שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רנז
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יהושע ראובן נ"י הרב דק' שעביז.
ע"ד שאחד רוצה לעשות תמונת המת על מצבתו בצבע הנקרא פאטאגראפיא. ושפיר חזי מעכ"ת צדדי האיסור בזה והביא מ"ש בחיבורי ח"ב סי' נ"ח. וחפץ לדעת דעתי בזה:
מה אומר ומה אדבר בזה כי לא די שהולכים אחר לבם ויצרם בכל פינות שפונים בעסקי עוה"ז. אלא אף בשעה שנזכרים מיום המיתה רוצים למלאות תאותם הבהמית לצייר צורת הגוף הבהמי. וכמ"ש בחיבורי שם בסוף הסימן שעיקר האדם הוא הנשמה. וצורתו היא מעשיו הטובים. ולזה בדורות הקודמים היו כותבים על המצבה את מעשיו הטובים של המת. כי זה כל האדם. ובזה יבוא לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה. והאנשים האלה מקיימים מאמר חז"ל בשבת (דף לא ע"ב) ע"פ ואחריהם בפיהם ירצו סלה. שהרשעים אין חוזרים בתשובה אף כשנזכרים מיום המיתה. שזוהו העצה היותר חזקה לעורר האדם לבלתי לכת אחרי דרכי יצרו וכדאיתא בברכות (דף ה' ע"א). וע"ז אמר הכתוב אח"כ כצאן לשאול שתו פי' שמשימים עצמם ליום מיתתם ורדתם לשאול כבהמה שאין לה רק גוף גשמיי בלי רוחניות. ואת צורת הגוף מציירים אף לאחר מיתה. אבל ישראל קדושים מאמינים בהשארת הנפש חלק ד' ממעל. וזה כל האדם. ובפרט לפמ"ש בחיבורי שם בשם ספרי המקובלים שעל צורת האדם נמשך רוח הטומאה. בודאי יש למנוע מלעשות צורות כאלה בביה"ק. כדי שלא יומשך שם רוה"ט ויגרום צער להנפטרים מיראי ד' הנמצאים שם. וראוי לעמוד בפרץ שלא יעמדו מצבות כאלה בביה"ק של ישראל. ולהפר מחשבות המחדשים אשר רוח האמונה רפתה בלבם:
ומ"ש כת"ר להעיר מפירש"י ב"ב (דף טז ע"ב) שפירש גבי רעי איוב שהיו להם כתרים ובכל כתר היו ג' פרצופים ואיש את שמו מחוקק על פרצופו וכשנחלה אחד היתה פרצופו משתנית. אלמא שמותר לעשות פרצוף אדם. בפשיטות י"ל דזה אזיל אליבא דמ"ד שם (ד' ט"ו) שאיוב לא היה מישראל. וכעין זה כתב שם המהרש"א שאם היה זה ע"י כישוף אתי כמ"ד שב"נ לא נצטוו על כישוף. ומ"ד שהיה ישראל ס"ל כאידך איכא דאמרי שם שהיו אילנות. ואף שרש"י כתב שם וכן אילני. מ"מ נראה כוונת רש"י ששם כל אחד היה כתוב על אילן אחד. אבל לא היה שם פרצוף ורק על כתרים הוצרך לפרש שהיו פרצופים כדי שיהא ניכר השינוי. אבל באילנות מפורש בש"ס שהיה האילן נכמש. ובמהרש"א שם משמע דגם האילנות היו ע"י כישוף. וא"כ קשה למ"ד שאיוב היה ישראל. וצ"ל דלא ס"ל הא דאיתא שם שהיו רחוקים ש' פרסה זה מזה ועוי"ל שכוונת רש"י שהיו סתם פרצופים ולא פרצופי האנשים. ויש להוכיח זה מדכתב שהיה שמו חקוק על פרצופו כ"א היו פרצופיהם ממש. הלא היו מכירים את ריעיהם. ולמה הוצרכו לחקוק שמותיהם. לזה נראה שהיו פרצופים מאיזה בע"ח. והיה כתוב שם כל אחד על פרצוף אחד כדי לדעת אשר פרצוף זה מיוחד לשם איש זה. ומ"ש רש"י על פרצופו היינו על הפרצוף המיוחד עבורו. וכעין זה מצינו במדרש שעל לבושו של אדה"ר היו מצויירים פרצופי החיות והבהמות. ומ"ש כת"ר מהא דשבת (דף קמ"ט ע"א) לענין כתב שתחת הדיוקנאות ופירש"י צורות חיות ובנ"א. אין ראי' משם. די"ל דאיירי שעכו"ם עשו את הצורות. וכן מוכח בתו' שם דאיירי שעשאם עכו"ם שהרי כתבו שם דהא דבדיוקני עצמה אסור להסתכל היינו שעשאום לעכו"ם. ובש"ס משמע שם דזה קאי על הדיוקנאות שנזכרו שם למעלה: