אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רכה

סימן רכד

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה דוב בער נ"י הרב דק' קיטייגאראד.

ע"ד הגט שהגיע מבונעס איירעס שבארגנטינא ונכתב א) המם סתומה בתיבת וששים חוץ לשיטה. ב) והפא שבשם הנהר פלאטא גדול מאוד ונראה שהסופר טעה וכתב שם אות אחר ואח"כ עשה ממנו פא גדול ואפשר עשה זה לסימן כי הרב כתב זה בין סימני הגט. ג) הגימל שבגט תמונתו שרגל השמאלי אינו מופרד רק משוך מרגל ימיני למטה מהמושב והוא תמונה ספרדית. ד) שם אבי הבעל נכתב זאב יונה ולא נכתב כינויו שנקרא בפי כל וואלף. ה) בההרשאות יש כמה אותיות הנוגעות זו בזו ושם אבי השליח הראשון נכתב בהרשאה השנית על המחק ולא נתקיים והוא שעה"ד גדול כי בקושי עצום השיגו גט זה מהבעל והאריך כתה"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ומרוב טרדותי אשיבנו בקוצר:

הנה מ"ש המם סתומה מתיבת וששים חוץ לשיטה נראה שאין חשש דהא כתב התשב"ץ ח"ב סי' פ"ב הטעם שצריך שלא יצא חוץ לשיטה כי יש לחוש שמא הוסיפו זה אח"כ לזייף הגט. אבל בנ"ד הרי מוכח הטעות דודאי לא היה כתוב ושש מאות ששי ושש ואין לומר שהושש השני נכתב כפל לשון בטעות והגט נכתב בשנת תר"ו דזה מוכח מתוכו שלא נכתב לפני ששים שנה. וגם דהקביעות מיום השבוע והחודש יוכיחו שבשנת תר"ו לא היה כן. וגם כי הלא העדים והבעל לא היו לפני ששים שנה. ועוד דהלא בההרשאה כתוב הזמן שנכתב בגט והרי יש עדים המקיימים זה שהמם נכתב חוץ לשיטה וכשיש קיום אין לחוש לזיוף כלל. ועוד דהא אין כותבים בגט ושש מאות וששי רק ושש ומוכח מכ"ז שהמם נכתב בתחילה ולא נזדייף אח"כ והרי מפורש בסי' קכ"ו ס"כ שאם דולג אות אחד בזמן כשר היכא שמוכח הטעות מתוכו וע"ש בב"ש ושאר אחרונים. וגם הא בלא"ה קיי"ל בש"ע סי' קכ"ה סי"ד שבשעה"ד ומקום עיגון כשר ולא חילק בין טופס לתורף. וכן בספר ברכת המים סעיף ע"ז החליט שבמקום עיגון יש להקל והביא כן בשם הרבה פוסקים. ובב"י סי' קכ"ה הביא בשם התשב"ץ שאם בלא אות זה משתנה משמעות הלשון פסול אא"כ נמחק ונתקיים בסוף ומבואר דבקיום כשר ומשמע שאם לא נמחק ורק שעשו קיום שאות זה כתוב חוץ לשיטה לא מהני אבל הוא תמוה דלמה לא מהני והא קיי"ל בס"ס קכ"ה שם דמהני קיום בגט לכל דבר רק בשמו ושמה י"א דלא מהני אבל נראה שט"ס הוא בב"י כי בגוף התשב"ץ סי' פ"ב איתא שם בלשון אחר קצת ע"ש. ואכמ"ל בזה:

והח"ס ח"ב סי' ח' כתב שיש לחוש בכה"ג שמא יבא לידי זיוף ע"י שיוסיפו אותיות בכל סופי השיטות ונראה דבאות אחת אין לחוש כי ע"י הוספת אות אחת לא יוכל לזייף כיון שלא יהא עי"ז שום משמעות אחרת בהגט ואדרבא עוד יקלקל את הגט עי"ז. ונראה שלזה כתבו הפוסקים שבשתי אותיות יש להחמיר ע' בברכת המים שם והיינו משום שאפשר להוסיף בשיטה אחרת תיבה שלימה בת שתי אותיות. ועכ"פ בגט זה אפשר לראות אם אפשר שיבוא איזה זיוף ע"י הוספת אות בסוף איזה שיטה:

והנה התורת חיים בב"ב (דף קס"ז) הביא בשם הראב"ן שיש לחוש לזיוף ע"י מחיקת אות אחת וכתיבת מקומו אות אחרת והובא בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק. וא"כ גם בנ"ד יש לחוש שימחוק האות האחרון ויסברו שנכתב בשנת תר"ו. ועוד דאפשר שימחוק היוד והמם ועל מחיקת המם לא יקפידו כיון שהוא חוץ לשיטה ועל המחק של היו"ד יעשה את קו השין עב קצת יותר לצד ההוא דז"א דהא כבר כתבנו שהוא טעות דמוכח ועוד כי עובי השין יהא ניכר וכעין הא דאיתא בב"ב (דף קס"ז). ועוד דלענ"ד סברא זו תמוהה דבודאי ניכר מחק בקלף ואם נבוא לחוש לזה אפשר למצוא בכמה תיבות שבגט שיש לחוש למחיקת אות ויזייף בזה ולדעת הראב"ן והש"ך צ"ל דבגט שמדקדקים הרבה יכירו את המחק ורק בשטר כתב הש"ך דאפשר שלא יכירו כי לא ידקדקו והוא דוחק. ובאמת מוכח בב"ב (דף קס"ז) שמחק במקצת האות אינו ניכר דאיתא שם שאחד מחק מקצת אות בית ונעשה ויו ואביי לא הכיר זה רק ע"י שראה שהוא מרוחק מאות השני יותר מדאי ע"ש. ונראה דאף שא"א להכיר תיכף. מ"מ כשיעיינו היטב יכירו ומה שלא הכיר אביי י"ל דהיינו משום שמתחילה אמר שכן היה כתוב מתחילה והמחק עשה הסופר שטעה באיזה דבר בתיבה זו ואח"כ הודה שהוא זייף זה. אבל לחוש לזה אין מקום כי יירא לזייף כי הלא יוכלו לברר זה ע"י הסופר והעדים ויוחזק לזייפן ואקצר בזה כי אין זה שייך לנ"ד ועכ"פ בנ"ד יש להכשיר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה