שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קצה
וע"ד מי ששמו נתן וחותם א"ע ניסי והוא ע"ה ובור ואינו יודע מדוע חותם כן וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי איך לכתוב שמו בגט. הנה לא הזכיר כת"ר איך נקרא בפי כל ומשמע שנקרא בפי כל נתן. ונלע"ד שאם הוא רגיל לחתום שטרות יכתבו בגט נתן דמתקרי ניסי וכמ"ש הפוסקים שאם הוא רגיל לחתום שטרות הוי כהוחזק בשם זה וע' ט"ג בלק"ש סכ"ד ואף שכתב הט"ז ועוד פוסקים שעל שם שחותם בו אין נופל לשון דמתקרי שהרי אין שום אדם שיקרא אותו כן מ"מ בנ"ד א"א לעשות באופן אחר כי לעשות עיקר משם ניסי א"א כיון שאין שום איש קורא אותו בו ולא ידעו מי הוא לזאת צריך לסמוך בזה על האחרונים הסוברים שיכולים לכתוב דמתקרי על שם החתימה דהא כשקוראים השטר עם חתימתו קוראים שמו כן ואף שכתבו האחרונים דהיכא שחותם בשיבוש אין להשגיח על חתימתו וע' ט"ג בשם חיה ובשו"ת פמ"א סי' בזה. ובנ"ד נראה שחותם בשיבוש סמך במקום תיו רפוי מ"מ כיון שיש תיבה זו במקרא ס"פ בשלח וגם יש שם נסים מובא בפוסקים א"כ הרי עכ"פ החזיק לעצמו שם זה ע"י חתימתו. והנה עיקר הטעם שצריך לכתוב כל שמות שיש לו הוא משום חשש הוצאת לעז כדאיתא בגיטין (דף ל"ד ע"ב) וא"כ גם הכא יש חשש לעז כשיראו שכתב רק שם נתן והם יודעים שחותם ניסי ואף שהוא חותם כן ע"י שהוא ע"ה וחותם בשיבוש מ"מ כיון שיש תיבה כזאת בתורה לא יאמרו שחותם בשיבוש רק יאמרו שיש לו שם כזה משא"כ בשם חיה בשני יודין וכדומה שניכר לכל רואה שהוא שיבוש ולזה לדעתי צריך לכתבו ויכתבו יוד אחר הנון ואף שבתורה כתוב בלא יוד כי היא תנועה קטנה שם מ"מ כבר כתבו האחרונים שבגט כותבים ביוד כשאפשר לטעות על נקודה אחרת כגון פתח וכדומה ולכתוב תיו במקום הסמך אין שייך כיון שחותם בסמך ויש תיבה כזו כנ"ל אכן אם אינו רגיל לחתום שטרות אזי אין לכתוב שם ניסי כלל וכמ"ש האחרונים דבעינן שיהא רגיל לחתום ושיעור רגיל נראה דלכל הפחות יחתום על שטרות שני פעמים בחודש דהא ברואה חבירו אחת לשלשים יום צריך לברך וכן בשאר דברים קיי"ל דאחת בחדש הוי כדבר חדש ואף דלפי"ז י"ל דסגי שיחתום פעם אחת בכל כ"ט יום מ"מ מסתבר דלשון רגיל הוי ההיפוך מן מה שנקרא דבר חידוש ובכ"ט יום נהי דלא הוי חידוש מ"מ רגיל י"ל דלא מיקרי. ובט"ג ראיתי שכתב בכגון זה שחותם בכל שבוע נראה דלאו דוקא הוא ואולי עובדא הכי הוי ולא נחית לדקדק בכמה נקרא רגיל: