אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רמג

סימן רמב

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה צבי אליהו נ"י הרב דק"ק ניקאפאל.

ע"ד שכתבו התו' והרשב"א בשבת (דף ק"ל) דלהכי מביאין הסכין אל התינוק ולא התינוק אל הסכין כי אח"כ יצטרכו להביאו לאמו לינק ואז יהי חולה וככפות דמי. והקשה הרשב"א דמה לנו לחשוב מה שיהי' אח"כ אולי ימצא אח"כ מניקה אחרת וגם דאצל פקו"נ הותרה שבת. והקשה כ"ת דהא בשבת (דף קכ"ח) איתא שיביאו בשער ולא בכלי ופריך דהוי סחיטה ומשני אין סחיטה בשער. ותיקשי דהא בכלי מחלל שבת תיכף אבל בסחיטה החילול הוא לבסוף. ז"א דגם בכלי החיוב על ההוצאה הוא בשעת ההנחה ולא בעקירה לחוד. וגם דהעיקר נראה שסומך הרשב"א על הסברא שמקודם החילול הוא בשביל מצות מילה. ואח"כ משום פקו"נ ואין לנו לחוש לזה במה שאפשר שיצרך לחלל שבת אח"כ לצורך פקו"נ:

וע"ד מי שאפה מצות במזיד במים שלא לנו אם מותר לבטלם במצות שנאפו במים שלנו וכמו שמבטלים חטים שיש בהם מצומחים בשאינם מצומחים. הנה גם בגוף הדבר יש לחלק דשם החיטים נטחנים יחד ומתערב הקמח ואין בהמצה טעם חמץ. משא"כ בנ"ד וכדקיי"ל ביו"ד סי' ק"ט שיבש ביבש יש מחמירים להשליך כפי ערך האיסור שנפל שם. ועוד דנהי דבטל מ"מ אסור לצאת בהם ידי מצות מצה בלילה הראשון ע' חיבורי ח"ב סמ"א והעיקר נראה דכיון שכתבו הפוסקים בסי' תנ"ה שלזה אסור בדיעבד כשאפה במזיד משום קנס. א"כ י"ל שאסור לבטלם. דא"כ מה מועיל הקנס כיון שבידו לבטל. והרי גם בביטול איסור גופא קיי"ל בגיטין (דף נ"ד) וביו"ד סי' צ"ט שיש חילוק בין שוגג למזיד. ובודאי אם ביטל איסור במזיד אין שייך לומר שיוסיף עליו לבטל את הכל. ומי שאכל שום יחזור ויאכל שום. ולזה נלע"ד שאסור לבטלם במצות אחרות. ובפרט לפמ"ש כ"ת שרגילים שם להקל לאפות במים שלא לנו. בודאי צריך להחמיר עליהם כדי שלא יקילו עוד. ובאשר אני קצת חולה כעת ההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה