שות די השב· רבי דוד בונאן
אורח חיים · סימן ו
בדיני קריאת ס"ת
כתב מרן בש"ע סי' קל"ז ס"ג אם דילג פסוק א' וכו' בשבת וכו' ואפי' אחר שהחזיר את התורה ואומר קדיש חוזר וקורא הוא וב' עמו וכו' וכתב מהר"ם מלובלין בתשו' סי' פ"ה דלישנא דחוזר וקורא הוא וב' עמו משמ' דהוי בלא ברכה ואע"ג דבשבת בפ' פרה מברכי' כמ"ש בסעיף ה' שאני פרה שהיא דאוריית' ע"ש וליתא דאפי' נימא דפ' פרה אינה אלא מדרבנן ל"ק דשאני התם דהוי כאלו לא קרא כלל שלא אמר אלא רמז בעלמא וכמ"ש הכלבו הביאו מרן הב"י משא"כ הכא שקרא כל הפרשה ולא דילג אלא פסוק א' משו"ה לא יברך וכן נראה מדברי מרן שהרי בס"ה בדין פ' פרה שפסק בהגר הגר דחוזר כתב בהדיא דמברך לפניה ולאחריה. ואלו הכא בדילג פ' א' לא כתב דצריך לברך נראה דס"ל דבכה"ג לא יברך ושניא היא פ' פרה. אמנם בהגמי"י פי"ד דתפלה דין ט"ז כתב להדיא דצריך לברך ע"ש וה' מ"א כתב על מהר"ם דלא ראה מ"ס ע"ש וכבר השיגוהו האחרונים דהוא עצמו לא ראה הגמי"י שהביאו ראיה ממ"ס הלזו ע"ש וק"ק על מרן שעיקר דין זה דאם דילג פ"א דחוזר הוא מדברי הגמי"י ולמה השמיט מה שסיים הגמי"י דחוזר ומברך ואפש' דסמך עמ"ש דחוזר וקורא וב' עמי ומדצטריך לקרות ב' עמו משמ' דמשו' ברכה הוא וכמ"ש הט"ז ע"ש:
והנה המ"א הביא מ"ש התוס' במגילה דכ"ג דאם קרא ביו"ט כל הענין ושכח לקרות חובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתא ומדסתמו ס"ל דבכל המועדים לא מבעיא בחג דדינא דגמ' לקרות בקרבנות החג דחוזר אלא אפי' בשאר מועדים דתקנת רב עמרם הוא לקרות בקרבנות היום צריך לקרות' וכו' ע"ש ואח"ה לא מכרעא דשאני התם דשכחו ולא קראו כלל בחובת היום ומשו"ה צריכים לחזור ולקרות משא"כ בנדון מהר"ם דמ"מ הרי קראו וביום הב' ואפשר דהוא יום ב' ממש שפיר י"ל דאין צריך לחזור כלל וכ"ש דאין לחזור ולברך ואע"ג דאנן בקיאינן בקבועא דירחא מ"מ מנהג אבותינו בידינו שהרי ביו"ט ב' עצמו אין אנו קורין אלא וביום א' ואע"ג דבקיאין בקבועא דירחא וא"כ ה"ה ביום הג' שלא קרא אלא וביום הב' שפיר דמי:
ומה שהק' עוד המ"א על מהר"ם שהרי בכל יו"ט ב' מברכי' אקידוש והבדלה וכמה ברכות ע"ש אח"ה לק"מ דעדיפא מינה הו"ל להק' עלה מחוה"מ גופי' ופי' דקורי' וביום הב' ומברכי' ולוי קורא וביום הג' ומברך ואע"ג דאעיקרא אינו אלא מחמת ספק אלא ודאי כיון דתיקנו רבנן הכי שפיר דמי וכן בקידוש והבדלה דיו"ט דהכי תיקנו אבל היכא דמספק"ל לדידן אם צריך לחזור ולקרות כההיא עובדא דמהר"ם ה"נ י"ל דמספיק' לא יברך: