שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רעט
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם נ"י הרב דק' קניזייעוו.
ע"ד איש מאמעריקא חפץ לישא אשה מעירו במדינתינו. והאשה חפיצה ליסע לשם לינשא לו. אך יריאה שמא בבואה לשם יחזור בו האיש הלז ולא ישאנה. או אולי תשים היא שם עיניה באחר. ויאבדו כסף הוצאות דרכה אשר נותנים לה אבות האיש הלז. וחפצים למצוא דרך שיהיו בטוחים שלא יחזרו זה בזה. כי קישורי תנאים נקל להמונים לעבור עליהם. והאריך כת"ר וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה מ"ש כת"ר שתאסור הנאת כל קדושין שיתנו לה אחרים. הנה עדיין יש חשש שמא יחזור בו האיש. ומ"ש כת"ר לקדשה בשליחות האיש הלז. הוא ג"כ קשה לעשות כי יצטרכו שם לשנות מכפי הנהוג ולעשות חופה בלא קידושין ובלי ברכת אירוסין. וע' אה"ע סי' ל"ד בזה. ויהי זה דבר פלא וגם כי כבר נהגו שלא לקדש רק בשעת נישואין. וחלילה לשנות. ועוד יש חשש דהא כתב החוות יאיר סי' קצ"ו שאם נתקדשה אסור לה ללכת פרועת ראש. והיא בודאי תבוש לעשות כן קודם שתנשא. ומש"ש החו"י לעשות חוב עליו לא שייך בנ"ד כמובן. ולדעתי נראה בזה שיעשה שליח לקדשה ויתן לו רשות לקדשה על תנאי. והשליח יקדשה לפלוני באופן זה אשר אם בבואה לאמעריקא לא תתקדש להאיש הלז במשך שני חדשים מיום בואה לאמעריקא אזי תהא מקודשת לפלוני מעכשיו בין שתהי' המניעה מלינשא לו מצד האיש בין מצד האשה. ואם תתקדש לו במשך שני חדשים מיום בואה לאמעריקא. אזי לא יהי' ממש בקדושין שמקדשה כעת בשליחות פלוני. ואין להקשות איך יברכו ברכת אירוסין שמא לא תתקדש ותשאר מקודשת מכבר. דז"א דא"כ יקשה כן בכל קדושין שמברכים קודם הקדושין. ועכצ"ל דלא חיישינן לזה וכמו כל ברכות שמברכים עובר לעשייתן אף שמוציא את אחרים ידי חובתם בזה. וע' כתובות (דף ח' ע"א). ולא דמי לנ"ד. וגם דהא איתא באה"ע סי' ל"ד שיש נוהגין לברך ברכת אירוסין בשעת חופה אף שנתקדשה מכבר ובאופן שהזכרנו נראה שמותרת ללכת פרועת ראש. כי הלא שניהם מחליטים בדעתם שישאו זה את זו אח"כ ויתבטלו הקדושין הקודמים. וכן קיי"ל באה"ע סי' ל"ח סל"ו שאין לחוש שמא יעברו על התנאי. ואף דאיתא שם שבעל נפש יחוש לזה. מ"מ היינו רק באיסור א"א. אבל בנ"ד שנוגעין לאיסור פריעת ראש ודאי שאין לחוש כ"כ. ועוד דשם תלוי בדעת אחר. ויש לחוש שירצה לקלקלה ע"ש. אבל הכא שתלוי בדעתה ובדעת המקדש. הנה היא בעצמה ודאי לא תגרום לעצמה קלקול. וגם האיש המקדש כיון דעכ"פ תהא ארוסתו. ודאי שלא יגרום לה קלקול. וע' יומא (דף י"ג ע"ב) ובתו' לענין הכה"ג שהיה מקדש על תנאי ואקצר:
ולענין שליחות בכתב. הנה מעיקר הדין לא גרע מגילוי דעת שרוצה בה דקיי"ל באה"ע סי' ל"ה ס"ד שאם גילה דעתו שרוצה שישדכו לו אשה וקידשה בעבורו דהוי קדושין אף שלא עשאו לשליח ע"ש ובאחרונים בזה ואם יעשהו לשליח בכתב אין לנו גילוי דעת גדול מזה. ובפרט שקדושין הללו אינם רק לחיזוק הענין. כי באמת יקדש אותה שנית כמנהג כל ישראל וכמש"ל. וגם דאפשר לעשות באופן שבארתי בחיבורי ח"א סי' פ"ח וח"ד סי' קנ"ו לענין גט שיאמר במקומו בפני שלשה שעושה את פלוני שבמקום פלוני לשליח לקדש לו את פלונית ורשות בידו לקדשה לו אף על תנאי ויכתוב זה ג"כ בכתב ידו ויחתום בחתימת ידו. ושלשה יקיימו חתימתו וגם יכתבו בקיומם שאמר כן בפיו לפניהם וכמבואר בחיבורי שם: