אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רמד

סימן רמג

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה פנחס נ"י הרב דק"ק דרושקאפאליא.

ע"ד המקוה שצריך לנקותה ורוצים לשאוב המים בכלים נקובים אך חושש להמים הנמצאים תחת הרצפה שא"א לשאבם. ואפשר נתלבנו ונשתנה מראיתם מרוב הטבילות באשר לא החליפו המים זה זמן רב. והביא כת"ר מ"ש בחיבורי ח"ד סי' ע"ה והקשה עליהם. והאריך בדברי חכמה. וכתב שהגידו האומנים אשר א"א שם לעשות חורים ברצפה. מצד חוזק נביעת המים:

הנה בחיבורי שם איירי במקוה חדשה שהיו המים פסולים. והוצרכו לשאוב המים כדי שיבואו בה מים כשרים ע"ש בשאלה. ולזה כתב שאף שישאבו מקודם בכלי גמור. מ"מ אפשר שישאבו מה שישאר שם אח"כ בכלי נקוב ושלא יסתמוהו הצרורות. ואז אף אם יפלו מהכלי קצת מים להמקוה לא יהי שאובין ממש. והצריכו כלים נקובים לפי שבסוף שאיבת המקוה בלתי אפשר שלא ישפך מעט מהכלי לתוך המקוה וחוששים שמא יהא שם שלשה לוגין. ולזה כתבתי שם שגם המים שתחת הרצפה הם פסולין. ומיושב מה שדקדק כת"ר בזה. ולזה בנ"ד אי נימא שהמים שנתלבנו הם פסולים שייך ג"כ חשש זה. וכמ"ש כת"ר שגם המים שתחת הנסרים י"ל שנתלבנו:

אבל באמת ז"א דבחיבורי שם איירינן שצריך שיתלבנו המים שתחת הרצפה ע"י החלב ששופכים לתוך המקוה. ובזה יש חשש שמא לא נתלבנו כראוי. ועדיין פסולים הם דהרי יש להם חזקת פסול. אבל בנדון דידן הרי כשישאבו המים מתוך המקוה יבואו מים חדשים מתוך המעין שבקרקע ובפרט לפמ"ש כת"ר שאצלם המעין חזק ותיכף יבואו מים חדשים הרבה לתוך המקוה. והרי יבואו דרך הרצפה. והמים הנובעים כעת הם הרבה יותר מכפי המים שתחת הרצפה. ובודאי ישתנה מראה הלבנונית של המים הקודמים. והמים החדשים הם בחזקת כשרות. ואין לנו לחוש שגם הם נתלבנו ע"י שנתערבו במים שמכבר. ובפרט שהחדשים הם הרוב וגם דהמים שתחת הרצפה יש להם חזקת כשרות מכבר. וי"ל שעדיין לא נתלבנו. אך זה יש לדחות כי טבע הזוהמא לרדת למטה. ובגוף הדבר אינני מסכים שהמים שנתלבנו מרוב בנ"א שטבלו בהם יפסלו. כי אם נאמר שהלבנונית באה מהזוהמא ופסולת שעל גוף בנ"א. א"כ ה"ז כאלו נתלבנו מחמת טיט או צבע שלא נפסלו. וע' חיבורי ח"ד סי' ע"ו באורך בזה. ואם נתלבנו המים מחמת עצמן ג"כ הם כשרים כדקיי"ל בסי' ר"א סכ"ו. וע' שו"ת משכנות יעקב סי' מ"ד שהחמיר כשנשתנה מחמת האש והעשן. ולא דמי לנ"ד. ובלא"ה פקפק הפ"ת בסי' ר"א בדבריו ואכמ"ל בזה. דבנ"ד גם המשכ"י מודה שלא נפסלו ואף אי נימא שנתלבנו ע"י זיעה שעל האדם י"ל ג"כ דלא מקרי שינוי ע"י דבר אחר דלא גרע מהדיח בהם את הכלים ונשתנו מראיהן דקיי"ל דכשירה. ע' חיבורי שם הסבר דין זה. ומכ"ש בנ"ד דזיעת אדם אינו משקה כדתנן רפ"ב דמכשירין. וע' חיבורי שם. ובלא"ה לא שייך זה בנ"ד דהא נוהגין הנשים לרחוץ מקודם את גופם באמבטי וכבר עברה הזיעה מעל גופם. ועכ"פ בנ"ד אין לחוש להמים שתחת הרצפה אם ישאבו המקוה מלמעלה בכלים נקובים. ובפרט לפמ"ש כת"ר שרוצים ג"כ לנגב אח"כ הרצפה ע"י חול. וליתרון הכשר אחשוב אשר ככלות שאיבת המקוה ימתינו עד שיבואו הרבה מים חדשים להמקוה ואח"כ ישאבום שנית בכלים נקובים. וכשיבואו מים חדשים שנית בודאי ישתנה לבנונית המים שתחת הרצפה. ולא יצטרכו לעשות ע"י חול שהוא טורח גדול. ומחלישותי כעת ל"ע לא אוכל להאריך. ויישר כוחו של כת"ר על אשר פקח עיניו לנקות המקוה שבעירם. כי בעתים הללו אשר נתרבו האסטניסים וגם רבו בעוה"ר העוברים על דת יש לחוש הרבה שאם המקוה לא תהא נקיה כראוי ימנעו מלטבול:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה