אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ריז

סימן רטז

נסתפקתי בהא דקיי"ל בשותפין שחלקו ובן בית שנסתלק אין משביעים אותם אם אח"כ נודע להשותף או הבעה"ב איזה רגלים לדבר וגילוי מילתא לחשוד אותו אם יכול להשביעו אז או לא:

והנה בטעם דחלקו אין משביעים כתב הב"י בח"מ סי' צ"ג מחו"ד בשם תשובה לרבני צרפת משום מדחלקו ולא השביעו מחל לו השבועה. וכ"נ מפורש בדברי הרמ"ה שבטור שם סעיף י"א. וכיון שהטעם משום מחילה א"כ י"ל דהכא שנולד דבר חדש שלא ידע מקודם הויא מחילה בטעות. וכעין דקיי"ל בח"מ סי' י"ב סי"ד וסט"ו וכ"ש בתשובת הרשב"א הובאה בב"י שם שאף אם מחל לו בפירש וכתב לו כן ואח"כ נמצא שיש בידו מחילתו בטילה וכ"ה בס"ס כ"ה ובסי' רמ"א ס"ב ברמ"א. וא"כ ה"ה הכא שמחל לו השבועה בשביל שלא ידע שום מקום לחשדו עתה שנודע לו שיש רגלים לדבר בטלה המחילה. וקצת יש לחלק כי התם נתברר שהי' טעות גמור שלא ידע שמגיע לו או שמצא עדים ושטר וכדומה אבל הכא לא נתברר לו שגזלו ולחשוד אותו היה יכול מקודם ג"כ ולהשביעו וכיון שמחל לו הספק שיש לו עליו א"כ גם עכשיו אינו רק ספק:

ולכאורה יש להביא ראיה שיכול להשביעו מהא דקיי"ל בטוש"ע סי' ע"א סי"ג שאם כתב בשטר נאמנות להמלוה ואח"כ נמצא המלוה כפרן בדבר אחד בעדים בטלה נאמנותו וכתב בשו"ת עבוה"ג סי' י"ט הובא בחי' רעק"א ובפ"ת שם ובסי' צ"א סק"ד דה"ה שאר אומדנות חזקות שאינו איש נאמן כפי שחשבוהו מקודם בטלה נאמנותו ע"ש. וא"כ ה"ה הכא כיון שעכשיו יש אומדנא ורגלים לדבר לחזק החשד עליו שפיר יכול לחזור ממחילתו:

ועפ"ז יש לישב קושיית רבני הצרפתים שהובא בב"י סי' צ"ג דאי הטעם דחלקו פטורים משום מחילה א"כ למה יכול לגלגל אח"כ. ולבסוף מסיק שם שהטעם משום מחילה וא"כ הקושיא במקומה עומדת למה יוכל לגלגל וכבר הרגיש בזה הכנה"ג הובא בהג"ה מהרל"ח וכתב שסמך על מ"ש בתשובה השנית הובא בב"י שם אח"כ שכתבו שם דלא מחל לו בפירוש רק לא רצה להשביעו עכשיו עד שיבוא זמן אחר והוא דוחק גדול דאי נימא שלא מחל א"כ יוכל להשביעו כל זמן שירצה בלי גלגול ואטו מסיק אדעתיה שיזדמן לו עוד עסק עמו שיוכל להשביעו וחושב שאז יגלגל עליו מעסק זה ועוד דהא הרמ"ה שהובא בטור כתב בהדיא דכיון שחלק עמו מחל לו השבועה משמע מחילה ממש ובתומים סק"ז הבין דברי הצרפתים דהוי כמוחל על תנאי אם לא יזדמן לו שבועה אחרת לגלגל והדבר צ"ע כנ"ל דאיך שייך לומר שמוחל על תנאי כיון דלא אסיק אדעתיה כלל שיזדמן לו עוד עסק שבועה עמו וגם עכ"פ יש לנו לשואלו אם חשב אז תנאי זה ואם יודה שלא חשב איך יוכל לגלגל:

ואפשר להסביר זה דבאמת הא קיי"ל דמחילה בלב לא הויא מחילה וכמ"ש המהרי"ט סי' מ"ה ובקצה"ח סי' י"ב באורך ורק היכא שגלוי מחשבתו באומדנא לכל העולם שחושב למחול שפיר הויא מחילה יעו"ש. וא"כ י"ל דה"ה בנ"ד להכי הוי מחילה משום שגלוי לכל שכיון שחלקו ולא השביעו מסתמא מחל לו. אבל אם היה בא התובע לפנינו והיה מגיד שאמת שחשב למחול לו השבועה רק חשב בלבו תנאי שמוחל לו רק על אופן אם לא יזדמן לו עוד עסק שבועה עמו נראה דודאי מאמינים אותו. ואף שמחשבת תנאי זה אינו גלוי לכל העולם דלאו כ"ע מסקי אדעתייהו שיזדמן ביניהם עוד עסק שבועה. בכ"ז גם היפוך תנאי זה אינו גלוי לכל העולם דודאי אפשר שהוא יודע שעוסק עמו לפרקים או שחושב לעסוק עמו ולזה חושב שמגלגול אינו פוטרו וא"כ מחשבת מחילה זו שגלויה לכל העולם אינה גלויה כמחילה לחלוטין רק שאפשר שתהא גם על תנאי זה וממילא אף שלא חשב תנאי זה מ"מ המחילה לחלוטין אינה גלויה לכל העולם וכיון דמחילה בלב בכה"ג אינה מחילה כנ"ל ממילא נימא שאין לו זכות במחילה זו רק במה שגלוי לכל העולם עכ"פ. והיינו עם תנאי זה ולהכי קאמרינן דהוי כאלו התנה:

אבל באמת ז"א דאיך שייך שנתפוס מעצמינו מחשבתו לחצאין ולהתנות בה תנאי שלא חשב כלל, ועוד דא"כ יש למצוא עוד מיני תנאים שאפשר שיחשוב מחילתו על אופן זה ונימא ג"כ שבאמת תהא מחילתו רק על אופן זה אף שלא חשב ועוד דהא התו' כתבו בכתובות (דף נ"ו) ד"ה הרי דאי לאו דילפינן מבני גד ובני ראובן היינו אומרים ששום תנאי לא יועיל לבטל מעשה ורק מב"ג וב"ר ילפינן שתנאי מבטל ולזה אין לנו רק מה שלומדים משם יעו"ש. ונראה פשוט דה"ה במחילה בעינן ג"כ דיני תנאי, אף דלא הוי מעשה מ"מ בדיבורא קעביד מעשה שנמחל לחבירו תביעתו. וכן מפורש שם בתו' להדיא דבעינן דיני תנאי במחילת חוב יעו"ש וא"כ הכא הרי מחשבת המחילה גלויה לכל העולם והוי כמו שמוחל בפירוש לפנינו ומחשבת התנאי אינו גלויה לכל. וא"כ לא מהני תנאי כזה וממילא המעשה קיים ולזה אף שאומר שחשב בפירוש תנאי זה ג"כ לא מהני. וא"ל דהא מחשבת המחילה גלויה רק לחצאין משום שאפשר שחשב למחול על תנאי. ז"א דהא כתבו התו' שאין שייך מעשה לחצאין. וכיון שהמחילה ברורה ותנאי ברור אין לפנינו לבטלה המחילה קיימת. ואף אם נדחוק לדחות זה. מ"מ כבר נדחתה בקושיות הקודמות:

ועוד נראה ראיה ממ"ש התה"ד סי' שי"ז זוא להלכה בח"מ ס"ס רמ"ו שאם נתן מזונות לחת בעו איזה משך ואח"כ נתקוטטו ותבע מחתנו לשלם לו בעד מזונותיו ואומדנא דמוכח שמתחילה מחל לו דמי מזונותיו רק עתה שנולדה מריבה ביניהם תובעו פסק שם שפטור דכיון שמחל לו לא יוכל לתובעו עתה וקשה אמאי לא נימא שמחל לו רק על תנאי שלא יתקוטט עמו והא תנאי זה ודאי אפשר וקרוב שיתנה כן. ועכצ"ל כמש"ל דכיון דהמחילה גלוי לכל העולם והתנאי אינו גלוי הוי מחילה גמורה. ודוחק לחלק בין עושה מעשה שזן אותו. ובין מוחל דבר שכבר ביד חבירו וכמש"ל דמחילה הוי כמעשה לענין זה:

ועו"ק טובא על התומים דהא הוא כתב שם ובסק"פ שם דכיון שלא השביע האב בחייו אמרינן שמחל השבועה וביאר שם דמסתמא מחל אף נגד יורשיו ולא יוכלו היורשים לגלגל עוד ועדיפא מפטרו בפירוש דאמרינן שלא פטר רק נגדו ולא נגד יורשיו וע"ז קשה דכמו דבחלקו אמרינן שמחל על תנאי אם לא יזדמן לו לגלגל עליו ה"ה הכא מנ"ל שמחל לגמרי. ואף שי"ל דכיון שאצל היורשים לא נתחדש שבועה חדשה רק אותה שבועה מאפוטרופסות א"כ לא שייך לגלגל דהא חזינן שעל אפוטרופסות לא השביע. משא"כ הכא נתחדש לו עסק חדש ושבועה חדשה. ז"א דהא הכא מצי לגלגל אף אם נתחייב לו שבועת השותפות מעסק אחר. ועו"ק דהא קי"ל בס' צ"ג שא"י להשביע שבועת המשנה רק היכא שיש איזה הוכחה ואומדנא לחשדו. וא"כ בהך דפ' הכותב עכצ"ל שגם בחיי האב היה איזה הוכחה לחשדו. דאלת"ה אין ראיה שמחל לו האב דאפשר שלא השביעו משום שלא היה יכול להשביעו כל זמן שלא מצא הוכחה. ועכצ"ל שהיתה הוכחה ובכ"ז לא השביעו. וצ"ל כשהיורשים משביעין על אפוטרופסת שלהם מצאו איזה הוכחה ג"כ וא"כ י"ל שגם אביהם לא מחל רק כשראה הוכחה אחת אבל אם היה יודע שתהי עוד הוכחה לא היה מוחל ונימא דהוי כמוחל על תנאי אם לא יהיו עוד הוכחות. אבל ז"א דההוכחה שגנב משל יורשים אין שייך לצרפה עם ההוכחה שגנב משל אביהם וכיון שמחל אביהם על שלו מחל לגמרי ולא אאריך בזה כי ז"ב אחרי שאין ההוכחה השנית גדולה מן הראשונה:

אכן באמת מזה בעצמו יש להביא ראי' לנ"ד דכיון שעיקר שבועת השותפין ושארם הם רק אם יש לו איזה הוכחה לחשדם. וא"כ לא מיבעיא אם קודם לא הי' לו שום הוכחה לחשדו דודאי יכול עכשיו להשביעו דהא מקודם לא מחל לו כלל רק שלא הי' יכול להשביעו וגם י"ל שלא עלה על דעתו לחשדו דהא אסור לחשוד בכשרים ועתה שנודע לו הוכחה שיש לחשדו שפיר יכול להשביעו וכמש"ל דלא עדיפא מנאמנות מפורש. אלא אף אם גם מקודם היתה לו איזה הוכחה. מ"מ אם עכשיו נוספה לו איזה הוכחה וגילוי דעת לחשדו שפיר יכול לומר שמקודם חשב שיש לו אמתלא לדחות ההוכחה ההיא משא"כ עכשיו. וזה שייך רק כשלפי ראות עיני ב"ד מתחזק החשד עליו ע"י ההוכחה השנית וגם שנתברר שלא ידע מקודם את ההוכחה השנית כי הוא איננו נאמן כיון דאנן סהדי שבשעה שחלק השותפות מחל לו השבועה. וע' חיבורי ח"ד סי' ק"מ באיזה אופן מיקרי רגלים לדבר:

ועדיין יש לדון אם הי' יכול מקודם לדעת מההוכחה השנית ע"י חקירה ודרישה די"ל דמדחלק השותפות ולא חקר היטב מוכח שמחל השבועה בכל אופן. וכעין זה מצינו בסי' רל"ב גבי מום במקח שאם הוא דבר שיכול להבחינו אינו יכול לחזור בו דמדלא ביחנו מוכח שנתרצה אף במום. ומכ"ש בנ"ד דע"כ איירי שגם עתה יש לו קצת הוכחה לחשדו כמש"ל והו"ל לחקור כראוי וכעין זה איתא בב"מ (דף ל"ז ע"א) שאם הפקידו שנים זה בפני זה אמרינן שאין חושדים זא"ז דאלת"ה הו' ל להזהר ולהפקיד זה שלא בפני זה ויש להאריך בזה. ועכ"פ היכא שע"י חקירה קלה לא היה יכול לדעת מקודם את ההוכחה שנודעה לו עתה ולפי ראות עיני ב"ד יש לחשדו ע"י הוכחה זו יותר מכפי שהיה מקום לחשדו מקודם. נלע"ד שיכול להשביעו. אך עדיין יש לדון שכך היתה התקנה שישביעו רק קודם שחלקו. ובכ"ז נראה שיכול להשביעו אם נראה כן בעיני הדיין:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה