אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רסו

סימן רסה

כבוד הרב וכו' מו"ה יצחק נ"י רב בעיר רהנדדא באנגליא.

ע"ד שחפץ כ"ת לדעת דעתי אם מותר ללבוש בתי ידים שנעשו מעור חזיר. לדעתי אין בזה איסור דהא חזיר מותר בהנאה. וגם העור אינו ראוי לאכילה ואין בו איסור סחורה. דרק בדבר שאסור באכילה אסור לסחור בו. כדקיי"ל בפ"ז דשביעית וביו"ד סי' קי"ז. ואף דתנן בחולין (דף קכ"ב) שעור חזיר ראוי לאכילה מ"מ הא קתני שם בסיפא שאם עבדם אינם ראויים לאכילה. ובנ"ד כשעושים מהם בתי ידים. ודאי שעיבדום לכך ויצא מכלל דבר מאכל. ועוד דהרי כתבו האחרונים ביו"ד שם שמותר לסחור בדבר איסור כשאינו קונה לאכילה רק למלאכה או לכלים וכדומה ע"ש. ומקורו מהירושלמי פ"ז דשביעית דלמלאכה מותר לסחור בבהמות טמאות. וא"כ ה"ה בנ"ד הרי אינו נמכר לאכילה. ועוד הא בנ"ד אין אנו דנין על המסחר בזה. רק על גוף הלבישה. ובזה אין שום איסור. ורק אם היה ראוי לאכילה. היה מקום לחוש דילמא אתי למיכל. ויש לדחות וע' שבת (דף צ' ע"ב):

ולכאורה יש להעיר דכיון שהיה ראוי לאכילה א"כ יש בעור איזה שמנונית וטעם. ואפשר שידבק השמנונית בידיו ע"י שיהי' לבוש בהם זמן גדול. ואח"כ יקח בידיו לאכול בלא הדחת ידיו דדמי לסיכה שכתב האו"ה הובא באחרונים ביו"ד סי' קי"ז שאסור לסוך בשמן חזיר לשם תענוג. אך ז"א דא"כ נחמיר כן גם בבתי ידים שנעשו מעורות של נבלות וטריפות. ואף שאינו ראוי לאכילה. מ"מ הא איכא עור הראש של עגל הרך ועור השליל ובית הבושת דתנן בחולין שם שראויין לאכילה. ועכצ"ל דכיון שעיבדו העור לא נשאר בו שום שמנונית והוי כעץ בעלמא. ולזה תנן שם שאינו ראוי לאכילה. ואף די"ל דעדיין ראויים לאכילה. ומ"מ בטלו מתורת אוכל ע"י העיבוד. וכעין הא דקיי"ל בפסחים (דף מ"ה) וחולין (דף קכ"ט) בכופת שאור שיחדה לישיבה בטלה מתורת אוכל ואינו עובר בבל יראה. מ"מ בנ"ד משמע שיצא מתורת אוכל לגמרי כי ע"י העיבוד הוא מתקשה כעץ. ולכאורה קשה מדוע לא סגי גבי עור ביחוד כמו גבי כופת שאור. ואפשר לחלק דבכופת שאור ראוי תיכף לישיבה ואינו מחוסר מעשה. וביחוד לחוד נעשה כלי. אבל עור עדיין צריך עיבוד ואף לאחר עיבוד עדיין אינו כלי ע' פט"ז ופכ"ו דכלים ואכמ"ל בזה. עכ"פ נראה שמותר ללבוש בתי ידים שנעשו מעור חזיר:

וע"ד אם מותר לקבור מומר עכו"ם בביה"ק של ישראלים. פשוט שאסור כדקיי"ל בסנהדרין (דף מ"ז) וביו"ד סי' שס"ב שאין קוברים רשע אצל צדיק. ואף שבישראל אין מדקדקים כ"כ לפי שא"א לדעת בבירור מעשים של חבירו. ואפשר יש בו מע"ט שאין ידועים לנו. אבל המומר שפירש לגמרי מישראל ודאי הוי רשע גמור. וכ"כ הח"ס בחי"ד סי' שמ"א ועוד כמה פוסקים:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה