אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן רג

סימן רב

כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה מנחם מענדיל נ"י מו"צ בווישקאוא.

ע"ד שאד היה לו חוב בשטר אצל אשה אחת וקדשה בחוב זה לפני עדים ולא הזכיר השטר והשטר אינו ש"פ. והאריך בד"ת וחפץ לדעת דעתי בזה ומטרדותי אשיבנו בקוצר:

הנה לא הזכיר כת"ר אם נתן לה אח"כ את השטר ונראה מדבריו שלא נתן לה את השטר. והנה דעת הר"ן בפ"ב דקדושין והמ"מ פ"ה מה"א הי"ג שמקודשת אף שלא הזכיר השטר והובאה דעתם בש"ע סי' כ"ח ס"ז. אבל מפורש שם בר"ן ומ"מ דהיינו דוקא כשנתן לה השטר בשעה שקידשה רק שיש לדון בזה לשיטת הסוברים דמקדש במלוה שיש עליו משכון מקודשת אף שלא החזיר לה המשכון והובאה דעתם באה"ע סי' כ"ח סי"א דה"ה בשטר דהוי כמשכון ביד המלוה וכמ"ש הפוסקים וע' ב"ש שם סקכ"א שכתב דהוי כאלו הלוה על נייר השטר א"כ מקודשת אף שלא החזיר השטר והר"ן וש"פ שכתבו שהחזיר השטר היינו משום דגם במשכון ס"ל שאינה מקודשת רק כשהחזיר המשכון ע"ש ובב"י סי' כ"ח אבל לדעת התו' וש"פ דס"ל שבמלוה שיש עליה משכון מקודשת אף שלא החזיר עדיין המשכון ממילא ה"ה במלוה שיש עליה שטר ומה שהקשה הב"ש על הר"ן מהא דציפתא לק"מ לענ"ד כי הטעם בהא דציפתא דאמרינן דמסתמא קידשה גם במה שבתוכה כי היכי דליהוי קדושין גמורין היינו משום דקיי"ל שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וצריך לפרש דבריו באופן שיועילו ולזה כיון דהציפתא אינה ש"פ והוי רק קידושי ספק לזה דנין שכיון על מה שבתוכה כי היכי דליהוי קדושי ודאי אבל בנ"ד שמקדש במלוה אינה מקודשת עלינו לדון שכיון על השטר כדי שלא יהיו דבריו לבטלה ואף שאינו ש"פ מ"מ הוי עכ"פ קדושי ספק וע' באבני מילואים בזה ולפמ"ש נתבארו הדברים בע"ה על מכונם. ולפ"ז היינו רק כשמחזיר השטר. אבל כשאינו נותן לה השטר ודאי דאין שייך בזה סברא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמו בהא דציפתא שנותן לה הציפתא עם המעות שבתוכה רק שלא הזכיר המעות בפירוש אכן אי נימא דהשטר הוי כמשכון יש לחוש לקדושין אף שלא הזכיר השטר ולא החזירו:

והנה אקצר בזה באשר בנ"ד איכא ספיקי טובא שמא הלכה כהפוסקים דבלא הזכיר השטר אינן קדושין אף אם החזיר לה השטר. ובפרט שכ"ה דעת רוב הפוסקים. ואף אי נימא דהוי קדושין בכה"ג מ"מ הרי בנ"ד לא החזיר השטר ושמא הלכה כהפוסקים דבלא החזיר המשכן לא הוו קדושין וכן דעת רוה"פ. ואף אי נימא דהוו קדושין אף בלא החזיר המשכון. מ"מ הא יש סוברים דשטר אין דינו כמשכון וע' ב"ש סי' כ"ח סקכ"א וקצה"ח סי' ס"ו סקכ"ז ובנתיבות שם. ואף אי נימא דהוי כמשכון מ"מ הלא אינו ש"פ ושמא אינו ש"פ בשום מקום. ולדעת רוה"פ דבפמש"פ הוי רק מדרבנן א"כ הוי בנ"ד רק ספיקא דרבנן. וגם דהא לדעת התוס' דס"ל שמשכון א"צ שיחזיר ס"ל דבלא הזכיר השטר אינה מקודשת. ולהרא"ש דס"ל דמקודשת הא ס"ל דבעינן החזיר השטר וע' חולין (ד' ל"ו) כעין זה. וזה יש לדחות. אבל העיקר דבלא"ה הוי ס"ס כמש"ל ולזה יש להתירה בנ"ד בלא גט. אך יש להחמיר עליהם באיזה קנס או להכריז ברבים שאין חשש בקדושין הללו כדי שיתביישו עי"ז. כי ענינים כאלו באים מתוך פריצות וקלות ראש וגרע ממאן דמקדש בשוקא. והכל כפי ראות עיני ב"ד ובגוף דין זה יש לדון דאף אי נימא שהמקדש במלוה מתקדשת במשכון שאצלו. היינו רק משום שממילא הוא של הלוה ובלי ספק יקחנו ממנו. אבל בנ"ד שהיא אשתו י"ל שלא הקפידה על הנייר פמש"פ שישאר אצל בעלה ואין בדעתה כלל לקחתו ממנו וגם דהא משועבד לו לפירות. ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה