אור ברסלב
שות די השב אורח חיים › סימן יב

שות די השב· רבי דוד בונאן

אורח חיים · סימן יב

סימן יא

כדת מה לעשות במצות שלאחר אפייתן נפל עליהם קמח.

הנה מרן הב"י בסס"י תס"א כתב בשם המרדכי והגמי"י בשם הרוקח צריך ליזהר אחר שאופין המצות שלא יתנום במפה או בכלי שיש בו קמח שמא ידבק הקמח במצה ואח"כ ישרה המצה במרק עם הקמח שעליה ויבא לידי חימוץ ע"כ ופסקו מור"ם בסס"י תנ"ט ע"ש ומהרשד"ם בחא"ח סי' כ"ו בענין הפיוקא"ש שלוקחים מדה א' קמח וחציה לשין אותה במים והאשה עורכת אותה בידה ואח"כ חותכת ממנה שיעור עוגה קטנה לשוט אותה בעץ הפרור על הדף ומהקמח אשר נשאר במדה שמה בכל פעם אשר היא שטה אותה עד אשר נעשית גדולה ודקה ולפניה עשת ברזל על האח מבוערת ושמה אותה על העשת של ברזל ותכף כהרף עין מגלגלת אותה ותכף מוציאה ומן הצדדים שנראה לאסור אותה בפסח מפני שקרוב לודאי שלא נאפה אותו קמח יפה וכו' ע"ש שצידד להתיר והעלה דשומר נפשו ירחק מהם ע"ש והפר"ח בסי' תס"א כתב דל"ד לההיא דתה"ד סי' קכ"ד שאם לשו עיסה רכה במים שאין להוסיף עליה קמח לפי שאינו נילוש ונגבל ונשאר מעט בעין בתוך העיסה אף לאחר אפיה ל"ד דשאני התם שהקמח נכנס בתוך העיסה אבל הכא אינו כן אלא שהקמח הוא למעלה בפני העוגה וא"כ תכף נאפית בעשת ברזל וכו' ע"ש ויש לדחות דבהני פיו"קאש נמי ע"י דחיקת עץ הפרור שממתח העוגה אחר נתינת העוגה פעם אחר פעם הרי הקמח נכנס בתוכה וא"כ דומה ממש לההיא דת"ה. אמנם נראה דעיקר ההיתר בהני פיוקא"ש משו' דלרוב דקותם שנאפים תכף גם הסולת שבתוכה נקלה עמו משא"כ בההיא דת"ה דמיירי במצות דמסתמא המצות יש בהם עובי וממשות משו"ה יש לחוש שלא יאפה הסולת שבתוך המצה:

ולפי זה באלו הרקיקים שעושי' במקומותינו שיש בהם עובי וממשות קצת שאופים בתוך התנור אם נתן עליהם קמח בשעת מתיחתן לכאורה נראה דאסור וכההיא דהתה"ד. ומ"מ נראה כיון דחום התנור רב ביותר ואלו הרקיקים עכ"פ אינם עבים כמו המצות י"ל ג"כ דאין לחוש דלא יאפה אותו הסולת דכיון דחום התנור רב ביותר הא ודאי לרוב חומו הם נאפי' יפה ולא ישאר בעובי אלו הרקיקים כלל וגדולה מזו התיר הרדב"ז ח"ב סי' תצ"ד מצה כפולה משום דבתנורי' שלנו שהאש חזק מיד נאפה הבצק ואפי' מה שבין הכפלות ע"ש וכיוצא בזה כתב ה' בית יאודה ז"ל במנהגי' בדיני חמץ סי' י"א על מעשה שאירע שלשו המצות במי פירות וכששלחו להוליכם לתנור עשו מעט סולת מפוזר על כל א' וא' כדי שלא ידבקו זה בזה והורה רבו דכיון דנאפה בתוך התנור פשיטא דאין לחוש ועדיף מדין הפיוקא"ש שהתיר הפר"ח דחומו של תנור רב ביותר ונקלה הסולת יפה יפה ע"ש ומעתה בנ"ד שהסולת הוא על פני המצות איתנהו בתקנתא שיחזירם לתנור וממילא נקלה הסולת יפה יפה ע"י חום התנור ודמיא ממש לההיא דה' בית יאודה. אמנם לכאורה נראה דל"ד דשאני התם שהמצות עדיין הם עיסה וע"י שצריך לאפותה בתנור אגב שנאפו המצות אמרי' דגם הסולת נקלה יפה יפה באותה שהיה בתנור שיעור אפיית המצות אבל בנ"ד שהמצות הם כבר אפויות ואינו יכול להשהותן בתנור דחייס עלייהו דילמא נחרכין וכההיא דאמרי' בפסחים גבי כלי חרס דלא מהני כשיחזירם לתנור משום דחייס עלייהו דילמא פקעי ולא משהי להו כ"ש הכא דבשהייה פורתא בתוך התנור קרוב לודאי שנשרפים וחייס עלייהו ולא משהי להו וא"כ בשהייה מועטת אין הסולת נקלה יפה. ואפי' את"ל דבזמן מועט נקלה הסולת יפה ע"י רוב חום התנור מ"מ במצות שלנו שהם מנוקבים וגם יש בהם דקים איכא למיחש שנכנס הקמח בנקבי וסדקי המצה ואינו נקלה תכף בזמן מועט. ומ"מ נראה כיון דאין כאן ממשות בקמח אלא אבק בעלמא ודאי ע"י חום התנור נקלה יפה. ושו"ר בא"ח הלכות פסח אות שכתב בשם הרא"ה וז"ל מי שנפל קמח על פתו ראוי לו שלא לשרות אותו פת במשקה וכן אין ראוי שיבצע אותו בפיו שהרי המשקה שבפה טופח על הקמח שבפת והוא מחמיץ אבל מותר לאכול אותו פת פתיתין ובעל נפש יחזור ויאפה אותו עכ"ל הרי בהדיא שהתיר ע"י החזרת התנור. ולכאור' יש לדחות דמצות שלהם לא היו מנוקבי' ולא היו בהם סדקים והרי כל הקמח הוא מבחוץ ובקל חום התנור קולהו משא"כ במצות שלנו שהם מנוקבים וכמש"ל אמנם כבר כתב בא"ח שם בשם הרא"ה דרך הוא לנקוב בפת כדי שלא יתפח ע"ש ומעתה ע"כ לומ' דכיון שאינו אלא אבק בעלמא היא ודאי חום התנור קולהו וכמ"ש ועיין עוד לה' כסא אליהו בסי' תנ"ט שהורה כן בשם הרב אביו הלכה למעשה ע"ש:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה