שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רכט
ע"ד שראובן קיבל משרי הממשלה קבלנות לעשות מנעלים לאנ"ח מספר מסויים במקח קצוב בעד מלאכתו והעורות יהיו של הממשלה יר"ה וראובן מסר עסק זה לשמעון שהוא יתפור המנעלים הללו במקח קצוב ונתן לו כסף ע"ז ובאשר לזה דרוש מכונות מיוחדת נסע שמעון וקנה המכונות הדרושות וכאשר דרש ראובן מהממשלה שיתנו לו עורות לעשות מנעלים השיבו לו שאין להם עורות ועי"ז הוכרח שמעון למכור המכונות והפסיד סך מסויים ורוצה לנכות ההפסד מכספו של ראובן כי הוא גרם לו ההפסד וראובן טוען שהוא אנוס בדבר כי העורות אינו בידו וצידד כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה בפשוטו נראה שאם לא הגיד ראובן לשמעון את פרטי עסק שלו רק אמר לו סתם שיתפור לו מנעלים מעורות שיתן לו אזי ודאי שצריך ראובן לשלם לו כי הלא היה יכול לדרוש מראובן שיתן לו עורות כמדובר כי הלא יוכל לקנות עורות וא"ז נ"מ לשמעון מה שהממשלה אינה נותנת לו. וכעין זה אמרינן בכתובות (דף ק"ג ע"א) טחון וזבין טחון ואותיב. ואם הגיד לו ראובן שלקח הקבלנות באופן שיתנו לו עורות של הממשלה ושלא הגבילו לו זמן לתת העורות רק מתי שיהי להם הרי נתרצה שמעון להכניס א"ע בספק זה כי הלא שמעון קבל קבלנות זו מראובן כמו שקבלה ראובן מהממשלה רק על מקח אחר דהוי כאלו שכר ממנו דבר שיש בו חשש הפסד וידע החשש הזה וכהא דאיתא בב"מ (דף ע"ו ע"ב וע"ז ע"א) דהיכא דסיירא לארעא מאורתא או שהפועל בר מתא ויודע טבע שדהו אין לו עליו טענה ע"ש. ואין נ"מ כלל בנ"ד אם חייב בכה"ג כשהוא אנוס או לא כי אם התחייב סתם לתת לו עורות אזי מחוייב לקנות וכעין הא דב"מ (דף ק"ג) כשהתחייב לתת לו גרגותנא שחייב לחפור עד שימצא ואף שנפלו איזה בארות שחפר והוי אנוס ואף דהכא לא נעשה עדיין חיוב גמור דקניית המכונות נראה דלא מיקרי התחיל במלאכתו מ"מ הרי הוציא על פיו לקנות המכונות ודמי להא דהלכו פועלים לשדהו ונמצאת לחה בב"מ (דף ע"ו ע"ב) ואם היה מודיעו שאין לנתינת העורות זמן מוגבל לא היה קונה המכונות עד שישיג העורות ובאמת אם באנו לדון מצד אונס נראה שהיה פטור. ואף דקיי"ל דמזיק חייב אף באונס ודעת הרמב"ם. דאף באנוס גמור חייב ודלא כהתו' בב"מ. מ"מ זה שייך רק כשהנזק בא עי"ז שהיה אנוס להזיקו. אבל הכא שהוציא על פיו לקנות מכונות שאין ראויין רק לעסק זה הרי נתחייב תיכף לשלם לו הפסדו או לתת לו עורות לעשות מנעלים כדי שעי"ז ירויח את ההפסד שיהי לו מהמכונות אחר גמר מלאכתו וא"כ כשנאנס אח"כ ולא השיג עורות הרי הוא עומד בחיובו לשלם לו מה שהוציא על פיו וזה דלא כמ"ש כת"ר ויש לדחות זה ואקצר באשר העיקר לדינא בנ"ד שאין נ"מ בזה שהיה אנוס וכמש"ל: