהגוי מל"ת אלא צריך שיעיד ויגיד הדברים כהויתן והב"ד יראו אם אותם הדברים מל"ת או לא והביא ראיה מדברי הרא"ש בתשו' כלל י"ח שכ' כל הני עובדי דפ"ב דיבמות דמל"ת נאמן ולא משמ' שהגוי אמר דבריו לפני ב"ד אלא השומעים דברי הגוי באו והעידו בפני ב"ד וקבלו עדותם והתירו נשותיהם דמשמ' שהשומעי' אומרי' דברי הגוי שאמרן וכמו שהיה אומ' אותם הגוי בפני ב"ד וב"ד דנין ע"פ לאסור או להתיר ע"ש ולכאור' אין כאן משמעות מדברי הרא"ש הללו דהרא"ש לא כ' אלא שהשומעי' דבריו יבואו ויעידו והיינו שיעידו עיקר העדות בשם הגוי ולא הצריך הרא"ש שיגידו אופן וסדר דברי הגוי עצמו כמו שאמרן הגוי ועיין לה' שער אפרים סי' ק"א שעמד ע"ד ה' המבי"ט הללו וכ' דאדרב' מדברי הרא"ש מוכח שלא כדברי המבי"ט ע"ש ולדידן חזי שאין שום הוכח' מדברי הרא"ש הפך דברי המבי"ט והנר' שהמבי"ט דייק לה ממ"ש הרא"ש דלא משמ' שהגוי אומר דבריו בפני ב"ד אלא השומעי' דברי הגוי וכו' משמ' דכמו שהגוי אם היה בא לפני ב"ד היה אומ' כל דבריו כהויתן כן הישר' הבא מכחו צ"ל כל הדברי' כהוייתן כאלו הוא שלוחו לספר דבריו כהוייתן וזהו שכ' הרא"ש אלא השומעי' דברי הגוי וכו' משמע דקפדי' אדברי הגוי וסדר דבריו. איברא דאם משמעו' זה מדברי הרא"ש אמת הוא א"כ הו"ל להטור להביא דין זה שצריך שיאמר דברי הגוי עצמן כהוייתן ואדרב' כ' גוי מל"ת שמת ואינו מכוין לשום עדות משיאין את אשתו וכן השומע ממנו ובא והעיר לפני ב"ד משיאין את אשתו משמ' שאינו מעיד אלא עיקר העדות ששמע מהגוי מל"ת ממיתת פ' ואצ"ל הדברי' כהוייתן:
והנה המבי"ט שם כ' שדבר זה תלוי במחלוקת הר"ן והריב"ש דהר"ן כ' בתשו' על גוי שבא לפנינו ואמ' מל"ת איש פ' מת לבד דאין ס' דכל מי שמתכוין להעיד אומ' אותו דבר לבדו ומי שאומ' מל"ת אינו אומ' אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמ' כן אינו כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמ' הכי איתנהו והכי מוכחי אבל הריב"ש כ' דאם לא בא לב"ד ואמ' מעצמו איש פ' מת מל"ת נק' ואף אם לא דיבר דברים אחרים כי אם דבר זה לבד דומיא מאן איבא בי חיואי שכיב חיואי שאע"פ שהיה מבקש אנסי ביתו שישמעו דבריו ולא סיפר דברים אחרים אלא שאמ' שכיב חיואי נק' מל"ת כיון שלא בא לב"ד וגם בין חכמי דורנו זה ובעלי הוראה נתפשט מחלוק' זה ורובם הסכימו כדעת הריב"ש ונתפשט כן המנהג וכו' גם אנחנו נלך אחריהם ונאמ' כי עדות זה הגוי אע"פ שלא הקדים הדברים הוי מל"ת עש"ב גם מדברי מר"ן הב"י מוכח דס"ל לדינא כדעת הריב"ש ואע"ג דבש"ע סי"ד העתיק לשון הרמב"ם שכ' כיצד היה הגוי מל"ת ואומ' אוי לפ' שמת כמה היה נאה וכו' ופשט דברי הרמב"ם נר' דס"ל כדעת הר"ן שצריך קדימת דברים כמ"ש ה' המבי"ט שם ע"ש מ"מ כבר הסכימה דעתו בב"י כדעת הפוסקי' דא"צ קדימת דברים וכבר מר"ן הביא שם מ"ש הריב"ש דא"צ שיאמר בדבריו כל אותם הדברי' שהזכיר הרמב"ם שהוא לא הביאם אלא לרווח' דמילת' לומ' שבזה נכיר שאינו מתכוין להעיד וכו' ע"ש ובן נר' מדברי הרמב"ם בפי' המש' שכ' וז"ל ונאמן הגוי כשאמ' מת פ' אם הוא מל"ת ע"ש:
עוד ראינו לה' שער אפרים סי' הנז' שהק' לדברי הר"ן דהיאך מוכח מעובדי דגמ' דמיירי במקדי' דברים דאדרבה אמרי' בגמ' ההוא דקאזיל ואמר מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי וכו' א"כ משמ' שלא הקדים שום דבר וליכא למימ' דכיון שאמר מאן איכא בי חיואי הוי קדימת דברים דהלא הכל ענין א' ודיבור א' עם שכיב חיואי כי על כן י"ל דס"ל להר"ן דהנה יש להק' הא דפריך היכי משכחת לה מאי משני מל"ת כי ההוא דאזיל ואמר מאן איכא בי חיואי מה עדיפות יש בזה ממ"ש מת סתם דאינו נאמן דהא נמי מת סתם קאמר וכדי לתרץ זה ס"ל להר"ן דהך עובד' דחיואי הוא קאמר מל"ת אחריתי ואזיל מאותם הדברים ואח"כ אמר מאן איכא בי חיואי והיינו דאמר דקאמר ואזיל דר"ל דהוא קאמר מלת' אחריתי מאותם הדברים את"ד עש"ב ולית' שהרי אמרי' בגמ' התם אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו וכן נמי מייתי עובדא התם על גוי שאמר חבל על קורל וכו' הרי אע"ג דלא הקדים שום דבר שהרי לא אמר דקאמר ואזיל כדלעיל ואפ"ה חשיב מל"ת ואין לומ' דשאני התם משום דאמר וקברתיו דהא ודאי אינו ענין אחר דקברתיו חשיב מענין המית' עצמה גם אין לומר דשאני התם דכיון דאמ' חבל דהיינו שמתאונן עליו שמת דמשמע דכל עיקרו לא בא להתאונן עליו ולא להודיע מיתתו כדעת מהראנ"ח ח"א סי' ך' והביאו ה' י"א מ"ק בהגב"י אות קנ"א דאפילו לדעת הר"ן אם אמר הגוי אוי לפ' שהרגו אותו הוי קשר דברי' וחשיב מל"ת דהא נמי ליתא שהרי בגמ' התם מייתי עובדא אחריתי דההוא דהוה קאמ' ואזיל ווי לי' לפרשא אריזא וכו' דשכיב ואנסב' ר"י לדביתהו ע"ש וא"א למה הוצרך ג"כ לומ' הכא דהוה קאמ' ואזיל ווי לי' לפרש' זריזא דר"ל דהוה קאמ' מלת' אחריתי מאותן הדברים ואח"כ אמר ווי לי' לפרשא זריזא דבלא"ה. כיון שאמ' ווי לי' לפרשא שהוא מתאונן עליו חשיב שפיר מל"ת אף כלא קדימת דברים וליכא למימר דמעשה שהיה כך היה שהרי משמ' דכולהו עובדי דמייתי בגמ' הוא להורות ה"ד מל"ת דהיינו דקאמ' ואזיל וכו' דר"ל דאזיל וקאמ' מהקדמת דברים דומיא דההיא עובד' קמא דבי חיואי דמייתי בגמ' דה"ד מל"ת דקאמר ואזיל וכו' דהיינו הקדמת דברים:
ובר מן דין עיקר דבריו לית' שהרי כ' הר"ן וז"ל ולענין מה שאמרת כי גוי שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פ' מת לבד כל זמן שלא יקדים דברי' אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא וחבל על פ' הוא מתכוין להעיד וכו' ע"ש וא"א דאין עיקר ראיתו אלא מדאמרי דקאמר ואזיל הו"ל להר"ן להזכירה ועוד דבההיא דחבל על פ' שהזכיר הר"ן לא אמרו בגמ' דקאמר ואזיל מוכח דעיקר ראית הר"ן אינו אלא ממה שאמ' מאן איכא בי חיואי דחשיב להו קדימת דברים וכ"כ בהדיא ה' המאירי שם ביבמות וז"ל כבר ביארנו במשנה שאין הגוי נאמן אלא מל"ת אבל כל שמתכוין להעיד אינו כלום וכיצד הם לשונות אלו מתכוין להעיד הוא שאמר סתם איש פ' מת מל"ת הוא שאמ' כלום יש אדם בבית פ' שישמע דבריו שמת פ' או שיאמר אוי לפ' או שיאמר חבל על פ' וכו' שהן מראין שאין כונתו להעיד וכו' ע"ש ודברי המאירי הללו מבואר דלא כמ"ש מהריב"ל ריש ח"ג ליישב דעת הר"ן דמפ' מאן איכא בי חסא ר"ל שלא נשאר לו לחסא שום זרע ואין מקים יריעותיו והביאו הלח"מ פי"ג מה' גירושי' ע"ש שהרי ביאר עליה המאירי דמאן איכא בי חסא ר"ל כלום יש אדם בבית פ' שישמע דבריו וכפירש"י אע"ג דהרב המאירי ס"ל כדעת הר"ן וכבר מר"ן בב"י בתשו' ס' ח' כ' בישוב דברי הר"ן דמאן איכא בי חיואי ה"פ שהגוי הוה מתאונן איך בביתם היו שמחי' וכו' וה"ק מאן איכא בי חיואי כלומ' מי יתן ואמצא איש מבני ביתם שישמע דשכיב חיואי ויתאבלו ויתאוננו עליו ואפש' שלזה כיון רש"י וכו' ע"ש. ומה שהק' הלח"מ שם לדעת הר"ן מההיא דגיטין דף כ"ח ע"ב גבי שמע מקומנטריסי וכו' ע"ש כבר הביאה הריב"ש סי' ש"פ ראיה לדבריו נגד הר"ן ע"ש ועיין מה שכ' מר"ן בתשו' שם לקוש' זו עיין שם:
והנה בעיקר דברי הר"ן כ' מר"ן בשם מהר"י טאיטאצק כי ראיות הר"ן הן חלושות דאפשר לומר בכולן מעשה שהיה כך היה ע"ש ואפשר לומר דראיות הר"ן הן ראיות חזקות והיינו משום דקשיתי' אמאי דפריך בגמ' שם אלא מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה ואמאי לא משני דמיירי כשלא בא לב"ד ואמ' איש פ' מת דהשת' אינו מתכוין להעיד כדמוכח בגמ' שם דקאמ' אבל אם נתכוון להעיד אין עדותו עדות היכי דמי אר"י בא לב"ד ואמ' מת סתם זהו מתכוין להעיד דמשמ' דכל שלא בא לב"ד אין כונתו להעיד ואמאי הוצרך לשנויי במל"ת כההיא וכו' וכבר עמד בזה מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ק"י ע"ש אשר מכח קושיא זו ס"ל להר"ן די"ל דמאי דקאמר בגמ' בא לב"ד ואמ' איש פ' מת זהו נתכוון להעיד לאו דוקא קאמ' עד שבא לב"ד דהא בההיא דקאמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להיתר פשיטא ודאי דמיירי אפי' בלא בא לב"ד דהא כיון דאמ' התירוה לינשא הרי לא נתכוון אלא להיתר ומ"ל בא לב"ד ומ"ל לא בא לב"ד והא דנקט כגמ' בא לב"ד ואמ' איש פ' השיאו את אשתו אורח' דמלתא נקט דב"ד הן המתירי' את האשה וה"ה בלא בא לב"ד ואמר כן פשיט' ודאי דהוי מתכוין להיתר א"כ ה"נ באומר איש פ' מת אפי' בלא בא לב"ד ואמר כן איכא למיחש נמי לשמא נתכוון להעיד וכל שנתכוון להעיד אפי' שלא בב"ד אין עדותו עדות אלא דתלמודא מלת' פסיקת' נקט דבבא לב"ד ודאי אין כונתו אלא להעיד וליכא לספוקי בי' כלל אבל בלא ב"ד איכא לספוקי ביה ומספק' אזלי' בה לחומר' דשמא כונתו להעיד ובההיא דגמל"ת מפי גמל"ת דדעת הר"ן דאם ספק הוא אזלי' להחמיר וכמו שכתבנו לעיל וע"ז פריך בגמ' היכי משכחת לה שהרי כל שאמר מתפ' אפי' שלא בב"ד מספק' אזלי' לחומר' ומשני במל"ת דר"ל שהסיח דברי' אחרים בקישור לפניו דאז ודאי אין כונתו להעיד אלא מל"ת ובתוך דבריו אמ' איש פלוני מת כגון ההיא דאמ' מאן איכא בי חיואי וכו':
איברא דמריהטא דדברי הר"ן אין נראה כן שכ' וז"ל אין ס' שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שאומ' מל"ת אינו אומר אותו לבדו אלא בקשר ענין וכו' ע"ש דמשמ' דכל שאומר מת פ' אפי' שלא בב"ד הוי מתכוין להעיד בלא שום ספק כי על כן נר' ליישב דעת הר"ן דס"ל דכי אמרי' מעיקר' בא לב"ד ואמר וכו' היינו לדעת שמואל דאמר ל"ש אלא שנתכוון להיתר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות אבל למסקנא דלא הודו חכמים להושעיא בריבי ס"ל השתא דאפי' במתכוין להעיד אין חילוק בין בא לב"ד ללא בא לב"ד שכל שאמר סתם איש פ' מת הוי מתכוין להעיד ואפי' שלא בב"ד וע"ז פריך אלא מתני' דקתני ובנכרי אם היה מתכוין להעיד אין עדותו עדות היכי משכחת לה כלומר דכיון דאפי' בלא בא לב"ד אם נתכוון להעיד אין עדותו עדות ואם לא נתכוון להעיד עדותו עדות היכי משכחת לה שלא נתכוון להעיד כיון שכל שאמר איש פ' מת הרי מתכוין להעיד ואהא משני במל"ת כי ההיא דמאן איכא בי חיואי וכו' כלומ' שהקדי' דברים אחרים וכל שהקדים דברים הוי מל"ת אמנם כל שאמר סתם איש פ' מת לעולם הוי מתכוין להעיד ואפי' שלא בא לב"ד וזה נר' דעת הרי"ף שלא הזכיר כלל חילוק בין בא לב"ד בין לא בא לב"ד שכ' וז"ל אלא בנכרי דעדותו עדות היכי משכח' לה במל"ת כי ההוא דהוא קאזיל ואמ' וכו' וכיון שלא הזכיר הרי"ף חילוק זה דבין בא לב"ד ללא בא משמע דס"ל דלמסקנא דלא הודו חכמים להושעיא בריבי תו ליכא לפלוגי בין בא לב"ד ללא בא אלא עיקר החילוק הוא בין מתכוין להעיד למל"ת ואפי' בלא בא אם מתכוין להעיד אין עדותו עדות אלא דוק' במל"ת וע"כ לומ' דהיכי דמי מל"ת היינו כדמשני כי ההוא דקאמ' ואזיל מאן איכא בי חיואי וכו' ומ"מ יש ליישב לדעת הריב"ש דאין ראיה מדברי הרי"ף דכי משני בגמ' מל"ת כי ההוא דהוא קאמ' וכו' היא גופה קאמ' דהוא קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי וכו' מי מאנשי ביתו של חיואי כדפירש"י ור"ל שלא בא לב"ד להעיד אלא שקרא לאנשי ביתו של חיואי שאינן ראויין להיות ב"ד וזהו שדקדק הריב"ש עצמו וכ' וז"ל ואף אם לא דיבר דברים אחרים כ"א דבר זה לבד דומיא דההוא גוי דאמ' מאן איכא בי חיואי וכו' שאע"פ שהיה מבקש אנשי ביתו שישמעו דבריו וכו' נק' מל"ת כיון שלא בא לב"ד וכו' ע"ש וכ"כ ה' שער אפרים שם לדעת הריב"ש ע"ש:
והנה הריב"ש הביא ראיה לדבריו מדאמרי' בגמ' מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פ' מת והשיאו את אשתו ומק' בגמ' דלמ' שד הוא ודלמ' ודלמ' צרה היא ולא מק' ודלמ' גוי הוא ואין זה מל"ת אלא ודאי וכו' ומהרלנ"ח בתשו' סי' קל"ו תמה על ראיה זו דהא על קושית ודלמ' צרה היא פריק תנא דבר"י בשעת הסכנה כותבי' ונותני' אע"פ שאין מכירין ותו ליכא לאקשויי ודלמ' עכו"ם הוא וה' מש"ל בפי"ג מה' גירושי' דין י"א תמה עליו דראית הריב"ש היא מפרכת המק' אדמותיב ודלמ' צרה היא דיש לדחות שלא הי"ל אשה אחרת כשיצא מכאן וע"כ צריכים אנו לומר דאף שלא הי"ל לבעל אשה אחרת ניחוש שמא נשא אשה אחרת במקום שהלך ומ"ל כל הצער הזה לותיב ודלמ' עכו"ם הוא במקום פרכת צרה אלא ודאי דמת פ' סתם הוי מל"ת ע"ש ונר' דמעיקר' לא פריך הש"ס אלא מצרה ושד דשכיח טובא דכונתם לקלקל משא"כ גוי אע"ג דמשכחת לה נמי שיתכוין לקלקל מ"מ אינו מתאמץ ומשתדל וטורח לדלג בהרים כדי לקלקל כיון שאין לו שום הנאה אבל צרת' אה"ן דעבד' כל טצדקי דמציא למעבד כדי לקלקלה ומש"ה פריך ודלמ' שד או צרה דעדיפ' מפרכת גוי ושו"ר לה' ט"ז בסק"ה שכ' על ראית הריב"ש דלא חיישי' דלמ' גוי דגוי אינו מכשיל ישר' בחנם כמ"ש בי"ד לכן לא חיישי' אלא צרה ושד ע"ש ועיין מה שהק' עליו ה' ב"ש בסקל"ח דאכתי אמאי לא פריך שמא גוי היה ולא הוי מל"ת עש"ב ולפי מ"ש מהרלנ"ח ניחא וע"ד ואופן שכתבנו דפריך הש"ס עדיפ' מינה משד וצרה שכונתם לקלקל משא"כ גוי דאינו מכשיל לישראל וכי משני בשעת הסכנה שאני תו ליכא למפרך ודלמא גוי דהא אפי' לחשש צרה ושד דכונתם לקלקל שרי' משום שעת הסכנה כ"ש גוי:
העולה ממ"ש לענין דינא אע"פ שהעיד הר' אברה' שהגוי היה מל"ת ואין אנו יודעים אם היה בקשר הדברים אחרים או לא מכל מקום כיון דרוב הפוסקים לא ס"ל כדעת הר"ן וכמ"ש מר"ן הב"י גם ה' יד אהרן הביא חבילות חבילות מהפוסקים דהכי ס"ל וא"כ נקטי' אפי' שאמר דברי הגוי כמו שאמרן והוא שקרא אותם מל"ת אע"פ שלא היה קדימת דברים סגי ובר מן דין בנ"ד אפי' באנו להחמיר כדעת הר"ן מ"מ לפי מ"ש לעיל בראש אמי'ר דכל הסיפור שסיפר העד הזה מהמאורע שהלך בתחלה עם הגוי הראשון וכו' הוא מה ששמע מהגוים א"כ חשיב מל"ת ואע"פ שכל הענין הוא מענין מיתת הישר' ואין כאן קדימת דברי' אחרים כבר כ' המבי"ט שם בנדון שלו על גוי א' שהיה באותה ספינה עצמה ספר וא"ל מל"ת איך ראו' ושותפו הנז' היו עמו בספינה וכל האנשים שבתוכה נטבעו וכו' ובכללן ראובן ושותפו וראה אותם מתים על שפת הים וכו' כ' וז"ל דאפש' דעדות זה הוי מל"ת אפי' לדעת הר"ן שהרי יש בזה ג"כ קדימת דברי' שלא אמ' ראובן ושמ' נטבעו בספינה ומתו סתם אלא סיפר שהיו באים עמו בספינה וכו' והרי בנ"ד סיפר ענין לפניו שהיו באים בספינה וכו' והרי כאן קדימת דברים וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד יש כאן קדימת דברים בספירת דברים מהמאורע:
והנה ה' משאת משה בשניות בחא"ה סי' א' גמגם בדברי המבי"ט שאם באנו לחוש שכונת הגוי לאסהודי ולא לספירת דברי' אף הוא היה מתכוין בזה לאמת דבריו לעיני השומעים והוזקק לבאר שכך היה מעשה והוא ניצול והלה מת וכולה בדידי' לאסהודי אתי כל שאין ענין סמוך לו שלא כעניינו ע"ש ונר' דיש להביא סמוכו' לדברי המבי"ט ממ"ש הריב"ש בסי' ש"ף שאחר שהביא ראיה לדבריו מההיא דפ' הגוזל בתרא גבי נחיל של דבורי' דקאמר כגון שהיו בעלי' מרדפי' אחריהם ואלו מל"ת ואומרים מכאן יצא נחיל זה והתם אינו אומ' אלא מכאן יצא נחיל זה חשיב להו מל"ת וכ' עוד וז"ל וליכא לפרושי דכיון דאמר מל"ת ר"ל מסיתי' דברי' אחרי' לפי תומם ובתוך אותם הדברים אומרים מכאן יצא נחיל זה דהא בהנהו אחריני דמייתי התם באדם א' שהיה מל"ת ואמ' זכורני כשאני תינוק וכו' ומעשה באדם א' שהיה מל"ת ואו' אני ואמי נשבינו וכו' ובהנהו כשאמרו שהיה מל"ת אין פי' שהיה אומ' דברים אחרי' לכ"ע די במה שהיו מספרים מעניינם וכו' ואל ישיבני אדם מההיא דזכורני כשאני תינוק וכו' שמזכיר כל אותו סיפור ודאי לעיכובא הוא דליכא למימר דאם אמ' אדם כמספר דברים דעו שאני כהן שיעלו אותו לכהונה וה"נ בגוי נימא שאם אמ' איש פ' מת שלא יהא נאמן דהתם שאני שהוא קרוב אצל עצמו ויש לנו לחוש שכיון שיעלוהו לכהונה אבל כאן כשהגוי אומ' איש פ' מת מעצמו י"ל דחשיב מל"ת את"ד ע"ש הרי מתבאר מדברי הריב"ש הללו דאע"ג דבאומר על עצמו מל"ת אני כהן אין מעלי' אותו לכהונה ע"פ אפ"ה כשיהא האופן ע"ד סיפור ענין סיפור בזה לכ"ע ומעלי' אותו לכהונה ואע"ג דאותו הסיפור הוא מענינו ולא מדברי' אחרים אף אנו נאמר לדעת הר"ן דאע"ג דבגוי כשאומ' פ' מת אינו נאמן אפ"ה כשהיא ע"י סיפור הענין חשבי' ליה שפיר מל"ת וכמ"ש המבי"ט באופן דלפי עדות זה של הר' אברהם הנז' איתתא שרי' למהך לאינסובי לכל גבר:
ומעתה נבוא לעדות הב' של הר' נסים ללוש שאמר שהגוי העיד לפי תומו וקאל בלי ליהודי משכין קתלוה וכו' הנה לכאור' לדעת הר"ן דס"ל דלא חשיב מל"ת בלא קדימת דברים א"כ ה"נ כיון דליכא קדימת דברים אחרים לא חשיב מל"ת אמנם נר' דאפי' לדעת הר"ן בעדות זו יש כאן הקדמת דברים שהרי אמר ליהודי משכין קתלוה ור"ל שהיהודי העני הרגו אותו והורה בזה שקשה עליו מיתת היהודי והוא מתאונן עליו וא"כ שפיר הוי קדימת דברים ודמי למי שאמ' חבל על פ' שכ' הר"ן בתשו' שהביא מר"ן הב"י דחשיב קדימת דברי' ומהרד"ך דאזיל בדעת הר"ן והחזיק בה כמ"ש הב"י בשמו ואפ"ה כ' דמל"ת הוי מי שמראין דבריו שאין כונתו להעיד אלא שאומר דברי' שקשה בעיניו מיתתו ומתאונן עליו וכיוצא בו ע"ש ואף למ"ש ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות קנ"ה שה' פ"מ ומהר"א ברודו לא ס"ל ההיא דמהראנ"ח שהרי באותו נדון אמר הגוי זאבאל"י ישמעאל ואפ"ה הוצרך לצאת ידי חובת הר"ן ע"ש מ"מ הכא בנ"ד כיון שאמ' עוד הגוי הש מן פ'וכ'רא קתלוה יהודי בייע אסלעא וקתלוה על אלפ'לוס ור"ל דמה תפארת הוא להם שהרגו יהודי מוכר סחורות והרגו אותו על עסקי ממון כל כי הא חשיב שפיר מל"ת דהוי קשר דברים לאחוריו:
ובר מן דין כבר כ' ה' שער אפרים סי' ק"א דאפי' לדעת הר"ן אם לא הזכיר שם הנהרג כי אם הרגו יהודי א' מל"ת מקרי דלא שייך לומר דמתכוין להעיד כי על מה יעיד הרי לא הזכיר כלל לאיזה יהודי הרגו כדי שיעיד עליו ע"ש וה"נ בנ"ד הרי לא הזכיר שם היהודי הנהרג ואע"ג דכששאלו אותו אח"כ מי הוא היהודי והגיד היהודי שבא מן באג'א ושוכן בבאג'א והרי הזכיר שם עירו וחשיב כמזכיר שמו וא"כ אכתי י"ל שמתכוין להעיד ולא הוי מל"ת לית' שהרי אם לא שאל אותו מי הוא היהודי שהרגו לא היה מגיד כלום ולא מקרי מתכוין להעיד כמ"ש ה' הנז' שם בהגיד הגוי אח"כ שמו ע"ש ודידן עדיפ' שלא הזכיר רק שם עירו:
אמנם בעיקר עדות שהעיד הר' נסים ללוש שאמ' קאל ללגוי אשכון ליהודי קאלו ליהודי ג'א מן באג'א ענדו חצאן אחמר וליהודי שאכן פ'י באג'א וכו והנה יש להסתפק אי חשיב מל"ת או לא כיון דמעיקר' לא הזכיר מי הוא היהודי הנהרג אלא עד ששאלו אותו וא"כ הו"ל עדות ע"י שאלה ולא חשיב מל"ת והנה הכנה"ג בהגה"ט אות קפ"ה נסתפק בזה והביא תשו' כ"י למהר"י קנדיוטי שכ' על גוי מל"ת פ' בן פ' מת ולא הזכיר שם עירו דינא הוא דלא שיילי' ליה משום דנפיק ליה משו' עירו מתורת מל"ת וכ' ע"ז הכנה"ג דנראה דס"ל דדוקא כשנשאל באותו הפרט הוי מל"ת אבל מהרח"ש בתשו' א"ה סי' מ"ד כ' בפשיטות להיתר באומ' מת ואח"כ שאלו לו שם עירו והעלה הרב כדעת מהר"י קנדיוטי והביא ראיה דהא הך מלת' דגמל"ת שנשאל ופי' כל הענין דהוי מל"ת נלמד מעובד' דפונדקית כמ"ש הרי"ף והרא"ש ומההיא עובדא ליכא למילף אלא דוקא כשהגיד מל"ת וחזרו ושאלו לו על הפרט שהגיד שהרי בברית' הודיעה שמת והם שאלו לה איה חברנו והיא השיבה שמת אבל בגמל"ת בפרט א' ושאלו על פרט אחר והגיד לא שמענו מעובד' דפונדקית ע"ש ואח"ה נר' דבכה"ג נמי שפיר שמעי' מעובד' דפונדקי' דהא בההיא דפונדקית נמי תחלת הדברים שהגידה היינו מה שבכת' ובבכית' זו לא הודיע' שמת שהרי אינו מבורר על מה היא בוכה ואפשר שהיתה בוכה על ענין אחר שאירע לעצמ' ולא חשיבא פרט וענין א' על מה שהגידה אח"כ דהא מבכית' לא נתברר שום ענין על מיתת חבריהם וכיון דבכה"ג אע"ג דלא נתברר בתחלת דבריה שהיא מל"ת אלא ע"י שאלת איה חברנו שאז הוציאה להם מקלו וכו' א"כ ה"נ כל שהתחיל הגוי לדבר מל"ת להדיא וא"ל מי הוא היהודי חשיב שפיר מל"ת. ונר' דנקטי' כדעת מהרח"ש דבאומר מת אע"פ ששאלו לו אח"כ מי הוא היהודי דחשיב שפיר מל"ת וכ"כ מהר"ש ויטאל בתשו' נדפסה בס"ס יד אהרן מ"ק סי' ד' וגדולה מזו דבגוי מל"ת וא"ל זה האדם שאת' אומר שהרגוהו הוא פ' ואמ' הן חשיב שפיר מל"ת לדעת כמה פוסקי' שהביא ה' יד אהרן במ"ק הגה"ט אות ע"ה ובמ"ב הגב"י אות ע"א ע"ש וכן דעת מהריט"ץ בסי' ל"ו אך מה שהביא ראיה מתשו' הרמב"ם על יהודי והעידו היהודים שא"ל גויה א' לאין אתם הולכים וא"ל לכפר פ' וא"ל לא תזוזו מכאן שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי א' וכו' והרגוהו א"ל מאין תדעי זה האיש אמרה הוא היה מודעתנו והוא היה עושה מלאכתנו וסיפרה להם דמותו וכו' השיב הרמב"ם האשה הזאת מותרת לינשא שזה גמל"ת אע"פ שחזרו ושאלו אותה כמעש' התמרי' וכו' אע"פ שלא הזכירה אותו בשמו כמעש' צידן ואנטיוכי' וכו' הרי דלא אמרה מי האיש עד ששאלו אות וכו' אין זו ראיה לנ"ד דהכא השאלה בענין אחר זה שא"ל מאין תדעי זה האיש ולא הית' שאלתם על שמו אלא דכיון דנכנס' עמה' בדברי' הגידה כל מה שיודעת מעניינו ובכה"ג חשיב שפיר מל"ת אבל היכא ששאלו מי הוא פ' אפשר דחשיב' שאלה ויצא מכלל מל"ת מ"מ כבר כתבנו דעת כמה רבוותא דס"ל כדעת מהריט"ץ דאע"פ ששאלו מי הוא חשיב שפיר גמל"ת:
אך מ"מ בנ"ד אכתי יש לספק שהרי הגוי לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו רק שם עירו שהוא מתושבי באג'א ולדעת רוב הפוסקי' לפחות בעי' תרי מגו תלת דהיינו שיזכיר שמו ושם עירו או שמו ושם אביו אמנם כבר כתב הרמב"ם בפי"ג מה' גירושי' יש' שאמ' מת איש יהודי וכו' אבל אם אמר א' יצא עמנו מעיר פ' ומת מחפשי' באותו העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו והוא מהתוספתא וכ' מר"ן בתשו' חא"ה סי' ח' ע"ד הרמב"ם ואין לומר דלא מהני חיפוש אלא כשישר' אומ' כן אבל לא בגוי וכו' דהא ודאי דחיפוש דקתני בסיפ' אפי' אם אומ' גוי מהני ע"ש וכ"כ בהדיא מהר"ם בתשו' מיי' דשייכי לס' נשים והביא מר"ן עצמו וז"ל אחר שהגוי לא העיד בפי' פ' נהרג אלא אמר היהודי מעיר פ' בסתם יבדק שלא יצא מאות' העיר שום יהודי הדר שם ולא חזר כי אם בזה וכו' ע"ש וה"נ כיון שנתברר שלא נחסר מעיר באג'א אלא זה היהודי שלמה משיאין את אשתו ועוד דהכא בנ"ד העיד הגוי שהיהודי מוכר סחורות וכבר כ' ה' דרכי נועם בחא"ה סי' ח' דהזכרת אומנותו חשיבא שפיר כחניכתו וע"ש בסי' י"ד שכ' בשם הפוסקי' שאומנותו הוי כאלו אמרי פב"פ ואפי' שהוא מחזיר בעיירו' ומוכר סחורות חשיב לי' אומנות כנר' מדברי הרב שם ולכאורה היה נר' דלא מקרי אומנות אלא מלאכה ממש כגון תופר בגדים וכיוצא בזה אבל מוכר סחורות לא מקרי אומנות שהרי כל אדם בנקל יכול לעשות כן למכור סחורות ולא חשיב סי' ודלא כהרב הנז' אך מההיא דשלהי קידושין דאמרי' אשרי מי שאומנותו בשם ופירש"י מוכר בשמי' ע"ש הרי דאפי' מי שהוא מוכר סחורו' נק' אומנו' וא"כ הכא אע"ג דלא הזכיר שמו כלל מ"מ ע"י שם אומנותו דחשיבא כחניכתו חשיב כאלו הזכיר שמו והרי הזכירו שמו ושם עירו ודעת רוב הפוסקי' דבתרי סגי. איברא דאין דין זה מוסכם שהרי כ' מהריב"ל ח"ג סי' שאם הועד פ' הרצען או הצורף מת אין זו עדות ואפי' למ"ד דבשמו ושם אביו סגי והביאו הכנה"ג הגה"ט אות ר"ח וע"ש באות רל"ה בשם ה' מ"צ ח"א סי' ס"ח פ' הקאזא"ז לא הוי כמזכיר שמו ושם אביו וה' פני משה ח"א סי' כ"ב והביאו ה' יד אהרן בהגה"ט אות פ"ג הסכים כדעת מהריב"ל וכ' עוד דאפי' את"ל דשם אומנו' מהני ה"ד באומנות בקבע כגון רצען או צורף אבל סאפונג'י שאין להם חנות אלא על רגליהם עומדים אפש' דאפי' שם אומנות ליכא ע"ש וא"כ לפ"ז אלו המחזרי' בעיירות למכור סחורות פשיט' להו מלת' דלא חשיבא שם אומנות כלל וההיא דשלהי קידושי' דמוכר בסם חשיב אומנות י"ל דה"ד לענין פרנסה לאפוקי יושב ובטל אבל לענין דחשיב סי' להכיר שהוא פ' אה"ן דלא חשיב אומנות ומ"מ בנ"ד יש לסמוך אתשו' מהר"ם שכתבנו דכל שאמ' היהודי מעיר פ' בסתם ובדק שלא יצא מאות' העיר שום יהודי הדר שם וא"כ הוי כמו שמעיד בדבר ברור וכל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו וכמ"ש הב"י בתשו' כתבנו לשונו לעיל בעדות הר' אברהם. וכן דקדק ה' משפטי שמואל סי' פ"א והביאו הכנה"ג בהגה"ט אות ר"ה מדברי רבי' ישעיה ושכ"כ מהרש"ך ח"ג סי' לדעת רבי' ישעיה דאם לא הזכיר שמו והזכיר שם עירו סגי ע"ש:
ובר מן דין בכה"ג דנ"ד שאמר אל יהודי מסכין קתלו והוא שאכן פ'י באג'א ר"ל היהודי העני הרגוהו והוא מתושבי באג'א כיון שאמ' היהודי בה"א הידיעה משמ' שהוא ידוע להם כמ"ש מהרשד"ם חא"ה סי' נ"ג על גוי שאמ' הלא ידעת איך הרגו שם היהודי י"ט אין ספק שעל י"ט משאלוניק"י אמ' דאל"כ לא הי"ל לומר אלא איך הרגו יהודי שמו י"ט ולא בה"א הידיעה אלא בהיות י"ט משאלוניק"י אמר היהודי י"ט הידוע אליו ע"ש וכ"כ ה' צמח צדק סי' מ"ח על נדון שלו שהגוי אמ' שהרג היהודי מעיר פ' שעל היהודי הידוע שניכר להם ויודעים היו שנאבד והיה הרגיש עליו לבני העיר הוא מגיד עליו לכך אמ' היהודי מעיר אותו שהוא שהוא ידוע להם וכאשר באמת היו מבינים על מי הוא מגיד ואמרו חבל על היהודי מעיר פ' ע"ש וה"נ דכות' בנ"ד שאמ' היהודי מעיר באג'א ובאמת היהודי העד הוא מבין בפשיטות שעל היהודי שלמה הנאבד הוא אומר:
איברא דמהריט"ץ בסי' ל"ו נר' כמסתפק בזה שכ' וז"ל ואפשר כיון דקאמר הגוי הב' אחים בה"א הידיעה מורה שהיה מכירם אבל לא בא בשאלה שנודע לנו שהיה מכירם ע"ש ומ"מ לא שבקי' פשיטותייהו דמהרשד"ם וצמח צדק מפני ספקו של מהריט"ץ ועור שהרי הגוי ג"כ אמ' שהוא שיש לו סימנים אלו מוכר סחורות ויש לו סוס אדום משמ' ג"כ שעל היהודי הידוע להם שנאבד הם מדברי':
וגדולה מזו כ' מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ק"י דאפי' בדליכא מל"ת ממש אלא קצת יש לצרף שאר הוכחות וראיות על מיתתו כדי להתיר את אשתו והביא ראיה על זה מדברי התוס' בשלהי יבמות בד"ה פונדקי' שכ' וז"ל וא"ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקי' דמל"ת הית' וי"ל דלא הית' ממש מל"ת דמה שהוציאה מקלו ותרמילו מה הית' יכול' לעשות כן לעדו' ור"ע א"ל אין זה ראיה דודאי איך לך מל"ת גדול מזה כיון דבכתה וכן משמ' קצת בירוש' דקאמר עשו אות' כמל"ת משמ' שלא הית' ממש מל"ת אלא שמביאי' ראיה דלא גרע מעד א' עכ"ל וקודם שנבוא לנ"ד ראינו לעמוד בדברי התו' הללו שדבריהם מגומגמים ומהר"ם מלובלין שם בחי' הגיה בדבריה' דמה שהוציא' מקלו ותרמילו הית' יכולה לעשות כן וכו' ומחק תיבת מה ור"ל דמה שהוציא' מקלו ותרמילו יכול להיות שעשת' כן שיהא עדות שמת וכו' עש"ב אבל בתו' הרא"ש כ' וז"ל ורבנן דמייתו מינה ראיה לא חשיב' לגמרי מל"ת כיון שהיה שם הוצרכ' לומר זה מקלו וזה תרמילו ע"ש ור"ל דלרבנן מה שהוציאה להם מקלו ותרמילו לא חשיב מל"ת גמור כיון דהניחו חולה אצלה היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו לעדות וליכא הוכח' דהויא מל"ת ולפ"ז יש לכוין דברי התו' שלפנינו לכונה זו בדברי הרא"ש ור"ל דהכא וראי לא חשיבא מל"ת אלא עדות דכיון שהיה שם היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו דמה הית' יכולה לעשות כמו כן דברי' אחרים בתורת עדות כדי שנחשוב ענין זה שעשתה במה שהוציאה להם מקלו ותרמילו דהויא מל"ת שהרי אין לה לעשות אלא בזה האופן וא"כ אין כאן מל"ת גמור ונר' שלזה כיון מהרש"ל ביש"ש סי' כ"ו שכ' וז"ל ותי' וכו' דמה שהוציאה מקלו ותרמילו מה הית' יכולה לעשות מאחר שחקרו אחריו וכו' ע"ש ור"ל מאחר שחקרו אחריה היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו וא"כ לא הויא מל"ת גמור:
גם מ"ש התו' בדבריהם אלא שמביא' ראיה דלא גרע מעד א' דבריה' תמוהי' דאי קאי אדברי רבנן שהביאו ראיה לכ"ע לא שייך לומ' דלא גרע מע"א שהרי אדרבא רצונם היה להביא ראיה שהאשה מיוחסת לא גרע' מפונדקי' וע"ש למהר"ם מלובלין מה שהגיה ופי' בדברי התוס' ועיין למו"ה זרע יצחק בחי' שם ע"ש וכ"נ דמ"ש התו' לא גרע מעד א' הית' כתוב' בר"ת דלא גרע מע"א וחשבו המעתיקי' דהכונה דלא גרע מעד א' וטעו בזה אלא שצריך לומר רלא גרע מעובדי אלילים ור"ל דאע"ג דפונדקי' לא הית' אלא קצת מל"ת ואפ"ה התירו את אשתו ע"פ וזהו הראיה שמביאים חכמים דלא גרע' ישראלית מגויה זו הפונדקי' דאע"ג רלא הית' אלא קצת מל"ת ואפ"ה הימנוה כ"ש ישראלית מעידה:
והנה ה' צ"צ סי' מ"ב כ' ע"ד מהר"ם מלובלין שאין דבריו מובנים ופי' דברי התו' דפשיטא להו דבההיא דפונדקי' אין כאן מל"ת ואהא ק"ל לרבנן ולא תהא כהנת וכו' משו' דאעיקרא מה שהאמינו לפונדקי' ע"כ היינו משום עדות ואע"ג שאין הגוי נאמן בתורת עדות מ"מ שאני הכא דאיכא הוכח' שאין הפונדקי' מתכונת לא להתיר ולא להעיד שהרי היתה בוכה מתחיל' וגם הוציאה מקלו ותרמילו ובכה"ג דאיכא הוכח' דאין הגוי מתכוין להעיד או להתיר מהני הגדתו אע"ג דאינו מל"ת וכיון דכן שפיר מייתו רבנן ראיה דאשה ישראלית לא גרע' מע"א שהרי כאן הימנוה בתור' עדות ע"י הוכח' שלא הית' מתכונת לא להעיד ולא להתיר ואי לא הוה אשה ישראלית מהימנה כעד א' א"כ למה הימנו' לפונדקי' בתורת עדות ע"י הוכח' את"ר עש"ב ואח"ה לית' רא"כ מה ראיה מייתו רבנן מפונדקי' דאכתי י"ל דשאני פונדקית דלא נתכונה כלל לשום עדות ולא להתיר דהו"ל כדין מל"ת דנאמן כמ"ש מהר"י קולון שו' קכ"א והביאו הרב שם וז"ל שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מל"ת ושריא אתתא וכו' דודאי קושט' קאמר ואין לך מל"ת גדול מזה ע"ש ומה ראיה מייתו רבנן לאשה ישראלי' דמתכונת להעיד אבל לפמ"ש מהר"ם מלובלי' ניח' דקא מייתו ראיה מפונדקי' דאע"ג דלא הית' אלא קצת מל"ת וס"ס לא נפק' מתורת עדות ולא גרע' ישראלית אע"ג דהויא עדות מפונדקית:
והנה מדברי התוס' הללו שכתבו ור"ע וכו' אין לך מל"ת גדול מזה כיון דכי בכיא וכו' מבואר מדבריהם שלא דיברה הגויה כלום מתחלה אלא שהיתה בוכה לבד והיה אפשר לומר שעל צער אחר היתה בוכה ומ"מ כיון שהוציאה אח"כ מקלו ותרמילו ואמרה מת אמרי' דמסתמא גם הבכיה שהית' בוכה מתחלה היתה על המת ודנין מזה כאלו הית' מסיח' לפי תומה וכ"כ הנ"י וז"ל והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לבכו' ע"ש וכ"כ המאירי שם ויש לתמוה על הרמב"ם בפי"ג מה' גירושי' שהשמיט חידוש זה שהבכיה חשבי' לה כהתחלת דיבור ולא כ' שם אלא גוי שהל"ת תחלה אח"כ וכו' ה"ז נאמן ע"ש ודין זה הוא מההיא דפונדקי' כמ"ש ה"ה ע"ש ומשמ' שהסיח ממש וה"ל לאשמועי' רבות' טפי דאפי' בכיה לבד חשי' כאלו מל"ת. איברא דרש"י כ' כיון דחזיתנוה בוכה והיינו לפי תומ' דקודם ששאלוה התחילה לומ' ע"ש מבואר דהוק"ל דהיכי קרי מל"ת מה שבכת' כיון שלא פי' על מי היא בוכה ולכך פי' שהתחיל' לומ' וכו' וכ"כ מהריט"ץ בתשו' סי' ל"ו ע"ש ולפ"ז י"ל שזה דעת הרמב"ם דהבכיה לא חשיב' מל"ת ומעתה א"צ למה שהגיה מהריט"ץ שם בדברי רש"י התחיל' לבכות וכמ"ש הנ"י ע"ש. והרב צ"צ בסי' מ"ב כ' משמ' מדברי רש"י שדיברה בפיה מתחל' וע"כ מכח קושי' התו' שהק' מאי מייתו רבנן ראיה מפונדקית צ"ל שכונת רש"י היינו לפ' באלו תתחיל' לומ' כיון שהית' בוכה אבל באמת לא דיברה בפיה כלום ועשוה כאלו הית' מל"ת ע"ש ואח"ה לק"מ דאפי' נימא שדיברה בפיה מתחל' אפ"ה אתי שפיר מה שתיר' התו' דלרבנן לא חשיב' מל"ת לגמרי מה שהתחילה לדבר קצת כיון שלא נתברר ענין דיבורה אלא ע"י שאלה ששאלוה איה חברנו ועיין למהרש"ל ביש"ש סי' כ"ו שכ' וז"ל ואין חילוק בין בכת' ללא בכת' אלא שתתחיל' לספר במקצת ל"ת ואח"כ חקרו ושאלו ממנה הענין עד שגילת' הכל נאמנת ע"ש ואינו מדוקדק דאדרבא סיפור הענין בדיבור עדיף טפי מבכיה משום דבכיה לא חשיב' כ"כ התחלת סיפור כיון דיכול להיות דרוכה מחמת איזה צער כמו שכתבנו וכ"כ רי"ו נכ"ג ח"ב וז"ל ולא מבעיא היכא דמתחיל גוי ומל"ת אלא אפי' היכא דמוכח' מלתא שרוצה גוי להודיע להם שמת אותו אדם דומיא דפונדקי' אפי' שחוזרי' הם ושואלי' כגון אלו שאמרו איה חברנו וכו' עכ"ל ע"ש הרי מבואר כמו שכתבנו:
ומעתה נחזור לנ"ד דהרי מדברי התו' הללו הביא ראיה מהר"ם מלובלין לנדון שלו דאע"ג דלא הוי מל"ת כי אם בצירוף שאר הוכחות וראיות על מיתתו מה שמצאו ביד העכו"ם סוסו ועגלתו כדי להתיר את אשתו שפיר דמי שהרי למאי דמשני כיון דחזיתנוה בכיא לא הוי מל"ת אלא בצירוף שאר הוכחות שא"ל זה מקלו וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד יש לצרף שאר הוכחו' מ"ש הגוי שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אדום שבזה נודע שהם מדברים על זה שלמה הידוע להם שמכירים אותו:
האמנם בעיקר דברי מהר"ם מלובלין במה שהבין בכונת התוס' דאפי' למאי דמשני כיון דחזתינוה בכיא לא הוי מל"ת אלא בצירוף שאר הוכחות שא"ל זה מקלו וכו' אח"ה לית' דהכא לא מכח צירוף כלל קאתי' עלה אלא דלכ"ע מאי דהוי מל"ת הוא מכח הבכי' אלא משום דעיקר הבכיה לא ידעי' דהוי מל"ת דהא ליכא הוכח' מהבכיה דהויא הגדה על מיתתו שהרי אפשר שבכת' על איזה צער אחר שהי"ל אך ממה שהוציא' להם מקלו ותרמילו נודע לנו דהבכי' היא הית' על מיתתו אלא דלרע"ק חשיב לה אות' בכיה מל"ת גמור ולרבנן לא חשיב' הבכיה אלא קצת מל"ת וזהו שדקדקו התוס' וכתבו ורע"ק א"ל כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה כיון דבכיא משמע דהבכי' לחודה הוא דחשיב לה רע"ק מל"ת גמור ומ"ש התו' וי"ל דלא הית' מל"ת גמור דמה שהוציא' להם מקלו ותרמילו וכו' דנר' מדבריה' דפליגי נמי במה שהוציא' להם מקלו וכו' אי הוי' מל"ת בזה י"ל דהתו' מעיקר' ס"ד דמה שהוציא' מקלו וכו' הוא עיקר והוכח' דהוי מל"ת כדמשמע בגמ' אר"נ פונדקי' גויה הית' ומל"ת זה מקלו וכו' ופשט' משמע דהוצאת מקלו וכו' הוא דקחשיב לה מל"ת ותי' דאינו כן אלא דהוצאת מקלו היא הוכח' על הבכיה וכמו שכתבנו ולא נקטו בגמ' דגמל"ת זה מקלו וכו' אלא משום שממה שהוציאה להם מקלו נודע לנו שבכית' הית' על מיתתו ור"ע חשיב לה מל"ת גמור ולרבנן לא חשיב אלא קצת מל"ת משו' דאכתי י"ל שהית' בוכה על צער אחר והוצאת מקלו לא עשת' כן אלא לעדות שמת אלא דמ"מ ס"ל דחשבי' קצת מל"ת מאי דבכי' מעיקר' והוכיח סופה בהוצאת מקלו דהבכי' הית' על מיתתו והיינו קצת מל"ת:
ומה שהכריח הרב לזה דא"כ למה אצט' לרע"ק במתני' להשיב לחכמי' הפונדקי' הוציא' מקלו וכו' הי"ל להשיב להם בקיצור הפונדקי' מל"ת וכמו שמפ' בגמ' כיון דחזיתנוה בכיא אלא ע"כ הא כיון דחזיתנוה בכיא לא הוי מל"ת ממש כי אם בצירוף ההוכחו' שהוציא' להם מקלו וכו' ע"ש לפי מה שכתבנו לא מכרע' כלל דכיון דהבכי' מצד עצמה אין בה הוכח' דמל"ת כיון דאפשר שהית' בוכה על צער אחר אלא שממה שהוציא' להם מקלו ידענו שהבכי' הית' על מיתתו מש"ה נקט ר"ע הוציא' להם מקלו משום שע"י כן הוא שידענו שבכית' הית' על מיתתו והשתא הויא מל"ת גמורה ושו"ר שכ"כ ה' צ"צ שם ע"ש:
גם מ"ש מהר"ם מלובלי' שם שכן משמ' מדברי מהר"א בפסקי' וכתבי' סי' קל"ט ע"ש לא מכרע' דההיא דמהרא"י מיירי בעברה ונשאת וכיון שכבר נשאת יש לצרף שאר הוכחות וראיות על מיתתו כדי שלא להוציא' כמו שעי"ש בנדון שלו ואעיקרא יש לתמוה על מהר"ם מלובלין רלא ראה מ"ש מהרא"י גופי' שם סי' קס"ה וז"ל וכל העדויות שהעידו על סי' כלים לא דקדקתי בהם כלל לצדד בהם שריות' אפי' לצרפם לסעד וסיוע לשאר אומדנו' ואף למ"ש הרב שם שמצא בס' מתת דמצרפי' סי' כליו לשאר אומדנו' כבר דחה הרב שם דבריו ומסיק דקשה לקבוע הלכ' לדורות להתיר א"א ע"י צירוף כלים לאומדנו' אחרו' דכל חד וחד באפי' נפשי' לא מהני ולא מועיל הרי בהדיא שכ' לצרף סימני כלי' לשאר אומדנו' וא"כ ע"כ ההיא דסי' קל"ט צריך לומ' כמו שכתבנו ולפ"ז בנ"ד נמי מ"ש הגוי שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אדום אפי' לצירוף בעלמ' לשאר אומדנו' לא מהני:
אך מה שהביא ראיה מלובלין מדברי מהרי"ק שיש לצרף שאר הוכחו' היה ראיה נכונה איברא דמהרשד"ם חא"ה סי' מ"ג כ' דע"כ לא כ' מהרא"י דלא מהני צירוף סי' כליו לאומדנו' אחרות אלא היכא דכל חד וחד באפי נפשי' לא מהני ולא מועיל אבל היכא שלא יש רק צד מה חולש' בעדו' מצד דאיכא לספוקי באפשרו' רחוק דשמא זה ההרוג אינו פ' ושמא ואולי החיפוש יש בו צד חסרון לזה אני אומ' שנסמוך אליו הסי' הנז' ותסתיים דאתת' זו שריא וע"ש שכ' והיה אפ' להביא קצת ראיה לזה מתשו' הרא"ש והיא בכלל נ"ב סי' ג' על עדות תלמיד א' שלמד עמו ואח"כ העידו עליו שמת ונסתייע הרא"ש מספריו גם מהרי"ק שו' קכ"א את"ד ולפ"ז ההיא דמהרי"ק ונדון מהר"ם מלובלין נמי שפיר דמי לצרף שאר הוכחו' דסי' כליו כיון דבלא צירוף זה נמי מצד הענין עצמו נתברר שהעדו' אמת כמו שמבואר שם גופא דעובד' וכמבוא' מדברי מהרשד"ם דמ"ש הרא"ש ומהרי"ק לצרף אינו אלא על צד מה חולשא בעדות אבל בדין גמל"ת אם לא נתברר אי חשיב מל"ת או לא חשיב מל"ת לא מהני צירוף שאר הוכחו' להחשיבו מל"ת ולפ"ז בנ"ד נמי אע"פ שאמר שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אד אדום לא מהני לצרף לשאר הוכחו'. איברא דמהר"י ווייל בתשו' סס"י ע"ט עמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' והראה להם התו' שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן הרי נתברר שאותו ר' אשר שהלך מכאן ומדכתב והראה להם התו' משמ' שרצה להביא ראיה מזה שהיה אותו שהלך לשם ומה ראיה היא זו הא חיישי' לשאלה ועוד שמא הניח לאחר להעתיק אלא ודאי ר"ל דנהי דבפ"ע אינו מהני מ"מ לצרפו לטעמ' אחרינ' מהני ה"נ לצרף סי' כליו וסי' גופו ושהיה אותו היהודי בודאי על אותו הדרך ותלי' דהאי הוא שנהרג ודכרנא שמהר"ן מאייא"ר כ' דסי' כליו וסי' גופו בהדי הדדי מהני אע"פ דחד לא מהני וכו' שכן מצא בס' מתת וכו' והכא בעובדא דידן איכא הוכחו' טובא שהיה ר"א נהרג כיון שהיה בודאי על אותו דרך ואמרו סי' טובא בגופו ובכליו ונר' דיש לסמוך על כל הני סי' להתיר' עכ"ד הרי דס"ל דמהני לצרף סי' כליו אע"ג דכל חד בפ"ע לא מהני. ועיין לה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות תק"ם ותקמ"א:
גם יש לספק באלו העדויות שלא הגיד הגוי היאך יודע ענין ההריגה ומהיכן ידע אם היה הוא מעצמו אצל ההריגה או ששמע מאחרי' שראו ההריגה או שמא קול הברה שמע והנה מהרא"י בפסקיו סי' קס"א כ' וז"ל א"כ כיון שאמר אותו עירון שהוא הרוג לא דייקי' אבתרי' היאך יודע שהוא הרוג אנא אמרי' שמע בבירור מהורגיו וכו' ע"ש וכבר כ' הרמב"ם בפי"ג מה' גירושי' ופסקו מרן בש"ע סעי' ה' וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפי' שמע מאשה וכו' ה"ז כשר לעדו' אשה ומשיאי' על פיו אבל אם אמ' העד מת פ' ואני ראיתיו שמת שואלי' אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ע"ש וכ' ה"ה שאעפ"י שכשאומ' שמת פ' אין אנו יודעים האומ' הא' כיצד היה יודע שמת וכו' אין דנין אפש' משא"א דהכא כיון דאפשר ודאי שואלין אותו שיש לחוש שמא אומר בדומה לו ע"ש וה"נ כיון שאין הגוי לפנינו והיש' אמר ששמע ממנו סגי ועיין למהרשד"ם חא"ה סי' מ"ז וצמח דק סי' מ"ב. ובר מן דין בנ"ד אפי' אם הגוי לפנינו ואומ' שראה ההריג' אעפ"כ בלא שאלה חשיב שפיר מעיד בדבר ברור שהרי אמ' שבתחל' הכה אותו בעופרת דהיינו ע"י קנה שריפ' ופשיטא ודאי שעי"ז נעשה בו רושם וחבלה שכן משמ' מדבריו שאמ' קמלו עליה ודבחו ור"ל שהשלימו מיתתו ע"י שחיט' דודאי בששחטו אותו אח"כ אין כאן ספק במיתתו דודאי הרגוהו לגמרי מפני שאחר שהכהו בעופרת כל עוד נשמת רוח חיים באפיו הם מתיראים שמא יקום ויתהלך בחוץ ויקבול עליו לשלטון ויתחייב מית' כדין לסטיס מזויין ולכך הרגוהו לגמרי וכה"ג כ' ה' סם חיי סי' נ"א הביאו ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות רצ"ג ע"ש וכ"כ ה' גו"ר חא"ה כלל ג' סי' י"ט ע"ש אך מ"ש עוד שם ותו יש טעם להקל בנ"ד לפי שכל מגמת הערביים לא הית' רק להמיתו ולשלול נכסיו וכיון שנפל לפניהם כתוא מכמר הנה נקל להם לגמור מיתתו ולא יניחו בו צד חיות כלל ע"ש אח"ה לית' דאדרבא כיון שכל מגמת הערביים אינה שלא לשלול שלל כיון שנפל לפניהם עוד שלא נשאר בו כח לעמוד כנגד להלחם עמהם הרי בנקל יכולים לשלול אותו ותו לא אכפת להם במיתתו אם לא מטעם יראת המושל במו שכ' ה' שם ועוד שהעיד שא"ל הגוי הרגו ושחטו אותו דאפי' שהיינו רוצים להחמיר שמחמת הקול אמ' היינו אם היה אומ' הרגו אותו לבד אבל מאחר שדקדק לומ' ושחטו אותו אית לן למימר דודאי שהוא ירע שפיר הענין כמ"ש מהרשד"ם סי' מ"ז ע"ש:
ודע שמדברי ה"ה שכתבנו יש לדון היכא שבא עד יש' לפנינו או גמל"ת ואמ' שראה פ' מת שצרי' לשואלו היאך ראה ובמה ידע שמת ובמ"ש הרמב"ם אם לא הספיק לשואלו עד שנתעלם מן העין ואיננו יש להתיר ע"פ עדותו ביון שא"א וחשיב כמי שאמר שמעתי:
איברא דבנ"ד אכתי יש לחוש לרעת הר"ן בתשו' דאם אמר הגמל"ת ששמע מגוי אחר שהצריך לברר שהגוי הא' ג"ב הוא מל"ת ואם לאו אין משיאי' על פיו ולכאור' היה נר' שה"ה חולק על סברת הר"ן הלזו שהרי כ' דאין דנין אפשר משא"א ובכה"ג נמי. י"ל דאין דנין אפשר משא"א ומשיאי' ע"פ אלא דלפ"ז יש לתמוה על מרן בש"ע דבסעיף ה' פסק דין זה שכ' הרמב"ם שהעד שאמ' שמעתי שמת פ' ובו' ה"ז כשר לעדות ומשיאי' ע"פ אבל אם אמ' העד אני רחיתיו שואלין אותו וכו' וטעמו כמ"ש ה"ה משום דאין דנין אפשר משא"א ואלו שם בסעיף ט"ז פסק בדעת הר"ן דגוי מפי גוי בעי' שיהא הגוי הא' מל"ת הא לא"ה אין משיאי' ע"פ והיא גופה ק' לדעת הר"ן מה יענה לדברי הרמב"ם אלו דמבואר דס"ל דאין דנין אפ' משא"א וא"כ בגמל"ת מפי גוי אחר נמי כיון דא"א הו"ל להתיר אשר ע"כ נר' דיש לחלק דע"כ לא כ"כ ה"ה אלא דוקא באומ' ששמע מפי אשה ועבד דהני גופייהו כשרים לעדות אשה ובכה"ג הוא דאמרי' דכיון דא"א לברר כיצד ראו שרינן ומשיאי' ע"פ אבל בגמל"ת ששמע מפי גוי אחר הרי הגוי הא' הוא פסול לעדות אשה עד שיהא מל"ת וכל שלא נתברר לנו שהיה מל"ת אין כאן עדות כלל והרי הוא פסול ואין משיאין על פיו ולא שייך לומר הכא אין דנין אפשר משא"א שזה הוי פיסול בגוף העדות עצמה דאין כאן עדות כלל:
ולפי מה שנתבאר יש לעמוד במ"ש מרן בתשו' בחא"ה סי' י"א וז"ל שאפי' למצריכי' שיאמר וקברתיו ה"מ שראהו מת או הרוג אבל האומ' ששמע שמת או נהרג א"צ שיאמר ששמע שקברוהו והביא ראיה מדברי הרמב"ם אלו שבתבנו שאע"פ שכשהעיד שראה אותו מת או הרוג שואלי' אותו איך ראית וכו' כשמעיד ששמע שמת או נהרג אין אנו צריכי' לידע כיצד מת או נהרג וכבר כ' המ"מ הטע' דאין דנין אפש' משא"א ומינה נשמ' שא"צ שיאמר שא"ל נהרג וקברתיו את"ד ע"ש וכ"כ בב"י בשם מהר"י סאגיס ליישב תשו' הרמב"ם שלא הצריך לומר וקברתיו והביאו ג"כ בתשו' סי' ה' ע"ש וכ"כ מהרימ"ט בחא"ה סי' ל"ב שלא הצריך הרמב"ם וקברתיו אלא לברר הדבר וכו' וזה כשהגוי לפנינו שא"א לברר אבל היכא דלא אפשר לא חיישי' ולמר זה מדברי הרמב"ם אלו ע"ש וק"ק שלא הזכיר דברי ה"ה שכתב טעם זה עצמו ע"ש. ולכאורה אינו דמיון למ"ש הרמב"ם דע"כ לא כ"כ הרמב"ם אלא דוקא בשמע מאשה ועבד דכשרי' בעדות אשה אבל כל ששמע מהגוי לא מהני עד שיאמ' ששמע מהגוי הא' וקברתיו וכמו בגוי ששמע מגוי שצריך שיאמ' שהגוי הא' נמי מל"ת היה אמנם נר' דיש לחלק דלענין וקברתיו לא חשיב' גופה של עדות דאינו אלא חששא בעלמ' שמא טעה ואמ' בדדמי וכיון שא"א לברר לא חיישי' אבל בגמל"ת ששמע מפי גוי אחר אי לא הוי הגוי הא' מל"ת אין כאן עדות כלל:
ומ"מ לדעת הר"ן בגוי מל"ת מפי גוי אחר בעי' שיאמר שהגוי הא' נמי מל"ת היה ואע"ג דמרן הב"י שם בתשו' כ' וז"ל דמהרי"ק ותה"ד בתראי נינהו שרו והוכיחו כן בטעמי' נכונים וכן נראה דעת הרמב"ם בתשו' בההיא דעכו שהתיר ע"פ הגויה שאמרה שנהרג האיש ההוא ולא הצריך לשאול לה אם המגיד לה היה מל"ת ע"ש הרי בש"ע חשש לדעת הר"ן ופסק כותי' ואנו אין לנו אלא מה שפסק מרן בש"ע וא"כ בנ"ד שלא אמר הגוי שהגוי הא' שהגיד לה היה מל"ת אין משיאי' ע"פ מיהו כבר ב' מר"ן שם בסוף התשו' דבנ"ד לא אמרו הישמעאלים ששמעו מפי גוי אלא שנודע להם ואיכא למימר שמפי ישר' נודע להם או שהם עצמם ראו אותו ע"ש ובנ"ד נמי י"ל כן דכיון שהגוי לא אמר ששמע מגוי איכא למימר שמפי ישראל נודע לו או שהוא עצמו ראה. וכ"ש בנ"ד פשט הדברים נראה שהגוי עצמו ראה ואפש' דמה שהעלים הענין שהוא עצמו ראה הוא מפני אימת מלכו' פן יתפסו אותו כמ"ש מר"ן שם וכעין זה כ' מהר"י די בוטון הביאו ה' יד אהרן בהגב"י אות ע"ב כל שפשט דברי הגוי מורים שהוא ראה הריגתו אין לחוש לקול הברה ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין ביון דפשט דבריו מורי' שהוא עצמו ראה אין לחוש שמא שמע מאחר:
איברא דאם באנו לומר כן דהגוי עצמו היה בעת ההריגה והוא ראה א"כ לדעת מרן ומהר"י סאגיס בעי' שיאמר וקברתיו והנה מהריט"ץ בתשו' סי' ל"ו הק' על מרן דמה הוק' לו למה לא הצריך הרמב"ם לומ' וקברתיו והרי בחילוק שחילק הר"ן וה"ה דהיכא דמכירים אותו לא בעי דלימ' וקברתיו דהא הכא אמרה היא שהיהודי הוא מודעתנו וכו' ע"ש ואח"ה לא דק דקושית מר"ן דלמ' לא הצריך שיאמ' הגוי הא' ששמענו ממנו שיאמר וקברתיו דהא פשטן של דברים משמע שלא הית' הגויה עצמה רוצה בהריגתו וכמו שהבין כן מר"ן ומהר"י סאגיס בפשיטות וא"כ הכרתה שהיתה מכירתו לא סגי במקום וקברתיו ולא אמרו ה"ה והר"ן דהיכא דמכירים אותו לא בעי למימר וקברתיו אלא היכא שהוא עצמו ראה ההריגה. ואם נאמר דכונת מהריט"ץ לומ' דההיא עובד' דהרמב"ם נמי איכא לאוקמ' שנמצאת הגויה ההיא בעת ההריגה אכתי ק' שהרי בנדון הרב שם שאמ' הגוי מיום שנהרגו ב' אחים יהודים וכו וכ' הרב דלפי תי' הר"ן א"כ הכא בנ"ד צריך לדעת אם הגוי ההוא שאמ' מיום שנהרגו היהודים היה מכירם וכו' ודאי סגי ולא בעי וקברתיו וכו' ע"ש והשת' ק' דמנ"ל שהגוי שאמר כן היה בעת ההריגה דלמ' ששמע כן מאחרים וא"כ מאי נ"מ אם הגוי הזה היה מכירם שהרי העיקר הוא בעדות הגוי הא' ששמע ממנו ואם לא היה מכירם הגוי הא' צריך לומר וקברתיו:
והנה מהרשד"ם חא"ה סי' פ' הק' על תי' מהר"י סאגיס שהרי כ' הרמב"ם בפי"ג מה"ג או שהיה הגוי מסיח ואומ' כשהייתי בא בדרך נפל פ' שהיה מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום וכו' ה"ז נאמן הרי שלא הזכיר קבורה אפי' שנראה שהיה הגוי שם בשעת מית' ע"ש ואפשר לומר דש"ה כיון שאמר תמהנו בדבר זה כיצד מת פתאום וכו' מדקא מתמה על מיתתו משמע שנתאמת לו שמת ודאי ועוד דבלשון רבים קאמ' מהלך עמנו וכו' ותמהנו וכו' משמ' דרבים אשר אתו ג"כ המה ראו כן תמהו לדבר הזה כיצד מת פתאום וכו' וכיון דרבים נינהו ודאי לא טעו ונתאמת להם מיתתו וכל כה"ג הוי דבר ברור ואצ"ל וקברתיו וכעין זה יש ליישב מאי דק' מדברי הרמב"ם הללו למ"ש הרא"ם בתשו' הביאו מר"ן הכ"מ שם בדין כ"ה דהרמב"ם לא מצריך לומר וקברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעת' והכא גבי גוי שאמ' איש שיצא עמי מכאן מת דמצריך לומ' וקברתיו ה"ט משום דגבי הליכת הדרך שייך בה אומדנא דדעת' דלפעמים בהולכי שיירות שהולכי' בדרך וקרה לא' מהן שנשאר מן החברה ובקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדן דעת' דודאי מת ונהרג דאזלי' בתר רוב נפרדים מהחברה שהן מתים ונהרגים וכו' ע"ש ולכאור' ק' דבההיא שכ' הרמב"ם נפל פ' וכו' מיירי כשהיה עמו בדרך ואפ"ה לא הצריך לומ' וקברתיו ולפמ"ש ניח' דכיון דאמ' נפל ומת ותמהנו וכו' שבפניהם היה ענין מיתתו אין לך דבר ברור גדול מזה. ושו"ר למהר"א ששון סי' י"ד שכ"כ ע"ש:
איברא דאכתי ק' על ממ"ש הרמב"ם בדין כ"ו וכן יצאו עשרה בני אדם כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר וכו' מתו כולם וקברנום משיאי' את נשותיה' ע"כ ואמאי מצריך הכא לומ' וקברנו' הא כיון דהיו עשרה בני אדם וכולם בקולר א' אי אפשר לטעו' ולומר שנשתיירו ונפרדו מהשייר' ועוד כיון דהיו בקולר מסתמ' משרתי השררה עמהן לשומרם שלא יברחו כי כן דבר מלך שלטון וא"כ אמאי צריך לומר וקברנום ואפש' לומר דאע"ג דהוו עשרה בני אדם דתו לא חיישי' לנפרדו מהשייר' מ"מ אכתי יש לחוש שמא לא מתו אלא רובם ואמ' בדדמי שמתו כולן ולכך הצריך הרמב"ם לומ' וקברנום אך אי ק' על הרא"ם הא ק' מעובד' דפונדקי' דקאמ' מת וקברתיו ואמאי צ"ל וקברתיו כיון שלא היו בדרך ואפש' לומר בדוחק דפונדק נמי כיון דמסתמ' הוא על אם הדרך איכא למיחש שמא יצא מהפונדק ולא חזר ואמרה בדדמי דודאי מת ועי"ל דההיא דפונדקי' לא אמרה להם כלל שמת אלא כששאלו אות' איה חברנו אז הודיע' להם מיתתו ע"י שהוציאה להם מקלו ותרמילו והראית להם קברו וכן משמ' מדתני אבא בר מניומי ב"ח פונדקית נכרית הית' ומל"ת הית' זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו משמ' שלא אמר' להם מת וקברתיו וכן בגמ' שם י"ל דנקט מכוון הענין דכיון שאמרה וזה קבר שקברתיו בו הו"ל כמי שאמרה מת וקברתיו:
איברא דמדברי הר"ן בתשו' שהביא מרן מבואר דבההיא דפונדקי' נמי בדוק' הוי שאמרה מת וקברתיו ואי לא אמרה וקברתיו לא היו משיאי' את האשה ע"פ עדות הפונדקי' ע"ש ומה שיש לעמו' ע"ד הר"ן מהך עובד' גופ' כבר עמד בזה מהריט"ץ שם ע"ש ומ"מ לדעת הר"אם לשיטת הרמ"בם י"ל כמו שכתבנו:
באופן דלדעת הר"אם הנה בנ"ד אין צריך שיאמר וקברתיו שלא היה בדרך בשייר' אמנם לדעת מהר"י סאגיס ודעמי' דכל שנמצ' בעת ההריגה צריך לו' וקברתיו הנה לפי מה שכתבנו לעיל דבנ"דד פשטן של דברים מוכיחים שהגוי היה נמצא בעת ההריגה אם כן לפ"ז צ"ל וקברתיו מ"מ י"ל כל שלא אמר הגוי בהדיא שנמצא בעת הריגתו וגם לא בא להעיד על הריגתו אלא הוא מתאונן על מיתתו ומתרעם על הגוים שהרגוהו הא ודאי שאין צ"ל וקברתיו אפי' לדעת מה"רי סאגיס בדעת הרמ"בם וכ"הג כ' מה"רר בצלאל בתשו' סימן ל"ב על נדון שלו שבא גוי א' מל"ת ואמר איך היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט שהביא עמו המעות מדמיאט שהרגו אותו הערביים ומושלך בגזירה בכפר זפיתא וכתב שם בתחילת דבריו לענין דבעי' דראה אותו בתוך ג' ימים או ראה שהרגוהו דה"נ בנ"ד נימא דראה שהרגוהו והיה שם עם ההורגים ומסיק הרב לספק זה דבעינן וקברתיו דאפי' לדעת מה"רי סאגיס י"ל דב"נד נמי שאין אומר הע"כום שנמצא בעת הריגתו ולא בא להעיד על הריגתו אלא על השלכתו בגזירה וכו' הא ודאי דא"צל וקברתיו אפי' לדעת הרמ"בם ע"ש וה"נ דכות' בנ"ד וכמו שכתבנו גם לדעת הרי"טבא שכ' לדעת הרמ"בם דכל היכא דגוי מכריז ואומר מאן איכא בי פ' בזה סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשי' לאכרוזי ולמימ' הכי ואי לאו דקים ליה דשכיב לא הוה אמר הכי אבל בג"מלת דעלמ' חיישינן דלמ' אמ' בדדמי וצריך שיאמר וקברתיו כבר כתב רבינו בצלאל בתשו' שם לדעת הרי"טבא דלאו דוקא הכרזה אלא כל שמוסיף דברים כגון זה שאומ' אוי לפ' שמת כמה היה נאה וכו' אי לאו דקים ליה לא הוה אמ' הכי ע"ש ה"נ בנ"ד שהוסיף דברים במה שאמר היהודי העני מה תפארת הוא להם שהרגו אותו בשביל המעות אי לאו דקים ליה לא הוה אמר הכי ועוד שהרי כ' ה' גו"ר חא"ה כלל ג' סי' י"ט לדעת הריט"בא לנדון לנדון דיד' דכיון דגוי זה עייל נפשיה להתאונן עליו אי לאו דקים לי' בגויה שפיר דמת לא היה מתאונן עליו וק"ו הדברים דכיון דמתאונן עליו ודאי שנתברר לו היטב מיתתו ע"ש ה"נ בנ"ד כיון שמתאונן עליו במה שאמר היהודי העני הרגוהו הוה ליה כמכריז גם לדעת ה"ה וה"רן דלא מצריך הרמ"בם וקברתיו אלא בשאינו מכירו אבל במכירו או מזכיר שמו מודה הרמ"בם דא"צל וקברתיו הנה כ' ה' פנ"י חא"ה סי' ח' והביאו ה' יד אהרן במ"ק הג"בי אות ר"ף כתב דמי שאמ' אותו היהודי שהיה מעיר פ' הרגו אותו מדידע שהיה מעיר פ' ודאי שהכירו ע"ש א"כ בנ"ד ה"נ ממה נפשך אם היה נמצא הגוי הזה המגיד בעת ההריגה א"כ ודאי הוא מכירו מדידע שהוא מעיר פ' והוי כמזכיר שמו דמה לי הזכיר שמו או שם עירו וא"תל שלא היה נמצא בעת ההריגה אפ"ה פשיט' דהגוי המגיד לו ג"כ אמר ליה שהוא מעיר פ' דא"לכ מנא ידע גוי זה שעל אותו פ' מעיר פ' הוא מגיד וכיוצא בזה כ' ה' דבר משה חא"ה סי' י"ח והביאו ה' יד אהרן שם אות רמ"ט ועוד לפי מ"ש רבינו בצלאל בתשו' שם ד"הת וה"רן לא פליגי אמה"רי סאגיס דס"ל דבלא נמצא בעת ההריגה א"צל וקברתיו אבל בנמצא בעת ההריגה צ"ל וקברתיו ולא כ"כ ה"ה והר"ן אלא בנמצא עם ההורג אמנם היכא דלא נמצא בעת ההריגה מודו למה"רי סאגיס דא"צל וקברתיו ע"ש ה"נ בנ"ד כל שלא אמר שנמצא בעת הריגתו א"צל וקברתיו. גם לדעת הרש"בא שחשש לדעת הרי"ף והרמ"בם דצ"ל וקברתיו כתבו רוב המפרשי' דלא חשש הרש"בא לדעת הר"יף והרמ"בם אלא דוק' במלחמה ומים דשכיח טפי בדדמי ושכן דעת הרי"בש ובר מן דין כבר כ' בצלאל בתשו' שם דכל רבוות' בתראי חלקו על הרמ"בם בזה דלא בעי' בג"מלת וקברתיו הלא המה הת"הד והר"דבז וכ"כ מה"רי טאיטצק דבשאלוניקי עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נהגו להקל ולפי מה שנתבאר תורה יוצאה דגם בעדות זו של הר' נסים ללוש אתתא שריא להתנסבא:
ונבוא לעדות הג' של הר' משה הלוי שהלך לדוואר וא"ל הגוים יא מוסא לוכאן תמשי לרויחנא תביע מליח קאם גוי אכ'ור קאללו מאשי יכמלו יקתלוה כיף מא קתלו ליהודי קאללו משה אשכון ליהודי קאללו אלגוי אליהודי אלדי משא מעא לבלאטי ור"ל שא"ל הגוים משה אם תלך אתם למקום אחר הנק' רויחנא תמכור בטוב וענה גוי אחר ואמר אם ילך לשם יהרגוהו גם כן כמו שהרגו היהודי א"ל משה הנז' מי הוא היהודי שהרגו אותו ענה הגוי וא"ל היהודי שהלך עם הגוי הנקרא לבלאטי וכו' ונר' דהא למ"ש בגמ' בסוף יבמות מעשה ביש' וגוי שהלכו בדרך וכא גוי ואמ' חבל על פ' יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב מרן בתשו' סי' י"א בדיני גמ"לת דלאו דוק' יהודי שיצא עמי מת אלא אפי' בא ואמר יהודי שיצא עם פ' מת משיאין את אשתו ע"ש וכ"כ בהדיא ר"יו ננ"ב ח"ג וז"ל אבל אם היה אומר שהיה הולך עמי בדרך או שהיה הולך עם פ' וכו' משיאי' ע"פ וכו' ע"ש ה"נ בנ"ד כיון שאמר הגוי היהודי שהלך עם לבלאטי הרגו אותו אם ידוע לנו בבירור שהיהודי שלמה הנז' הנהרג יצא עם הגוי לבלאטי משיאי' את אשתו ואע"פ שיש לחוש דשמ' זה שהלך עמו אזל לעלמ' ויהודי אחר נתלוה עמו ומת י"ל דכיון שאמ' הגוי חבל על יהודי שהיה עמי בדרך מלשון זה משמ' שהוא אומר על היהודי הידוע להם שהיה עמו בדרך מת וכל שידעי' אותו היהודי שהיה עמו מתירי' את אשתו דא"לכ הו"ל לומר חבל על יהודי היה עמי בדרך ומת אלא ודאי שהגוי מתכוין לומ' שאותו היהודי הידוע לכם שהיה עמי כדרך מת וא"כ בנ"ד נמי כיון שאמר היהודי שהלך עם הבלאטי משמ' שאותו היהודי הידוע לכם הוא אומר שיצא עם הבלאטי וגדולה מזו כ' ה' צ"צ בתשו' סי' מ"ב על נדון שלו שהעידו הגוים שנהרג אנש'יל ונהרגו עמו ב' יהודים אחרים ואנו יודעים שהיהודים שהיו עמו פ' ופ' דכיון שמצאנו היתר לאשת אנש'יל יש להתיר גם הב' אע"ג דלא הזכיר אותו לא בשמו ולא בשם עירו מ"מ כיון שידוע לנו שהוא היה מהלך עם אנש'יל ועוד שלשה עמהם ואנן סמכי' על הגדת הגוי שהגיד שנהרג אנש'יל עם פ' סמכי' עליה לגמרי ואמרי' אלו הב' שהיו הולכי' עמו הם שהרגוהו ולא חיישי' דלמ' הנך אזלו לעלמ' ושנים אחרים נתלוו עמו בדרך דלכולי האי לא חיישינן והביא ראיה לזה מההיא עובדא דאבא ציידן גוי שאמר ישראל שהיה עמי בדרך מת דהתירו את אשתו משום שהיו יודעי' שישראל זה היה הולך עמו בדרך ולא חששו דלמ' אזיל האי לעלמ' וישר' אחר נתלוה עמו וה"ה נמי הכא דלא חיישינן ע"ש וכ"ש בנ"ד שאמר היהודי שהלך עם הגוי הבלאטי משמ' שעל אותו היהודי הידוע להם שהלך עם הגוי הבלאטי הוא אומר: