אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רכח

סימן רכז

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שלמה נ"י הרב דק' ניישטאט.

ע"ד שבעירו יש הרבה משפחות שמסחרם בעשיית כפתורים ששוכרים פועלים לעשותם והם מוכרים הכפתורים בלאדז לסוחר גדול בעסק זה ועתה עשה השו"ב דעירו ג"כ עסק זה כי בנותיו יכולות לעשות הכפתורים ושוכרות פועלים ג"כ לעשותם ובני העיר טוענים שהוא מקפח פרנסתם כי באשר פרנסתו הוא מעסק שו"ב ובנותיו בתולות וסמוכות על שלחנו לזה יכול להוסיף על שכירות הפועלים וכן להוזיל מקחי הכפתורים ועי"ז ממעט פרנסת בני העיר כי לא יוכלו להתחרות עמו והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר עלי להשיב כעת איזה תשובות אשיבנו בקוצר:

הנה מעכ"ת הביא דברי הח"ס סי' ס"א שכתב שמי שאינו משלם מס בעיר אף שדר שם מ"מ מיקרי לאו בר מתא ויכולים לעכב עליו מלעשות עסק שיגרום למשלמי המס קיפוח פרנסה. ולענ"ד דבריו תמוהים דהא איתא בש"ס ב"ב (דף כ"א ע"ב) דבר מתא אבר מתא אחריתי מעכב ואי איתיה בכרגא דהכא לא מעכב הרי מפורש דרק בבר מתא אחריתי בעינן שיתן כרגא אבל בבר מתא א"צ שישלם כרגא ולדעת הח"ס לא הוצרך הש"ס לחלק בין בר מתא לבר מתא אחריתי רק לחלק אם משלם כרגא או לא וכ"ה לשונות הפוסקים בסי' קנ"ו בפשיטות שחילוק דכרגא הוא רק לענין בר מתא אחריתי וכן המנהג בכל תפוצות ישראל אשר כל זמן שאין לאיש עסק ורכוש אינו משלם מס וכשעושה איזה עסק אף שאין לו רכוש אזי מטילים עליו מס ובמדה שעסקו הולך וגדל מגדילים קצבת המס עליו ובימיהם היה החק להטיל על כל עיר סכום מס קבוע וסכום זה היו מטילים על כל בני העיר וכמפורש בפוסקים ובח"מ סי' קס"ג ס"ז ע"ש ולזה איתא בב"ב (דף נ"ה) ובח"מ שם שאם הוא אדם בטל ופטרוהו ממס בשביל זה צריך בכ"ז לסייע עמהם במס לפי שחלקו נופל על יתר בני העיר לשלם ע"ש אבל אצלינו אין שייך זה והרשות ביד בני העיר להטיל מס על השו"ב או על בנותיו כמו על יתר העוסקים בעסק זה. ומה שמוסיפים על שכר הפועלים הא איתא בב"מ אנא מפליגנא אמגוזי את פלוג שויסקי ואף בפועלים א"י ג"כ אין שייך לחלק בזה דהא בש"ס שם לא מפלגינן בין תינוקות ישראל לא"י ועוד דאטו מי שיש לו עסק אחר בעיר לא יהא רשאי לעשות עוד עסק שם דכיון שאין עיקר פרנסתו מזה יוכל להוזיל וכן להוסיף על שכר הפועלים:

והח"ס שם דקדק משו"ת רמ"א סי' ע"ג דבעינן דווקא תרתי שידור בעיר ההוא ושיהא שייך בכרגא. ולענ"ד אין זה ברמ"א שם וכתב שם רק דכיון שהוא מעיר אחרת בעינן שיהא בכרגא דמתא וכדאיתא בש"ס וביאר דלא מהני מה שיאמר שרוצה מעכשיו לשלם כרגא דמתא ורק אם רוצה לגור ולהשתקע בעיר הזאת אזי דינו כבני העיר במקום שאין נוהגים דיני חזקת ישוב ואין מוחים על מי שבא לגור בעיר ואדרבא מפורש שם שאם בא לעיר להשתקע שם דינו כבני העיר אף שעדיין לא הטילו עליו כרגא דבודאי יטילו עליו. ומ"ש הח"ס שם לחלק דעניים נתונים תחת משא מלך ושרים אם יעשירו אבל נערים שלא נשאו נשים אין עליהם חיוב כרגא הוא תמוה לענ"ד דמנ"ל לחלק בזה והא גם עליו מוטל כרגא כשישא אשה והרי בש"ס לא הוזכרה סברא דכרגא רק כשאינו בר מתא אבל בבר מתא אין שום חילוק. ובש"ס בעי אי מצי מעכב אבר מבואה אחריתי וקשה דממ"נ אי ישנו בכרגא א"כ אף על בר מתא אחריתי לא מצי מעכב ואי אינו בכרגא אף על בר מתא מצי מעכב. ועכצ"ל כמש"ל דבבר מתא אין נ"מ אם משלם כרגא. ועוד תמוה לשון הח"ס שם שכתב דבעינן תרתי דר שם ומשלם כרגא והלא מפורש בש"ס ופוסקים דאם משלם כרגא לא מצי מעכב אף על בר מתא אחריתי והביא זה הח"ס בעצמו שם ויש להאריך בזה אבל אין הפנאי מסכים. ועכ"פ לענ"ד אין להורות בפרט זה כהח"ס ואין חילוק בין נשוי לאינו נשוי לענין פתיחת חנות וכדומה. ועוד דבח"ס שם מבואר שבמדינתו היה חוק המלך שלא להטיל כרגא על מי שאינו נשוי אבל במדינתינו אין חילוק בזה רק הכל תלוי במצב האיש ברכושו ובמסחרו ובזה גם הח"ס מודה ע"ש ומפורש בחידושי הרמ"ה ובתו' רי"ד בב"ב (דף כ"א) דבבר מתא א"צ שישלם מס:

ולכאורה י"ל עוד דהכא עיקר המסחר הוא בעיר אחרת ובעירם עושים רק את הסחורה וא"כ אין שייך לעכב כלל אף את בן מתא אחריתי ואם יבוא בן עיר אחרת ויעשה איזה סחורה ביגיע כפיו ויוליכנה למכור בעיר אחרת בודאי לא יוכלו לעכב עליו. ומ"ש כת"ר מהא דקי"ל שמרחיקין מצודת הדג ממצודת חבירו אף שאין שום מסחר בזה. לא דמי כלל דשם זהו הריווח שתופס הדג בהוצאה מועטת ואטו צריך דווקא שירויח כסף הא גם ריווח חפצים מיקרי ריווח. אבל באמת ז"א דודאי אם הלה עושה החפץ בידיו ממש ודאי שלא יוכלו לעכב עליו אבל כששוכר פועלים בעיר וגם קונה סחורות שונות לצרכי המלאכה הרי הוא עסק גדול וזהו הריווח שעי"ז עושים עבורו סחורה השוה יותר מכפי מה שהוציא על עשייתה:

עכ"פ למעשה נלע"ד שאין בני העיר יכולים למחות על השו"ב ובנותיו לעסוק בעשיית כפתורים ולשכור פועלים. ובפרט לפי מה שכתב כת"ר שרוצה להתחייב שלא יוסיפו על מקח הפועלים א"י. ואף דאיתא במכות (דף כ"ד) שמדה טובה היא שלא לירד לאומנתו של חבירו מ"מ בנ"ד אין שייך זה כיון שהאומנות אינו עבור עיר זו רק עבור עיירות אחרות וע' ח"ס סי' ס"א ושאר אחרונים שבארו ג"כ דבכה"ג לא שייך ירידה לאומנות. רק מה שיש לדון בזה דהא שו"ב צריך שיהא לבו פנוי למלאכתו להעמיד הסכין כראוי וכן לחזור על הלכות שו"ב וכשיהי לו בית חרושת יהי תדיר עסוק בזה ולא ישים לבו אל מלאכתו מלאכת הקודש אבל אין שייך לדון ע"ז מרחוק וזה יהי כפי ראות עיני מעכ"ת הרב דמתא לפי ערך העבודה המוטלת על השו"ב ולפי מדריגת השו"ב ביראת שמים ובפרט שבנותיו יעסקו בזה אין להחמיר עליו בזה רק שיקבל על עצמו שלא יכניס א"ע הרבה בעסק זה ושישמור חוקו בכל יום בהעמדת הסכין ולחזור הלכות שו"ב והכל לפי מה שהוא אדם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה