אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רנא

סימן רנ

וע"ד שנפלה אשה ליבום לפני שני אחים גדול וקטן. ואצלם נהוג מכבר ליבם כמנהג הספרדים ושכן כתב לשם מכבר הגאבד"ק קאוונא זצ"ל. ובנ"ד אם היבם היתה מוחזקת זה מכבר לפרוצה ביותר ועל איש אחד אומרים שבאותה שעה ובאותו מקום נתיחדה עמו. רק לא עשו גב"ע עדיין ע"ז. וחושש כת"ר שמא האחים אינם בני אבי המת ויפגע באיסור אשת אחיו מן האם וחפץ לדעת דעתי בזה:

הנה ע"ד החשד שיש עליה מאיש ידוע. בודאי צריך לקבל עדות בזה כדין. ומ"ש כת"ר שאפשר שלא ישמע בעלה להוציאה. אין למנוע בשביל זה מלקבל עדות. אכן לנ"ד אין בזה נ"מ כי אף שיתברר זה. מ"מ הא קיי"ל דרוב בעילות אחר הבעל. ואין לחוש לבניה. וע"ד שנתפרסם שהיתה מופקרת. י"ל דאף שכתבו הפוסקים דבפרוצה ביותר יש לחוש לבניה. מ"מ י"ל בנ"ד דהוי ס"ס. דשמא כולם בני בעלה. ואף אם היבם אינו בן בעלה שמא גם המת לא היה בן בעלה והיה אחיו מאביו של היבם. ושפיר מיבם. אך קשה דלפ"ז הוו שניהם ממזרים. ואסור ליבם את הכשרה אשת הממזר. ואף דבממזר קיי"ל שספיקו מותר מה"ת. וא"כ סגי בספק אחד. מ"מ כיון שעיקר ההיתר הוא מצד ספק ספיקא. והספק השני הוא שמא שניהם ממזרים א"כ ממ"נ אסור ליבם דשמא הוא אחיו מאמו. ואף אם הוא אחיו מאביו שמא שניהם ממזרים ואסור ליבם כשירה ולהיתר יש כאן רק צד אחד שמא שניהם בני בעלה. ונראה דמ"מ הוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שפסקו האחרונים בה' ס"ס שיש להקל. רק אם היה המת פרוץ יש לחוש שמא יש לו בן:

ומ"ש כ"ת דבמקומם שנישאות ילדות אין לחוש לזה. הוא תמוה. דהא אפשר שזנה עם אלמנה או גרושה. ועכ"פ אם המת לא היה פרוץ יש להתיר ליבם. דבלא"ה הא דפרוצה ביותר חוששין לה הוא רק חשש ולא לעשות מזה ספק גמור. ע' אה"ע סי' ד' סט"ו באחרונים בזה. וגם דהא שנתפרסמה למופקרת אינו אלא קול. ולא נתברר מקור הקול. ואולי אין בו ממש. והא דפרוצה ביותר איירי שנתבררו עליה דברים של ממש ובלא"ה הרי מפורש בשו"ע שם שהאשה נאמנת לומר שהבנים הם מבעלה ע"ש. ולפ"ז צריך בנ"ד שתאמר בפירוש שהמת והיבם הם בני בעלה. ורק שיש לחוש שמא אין מכוונים לשם מצות יבום כדעת הרמ"א באה"ע סי' קס"ה. וכ"ת כתב ששניהם אומרים שמתרצים ביבום כדי לעשות נ"ר לנפש המת. ומוכח מזה שמכוונים לשם מצוה. ולכאורה נראה דזה לא מיקרי לשם מצוה. כי איזה הפרש יש בין עושה להנאת עצמו לעושה להנאת אחיו חי או מת. ולשם מצוה מיקרי רק כדי לקיים מצות יבום. אכן העיקר נראה שעיקר קפידת אבא שאול שלא יעשה למלא תאותו. אבל כשעושה זה בשביל התועלת שיהא לו מעשית מצוה זו לו או לאחיו שרי. ודמי להא דאמרינן בפסחים שהעושה כדי שיחי' בניו הרי הוא צדיק גמור ועכ"פ צריך לומר להם שיכוונו לקיים מצות יבום:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה