שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רפד
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי דוב נ"י הרב דק"ק ליסקאווא.
ע"ד אשה שבדקה ביום ד' לליבונה וסרטה בציפורנה באותו מקום והרגישה כאב ונמצא על העד טיפת דם. ותיכף בדקה שנית והיה העד נקי. ופלפל בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר כעת אני חלוש קצת ל"ע אשיבנו בקוצר. לדעתי פשוט שיש לתלות. דהא אף בראיה גמורה קיי"ל בנדה ס"ו ע"א דתלינן אם יש לה מכה המוציאה דם. ומכ"ש בעד שבודקת בו דליכא הרגשה כדאיתא בנדה י"ד דאימא הרגשת עד הוא. ובנ"ד אף להפוסקים דס"ל דכאב אינו כמכה. מ"מ סריטה בציפורן במקום רך כזה ודאי קרוב שיצא דם. וכעין מה שפירש"י שם (בדף ס"ו) שאם מסרט מוציא דם. ואף דשם איירי בברזל. מ"מ ודאי דה"ה בציפורן שהוא עצם. ויפה הביא כת"ר מפירש"י נדה י' ע"ב. ואף שיש לפרש דקאי שם על דם בתולים וכמ"ש הנ"ש סי' ס'. אבל פשטות הדבר נראה שמוציא דם עכ"פ. ובדרך כלל אין חילוק בין עד לשאר דבר. ומ"ש כת"ר לצדד עפמ"ש הנו"ב מ"ת סי' מ"א דטיפה אחת אין מצוי שיהי מן המקור. וע"כ באה מהצדדין. ויסודו מסוגיא דנדה מ"א ע"ב. לענ"ד דחוק לומר כן. כי דבר חדש כזה הו"ל להש"ס לאשמועינן גבי דיני נדה ולא גבי טומאת מגע במקור דאיירי הש"ס שם. וגם דהכי לא הביאו זה כל הפוסקים. ואדרבא קי"ל שמטמאות בכל שהו כדתנן בנדה מ'. ולזה נראה דרק במראה לבן אין מצוי שיזיע המקור טיפה אחת. כי במקור יש לחלוחית תדיר וטבעו להזיע יותר מטיפה אחת. ולזה תלינן במצוי שהוא מן הצדדים. ובפרט דהא יש להאשה חזקת טהרה. אבל לענין ראיית דם ודאי שאפשר שתראה רק טיפה אחת. כי הלא הדם אינו בא מהלחלוחית שיש שם. רק מן הורידין שיש שם וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ. ומ"ש האשכול בה' נדה סי' מ"ח דהא דאמרינן שיושבות ז"נ על טיפת דם כחרדל היינו משום דהוי רבותא דאפילו בטיפה אחת דאיכא למימר דלאו מן המקור קאתי אפ"ה יושבת ז"נ. הכוונה דכיון דמצינו שטיפה אחת מראה לבן אמרינן שבא מן הצדדים. א"כ גם במראה אדום נימא הכי. לזה קמ"ל דמ"מ יושבות ז"נ. ובלא"ה אין שייך להקל בנ"ד בטיפה אחת. כי מי יודע אם היא טיפה אחת אולי הם שתי טיפות יחד. ובש"ס נקיט שתי טיפות מרגליות. משמע שגדלם הוא ג"כ כשיעור מרגליות. ומי יודע שיעור המרגליות. לזה חלילה לצרף סברא זו להקל בטיפה אחת. ובאמת דברי האשכול קשים דהא דטיפה אחת כחרדל אינה מחומרא דר"ז רק משנה מפורשת (בדף מ') דמדינא טמא. וא"ל דשם י"ל דאיירי בשתי טיפות. דהא תנן שם שמטמא בכל שהו אף בפחות מחרדל. ואם צריך שיהיו שתי טיפות. א"כ אין זה משהו. ואף דמצינו בב"ב ק"נ דכל שהו יש לו שיעור לפעמים. מ"מ בנ"ד הא קתני בהדיא דאף פחות מחרדל. ואף די"ל דהכא באמת אין לו שיעור. רק שצריך לכל שהו זה יהי בשני טיפות. מ"מ כל כה"ג הו"ל לפרושי. ועדיין יש לדחות דבאמת מטמאה בכל שהו כשידוע בבירור שבא מן המקור כגון שהרגישה שנפתח מקורה ומצאה טיפה אחת. אבל כשלא הרגישה תלינן שבא מן הצדדים לפי שע"פ רוב רחוק שמהמקור תרא' טיפה אחת ובזה מיושב מה שבמשנה (בד' מ') קתני כעין החרדל ור' זירא בנדה ס"ו נקיט טיפה כחרדל והיינו כמ"ש האשכול דהרבותא הוא דאף בטיפה אחת טמאה. ובמשנה י"ל שהכוונה שיהיו שתי טיפות. אבל ז"א דהא ר"ז איירי בראיה בהרגשה וזה מטמא אף בטיפה אחת כמש"ל. ועוד דהא בירושלמי פ"ה דברכות ה"א הגירסא בדר"ז כעין החרדל. ובתו' מגילה כ"ח ע"ב משמע שכן היתה גירסתם גם בש"ס דילן ע"ש וכן מוכח מהא דאיתא בנדה ט"ז ע"ב דחיישינן שמא תראה טיפת דם כחרדל ותחפנה ש"ז. וקשה דהא טיפה א' אינה באה מן המקור. ועכצ"ל כמש"ל דזה הוי רק במראה לבן ולא באדום. ולזה חלילה לצרף זה להקל ובפרט שנמצא על העד שאפשר שנעשת' הטיפ' משתי טיפות שהיו במקור אבל בכ"ז יש להקל בנ"ד מפני שיש לתלות במה שסרטה בציפורן וכמש"ל:
סוף הספר