שות די השב· רבי דוד בונאן
חשן משפט · סימן כב
שאלת ראובן שקנה קרקע בהטבה לזמן ובתוך הזמן נמכרה קרקע אחר הסמוכה להאי חשיב ראו' בר מצר' לסלק את הלוקח. עוד שאלת אם בתוך זמן ההטבה יכול השותף עמו באותו חצר לדון עם זה שקנה בהטבה בדין גוד או איגוד או לא.
הנה מו"ה מהרש"א בס' משחא דרבות' בח"מ סי' קע"ה הלכה זו העלה דחשיב בר מצר' והביא ראיה ממה שפסק מרן בסי' קע"ה סי"ב היו הרבה שותפים לרוח אחד ולא עוד אלא אפילו היה מצד אחד הנמכרת משותף בין שנים ומצר א' שאצלה שדה של אדם אחר וקנאה א' מהשותפי' בשדה שאצל השדה הנמכרת אין בעל השדה שבצד א' יכול לומ' לאותו שקנאה אני מצרן ודאי ואתה ספק שמא יפול חלקך לצד אחר אלא חשוב ודאי כמוהו כיון שיש לו חלק בכל השדה דר"ל כיון דהשת' יש לו חלק בבל השדה הסמוך לו שפיר מקרי בר מצר' דבתר השתא אזלי' ה"נ בתר השת' אזלי' ושפיר מקרי בר מצר' ע"ש ואח"ה ליתא ואין הנדון דומה לראיה דשאני התם דמ"מ כ"ז שלא חלקו הרי הוא שותף גמור וכל חלקת השדה בכל פסיעה ופסיעה יש לו חלק בה משא"כ הכא דאינו לא לזמן ובמשלם זמני' מסתלק ודאי:
והנה לכאורה יש לדון להפך דזה בעל ההטבה אין לו זכו' להיות חשוב בן המצר לשדה הסמוך מהא דכ' מרן שם סנ"ז הממשכן שדהו ואח"כ מכרה לזה שהוא ממושכן בידו אין המצרן יכול לסלקו ולפ"ז מבוא' דהממשכן הוא עדיף מהקונה בהטבה דבממשכן הרי שאם מכרה לו אין המצרן יכול לסלקו ואלו גבי מוכר על תנאי כ' מרן בש"ע שם ס"י דהמוכר על תנאי אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עליה בלל ואח"כ יסלק אותו ומשמע לפ"ז שאם מכרה לו דהיינו שבטל התנאי ולא נשאר שום עילה דיכול המצרן לסלקו וא"כ גרע בעל ההטבה מבעל המשכונה וכיון דבעל המשכונה אין לו כח כשאר שדות הסמוכים להיות בר מצר' כמו שפסק מרן שם א"כ כ"ש בעל ההטבה שאין לו זכות בשאר קרקעות הסמוכים ביון דאפי' באות' שקנה אין לו זכו' כ"ש בשאר קרקעות אמנם כד דייקי' נר' דלא מכרע' דהיא גופ' ק' דאמאי ייפו כח הממשכן כ"כ יותר מן הלוקח בהטבה דאדרבא לכאור' נר' דיפה כח הלוקח בהטבה יותר מן הממשכן שהרי יש לו כח בגוף הקרקע לסתור ולבנות ולעשות בה כל חפצו משא"כ במשכונה שאין לו בה אלא דיר' דוקא וע"כ דיש לחלק דבשלמא בעל המשכונה מעיקרא כי נחית לארעא לאו בתורת מכירה נחית ומש"ה כיון דמעיקרא לאו בתורת מכירה נחית ייפו את כחו כיון דשכונה גבי' משא"כ בלוקח על תנאי דמעיקרא בתורת מכיר' נחית אלא שהתנאי הוא שעיכב את בן המצר שלא לסלקו באותה שעה וכיון שנתבטל התנאי חוזר הבר מצרא לזכות בשלו אבל כל זמן שלא נתקיים התנאי שהיא ברשות הלוקח אה"ן דאיהו חשיב בר מצרא לזכו' בקרקעות הסמוכים כיון דבאותה שעה מכירה גמורה היא ולית ליה לבעל הקרקע שום זכו' בגוף הקרקע א"כ באותה שעה חשיב מצרן:
איברא דיש להביא ראיה מהא דפסק מרן שם בסי' הנז' סנ"א היא הקרקע של א' והבנין או האילנות של אחר אם יש לבעל הבנין וכו' זכות בקרקע כל א' מהם בן המצר של חבירו אבל אם אין לבעל הבנין זכו' בקרקע אלא כל זמן שירצה אומ' לו עקור וכו' או הרוס בניינך ומכר בעל הקרקע זכה הלוקח ואין בעל הבנין מסלק אותו וכו' ע"ש מבואר דעת מרן דאפי' אין לו בגוף הקרקע כלום אלא לזמן ידוע כיון שאינו יכול לומר לו בתוך זמנו הרוס בניינך מש"ה כל משך אותו הזמן שיש לו זכות בקרקע הוי כשותף ומסלק המצרן וכ' עוד מדן שם סנ"ב וכן אם נמכר קרקע סמוך לזה שהקרקע לא' והבנין לא' בעל הקרקע קודם לבעל הבנין אא"כ יש לו לבעל הבנין זכו' בקרקע כמו שנתבא' ע"ש והזכות שיש לו בקרקע ר"ל שהבנין היה לזמן ידוע שאינו יכול לומר בתוך הזמן הרוס בניינך הרי מבואר דכיון שיש לו זכות לזמן ידוע חשיב בר מצרן לזכות בקרקעות הסמוכים ה"נ דכוות' בקונה בהטבה לזמן ידוע חשיב בר מצרא לזכות בקרקעות הסמוכי' ועדיף ממשכנת' דאין לו כח מצרנו' בקרקעו' הסמוכי' משום שאין לו קנין בגוף הקרקע כמ"ש הרב המגיה בט"ז שם בסעיף נ"ב לתרץ מה שהק' דהא לא עדיף ממשכנת' דאין למלוה זבות בקרקע הסמוכ' לקרקע הממושכנת כמ"ש לקמן בס' נ"ח וכ' הרב המגיה דעיקר קושיא אין כאן דודאי לא דמי משכנת' להכא והכא עדיף ועדיף דיש לו זכות וקנין בגוף הקרקע כל משך הזמן ההוא ויכול לעשות בו כל מה שירצה דשלו הוא לגמרי לאפוקי משכנת' דאינו אלא משכון בעלמא ע"ש:
אמנם יש לעמוד בזה מדאמרי' בפ' השולח דמ"ח גבי הא דאפליגו ר"י ור"ל במוכר שדהו לפירו' דר"י אמ' מביא וקורא ור"ל אמ' מביא ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ואיפליגו נמי במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג וקאמ' התם וצריכ' דאי אתמ' בההיא בההיא קאמ' ר"ל דכי קא נחית אדעת' דפיר' קא נחית אבל בהך דאדעת' דגופי' קא נחית אימ' וכו' הרי דלא מחלקי' בין מוכר לפירות למוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג אע"ג דמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא משו' דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' ביכורים ע"ש ואע"ג דאדעת' דגופי' נחית וא"כ ה"נ בארעא דחד ובתי דחד אע"ג דיש לו זכות וקנין בגוף הקרק' אפ"ה דמי ממש לקונה קרקע בזמן שהיובל נוהג דחשיב ליה ר"ל קנין פירות כמוכר שדהו לפירות וא"כ האי דארע' דחד ובתי דחד לא עדיף ממשכנת' דתרוייהו חשיבי קנין פירות והנה בס' זרע יעקב למהר"י בן נאיים סי' ט"ל רצה לדמות הא דקונה בהטבה לההיא דמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג וכ' דלא דמי למוכר שדהו לפירות ובזמן היובל דהתם ממילא הדרא דבמשלם שנייא תיפוק ארע' בלא כסף ומשכונה נמי דלוה מצי מעכב ולא המלוה משום דזוזי הוא דאית ליה עליה אבל הכא מי יימר דהדר' ותנאה בעלמ' הוא דאית לי' עלה אבל בתוך הזמן מכירה גמורה היא וכו' ע"ש ולא רק דהא בארעא דחד ובתי דחד אמרי' דאם יש לו לבעל הבנין זכות בגוף הקרקע דהיינו שהבנין הוא לזמן ידוע שאינו יכול לומר לו בתוך הזמן הרוס בניינך וכו' ובהא ודאי דלאחר זמן הידוע תיפוק ארע' בלא כסף דומה ממש למוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ואפ"ה קי"ל דהוי מצרן לזכות אפי' בקרקעו' עו' הסמוכים אמנם נרא' לחלק דאע"ג דכל הני דמו ממש למוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דלדעת ר"ל לא הוי אלא קנין פירות מ"מ לענין מצרנו' שפיר הוי מצרן כיון דמ"מ יש לו זכייה בגוף הקרקע ולא דמי למשכנת' שאין לו אלא דוק' פירו' כמ"ש :
המגיה בט"ז ע"ש:
אך לכאורה יש לעמוד בזה דגבי משכנת' פסק מרן דלוה מצי מעכב ולא מלוה ואלו בסעיף י"ד פסק דבעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש לו קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור הקרקע שאצלו ה"ז מסלק את הלוקח וכו' ואפי' קנו מיד האשה שמחלה וכולי אינו מועיל והבעל מסלקו עמדה האשה מדעת' וסילק' את הלוקח אם רצה הבעל יקיים ואם רצה לא יקיים ע"ש ולכאורה זה ודאי דומה למשכנת' שאין לו אלא פירות וכיון דבמשכנת' לוה מעכב ולא מלוה א"כ ה"נ אמאי הבעל מעכב ומה שתירץ בזה ה' ורע יעקב שם משום דהנאה זו דמצרנו' חשיב' פירי ע"ש לית' דבמשכנת' כיון דיש לו פירות נימא נמי דמצרנו' חשיב' פירו' ואמאי לא מעכב נמי המלוה כיון שהפירות שלו ואין טעם נכון לחלק ביניהם. אמנם כבר כ' הכנה"ג בסי' קע"ה הגה"ט אות ק' דאפי' למ"ד יורש הוי אין במחילת' כלום משום דידו כידה כדאמרי' בפ' הכותב דפ"ה ע"ב ועיין בר"פ דפ"ג דאמר רבה ידו עדיפא מידה ועיין בתו' בפ' אע"פ דנ"ט ע"ב בסד"ה קונמות וכו' ע"ש:
באופן דנקטי' לענין הלכה דהלוקח קרקע בהטב' לזמן חשיב שפיר בר מצר' לקרקעו' הסמוכי' ולפ"ז אם קדש זה הלוקח קרקע בהטבה בזמן היות הקרקע בידו וקנה קרקע הסמוך לו אין בר מצרא יכול לסלקו מאותו הקרקע שהיה בהטבה כשנשלם זמן ההטב' משום דהלוקח עצמו נעשה בר מצרא ע"י אות' קרקע שניה שקנה וזה פשוט וכ"כ ה' זרע יעקב סי' ל"ח ע"ש:
ומה ששאלת לענין גוד או איגוד לכאורה נר' דכיון דכבר נתבאר דלענין דינא דב"מ חשבי' לי' בר מצרא דחשיב שפיר בעל הקרקע ה"נ לענין דינא דגוד או איגוד חשיב שפיר בעל הקרקע ודייני' ליה בדינא דגוד או איגוד אמנם כד דייקי' נר' דלא דמי דודאי דלענין זה דגוד או איגוד אין כח ביד הלוקח הזה שקנה בהטבה למכור לאחרי' ואע"פ שמקבלים עליהם תנאי ההטבה לפי שהמוכר הראשון יכול לומר שאין זה נוח לי לתלות בו בקיום התנאי ומה"ט פסק הרמב"ם בפי"ג מה' שכני' דין ו' ופסקו מרן בסי' קע"ה דהמוכר על תנאי בין שהתנה מוכר בין שהתנה לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו וכו' וה"ט משום דיכול המוכר והלוקח לומר שאין זה המצר' נוח לי לתלות בו בקיום התנאי כמ"ש הסמ"ע שם ע"ש. וכיוצא בזה כתב הטור בס"ס קע"ג לענין משכנת' וז"ל וכ' א"א אם בתחלת המשכונה בא המצרן לערער ולומ' אני אלוה לך וכו' שהדין עמו וי"א דמצי א"ל היאך נוח לי ללוות ממנו כי ירחיב לי הזמן וכו' עש"ב:
אמנם נר' דהא ודאי לית' שהרי כ' הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה וז"ל ומה הפרש בין מוכר שדה לפירותי' ובין השוכר שדה מחבירו שהקונה שדה לפירותי' יש לו לנוטע' וכו' אבל הקונה מקנה לאחרים כל מקום שקנה וכו' עכ"ל הרי מבואר דיכול למכור ולא אמרי' דיכול המוכר ראשון לטעון שאין זה נוח לי דלא מהניא טענה זו אלא לדחות בר מצר' דכיון דלא הוי אלא מדרבנן משום ועשית הישר והטוב ואין זה טוב לצער בעל הקרק' אבל לענין מכירה לא אמרי' ולכאור' יש לדחות דהרמב"ם מיירי בקונה לזמן ואח"כ תחזור הקרקע לבעלה בלא כסף דכל כי הא ודאי ליכא טענת אין זה נוח דאין ביניה' שום תביעת ממון אלא דממילא הדרא ארעא משא"כ בלוקח בהטבה דלאחר הזמן צריך זה להחזיר לו מעותיו כדי להחזיר זה קרקע יכול המוכר ראשון לומ' שהלוקח ראשון נוח לי בקבלת המעות ולהמתין לי איזה זמן משא"כ הב' אבל הא ודאי ליתא דא"כ מי שקנה קרקע בהטבה ונדחק למעות ועל כרחו למכור להציל עצמו מהדוחק וכי יעלה על הדעת שימות ברעב ולא ימכרנה לאחרים ועוד שהרי מי שיש שט"ח על חבירו יכול למכרו לאחרים ואע"ג דשייכא בי' טפי טענה זו דהראשון נוח לי' וכו' ואין אנו משגיחי' בלוה שמצטער מן הלוקח השט"ח אע"ג דבאמת הוא קשה מן הראשון וה"נ דכות' וברור. ואחר שנתבאר דזה שקנה בהטבה יכול למכור הא ודאי דשייכא בי' טענת גוד או איגוד:
ויש להסתפק אם בא זה הלוקח בהטבה למכור אותו קרקע שקנה בהטבה ובא בעל הקרקע ואמר לו עד שאתה מוכר לאחרים מכרהו לי אם שומעי' לו או לא ולכאורה היה נראה לומר דודאי שומעי' לבע"ה שהרי ב' הרמב"ם בפ"ה מה' שכירות ופסקו הטור ומרן בסי' שי"ו וז"ל וכן אני אומר אם אמר בע"ה לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחר אם לא תרצה לעמוד בו הניחהו וצא ואתה פטור משכירותו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו עד שאתה משכירו לאחר הנח לזה ביתו עכ"ל וא"כ ה"נ דכות' אך נר' דיש לדחות דבשלמא בשכירות כיון שאין לשוכר שום קניה בגוף הקרקע שפיר מצי המשכיר לעכב עליו מלהשכירו לאחרים אע"ג דשכירות ליומי' ממכר הוא מ"מ אין לו קניה בגוף הקרקע משא"כ בלוקח קרקע לזמן דיש לו קניה בגוף הקרקע לבנות ולסתור כמ"ש הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה הלכה ו' וז"ל אבל הקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם וא"כ י"ל דיכול למכור למי שירצה ואין בעל הקרקע יכול לומר לו מכור לי ולא לאחרים אך אמנם כיון דהרמב"ם אתי עלה מטעם אל תמנע טוב מבעליו וכו' ה"נ איכא למימר הכי אל תמנע וב מבעליו עד שאתה מוכרו לאחר מכרתו לזה שהוא ביתו:
ואגב אורחין ראינו לה"ה שם שכ' שהרמב"ם מדמה המוכר לזמן קצוב למוכר בזמן שהיובל נוהג דכשם שהמוכר בזמן היובל וכו' עושה בו כל חפצו אע"פ שידוע שיחזור הקרקע לבעליה ביובל וכן הדין במוכר לזמן קצוב וכו' ע"ש וכן דעת הראב"ד ע"ש וה' מש"ל בפי"א מה' שמטה הק' ע"ד הראב"ד וה"ה הללו מדאמ' בירוש' בס"פ השולח קנה שדה ביובל ר"א אמר קנה קרקע אבא בר ממל אמר לא קנה קרקע מתיב ראב"מ לר"א על דעתך דאת אמר קנה קרקע יחפור בה בורות שיחי' ומערו' א"ל התורה אמרה ושב לאחוזתו בעינו ע"כ נתבאר מזה דלכ"ע הקונה בזמן שהיובל נוהג אין הלוקח משנה אותו דכתי' ושב לאחוזתו וכו' ע"ש ונרא' דל"ק דשאני חפירת בורות שיחי' ומערו' דהוי שינוי בגוף הקרקע משא"כ בנין והריס' ושאר עניינים יכול לעשות כיון דגוף הקרקע קנוי לו וכן נר' מדברי הרשב"א בחי' בפ' השולח דמ"ז אהא דאמרי' התם אבל יש קנין לגוי בא"י לחפור בה בורו' שיחי' ומערו' שכ' וז"ל כלומ' שאינה בקנין פירות לבד שאינו יכול לחפור בה בורות שיחי' ומערות ואף הלוקח שדה בזמן שהיובל נוהג אינו יכול לקלקלה ולתפור בה וכו' וכאות' שאמרו בירוש' דפרקין וכו' ע"ש הרי מבואר דחפירת בורות שיחי' ומערות הוי קלקול והכי דייקי דברי הירוש' דקאמר על דעתך דאת אמר יחפור בה בורות שיחי' ומערות ולא קאמר יבנה ויסתור יטע ויעקור אלא משמע דכל הני פשיטא ליה דיכול לעשות כיון שאינן שינוי וקלקול בגוף הקרקע ול"ק ליה אלא יחפור בה בורות שיחי' ומערות דאי אמרת דקנה קרקע אמאי לא יחפור בה בורות וכולי כאדם העושה בשלו:
ודע דממה שנתבאר בדברי הירוש' דבקונה בזמן שהיובל נוהג יכול לעשות בה כחפצו ורצונו לסתור ולבנות וכו' וכדעת הרמב"ם והראב"ד וה"ה ואף לענין לחפור בה בורו' שיחין ומערות אי לאו דגלי קרא ושב לאחוזתו הו"א דיכול נמי לחפור בורות וכו' יש לתמו' על מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תר"ף שכ' וז"ל ועוד יש להבי' ראי' מהא דתנן בערכי' בפ' המוכר שדהו מכרה לא' במנה והא' מכרה לב' במאתים וכו' וכל מוכר שדהו בשעה שהיובל נוהג אינו אלא כשכירו' בעלמא הואיל וסופו לחזור ביובל וכו' ע"ש והוא תימה דמוכר שדהו ביובל הוי מכירה גמורה לזמן שהרי יכול לבנות ולנתוץ ולכך יכול הוא למכור לאחר ול"ד לשכירות ועוד שהרי בקונה שדה בזמן שהיובל נוהג יכול להקדישו כדכתיב ואם משדה מקנתו יקדיש איש אלמ' דחשיב' שלו וכמ"ש בתשו' ח"ה סי' ר"ט ע"ש ואלו שוכר לא מצי מקדיש: