אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רי

סימן רט

ע"ד החנות השייכת לביהכ"נ והשכירוה הגבאים לאחד וישב בה ל' שנים ובכל ג' שנים עושים עמו שטר ובשנה עברה השכירו לו בע"פ חצי החנות ובלעדי העלי' במקח י"ב מאות לשנה כי בעד כל החנות לקחו ממנו כ"ד מאות לשנה והותנה שהגבאים יעשו מחיצה באמצע החנות. ובחודש כסלו באו הגבאים להשכיר מחצה השנית לאחר וראו שיורשי השוכר מחזיקים סחורה בכל החנות והעלי' סגורה במנעול שלהם ורצו עתה הגבאים לעשות מחיצה ולא הניחו היורשים באמרם כי כותל חדש שיעשו בחורף יזיק להסחורה שיניחו שם. וגם דרשו חהגבאים שיעשו להם פתח להחצר והגבאים דרשו שיצא לגמרי מהחנות והיורשים תבעום לדין לפני שני דיינים שבעיר והגבאים רצו להוסף עוד דיין אחד מדייני העיר ולא רצו הדיינים בזה באשר הם במחלוקת עם אותו הדיין וכשראו הגבאים שאין הדבר בא לידי גמר תבעו את היורשים בעש"ג ועתה באו שני הצדדים לדין. היורשים טוענים שלא החזיקו סחורה במחצה השנית רק זמן מועט החזיקו סחורה של אחרים בשביל שלא מיחו בהם הגבאים וגם הרי לא עשו המחיצה כמדובר ובחורף לא הניחו לעשות מחיצה בשביל שמזיק להסחורה כנ"ל ואח"כ כשבא הדבר לידי מריבה החזיקו בכל החנות כדי שיוכלו לטעון בעש"ג ששכרו כל החנות וזה היה ע"י שהגבאים לא רצו לדון עמם בד"ת. וגם טוענים דכיון שהם מוחזקים בחנות זה כמה שנים אין חפצים לצאת ממנו וגם תובעים שאביהם עשה תיקונים בהחנות בכל המשך בי כמה אלפים. והגבאים טוענים שע"י שהחזיקו סחורה בכל החנות ולא הניחו לעשות מחיצה הפסידו השכר שיכלו לקחת בעד חצי החנות כי היה להם שוכרים ע"ז. ומה שטוענים שלא החזיקו סחורה בעלי' וגם בחצי השני היו סחורות של אחרים ורק זמן מועט. אין זה נ"מ להם שהרי עכ"פ עי"ז לא יכלו להשכיר חצי החנות והעלי'. ומה שרצו שיעשו להם פתח לחצר זה לא הותנה עם אביהם, ומה שתובעים בעד תיקונים אינם יודעים מזה וגם היה לאביהם לתבוע זה בכל עת ששכר החנות מחדש ומן הסתם היה כן המדובר שיעשו תיקונים על חשבונו וגם כי אז היו גבאים אחרים. ובשטר אחד שעשה אביהם עם הגבאים נמצא כתוב בפירוש שהתיקונים יהיו ע"ח השוכר וגם המנהג שם כן ודורשים שיצאו כעת מהחנות כי יש שוכר שרוצה לתת הרבה יותר בעד החנות. ומה שטוענים היורשים שהם סרבנים אומרים שאינם סרבנים כיון שרצו לדון לפני ב"ד של שלשה וחפץ כתה"ר לדעת דעתי בזה ומטרדותי אשיבנו בקוצר:

הנה מ"ש כת"ר שהשכירו בע"פ. לא ביאר אם היה דעתם עוד לכתוב שטר כי אז עדיין לא נגמרה השכירות משום דלא סמכו דעתייהו וכדאיתא בקדושין (דף כ"ו) ובח"מ סי' ק"צ ס"ז. ויש לדון בזה אי שכירות דמי למכירה וגם דקנין חזקה שאני וע' ח"מ סי' קצ"ה ושט"ו ובאחרונים. אך אקצר כי באשר כת"ר לא דן בזה נראה שהחליטו שלא לעשות שטר ביניהם וממלא חל הקנין. ולזה פשוט שאין יכולים להוציאם בתוך זמן השכירות [ומה שמת השוכר ועתה דרים יורשיו נראה מדברי מעכ"ת שאין תביעה ע"ז מצד הגבאים] ומה שיש עליהם תביעה שהחזיקו כל החנות זה טענה אחרת ואין זה שייך לחצי החנות ששכרו. ומה שלא הניחו לעשות המחיצה שלא יזיק לסחורותם הדין עמם כי היה להם לעשות המחיצה בקיץ וכת"ר לא, הזכיר מתי התחיל זמן השכירות שלהם]. ומה שסגרו העלי' נראה שאינה טענה כיון שלא החזיקו שם סחורה. ואף בגזלן קיי"ל בסי' שס"ג ס"ו שא"צ לשלם השכר ומכ"ש הכא דלא הוי גזילה כלל דהלא לא נתכוונו לגזול. ומה שסגרו העלי' בודאי אומרים טעם לזה כגון שלא יכנס אדם שם לגנוב מהחנות או איזה טעם אחר. וכן דרך בנ"א שלא להניח חדר פתוח לגמרי. וגם גרמא לא מיקרי זה כיון שלא דרשו הגבאים מהם עד כה שיפתחו העלי' [ובשער משפט סי' שי"ב ס"ז כתב דמש"ש בש"ע שאם לא הודיע שלשים יום מקודם ויצא מביתו מחוייב לשלם היינו רק בדיני שמים אבל לא בדיני אדם דלא הוי רק גרמא. והפ"ת פקפק שם בדברים ואין דבריו מוכרחים. ולענד"נ שחייב מן הדין כי כל השוכר בית מחבירו כוונתו על דעת המנהג וכפי הדין ולזה כיון שלא הודיעו שרוצה לצאת מוכח שרצונו לדור שם עוד ל' יום והמשכיר ג"כ נתרצה וקנה בחזקה על הל' יום הללו או על י"ב חודש בכרכים וחייב לשלם לו בעדם אף שיוצא באמצע הזמן וכדין כל שוכר לזמן כן נלע"ד ברור]:

ומה שטענו שהחזיקו בכל החנות בשביל שלא מיחו בהם הגבאים אינה טענה דכיון שאינה שלהם ועומד להשכיר צריכים לשלם. ומה שטוענים שהחזיקו רק זמן מועט. יקבלו בח' כמה זמן החזיקו כיון שהגבאים אין יודעים כמה זמן החזיקו הו"ל טענת שמא. ומה שטענו שהיו סחורות של אחרים אינה טענה כיון שנטלו שכר בעד זה והו"ל כאילו הם הניחו שם וע' סי' שס"ג ס"ו ברמ"א בשם הרמ"ה דאף בגזלן צריך להשיב השכר לבעליו ונראה שא"צ להשיב רק מה שלקחו ולא כפי השווי ואקצר אחרי שלא נתבאר בשאלה טענתם בזה. אכן אם לא נטלו שכר נראה שפטורים כי הלא לא היו מחוייבים לשמור את המחצה השנית שלא יכניס שום אדם סחורתו לשם ואף שנתנו להשני רשות ע"ז מ"מ אין עליהם טענת ממון ואטו אם יתן אחד רשות להשני לגזול מחבירו יתחייב הנותן רשות לשלם. ומה שטענו שלזה החזיקו סחורה בכל החנות לפי שהגבאים תובעים בעש"ג וחשבו שעי"ז יזכו בעש"ג. הנה לא נתבאר למה יזכו באופן זה יותר. אבל עכ"פ אין זה רק כאלו הוצרכו להוציא הוצאות ע"י המשפט ואסור להם להציל א"ע ע"י ממון חבירו והרי הגורמים לההוצאות היו הגבאים והכנסת החנות שייכת לביהכ"נ. אך י"ל דכיון שהגבאים הם שותפים בביהכ"נ וגם מורשים מכל אנשי ביהכ"נ רשאים הם להציל א"ע בהחזקת החנות המשותף. אבל ז"א דמ"מ הוי שלד"ע וגם דהא אפשר שיתר אנשי ביהכ"נ אין יודעים כלל מזה ולא ניחא להו בזה שתובעים בעש"ג. וגם כי להלן יתבאר שעדיין אינו ברור שהם סרבנים אכן יש לדון בזה שאם היו הגבאים עושים המחיצה תיכף היו יכולים להחזיק סחורה אצל הכותל בכל גובהו וכדרך החנונים ועי"ז שלא עשו הוכרחו להחזיק סחורתם במחצה השנית. ונהי דלא הו"ל לעשות זה רק לתבוע מקודם את היורשים לדין שיעשו המחיצה. מ"מ נראה שצריך לשום ע"פ בקיאים כמה שוה החצי ששכרו פחות בשביל שלא עשו המחיצה ולא יכלו להחזיק סחורה שם וזה ינוכה ממה שיצטרכו לשלם בעד הזמן שהשתמשו במחצה השנית. ומה שטוענים שיעשו פתח לחצר. פשוט שכיון שלא התנה כן בשעת השכירות אינה טענה. ומה שטוענים שכיון שהחזיקו כמה שנים אין רוצים לצאת. פשוט שאין בזה ממש ואף מדין בר מצרא אין להם זכות אם המשכירים אין חפצים להחזיקם כמבואר בסי' קע"ה ס"ס ע"ש באחרונים וע"ש סנ"ה דהקדש לעניים אין בהם דדב"מ. אבל אם הוא בתוך הזמן השכירות כבר כתבנו שלא יוכלו הגבאים להוציאם:

ולדינא נראה שפטורים היורשים מלשלם בעד מה שהחזיקו במחצה השנית דכיון שלא עשו מחיצה א"כ לא עביד למיגר כי מי ישכור כשאין מחיצה באמצע וגם כי היורשים לא יניחו להשתמש שם בלא מחיצה. אבל אם לפי ראות עיני בקיאים הי' קצת חסרון בחנות ע"י שהחזיקו הסחורות במחצה השנית אזי יש לחייבם כפי שנהנו בזה וכדקי"ל בסי' שס"ג ס"ז. ואם יגידו בקיאים שלא נהנו בזה לעומת אם היו עושים מחיצה באמצע והיה להם חצי החנות. אזי פטורים וכמ"ש הראשונים דבדלא עביד למיגר פטור. ואף שיש חולקים שם. מ"מ אין להוציא ממון מהם כי בזה היורשים מוחזקים וגם כי בעיקר דין זה דחסרו חייב בלא עביד למיגר נראה שאינו מוסכם ע' ראשונים שם ואקצר. ומה שתבעו בעד התיקונים שהוציא אביהם אינה טענה כיון שהמנהג בעירם שהכל על השוכר וכדקיי"ל בסי' שי"ד וכמ"ש ג"כ כת"ר ובפרט שנמצא כתוב כן בשטר שביניהם שנתנו לו רשות לעשות תיקונים על חשבונו. ואף שהמנהג כן. בכ"ז נראה שהוצרכו לכתוב זה שיש לו רשות לעשות תיקונים אף אותם שאינם מוכרחים כ"כ:

ומה שטענו שהגבאים היו סרבנים. לכאורה י"ל שאינם סרבנים כיון שרצו לדון בב"ד של שלשה שכ"ה עיקר הדין. ואף במה שרצו להושיב דיין אחד מצדם ג"כ צדקו וכדין זבל"א ומבואר בח"מ סי' ג' וי"ג ואחרונים שם. אכן יש לדון שהצדק היה עם הדיינים שלא רצו לישב יחד עם השלישי דכיון שהם מחולקים עמו אסורים לישב יחד כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ט) ובח"מ סי' ז' ס"ח וע"ש באחרונים דאף בדיעבד אין דינם דין. ולא נתבאר בדברי מעכ"ת אם הדיינים הגידו להגבאים שאין רצונם לישב עם זה ורק יקח לו אחר. או שהשיבו לו סתם שרוצים לדון לבדם. ואם השיבו לו שהרשות בידו ליקח דיין אחר. אזי יש להגבאים דין סרבנים. ומ"ש מעכ"ת דכיון שהלכו לפני ב"ד של סוחרים אין זה נקרא בעש"ג והביא ממ"ש הפ"ת סי' ג' סק"ב בשם הרש"ך שאם המנהג שם לדון בדיני סוחרים יכול לומר שרוצה לדון אצל סוחרים. לענ"ד ז"א. כי אצלינו אין המנהג כן רק הערכאות קבעו אשר לעניני מסחר ידונו סוחרים והרי זה כחלק מבתי המשפט שבמדינה. אבל על אחב"י מוטל לדון ע"פ דיני התורה ושלא להטריח את שופטי המדינה בזה. וגם הרש"ך נראה דאיירי שם שהיו הסוחרים מישראל ע' ח"מ סי' כ"ב ס"ב בזה דלא מהני קבלה והמנהג לא עדיף מקבלה בקנין ואף שיש לדון לחלק בין דין הבא מצד חוקי המשפט ובין דיני הסוחרים. בכ"ז נראה ברור דבנ"ד לא שייך זה כי אין המנהג אצלינו כן והא חזינן שתובעים לד"ת ולא ענו הגבאים שילכו לדיני הסוחרים כפי המנהג. ועוד נראה דודאי יש לדייני הסוחרים ג"כ חוקים קבועים איך לדון ואינם דנין ע"פ אומדן דעתם. ומ"ש מעכ"ת שהגבאים נקראים מוחזקים לגבי יחיד הנה בח"מ ס"ס ד' מבואר דרק גבי מסים הוי כמוחזקים וע"ש באחרונים וי"ל שאינם נקראים סרבנים שי"ל שהם לא ידעו הדין שדיינים ששונאים זא"ז אין יושבים בדין והיה להדיינים להודיעם זה ואקצר כיון דלדינא אין נ"מ כ"כ בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה