אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רט

סימן רח

ע"ד מי שהלוה ברבית על שנה כי היה סבור שמותר או שרוצה לעבור על איסור רבית ואח"כ תבעו הלוה לד"ת ויצא הדין שאסור לו לקחת רבית ותובע המלוה את חובו קודם זמ"פ באמרו שלא הגביל הזמן רק באשר חשב שיתן לו הרבית וחפץ לדעת דעתי בזה אם יכול לחזור בו:

הנה כן אני מורה ובא למעשה שיכול לתבוע שישלם לו קודם הזמן דהוי כמקח טעות. וכה"ג קיי"ל ר"ס ע"ג שאם הלוה לא נתן לו שטר יכול לתבוע קודם הזמן דאמרינן שלא הלוה לו רק ע"ד שיתן לו שטר ע"ש. וכן מפורש במל"מ פ"ח מה' מלוה ולוה. ואף דאמרי' בב"מ (דף ס"ה ע"א) שאם שכר ביוקר בעד הרבית שמגיע לו ואח"כ תובעו הרבית משלם לו כפי היוקר ולא מצי למימר דאדעתא דהכי לא היה שוכר במקח זה משום דסבר וקיבל. דהתם שאני דהא מקודם היה חושב שהרבית מגיע לו והיה יכול לגבות ממנו בכסף וא"כ כששכר בעד זה חצר הרי סבור וקיבל. וע' מבי"ט סי' שכתב שאם החפץ עדיין ביד המלוה יכול להשיב החפץ דאמרינן דאדעתא דהכי לא היה לוקחו ביוקר. אבל בנ"ד ודאי שלא היה מלוה לו על זמן כזה כי היה עושה בעצמו בהם איזה עסק להרויח ורק לפי שחשב להרויח ע"י הרבית לזה נתרצה להלות לו וע' חו"ד סי' קס"א בזה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה