אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רטו

סימן ריד

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה משה נ"י הרב דק' קוניב.

ע"ד שאחד יש לו משרת שמשרתו בכל עניניו ונוסע עמו לכ"מ שנוסע. והנה בבואם לאדעסא אמר למשרתו שיהא בחדרו שבאכסניא שם לשמור כספו וחפציו כי הוא ילך לאיזה מקום. ובהיות המשרת בחדר הלז בא המשרת של בעל האכסניא לנקות את החדר. ומשרת של האורח יצא לשתות חמין והשאיר את משרת האכסניא לבדו. ואח"כ בבוא האורח מצא שנחתך דסקיא של חפציו ונגנבו כסף ושטרות על כמה מאות רו"כ והמשרת של האכסניא נמלט מהעיר ומוכח שהוא גנבם ועתה תובע האורח ממשרתו שישלם לו כי הלא הוא נשאר שם לשמור חפציו וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה:

הנה כת"ר הביא מחלוקת האחרונים אם משרת הוי כש"ש ולענ"ד עיקר דהיכא שמצוה אותו לשמור איזה דבר ודאי הוי ש"ש דהא שכרו שישרתהו בכל אשר יצוה. ולזה כשמצהו לשמור הרי הוא ש"ש על זה וא"צ שישכרהו בפירוש על השמירה וכן קיי"ל גבי מלוה על המשכון דהוי ש"ש. ואף שלא שכרו בפירוש לשמרו. מ"מ אמרינן בההיא הנאה דתפיס ליה בחובו הוי ש"ש אי משום שכר מצוה ע' ב"מ (דף פ"ב) והיכא שלא צוהו בפירוש לשמור רק שמסר לידו איזה דבר לעסוק בו נראה דג"כ הוי ש"ש דלא גרע מאומן דקיי"ל דהוי ש"ש וכתב הש"ך בסי' ש"ו דה"ה שכיר יום ואף שעושה בבית בעה"ב ע"ש ואף לדעת הסמ"ע שם והמח"א ה' שומרים סי' מ"א שכתב שאם עושה מלאכתו בבית בעה"ב לא הוי ש"ש משום דהבע"ב לא סילק א"ע משמירתו. מ"מ מודו במשרת שקבוע בבית שכן דרך בעה"ב להניח הכל על ידי משרתו שיעשה מלאכתו לבדו ואין איש אתו לשמרו ובנ"ד עדיף מאומן דהכא הוי כאילו שכרו מתחילה שיעשה מלאכתו וישמור החפצים שעוסק בהם. ועכ"פ בנ"ד שצוהו בפירוש לשמור חפציו הוי לכ"ע ש"ש וכמש"ל ואף דבעלמא באומר לו שישמור והוא שתק כתבו הפוסקים שפטור כיון שלא קיבל על עצמו לשמור מ"מ בנ"ד א"צ קבלה דהא התחייב בתחילה לעשות בעד שכרו כל מה שיצוה בעליו וע' תשב"ץ ח"ד סי' ט"ז שפסק ג"כ דמשרת הוי ש"ש:

רק יש לדון לפטרו משום שלא משך החפצים וכדקיי"ל בסי' רצ"א ס"ה ע"ש באחרונים ששיטה זו עיקר וכ"ה ר"ס ש"ג וגם דהא המשרת הוא מוחזק. אכן נראה דנהי שתקנו משיכה בשומרים כדאיתא בב"מ (דף צ"ט). מ"מ הרי מפורש בש"ס בב"מ (דף צ"ג) דגם קנין אחר מועיל לחייב את השומר בשמירה. ולפ"ז נראה שהשוכר חבירו לשמור חפציו ונתן לו כסף על שכרו הרי הקנה א"ע לו לדבר זה והתחייב לקיים שמירתו זו ואף דפועל יכול לחזור בו בחצי היום מ"מ כל זמן שלא חזר בו הוא עומד בחיובו וכסף בודאי קונה בשכירות אדם כמו בשכירות קרקע דבזה לא שייך גזירה דנשרפו חיטיך בעליה וכ"ה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קפ"ד וכ"כ כמה אחרונים ועי' בח"מ סי' של"ג ס"ג ובש"ך סקי"ד וקצה"ח ונתיבות שם וכל הפלפולים שם אם יכול הפועל לחזור בו אבל זה ודאי דהוי קנין נגד הבעה"ב או בקבלן ע"ש. שוב ראיתי שכ"כ המח"א ה' שומרים סי' ז' ובנתיבות סי' ש"ו ס"ק י' שאם הקדים שכרו נתחייב בשמירה אף שלא משך החפץ ושמחתי שכוונתי לדעתם הק' רק מש"ש בנתיבות שהקדים שכרו נראה דלאו דוקא הוא וסגי בנתינת פרוטה וכמו בכל קנינים ע' ש"ך ר"ס ש"ו ולזה בכה"ג חייב בגניבה ואבידה אף בלא משיכה ולפ"ז בנ"ד אשר לפה"נ שכר המשרת קבוע לכל חודש או לשנה וגם הוצאות אכילתו וכדומה ג"כ מוטלים על השוכר וא"כ כיון שכבר אכל משלו איזה ימים בראשית החודש או השנה הרי התחיל לקבל שכרו על חודש זה ונשתעבד לכל החודש ונתחייב באחריות שמירת חפצי השוכר כשיצוהו לשמרם. ואף שיכול לחזור בו באמצע הזמן בכ"ז כל זמן שלא חזר בו חייב באחריות שמירתו וככל ש"ש:

והנה בשטמ"ק בב"ק (דף צ"ט) כתב בשם הרמ"ה שאם נתן לאומן שכרו מקודם נתחייב לדקדק במלאכתו כדין ש"ש אף שלא משך דהא לאו לאוקמא ברשותיה לנטורי קבעי אלא למעבד ליה עבידתא בעלמא קמשעבד נפשיה והו"ל כשכיר בעלמא דמשתעבד בדמים ואם משך ע"מ ליטול שכר קיימא ברשותו לנטורה לכל מילי כש"ש עכ"ד. ומשמע מדבריו דרק לענין פועל מהני כסף אבל לא לענין שמירה. אבל ז"א דמ"ש זה מזה. ונראה כוונת הרמ"ה דאומן או שכיר שלא משך אינו חייב בשמירת החפץ כדין ש"ש רק במלאכתו צריך להזהר כש"ש דכיון שלא משכו אין החפץ עומד ברשותו ואם משכו הרי הוא ברשותו וחייב בשמירתו. אבל היכא ששכרו בפירוש לשמור מודה אף הרמ"ה שאם קיבל כסף על שכרו חשיב כש"ש אף שלא משך החפץ. ועוד נ' דאם קיבל כסף הרי הוא חייב באחריות שמירתו מדין ערב שהרי יכול אדם להתחייב לשלם לחבירו בעד הפסד שיזדמן לו מאיזה סיבה שיגבילו ביניהם ורק צריך שיקנו מידו וכן בקבלת כסף עבור זה שפיר מתחייב ואין זה מדין שמירה רק מצד קיבול אחריות וע"י קבלת כסף על שכרו הוא מתחייב וערב בעד ההפסד שיזדמן ע"י חסרון שמירה וכמו ערב שע"י קבלת הנאה הוא מתחייב לשלם אם יהי לו הפסד עי"ז שהלוה לפלוני ע' קדושין (דף ז' ע"א). ועוד דכיון שעי"ז שמקבל השומר עליו לשמור מסלק בעליו א"ע מלשמור י"ל שאם לא ישמור יהא חייב השומר מדין גרמי והוי כמראה דינר לשולחני וע' במחנה אפרים ה' שומרים סי' ז' שכ"כ ודימה זה לאומר זרוק מנה לים ואשלם לך ובזה יש מחלוקת הפוסקים והובא בח"מ סי' ש"פ ס"א. ונראה דהיכא שמקבל שכר עבור זה כ"ע מודו דחייב דהא כתבו הרא"ש ור"ן פ"ק דקידושין הטעם משום שאינו מתחייב רק כשמוציא הדבר לרשות בן דעת ועי"ז שהלה זוכה בו מתחייב הערב והיינו משום דכיון שנתנו לזה ע"פ הערב הוי כאילו קבלו בעצמו ולזה באומרת תן מנה לפלוני ואקדש לך מקודשת מדין ערב דהא בקידושין בעינן נתינה ואין שייך לומר שתתקדש מדין חיוב רק אנו דנין שקבלת פלוני הוי כאילו קבלה היא. ולפ"ז כשנותן לזה שכר עבור זה שיתחייב כשיזרוק המנה לים י"ל דכ"ע מודו דמתחייב ע"י הנאת השכר שקיבל. ובזה מיושב הא דבסי' רצ"א ס"ה היכא שאף הבעלים נסתלקו משמירה מ"מ אינו חייב עד שימשוך ובר"ס ש"ג לא הוזכר זה והיינו דבסי' רצ"א דאיירי בש"ח שאינו מקבל הנאה לזה פטור בכל גונא. אבל בסי' ש"ג דאיירי בש"ש חייב אם נסתלק הבעלים משמירה עי"ז שהוא קיבל עליו לשמור וס"ל דאף שעדיין לא קיבל שכר מ"מ אם התחיל לשמור כבר נתחייב לו הלה קצת שכרו וכמש"ל ועי"ז מתחייב הוא באחריות החפץ אבל בלשונות הראשונים אין נראה כן ויש מקום לישב דבריהם אך טרדותי מרובות כעת ואני מוכרח לקצר:

ובנ"ד יש מקום לדון גם מצד חצר דהא שכר את האכסניא גם בעד משרתו וכשהניח משרתו בחדרו הרי השאיל לו את כל החצר לישב שם בכל העת ואף שהשאיר בו לעצמו מקום שחפציו מונחים שם מ"מ הוי חצר של שניהם וכל החדר משותף לשניהם דהא אין קפידא באיזה מקום יהיו מונחים החפצים והמשרת יכול להסיעם ממקום למקום באותו חדר וא"כ י"ל שיש לו קנין חצר בחפצים בשעה שמשאיל לו רשות בהחדר ההוא ויש לדחות זה ואקצר באשר נתבאר דבלא"ה חייב בשמירתם:

ועוי"ל דאף אם לא נתן לו עדיין מאומה מ"מ כיון שכבר עשה מלאכתו הרי נתחייב לו בעליו את השכר בעד העת ההיא וכדאיתא בקדושין (דף מ"ח) ובסי' של"ג ס"ג ע"ש באחרונים. ואף דשכירות אין משתלמת אלא בסוף מ"מ הוא מתחייב תיכף לשלם אח"כ וממילא הוי חיוב זה כאילו נתן לו כסף על שכירותו ונתחייב לעשות מלאכתו ושמירתו כפי המדובר וכ"כ בחי' הר"ן בב"מ (דף צ"ט) ע"ש ודמי לנותן שט"ח על עצמו שכתבו כמה פוסקים בח"מ סי' קצ"א ס"ב דהוי ככסף ועוד עדיף מכסף דהוי כמעות הבאות מחמת מכר ע"ש סי' ר"ד ס"י ובאחרונים שם. ואף שכבר עשה מלאכתו כנגד מה שנתחייב מ"מ כיון שהושוה עמו על כל חודש או שנה ממילא נתחייב לעשות מלאכתו בכל החודש ההוא ואף דאי' בגיטין (דנ"ב) שאם משך החפץ לא הוי ככסף הרי דלא אמרינן שנתחייב הלוקח דמי החפץ וממילא הוי כנתינת כסף דשאני התם דבעינן שיהא הקנין דאורייתא ע"ש וכיון דמשיכה הוי רק קנין דרבנן ממילא הוי החיוב ג"כ רק מדרבנן ומדאו' לא הוי חיוב ויש לדון בזה במה שהאריכו האחרונים אי מה שנקנה מדרבנן אם נדון כשלו מדאורייתא ואכמ"ל בזה. אבל בנ"ד מתחייב מה"ת לשלם לו עבור מלאכתו. ומ"ש הפוסקים דאף אם התחיל לשמור מ"מ אינו מתחייב רק עד שימשוך י"ל דאיירי שלא נשכר לו לזמן מוגבל ולזה כל שעה ושעה זימניה הוא וע' מח"א ה' שומרים סי' י"ח אם שומר יכול לחזור תוך זמנו וידעתי כי יש מקום לדון בזה ואקצר מרוב טרדותי וגם כי בנ"ד בלא"ה נראה שחייב וכמש"ל ובאמת בנ"ד הוי פשיעה כדקיי"ל בסי' רצ"א סכ"א במוסר שמירתו לאחרים:

וע"ד הא דאיתא בסי' שמ"ו סי"ג שש"ץ אם אינו יכול להשמט מהם מיקרי שאילה בבעלים אם שאלו ממנו וחפץ כת"ר לדעת גבול הדבר מה נקרא יכול להשמט. נראה דאף שכל פועל יכול לחזור בו בחצי היום מ"מ כל זמן שלא חזר מיקרי בעליו עמו במלאכתו והא דיכול להשמט ממנו נראה הכוונה שגוף השכירות היתה באופן זה שאינו מושכר על זמן מוגבל או שהברירה בידו שלא לירד לפני התיבה כשירצה ולענין רב אי מיקרי שמירה בבעלים כבר כתבו האחרונים בסי' שמ"ו שדינו כמו ש"ץ וע"ש בט"ז:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה