אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רז

סימן רו

ע"ד אשר ראובן עשה עם שמעון שיבנה בית מכספו על קרקע של שמעון בעד שנים עשר מאות רו"כ ונתן לו שני מאות והמותר הרחיב לו זמן לפרוע מעט מעט במשך ששה שנים ושישלם לו רווחים עשרה פ"צ למאה לשנה. ונתן לו הת"ע ע"ז. וגם נתן לו אקט פארמלנא ע"ז שממשכן לו את הבית על משך זה ושיקח שכר הדירות בעד רווחים רק לבד זה עשו כתב ביניהם שלא יקח רק עשרה פ"צ. ואח"כ מכר ראובן את חובו זה ללוי בעד ט' מאות והקונה תובע הפ"צ שמגיע ערך מאה רו"כ לבד הקרן ושמעון טוען שהוא ריבית כי הת"ע אין מועיל בזה רק משכנתא בנכייתא ואף אם יהי הדין שמועיל ההת"ע עכ"פ לא יקח פ"צ בעד המאה רו"כ שהוא מרויח כי הלא קנה אלף רו"כ בעד ט' מאות. ועוד טוען כי אלו לא קנה זה היה הוא קונה מראובן בעד ח' מאות והרי הפסידו. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר הימים ימי חשבון וגם כי טרדותי רבו לזאת אשיבנו בקוצר. הנה מעכ"ת הביא דברי שו"ת ר' משולם מאיגרא חיו"ד סי' כ"ד שכתב דבמלוה לבנות בית הוי ריבית ומייתי לה מדברי הש"ך סי' קס"ו באומר לחבירו בנה לי חורבה זו ודור בה עד שאשלם לך דהוי ריבית וכן מסי' קע"ג סט"ז לענין אם האחריות על הלוה דהוי כמעותיו. ולענ"ד העיקר דגם בבנין על קרקע שייך הת"ע והיינו שישומו כמה היתה שוה הקרקע להשכירה בכל שנה וכמה ניתוסף על שיווי השכירות ע"י הבנין שבנה שם והוי כעין הא דמפריז על הקרקע ועל הספינה בב"מ (דף ס"ט ע"ב) ובסי' קע"ז ס"ה ו' שע"י שמשביח את הקרקע והספינה בכסף המלוה מתרבה שכרם ואטו אין יכולים לעשות שותפות בעסק בנין והש"ך סי' קס"ו מיירי בהלואה גמורה שבונה עבור בעל הקרקע והוא זוכה בהבנין ומתחייב לשלם עבורו תיכף ובעד זה שממתין לו החוב הוא דר בבנין שלו והוי אגר נטר גמור. אבל בנ"ד שעשו הת"ע הו"ל עסק משותף כד"ת. ומה שטעון דהוי משכנתא בלא נכייתא זה שייך אם היו עושים רק את השטר משכנתא שעשו. אבל כיון שעשו גם כתב באופן אחר ובתו"ע שוב אין כאן איסור ריבית כלל. והמשכנתא נראה שנעשתה רק כדי שיהא בטוח במעותיו מה שיגיע לו ממנו ע"פ ד"ת והוי שטר אמנה:

ומה שטען הבעה"ב שלא יקח רווחים מהמאה רו"כ שהוזיל לו המוכר. אין בזה ממש. דהא הקונה קאי במקום המוכר ומה איכפת לו כמה נתן עבור זה. ואף אם היה נותן לו במתנה פשוט שהיה גובה ממנו כל המגיע קרן ורווחים. ולכאורה יש לדון שלא יוכלו למכור שטר עם הת"ע דהא הוי שותף בעסק ויכול הלה לומר שאינו רוצה להשתתף עם אחר רק עם זה וכדקי"ל בח"מ סי' קע"ו ס"י. אבל באמת ז"א דכיון ששותף זה אינו עוסק בעסק זה. רק שיש לו חלק בריווח שפיר יוכל למכור זכותו לאחר כי מה נ"מ להשני אם זה יקבל הריווח או זה וכ"כ הט"ז בח"מ שם ושאר אחרונים וע"ש סעיף ל"ט ולא שייך סברא דראשון נוח לי והשני קשה הימנו וההכרח לקצר וכן עמא דבר למכור חובות כאלה בלי שום פקפוק:

ולכאורה י"ל דכיון שהשכיר לו ביתו עד שישלם החוב א"כ אינו יכול להשכיר לאחרים כדקיי"ל בח"מ סי' שט"ז וגם דהמשכיר יכול לטעון שהוא קודם כדקי"ל התם. אבל ז"א דהא הכא אין השוכר דר בעצמו רק יש לו רשות להשכיר לאחרים כדי לגבות הרווחים שלו. ועוד דכמו שהמלוה היה יכול להשכיר למי שירצה. כן יכול להשכיר להאיש שקנה ממנו את החוב. ועוד דבנ"ד נראה שבאמת אין המלוה משכיר הדירות ונעשה זה רק לבטוחות כמש"ל. לזה פשוט שאין ממש בטענת הבעה"ב:

ומה שטען הבעה"ב שהיה יכול לקנותו בעד ח' מאות אין בזה ממש דאף בקונה מעכו"ם יש מקום לדון בזה ובפרט בקונה מישראל דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי. ואף בהסך שקנה דעת הש"ך בח"מ סי' ס"ו סקע"ג וסי' קע"ה סקנ"ה שאין ללוה דין בר מצרא בקניית שט"ח ודלא כהמבי"ט ע"ש. אלא דאפילו להמבי"ט אין שייך לתבוע מה שהיה יכול לדחוק המוכר למכור בפחות ובלא"ה נראה דבנ"ד ליכא דדב"מ כיון שלא טען זה תיכף בשעה שקנה וכדקיי"ל בדדב"מ שצריך לטעון תיכף כשנודע לו ע' ב"מ (דף ק"ח) ובח"מ סי' קע"ה:

ולכאורה יש לדון בנ"ד דכיון שעשה שטר משכנתא פארמאלנא הרי יכול להטמין ההת"ע ולקחת כל שכר הדירות בעד רווחים ובכה"ג קיי"ל בב"מ (דס"ח) וביו"ד סי' קע"ז שאסור אבל בנ"ד משמע מלשון השאלה שעשו הכתב בחתימת יד שניהם ויודעים עוד אנשים מזה או אולי הכתב מושלש ביד שליש ולזה אין חשש בזה. ואף אם הודה המלוה בפני אנשים שנעשה באופן כזה סגי ג"כ. ולזה נלע"ד שהדין עם הקונה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה