שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רסז
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה משה נ"י הרב דק' אקירמאן.
ע"ד ס"ת ישינה מאוד שקפצו ממנה הרבה תיבות ואותיות לגמרי. והעבירו עליהם בקולמס. ואף באזכרות עשו כן. והרבה תיבות ויריעות יש שלא קפץ הדיו לגמרי רק נתאדם מרוב ימים. ונסתפק מעכ"ת אם יש להכשיר הכתב שנתאדם. וגם חשש דמקצת שחור ומקצת אדום הוי כמנומר ועוד חשש דכיון שהעבירו בקולמס על איזה אותיות באזכרות א"כ נכתבו שלא כסדרן. ובאזכרות כתבו כמה פוסקים דבעינן כסדרן. והאריך מעכ"ת בדברים ישרים הנאמרים בהשכל ונעמו לי דבריו. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אנכי כעת חולה קצת ל"ע. ומעכ"ת כותב להשיבו בהקדם. לזאת אשיב בקוצר וגם כי כבר האריכו בזה הגאונים מהרש"ק והחת"ס זצ"ל:
הנה ע"ד שנתאדמו האותיות. הנה כמה אחרונים הכשירו כשנעשה זה מרוב ימים שעבר על הכתב והביאם מעכ"ת. אכן כשנתאדם מחמת שקפץ הדיו ונשאר רק חלודה אדומה הסכימו האחרונים שפסול וכמ"ש המג"א סי' ל"ב סקל"ט ובח"ס סי' רנ"ו. והדברים ברורים דאף אי נימא שמראה שחור אינו מעכב בדיו. אבל עכ"פ בעינן שיהא האות מגוף הדיו. ולא מחלודה שנשארה על הקלף ע"י שהיה מכוסה בדיו כמה שנים. ולזה הרי יש לחוש בנ"ד שמא האדמומית הוא רק חלודה בעלמא ואף שיש חזקת כשרות להס"ת. מ"מ כיון שיש ריעותא לפנינו שנתאדמו האותיות. הרי איתרע חזקתה. ועוד דאיכא ס"ס לחומרא דלמא הלכה כהסוברים דמראה אדום פסול. ואף אי נימא דכשר. שמא האדמומית הוא רק חלודה ופסול לכולי עלמא. ואף שזה יש לדחות ולומר דהעיקר כהסוברים שהאדמומית אינה פוסלת. וגם שיש לצרף שיטת הסוברים שמותר לקרוא בס"ת פסולה. בכ"ז נראה עיקר שיש לחוש שמרוב ימים קפץ הדיו לגמרי ונשאר חלודה. וכדחזינן שבס"ת זה קפצו הרבה תיבות לגמרי. וע' נדה (דף ה' ע"ב ונ"ח ע"א) דבדרבנן יש לדמות כפי שיזדמן עוד הפעם ע"ש דהא דשונין בטהרות הוי ספק. ויש לחלק דבנ"ד עדיפא שכבר נעשה כן. וכעין זה איתא בנדה (דף נ"ט ע"א) בתוד"ה היו דכמו שהדם שלמעלה בא מעלמא אמרינן שגם הדם שלמטה בא מעלמא ע"ש. וה"ה בנ"ד נימא שבא זה והוכיח על זה. ורק שם לא נשארה חלודה. ובכאן נשארה חלודה. ואף שי"ל להיפוך מדחזינן ששם לא נשארה חלודה. מוכח דגם כאן אינה חלודה רק מגוף הדיו. מ"מ קשה לדון כן כי זה תלוי לפי רוב הדוחק על האותיות במקום ההוא. וכגון שנגללה שם בחוזק ולא הגיע האויר לשם כראוי. ולזה נעשה חלודה שם. וגם י"ל שתלוי בטיב הדיו שנכתב בו במקום זה אם היה עב או קלוש. ועכ"פ יש חשש גדול שכמה אותיות לא נשאר מהם רק חלודה אדומה. וגם דיפה העיר מעכ"ת דבנ"ד יהא כמנומר. וגם דלדינא נלע"ד עיקר כהמחמירים לפסול במראה אדום. ולזה לענ"ד צריך בנ"ד להעביר בקולמס על כל האותיות האדומים. וחשש מנומר אין כאן כשיעבירו בקולמס על כל האותיות המקולקלות והחסירות לגמרי:
וע"ד שקצת אותיות מהאזכרות קפץ הדיו וכתבום עתה מחדש. ונמצא שנכתבו האותיות האחרונות קודם הראשונות הנה יפה הביא כת"ר דברי איזה אחרונים שהכשירו כשנכתב השם שלא כסדרן. וכן עיקר כי חלילה לפסול ס"ת ע"י חומרא שלא הוזכרה בש"ס וראשונים. ולדעתי נראה דבנ"ד כ"ע מודו דכשר. דהא עיקר הטעם בזה כתוב בשו"ת גו"ו חא"ח כלל ב' אות י"ב מהזוהר פ' ויקרא שמבואר שם ששפע הקדושה יורד מאותיות שבתחילת השם על אותיות שבסוף השם ע"ש. וזה שייך רק כשנכתב כסדרן. והנה בנ"ד בתחילה נכתבו השמות כסדרן ונתקדשו האותיות האחרונות כפי הדרוש. ואף שנמחקו אח"כ האותיות הראשונות. מ"מ לא ביטלה קדושת האחרונות וכמבואר בפוסקים. ולמדו זה מהא דקיי"ל גבי ביהמ"ק שקדושתו אף כשהוא שומם וחרב ולזה שפיר דמי להוסיף כעת האותיות הראשונות בהעברת קולמס ולא מיקרי שלא כסדרן. דהא כבר נמשכה הקדושה על האחרונות כראוי בשעת כתיבתן. וז"ב ולזה יש להכשיר הס"ת כשיעבירו בקולמס: