אור ברסלב
שות די השב חשן משפט › סימן יג

שות די השב· רבי דוד בונאן

חשן משפט · סימן יג

סימן יב

במי שנתחייב לחבירו לזונו ה' שנים ומת המקבל בתוך הה' שנים אם יש לחלק בין קצב סך כו"כ או אפי' לא קצב לענין ליתן ליורשיו.

הנה הרשב"א בתשו' ח"א סי' תתק"ע נשאל על לוי שאמר לשמעון אם תשא דינה בת ראובן אתן לך ולדינה הנז' ק"ק דינרים לצורך מזו' וכו' לימים מתה דינה הנז' תוך אותם זמנים ושמעון תובע כל אותו שטר ולוי טוען שלא נתחייב אלא לצורך מזונו' וכיון שמתה מתה והשיב שאם קיבל עליו לוי לזונם חמש שנים ומתה דינה לב' שנים בכי הא ודאי אינו נותן לה אלא כנגד הב' שנים בלבד אבל זה לא קצב זמן למזונו' אלא קבל ע"ע סך מעות לצורך מזונו' סתם ואלו רצו הם להוציא אותו סך ביום הא' הרשו' בידם וגם הוא שלא קצב זמן באותו חוב שחייב עצמו מעכשיו והם יזונו את עצמם כמו שירצו והלכך טענת לוי שטוען אינה טענה לפי שמצד אחר הוא פטור לפרוע מחצי' הממון ואפי' אותו שהגיע זמן בחיי דינה וכו' משום דהוי ראוי עכ"ל ונר' פשוט בכונת הרשב"א דמתחייב אפי' קצב סך מעו' למזונו' על זמן ומת בתוך הזמן דפטור וזה מתבאר ממ"ש הרשב"א לא קצב זמן למזונו' אלא קבל ע"ע סך מעו' לצורך מזונו' סתם וכו' משמע דאינו מתחייב אלא משום שקבל ע"ע סך מעות לצורך מזונו' סתם אבל בקבל ע"ע סך מעות למזונות על זמן ומת' פטור ודלא כהש"ך בח"מ סי' ס' ס"ק ט"ז עמ"ש מור"ם בהג"ה וז"ל ראובן שקבל עליו לזון שמעון ואשתו והתחיל לזון ומת' אשת שמעון פטור ממזונותיה ואפי' קצב סך לצור' מזונותיה אפ"ה פטור מחלק' כ' הש"ך דבתשו' הרשב"א מבואר דאינו פטור אלא מבעלה מטעם דאין הבעל יורש מלוה של אשתו דראוי הוא וא"כ במזונו' סתם לזמן פטור מיורשי' ובקצב סך חייב לשלם ליורשי' אלא שפטור מבעלה ע"ש ומדבריו נר' דבקצב סך אפי' היה לזמן אפ"ה חייב והן דברי תימה דבתשו' הרשב"א מבואר דכל שקבע זמן למזונות אפי' קצב מעות דהיינו סך ידוע למזונות ה' שנים ומת' פטור לגמרי ואפי' מיורשי' וכן הבין ה' בח"מ בא"ה סי' קי"ד סקי"ג ע"ש ושו"ר למו"ה בס' עה"ש בח"מ סי' ס'. אות כ"ו שהביא תשו' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ח שכ"כ ע"ש וכבר כתבנו שכן מבואר בהדיא בתשו' הרשב"א סימן תתק"ע וכ"כ ה' ושב הכהן סי' ס"ו ע"ש:

אך מה שנסתפק ה' הנז' שם בכונת מור"ם במ"ש ראו' שקבל עליו לזון שמעון ואשתו וכו' אי מיירי בשקבל לזונן על זמן ועלה כ' ומת' אשת שמעון פטו' ממזונותיה ומ"ש ואפי' קצב סך לצור' מזונותיה אפ"ה פטור מחלקה היינו נמי שקצב סך למזונותיה לזמן ולכך פטו' מחלק' כיון שהחיוב אינו חל מיד או אפשר לומר דמ"ש מור"ם דאפי' בקצב סך לצור' מזונותיה דפטור מיירי אפי' בלא קצב זמן כלל אפ"ה פטור אם לא אמר מעכשיו דאמרי' מסתמא היה החיוב כשיהא צרי' למזונו' וכיון שמת פטור ולמד כן מדברי הרשב"א שהעיקר הוא משום שחייב עצמו מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו אפי' לא קבע זמן לפרעון אפ"ה פטור עש"ב וליתא דע"כ לא הצריך הרשב"א מעכשיו אלא משום דמיירי שקבע זמני' לפרעון אותם המעות דאז מן הסתם היה החיוב חל לאותם הזמני' והיה פטור אם מת' קודם ומש"ה כשחייב עצמו מעכשיו אע"פ שהזמני' אה"א אח"כ כבר חל עליו החיוב כיון שאמ' מעכשיו ולפ"ז לר' שאם חייב עצמו בסך קצוב למזונו' חל עליו החיוב מיד ואפי' מת' חייב וכן נוטה דעת הרב עצמו שם בסוף דבריו עיין שם:

והנה מור"ם בא"ה סי' קי"ד כ' וז"ל ואם כ' לא' אם ישא בת פ' ליתן לו סך מה לצורך פרנסת מזונות חייב ליתן לו אע"פ שמת' הבת דהרי לא קצב לו זמן המזונות אלא קצב לו סך למזונות ואלו היה רוצה ליקח ממנו הסך ביחד היה חייב ליתן לו אך אם כתב לו ולאשתו אינו יורש חלק אשתו עכ"ל ונר' מדבריו דתחלת דבריו מיירי בשכתב לאיש דוקא ולא הזכיר האשה כלל מדכתב אך אם כ' לו ולאשתו וכו' מכלל דרישא מיירי בדכתב לאיש דוקא וכיון שכן ק"ט דבכה"ג אפי' קצב לו זמן המזונות נמי חייב ליתן לו אע"פ שמתה האשה שהרי לא הוזכרה האשה בחיוב המזונות כלל גם מ"ש מור"ם ואם כ' לו ולאשתו אינו יורש את חלקו וכו' צ"ע דאמאי לא כ' דמיירי דוקא באומ' מעכשיו וכמבואר בתשו' הרשב"א אבל אם לא אמר מעכשיו היה פטור אם מתה תוך זמן מהזמנים של הפירעון משום דמן הסתם היה החיוב חל לאותם הזמני' ולכן היה פטור אם מתה קודם לכן אלא משום דחייב עצמו מעכשיו כ' הרשב"א דחייב וכמ"ש הרב ושב הכהן בתשוב' שם ע"ש ועיין לה' אהרן בא"ה סי' קי"ד הגה"ט אות ד' שדבריו תמוהי' ומעורבבי' שדברי הלבוש בח"מ הן הן דברי מור"ם בהג"ה שם בח"מ סי' ס' וכבר עמד בדבריו הש"ך וכמו שכתבנו לעיל. גם מ"ש בשם מהר"ש ויטאל בתשו' כ"י על מי שנתחייב לזון את חתנו ואת בתו ג' שנים ומתה בתוך ג' שנים אם הבעל יורש את אשתו וכיון שאביה היה חייב במזונותיה הוי ראוי והוצרך להביא מדברי הלבוש וכו' ע"ש צ"ע דמי שנתחייב לזון לזמן ליכא מאן דפליג דבמתה פטור:

ומן האמור יש לתמוה על מו"ה בס' עה"ש בח"מ סי' ס' אות כ"ח שהביא מ"ש הרשב"ש בתשו' סי' י"ב דמי שאינו חייב מן הדין והוא מעצמו נשתעבד דכל שלא זכה מקבל המתנה ומת אמרי' לו ולא ליורשיו ושכ"כ הריטב"א בחי' בפ' שאחזו שכל מי שנתחייב לחברו מרצונו אמרי' לו ולא ליורשיו וכתב עלה מו"ה הנזכר ונראה דמתנה לזמן אפילו שלא הגיע הזמן עד שמת המקבל חייב ליתן ליורשיו כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רמ"ח דהיורשים זוכים ככל מה שחייב עצמו אפילו לא הגיע זמן הפירעון עדיין ע"ש ולפי מה שכתבנו מדברי הרשב"א הללו לא מכרע' רע"כ לא כ"כ הרשב"א אלא משום שחייב עצמו מעכשיו ומאותה שעה כבר חל עליו החיוב אבל אם לא אמר מעכשיו אפי' לא קבע זמן לפירעון אפ"ה פטור ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"ש דמי שאינו חייב מן הדין והוא מעצמו נשתעבד דכל שלא זכה המקבל המתנה ומת אמרי' לו ולא ליורשיו היינו כשלא כ' מעכשיו וכן צ"ל כמ"ש הט"ז בא"ה סי' קי"ד דמי שהבטיח לחברו לתת לו מתנה ונתן לו תקיעת כף ומת המקבל ולא נתן לו עדיין אין הנותן צריך לשלם ליורשיו ע"ש היינו נמי כשלא כ' מעכשיו וכמ"ש הרשב"א:

והנה מדברי הרשב"א הללו בתשו' הלזו יש לתמוה על מהראד"ב בתשו' סי' קצ"ז על ראובן שנתן לחתנו עלייה פ' מתנה גמורה בזה התנאי שידור הר"א חתני עם בתי וכולי אלא יהיו לו ולאשתו לדיר' כשירצו אמנם למכור ולהשכיר לא יהא להם רשות כלל ומת חתנו ושאל השואל אם תהא המתנה לבתו מפני שכתוב שיהו לו ולאשתו לדירה ופסק דמ"ש שיהא לו ולאשתו לדירה היינו אשתו עמו כשהוא חי אבל אם ימות הוא לא תדור אשתו לבד' ע"ש ויש לתמוה שהרי הרשב"א כ' על לוי שאמר לשמעון אם תשא דינה בת פ' אתן לך ולדינה ק"ק דינרי' לצורך מזונו' ומתה דינה וכתב בתוך התשו' שזה חייב עצמו לשמעון ולאשתו והרי זה כמחייב עצמו לשנים דעלמא שזה זוכה במקצת החוב וזה זוכה במקצתו וכו' ע"ש א"כ ה"נ אע"ג שכ' שיהיו לו ולאשתו שניהם זוכים כל אחד בחלקו כדין שנים דעלמא ואם מת א' מהם לא הפסיד הב' חלקו וכבר הט"ז שם בח"מ סי' ס' על א' שכתב לבנו ולכלתו שיתן להם מזונו' ודירה סך קצוב ומת בנו אחר הנישואים דחייב ליתן לכלתו והביא ראיה מתשו' הרשב"א הלזו דהו"ל כשנים דעלמא וממילא היה לכל אחד חוב על הנותן ע"ש. ומ"מ בנדון זה דמהראד"ב כיון שהתחיל בלשון השטר שידור הר"א חתני עם בתי פ' משמ' דהתנאי הוא שידורו שניהם יחד כמ"ש הרב שם ע"ש ולפ"ז ה"ה נמי אם מתה האשה דלא זכה הבעל כלל כיון שהתנאי הוא שידורו שניהם יחד. אך אעיקר' נראה דבנדון מהראד"ב אע"ג שכתב בשטר עם בתי אפ"ה משמ' כל אחד לבדו זכה בדירה דאל"כ למה הוצרך לומר שיהא לו ולאשתו לדירה ולא יש להם רשות למכור או להשכיר כלל שהרי כשנתן לחתנו שידור עם בתו כבר מבואר דלא נתן לחתנו אלא שידורו שניהם יחד וכשמת א' מהם לא ידור עוד חברו לבדו ולמה הוצרך עוד לומר לשון זה שיהו לו ולאשתו וגם שלא יש להם רשות למכור או להשכיר אלא ודאי שנתן לכל א' דירה אפילו לאחר מיתת חברו ומ"ש שידור עם בתי אשגרת לשון בני אדם הוא שאומרים כן וצ"ע:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה