שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן רח
ע"ד שאחד כתב את ביתו על שם חבירו שיהי למשכנתא כי לוה ממנו סך מסויים וגם נתן לו שטרות ובטחונות על ההלואה ההיא. ואח"כ נולדו ביניהם סכסוכים ויקבלו בקאג"ס לקיים ככל אשר יגמור ביניהם פלוני ופלוני והאנשים האלה פסקו שיתן הלוה סך י"ח מאות רו"כ והמלוה ישיב לו כל אשר בידו משלו. והנה הלוה מכר חצי ביתו והמלוה כתב המחצה הזאת על שם הקונה וקיבל הכסף י"ח מאות רו"כ לעצמו והמותר השיב להלוה ואמר בפירוש להלוה כי עתה אין לו עליו שום טו"מ ויכתוב לו מחצה השני מהבית וישיב לו השטרות והבטחונות שלו. ועתה חוזר בו ואינו רוצה להשיב לו באמרו כי תובע ממנו עוד איזה סך ואינו רוצה לקיים כפי פסק הנבררים:
הנה מצד מחילה אין לדון כאן דהא יש מחלוקת הפוסקים אי מהני מחילה במקום שטר בח"מ סי' רמ"א וי"ל שהוא מוחזק בזה דאף אי נימא שאינו יכול להוציא מיד הלוה אבל הלוה אין יכול לכופו שיחזיר לו זכיותיו ומ"ש כת"ר מדברי מהרי"ט חאה"ע סי' כ' דכיון שא"ל שאין לו עוד עליו שום טו"מ ושיחזיר לו שטרותיו הויא מחילה. לענ"ד בנ"ד לא הוי מחילה דהא אמר זה רק ע"פ מה שפסקו לו הנבררים אבל לא מה שיודע בלבו חשבון המגיע לו ואמר לו שיקיים כפי הפסק שלהם אבל לא אמר שמוחל לו. ומה שקיבל בקאג"ס לקיים ככל אשר יפסקו הנבררים. יש לדון דכיון שהיה הבית ממושכן אצלו וזה הוי קנין בגוף הדבר כדקיי"ל שהמלוה יש לו קנין בהמשכון. וא"כ הו"ל להקנות בפירוש להלוה את זכותו שיש לו במשכונו וכדקיי"ל בח"מ סי' י"ב ס"ז שצריך שיקנה לו גוף החפץ שדנין עליו וכן שיתחייב למחול וכמ"ש בתומים ונה"מ שם שהעיקר כהט"ז סי' ר"ג בזה שאף למחול צריך שיתחייב בפירוש. ועוד נראה דכיון שקנין הנתבע הוי רק קנין דברים כי לא נתחייב בפירוש ממילא גם התובע יכול לחזור בו מקנינו דהא לא קיבל בק"ס רק בשביל שהיה סבור שגם הנתבע לא יוכל לחזור בו. וע' רדב"ז סי' כ"א ס"ג ויש לחלק. ובכ"ז נראה שיכול לחזור דהוי קנין בטעות כי היה סבור שגם השני לא יוכל לחזור בו:
אבל באמת ז"א דמה שכתב את הבית על שם המלוה הוי רק שטר אמנה ואין בו ממש ואין זה בגדר משכון כלל ואין לו בזה קנין ואדרבא כשתובעו הלוה שיכתבנו לו אסור לו להשהותו וכדין שטר אמנה דהוי עולה כדאיתא בכתובות (דף י"ט) ובפרט שיש לו שטרות על חובו לבד שטרו שעל הבית וכה"ג איתא בב"מ (דף ע"ב) ששטר מכירה שנעשה שלא כדין לא ניתן לכתוב ואין לו דין שטר כלל. ונראה שאף אם מגיע לו עוד איזה סך מחובו יש לדון שאין יכול לעכב הבית על שמו. דאף להפוסקים בח"מ סי' נ"ג שהמלוה יכול לעכב שטר על סך גדול אף שכבר נפרע איזה סך עד שישלם לו כל המגיע היינו רק בשטר שנעשה מתחילה כדין אבל שטר שנעשה מתחילה באמנה ודאי שאסור להשהותו. אך כשמגיע לו עדיין חובו יכול לומר שרוצה לגבות חובו ע"י שימכור את הבית ע"י ב"ד. כי אם יכתוב הבית על שם הלוה לא יוכל למכרו ע"פ ב"ד. אבל עכ"פ אין לו בבית שום קנין. ומה שצריך שיתחייב למחול הנה זה מעשים בכל יום שעושים קאג"ס סתם בכל פשרה. ותמוה לומר שיתבטלו כל הפשרות שעושים רבנים גדולי תורה. אבל הכוונה שמתחייבים שני הצדדים לקיים ככל אשר יפשרו הפשרנים וכעין הא דקיי"ל בח"מ סי' קצ"ה ס"ה שכשעושים קנין סתם ודאי כוונתם לעשות באופן המועיל וה"ה הכא כיון שנהגו לקנות בק"ס סתם על פשרה ודאי הכוונה להתחייב לקיים ככל אשר יפשירו. ואף מי שאינו בן תורה מ"מ כוונתו לחייב א"ע באופן המועיל תמורת הסודר שקונה ובכה"ג חייב לקיים אף שיש שטרות ת"י. ע' באחרונים ס' י"ב ס"ח ועוד דבנ"ד ודאי לפי טענת הנתבע הגיע להמלוה פחות מי"ח מאות רו"כ רק הפשרנים פסקו שיתן סך זה. א"כ כיון שהנתבע קיים הפשר שוב מחוייב התובע ג"כ לקיים כפי הפשרה אף אם היתה הפשרה בלי שום ק"ס. דפשרה הוי כמכר שמוותר קצת מטענתו בעד זה שגם השני מוותר נגדו מטענתו. וכיון שקיבל הכסף מהשני מחוייב הוא לקיים ג"כ. ויותר מזה כתב בשער משפט סי' י"ב סק"ב שאף קודם ששילם א"י לחזור אם נתפשרו מעצמם אף בלא קנין דכיון שהתובע נתרצה למחול ממילא נתחייב השני ע"ש ובסי' ר' סק"ב בזה ומכ"ש הכא שכבר נתן הנתבע. ואקצר באשר א"צ בנ"ד לסברא זו דבלא"ה הפשרה קיימת ומחוייב המלוה להחזיר להלוה כל שטרותיו שת"י וכן להשיב על שמו את חלק הבית שנשאר עוד על שמו וכל שעה שמשהה עובר על אל תשכן באהלך עולה. וגם במה שעי"ז אין יכול הלוה למכור ולהשכיר את ביתו נראה דהוי גזילה והוי כנועל את בית חבירו דמשמע בסי' שי"ב סי"ד שחייב לשלם וכ"כ בנה"מ שם ס"ז ובערך שי שם. ואף להשער משפט שכתב שם שפטור דדמו להא דסי' שס"ג ס"ו. מ"מ הוי גרמא וחייב בדיני שמים. ועוד נראה דהכא כשקיבל הבית על שמו ודאי שנשתעבד והתחייב לחזור ולכתבה על שם הלוה כשישלם לו חובו. וא"כ יש לדון דדמי לשומר שחייב אף בגרם לו מניעת הריוח וכהא דב"מ (דף ע"ו ע"ב) כשגרם להם ביטול מלאכה וכמש"ש בשטמ"ק וריטב"א. וגם השטרות שת"י הם גזל דהא ודאי שילם הלוה פשיטי דספרא ועתה כששילם חובו כפי הפשרה מחוייב להשיב לו שטרותיו: