שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קצו
כבוד הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה שמעון שלמה נ"י אבד"ק בענדער.
ע"ד שחפץ לדעת דעתי באשה שמתו שני בעליה והשני נשאה בהיותו בן שבעים שנה וחי עוד כשש שנים אחר נישואיה והעיר בזה בחכמה ובאשר אני טרוד גדול לזה אשוב בקוצר:
הנה כבר כתבו הב"ש בסי' ט' סקנ"ו ועוד אחרונים דזקן אינו מצטרף להחזיקה בקטלנית ויש חולקים בזה ע' בפ"ת שם. ולכאורה קשה דהא בסכנת נפשות חיישינן למעוטא כדאיתא ביומא (דף פ"ד ע"ב) וא"כ אף דרוב זקנים מתים בטבע מחמת זקנתם מ"מ יש לחוש שמא זה מת בשבל שמול או מעין האשה גרם ואף שהוא רק מיעוט נגד רוב המתים בטבע מ"מ ניחוש לה כנ"ל. וא"ל דהכא יש לה חזקה שאינה קטלנית והיכא דאיכא חזקה בהדי רובא הוי מיטועא דמיעוטא דז"א דהכא לית לאשה חזקה שאינה קטלנית. ונראה דאי נימא לחוש למיעוטא בזה א"כ יהא אסור לישא אשה דניחוש שמא היא קטלנית. ועכצ"ל דזה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ול"ח לה עד שיתברר. וא"כ ה"ה בזקן כיון שבטבע מת האדם בזקנתו אין לחוש שמא מת בשביל שהיא קטלנית כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא:
והנה מעכ"ת העיר מלשון הש"ס נישאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דהול"ל נישאת לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי. ודקדק מזה שהכוונה שמתו תיכף לנישואיהם ומוכח מזה שמתו בסיבת הנשואין. והנה אף שהוא דקדוק נכון. אבל הלא כל הפוסקים פסקו להיפך וחלילה לחדש דין מדעתינו נגד כל הראשונים ולשון הרמב"ם פכ"א מהא"ב הל"א וטוש"ע ר"ס ט' הוא באמת אשה שנישאת לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי. וצ"ל שלשון הברייתות הוא לכתוב כל דבר מפורש. וכן איתא ביבמות (דף ס"ה) נישאת לראשון ולא היו לה בנים נישאת לשני ולא היו לה בנים לא תנשא לשלישי ועוד שם הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה ולא אמרו נישאת לשני אנשים ולא היו לה בנים וכן הפילה שלשה פעמים. ואפשר לישב דקדוק זה דאי הוי אמר הפילה ג"פ הו"א דה"ה אם ילדה תאומים או שלשה ולדות והפילה כולם הוי ג"כ חזקה לנפלים לזה קמ"ל דבעינן שיהא כל נפל מעיבור אחר וכן אי הוי אמר נישאת לשני אנשים הו"א דאף אם היו נישואין על תנאי ונשאת לשני אנשים בזמן אחד והיה תנאי בנשואי כל אחד שאם יתקיימו נישואי השני יהיו בטלים נישואים של זה. ומשניהם לא היה לה בנים לא תנשא לשלישי קמ"ל דבעינן דווקא שיהיו זאח"ז וכן בקטלנית י"ל כן. אך זה שייך רק למ"ד מעין גורם. אבל למ"ד מזל גורם לא שייך זה. דכיון שנישואיו בטלים הרי אינה בת מזלו כלל. ולכאורה קשה למ"ד מזל גורם למה תני נישאת הול"ל נתקדשה וצ"ל דנישאת הוא לשון הרגיל בש"ס. ואדרבא מינה דייק ר"א דמזל גורם מדלא קתני בא עליה אחד ומת. אלמא שתלוי בנישואין ולא בביאה והיינו משום דמזל גורם וכ"כ המ"מ פכ"א מהא"ב דהרמב"ם ס"ל מזל גורם אף דנקיט לשון נישאת. ודייק ליה מדנקיט סתמא מת ולא חילק דהיכא שנפל מן הדקל ומת לא הויא קטלנית ע"ש. וכן נלע"ד לדקדק ממ"ש הרמב"ם דבדיעבד אם קידש אינו מוצא וכתב בתשובה הובא בכ"מ שם הטעם לפי שאינו רק כמו ניחוש ע"ש. וזה שייך אי נימא הטעם משום מזל. אבל אי משום מעין הוי זה כמו דבר טבעי ואין זה ניחוש ולזה א"ש דנקטו הרמב"ם וטוש"ע לשון נישאת לב' אנשים משום דליכא למיטעי דנישאת לאחד על תנאי דא"כ לא הויא קטלנית דכיון שקדושי האחד אינן קדושין לא שייך בזה מזל גורם. אבל לפז"ק למה לא קתני בש"ס בלשון זה:
ועוי"ל בישוב דקדקו משום דהו"א דאף אם מת הראשון אחר שנתגרשה ממנו ונישאת לשני הויא ג"כ קטלנית והיינו משום דמעין גורם. לזה נקיט נישאת לראשון ומת. וברמב"ם וטוש"ע א"א לטעות בזה דכיון שכתבו אח"כ שאם נישאת לא תצא כמ"ש הכ"מ שם מתשובת הרמב"ם דהוי רק כעין ניחוש. ועוי"ל דלהכי נקיט הש"ס נישאת לראשון לאשמועינן שאם בעלה הראשון לא מת ונתגרשה ואח"כ מתו לה שני אנשים לא הויא קטלנית כיון דחזינן שהראשון לא מת. אבל לדינא משמע בפוסקים דאף בכה"ג הויא קטלנית ולזה אקצר בזה וגבי נישאת ולא היו לה בנים נראה דלא נקיט נישאת לב' אנשים לפי שזה נמשך בהכרח זמן עשרה שנים לזה לא שייך למינקט לב' אנשים דמשמע שהיה בזמן קצר וכ"ה לשון הרמב"ם בפט"ו מה"א נישאת לאחד ושהתה י' שנים ולא ילדה וכו'. עכ"פ נתישב דקדוקו של מעכ"ת:
אכן לדינא בנ"ד נראה פשוט שאין חשש קטלנית כמש"ל כיון שהשני היה בן ע"ו במותו. ובזמנינו הוא אריכת ימים ואין שום ריעותא עי"ז. ובזה שייך קצת סברת כת"ר שאם היה מת תיכף אחר נישואיה היה מקום לומר שרגלים לדבר שהנשואין היו סיבת מותו. אבל בנ"ד שחי אח"כ ששה שנים אין שום חשש. ואין לומר דכיון דקיי"ל דמזל גורם. א"כ י"ל דמוכח שמזלה גורם שימותו אנשיה ורק זה נזדמן שנישאת לזקן דז"א דכיון שממיתת השני אין ראי' להחזיקה בקטלנית. א"כ הרי היא בחזקתה הקודמת כאילו לא מת לה רק בעלה הראשון וכל שלא הוחזקה קטלנית מותרת לינשא בלי שום חשש: