אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רל

סימן רכט

ע"ד שני בע"ד שסמכו על נבררים שיפשרו ביניהם וכתבו בשטר בירורין שעליהם לקיים כפי שיגידו שני הנבררים או הנבררים עם שליש שיבחרו או אף נברר אחד עם השליש ועתה סילק א"ע נברר אחד ואינו רוצה לישב בעסק זה. ונראה שכן צוה עליו הבעה"ד שבירר אותו ודורש הבע"ד השני שיגמרו הדבר השליש עם הנברר השני והשליש אומר שכיון שנברר אחד סילק א"ע אינו יכול לגמור הדבר וכדקיי"ל בח"מ סי"ג ס"ז וכבודו דן שלזה נתבאר בשטר שעליהם לקיים אף כפי שיפשרו נברר אחד עם השליש שאף אם יסתלק אחד יגמרו השנים וחפץ לדעת דעתי בזה:

הנה מהשטר לכאו' אין הכרע די"ל שכתבו כן משום דבפשרה קיי"ל בסי' י"ב שאין הולכים אחר רוב דעות וצריך שיסכימו כולם לדעת אחת לזה כתבו שיהי הפשר ע"פ רוב דעות. אך דא"כ הו"ל למיכתב שילכו אחר רוב דעות ולמה הזכירו בפירוש נברר אחד והשליש וע"כ צ"ל שהכוונה שאם אחד יסלק א"ע יגמרו השנים וכן קיי"ל בב"מ (דף ק"ד) ובח"מ ס"ס מ"ב שדורשין לשון הדיוט בשטרות. אך ז"א דהנה גבי דין קיי"ל דהיכא שדעת האחד בטלה ברוב אזי מחוייב לחתום על הפס"ד כמ"ש התומים סי' י"ט שהעיקר בזה כהב"י שסובר כן בתשובתו שבשו"ת מבי"ט ובאבקת רוכל סי' י"ט כי כן מפורש בירושלמי וכן מסתבר וע"ש בפ"ת והטעם פשוט דכיון דקיי"ל אחר רבים להטות ממילא אינו חותם שקר שהרי כך הוא דין תורה ללכת אחר הרוב. אכן בפשרה נראה שאף אם התנו בפירוש שילכו אחר הרוב מ"מ היחוד שבטלה דעתו אינו מחוייב לחתום על הפשר וע' חו"י סי' קמ"ז שכתב בהשמטה דבזבל"א א"צ לחתום אף בדין ודבריו תמוהים לענ"ד דהא אף בזבל"א שכתבו המפורשים שכ"א יהפך בזכות זה שבירר אותו. מ"מ אסור להם לצדד בדבר שלא כדין. ועכ"פ בפשרה ודאי שא"צ לחתום ולזה כתבו שאם יצא פסק נברר אחד והשליש מחוייבים לקיים והכוונה שילכו אחר הרוב ואף שהאחד לא יחתום וגם יאמר בפירוש שאינו מסכים כי נראה דאף דבדין אסור לאחד לומר שהוא חולק עם השנים בדין והוי הולך רכיל כדאיתא בש"ס ובח"מ סי' י"ט מ"מ בפשרה ובזבל"א מותר לעשות כן דהא ידוע שכל אחד מצדד בזכות מי שבירר אותו וכמ"ש החו"י שם ואף שי"ל דהוי מגלה סוד על השליש שהוא נברר משניהם מ"מ י"ל דבפשרה לא שייך זה דגבי דין שיכול הבע"ד להוציא לעז שלא דנו כדין הוי זה מגלה סוד אבל בפשרה ידוע שאין כל הדעות שוות והלא השליש מוכרח להכריע לצד אחד שהרי לזה הסכימו שילכו אחר דעת הרוב. עכ"פ י"ל שלזה כתבו בשטר שאם יצא הפסק מנברר אחד והשליש מחוייבים לקיים אבל אם סילק אחד א"ע בטלה הפשרה כדקיי"ל בסי' י"ח. אך העיקר נראה שז"א דמ"מ הוי סגי שיכתבו שילכו אחר הרוב וממילא נדע שהדין כן אף שלא יחתום השליש וכנ"ל ועכצ"ל שהכוונה לומר שאף אם יסלק אחד א"ע יוכלו השנים לגמור וכמש"ל דדרשינן לשון הדיוט. וממכתב כבודו נראת שידוע אצלם שלכוונה זו כותבים בשטרי בירורין נוסח זה וא"כ פשוט דמהני כיון שנעשתה הברירה בקגא"ס כד"ת. ובגוף מש"ל שבפשרה בזבל"א מותר לאחד לומר שהוא זיכה למי שבררו. עדיין צ"ע כי יש כמה אופנים שיהי זה הולך רכיל על השליש וכמש"ל. ונראה שהכל לפי הענין ובכגון זה החכם עיניו בראשו שהשליש יסלק א"ע ג"כ ולא יגמור הדבר כי אף שהוא כקבלן שאינו יכול לחזור באמצע פעולתו כדקיי"ל בח"מ סי' של"ג מ"מ הא יכול לומר דאדעתא דהכי לא נתרצה שנברר אחד לא יסכים על הגמר ויגלה זה להצד שלו. ואף שידע השליש מתחילה שהותנה שילכו אחר הרוב מ"מ יכול לומר שחשב שהנברר יסכים לדעת הרוב אבל לא באופן הנ"ל שלא יחתום על הפשרה דלאו כ"ע דינא ידעי ובפרט בדין זה שאינו פשוט כ"כ. ואף לדעת הש"ך סי' ס"ו סקנ"ו דאף בעם הארץ אמרינן מיגו. מ"מ בנ"ד מודה וע' תומים כללי מיגו סכ"ח:

ובפשרה קרוב לד"ת נראה שאם מחולקים הנבררים בדין ולזה רוצה כל אחד פשר שהוא קרוב לדין לפי דעתו אזי ודאי שצריך לילך אחר הרוב כמש"ל דבדין קיי"ל אחרי רבים להטות וזה גופא הוא דין וממילא יעשו הפשרה קרוב לדין זה ומחוייבים כולם לחתום על פסק הפשר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה