שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קצא
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב נ"י הרב דק' דאגדא.
ע"ד שכתבו בגט ע"פ האשה שם אביה אליהו המכונה אייזק ועתה נודע שנקרא בפ"כ וכן לתורה אליהו אייזק והמגרש אינו רוצה לתת גט אחר רק כשיתנו לו שתי מאות רו"כ וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה והביא מעכ"ת שכבר התיר בכגון זה הגאון מהרש"ק זצ"ל בספר חא"ש סי' ק"א ובאשר אני חלוש קצת אשיבנו בקוצר:
הנה בגוף הדבר כבר נחלקו הפוסקים הובאו באחרונים סי' קכ"ט סי"ד והרבה פוסקים ס"ל שאף לכתחילה יכתבו כן ורק כשכותבים המכונה נחלקו אי קאי על השם או על האדם והביא זה כת"ר במכתבו. אכן בנ"ד יש להעיר דהמכשירים שם איירי שהבעל והסופר והעדים ידעו שנקרא בשני השמות יחד רק המסדר אומר להם שצריך לכתוב המכונה באמצע ובכה"ג איירי המהרש"ק שם. אבל בנ"ד שאמרה בכל שם לבדו א"כ כתבו וחתמו הגט לשם אשה שיש לה אב ששמו אליהו ולא ששמו אליהו אייזק וזה גרוע מסתם לפי מנהגינו שהסופר והעדים אומרים בפירוש שכותב וחותם לשם פב"פ לגרש פב"פ. אבל באמת ז"א דזה שייך כשאין האשה לפנינו אבל בנ"ד שהאשה היתה בשעת הגט א"כ כתבו וחתמו הגט לשם אשה זו ומה לנו אם חשבו אחרת בשם אביה ועיקר כתיבת שם אבי האשה הוא כדי שלא יסברו שהכוונה לאשה אחרת ובנ"ד אין שייך זה דכיון שיש דעת הרבה פוסקים שיכתבו כן לכתחילה ועכ"פ בדיעבד הוא כשר לדעת רוב הפוסקים אם כן אין מקום לטעות ואף כשאינה לפנינו יש לדון דבזה"ז שאין נושאים שתי נשים אין לחוש לאשה אחרת וכמ"ש בחיבורי ח"ד סי' קנ"ו אות ד'. אך י"ל דדוקא היכא דקאמר אשתי סתם אזי אין לחוש לאחרת אבל היכא שיש שינוי בשם אביה יש לחוש שמא האיש הזה עבר על חדר"ג ולקח עוד אשה. אבל כשהוא לפנינו אין שייך חשש זה:
ולכאורה צריך להבין כשכותב הגט סתם לאשתו של זה ואינו מכירה א"כ הוי כסתמא וקיי"ל ריש זבחים דבגט פסול סתם. אכן גוף הסוגיא שם צריך ביאור דדייקינן שם דסתמא שלא לשמה קאי מהא דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שם האיש והאשה וכו' וקשה דמה ראי' משם דהא שם אין מבורר עתה מי רוצה לגרש רק אח"כ אפשר שיבוא אחד לגרש אשתו וא"כ בשעה שכתב לא שייך לקרוא לשמה דהא עדיין לא נמצא איש שיחפוץ לגרש. אבל גבי קדשים הרי כבר מבורר של מי הוא ומה הוא רק שהכהן המקריבו אינו יודע ומקריבו סתם בזה שפיר י"ל סתמא לשמה. וכן בגט כה"ג כשהסופר יודע שיש איש החפץ לגרש וכותב לשם גירושין י"ל דכשר בסתם. ואף לפירש"י בגיטין (דף כ"ו) שכשרואה הסופר תגר בין איש לאשתו כותב גט וא"כ כבר ידוע לו מי הם המגרש והמתגרשת מ"מ הרי אין זה ודאי וגם היא ספק אם יקחו ממנו הגט שכותבו או יקחו מאחר. ונראה דבאמת היינו דקאמר הש"ס בזבחים שם דזבחים סתמן לשמה קאי וגט סתמא שלא לשמה משום דאשה לאו לגירושין עומדת והיינו משום שזבחים כבר הם מוקדשים וידוע איזה קרבן הוא ושל מי הוא משא"כ בגט דאפשר שלא יתגרשו ואפשר שיתגרשו ע"י סופר אחר:
ולכאורה קשה לפירש"י דאיירי שראה תגר בין איש ואשתו דא"כ כותבו לשמה. ונראה דהנה הראשונים נחלקו אי בעינן שליחות לכתיבת הגט. ולכאורה קשה דא"כ מאי קאמר הש"ס שצריך שיניח שם האיש וכו' משום דהוי שלא לשמה תיפוק ליה שכתבו שלא בשליחות הבעל. שוב ראיתי שהרשב"א בגיטין (דף כ"ג) מוכיח באמת מזה שא"צ שליחות הבעל. אכן אף הסוברים שא"צ שליחות מ"מ בעינן שישמע מפי הבעל משום דבלא"ה מיקרי שלא לשמה וכמ"ש התו' בגיטין (ד' כ"ב ע"ב) וא"כ א"ש דאף שכתבו לשם האיש הזה מ"מ כיון שלא צוהו מיקרי שלא לשמה והטעם בזה דכל זמן שלא צוהו הרי אינה עומדת להתגרש וכמ"ש התו' ריש זבחים ד"ה סתם וכל שאין רוצים להתגרש לא מיקרי זה לשמה. ולפ"ז היה לנו לומר שאם גילה הבעל דעתו לפני עדים ואומר שרוצה שסופר זה יכתוב גט לאשתו ונזדמן שהסופר כתב מעצמו גט עבורו קודם שידע שהבעל אמר כן נימא שהגט יהא כשר דהא זה הוי לשמה ובש"ס גיטין (דף ע"ב ע"א) מפורש דבעינן שישמעו מפיו שיכתבו ויחתמו גט וכן קיי"ל ר"ס ק"כ וי"ל דהיינו משום גזירה דאומר אמרו כדאיתא בגיטין שם. ועוי"ל דכל זמן שהסופר לא ידע שהבעל צוה לכתוב אין כונתו בהחלט לגירושין כי הלא הוא מסופק הרבה בדבר ולא מיקרי לשמה וגם יש לדון שתלוי בברירה ואקצר ונ"מ בין שני התירוצים שהזכרנו לענין אם הוא דאורייתא או מדרבנן:
עכ"פ כיון שהטעם דסתמא פסול בגט הוא משום דלאו לגירושין קיימא מיושב שפיר דאף שאין הסופר מכיר את האשה וכותב סתם לאשתו של זה כשר הגט דכיון שהבעל צוהו לכתוב גט הרי היא עומדת לגירושין ודמי לזבחים ואף שעדיין יש חילוק בזה דבגירושין יכול הבעל לחזור בו משא"כ בזבחים מ"מ לחזרה לא חיישינן. ועוד דבזבחים ג"כ יוכל לשאול על נדרו קודם הקרבה ויצא הקרבן לחולין. ולפ"ז בזה"ז שנהגו כתקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ י"ל שאם צוה לכתוב גט לאשתו וכתבוהו וחתמוהו כדין והאשה עדיין לא נתרצתה להתגרש יפסל הגט אף אם אח"כ תתרצה להתגרש כיון דבשעת כתיבה לא היתה עומדת להתגרש. ואף שאמר הסופר בפירוש שכותבו לגרש אשה פלונית. מ"מ כיון שהוא מסופק אם תרצה לא הוי לשמה וכמש"ל וכ"כ הרשב"א להדיא בגיטין (דף כ"ג) שאם אין האשה עומדת להתגרש אף שהסופר כתב בפירוש לשמה מ"מ מיקרי זה שלא לשמה ע"ש. וא"ל דהוי ככותב על תנאי אם תתרצה דא"כ תלוי זה בדין ברירה כדאיתא בזבחים (דף ג') ויש לדחות זה ובאשר אין נ"מ לנ"ד אקצר:
עכ"פ בנ"ד שהאשה לפנינו ונתרצית לקבל גט ונכתב שמה כהוגן ומה שמזכירים שם אביה בגט הוא רק כדי לברר הדבר מי היא וא"צ כלל לכתוב לשם אביה ג"כ א"כ כיון שאין מקום לטעות בזה באשר כי אף אם נקרא אליהו אייזק מ"מ דעת הרבה אחרונים לכתוב אליהו המכונה אייזק א"כ לא יאמרו שאשה אחרת היא זו שפיר כשר הגט דהא נכתב לשמה:
ועדיין יש לפקפק דהא צריך שהעדים ידעו שנכתב לשמה וכן מבואר בסה"ג ששואלים להעדים אם שמעו שהסופר אמר שכותבו לשמה ובנ"ד הרי שמעו מהסופר שאמר שכותבו לגרש האשה בת אליהו המכונה אייזק והם סברו בשעת מעשה שהכוונה שבפי כל נקרא רק אייזק ולתורה עולה בשם אליהו לחוד א"כ הרי אפשר שהיתה כוונת הסופר לשם אשה אחרת ואף שהסופר אומר שכוונתו היתה לאשה זו מ"מ זה הוי דברים שבלב ואין עדים ע"ז ועל העדים בעצמם י"ל דהם בעצמם יודעים שכוונו לאשה זו ונראה דבנ"ד ודאי היו העדים מתחילה בעת שדרשו מהאשה על שם אביה וידעו שהסופר מכוין לכתוב לגרש אשה זו והשמות אומר כפי שצוה לו הרב לכותבם והוי כאומדנא הגלויה לכל שכוונתו לאשה זו דלא הוי כדברים שבלב כמ"ש התו' בגיטין (דף ל"ב) ובכמה מקומות אכן אם העדים לא ידעו זה שהאשה היתה לפני ב"ד והסופר קודם כתיבה יש לחוש לזה וגם כי בחתימת העדים יש לפקפק כיון שחשבו ששם אבי האשה הוא אליהו לחוד. אך י"ל דמ"מ הרי יודעים העדים שחזקה על ב"ד שאין מוציאים מידם דבר שאינו מתוקן ובודאי חקרו האשה שנתרצתה לקבל הגט וגם מעמידים על חזקת כשרות את המגרש שאין לו שתי נשים ובפרט אם האיש והאשה דרים בעירם ומכירים העדים והסופר אותם בודאי אין לחוש ועוד דהא שמעו מהבעל שצוה להסופר לכתוב וכן להם לחתום לגרש אשתו פב"פ הרי שהיא אשתו ואין לחוש לאשה אחרת ובכ"ז אם הזוג מעיר אחרת ואין העדים מכירים אותם וגם ידעו העדים שלזה כותבים המכונה באמצע לפי שחושבים שנקרא לס"ת אליהו ובפי כל אייזק צריך עדיין להתישב בדבר. ובזה יש חשש גם על העדים בעצמם שאמרו כן קודם חתימתם. ולכאורה נראה שאין לחוש בדבר כיון שעכ"פ אין לו רק זו האשה האחת:
ולכאורה יש להעיר בזה דהא כתב הב"ח בתשובה סי' צ"ה וכ"כ כמה אחרונים דהיכא ששם הלעז לא נצמח משם העברי צריך לכתוב דמתקרי ומכ"ש היכי שנקרא כן ביחד מעריסה. וא"כ היה צריך לכתוב בנ"ד דמתקרי ואף לדעת הסוברים דגם בכה"ג צריך לכתוב המכונה הנה צ"ל דס"ל דזה קאי על האדם כדעת הנו"ב דאי קאי על השם לא שייך זה בנ"ד דהא שם אליהו אין לו כינוי אייזק וכיון דקאי על האדם א"כ פסול בנ"ד דהא בנ"ד אינו נקרא בשם אייזק לחוד רק אנו סומכים בנ"ד על שיטת הב"ש ודעימיה דס"ל שהמכונה קאי על השם וכמ"ש בשו"ת אנשי שם סי' ק"א הטעם להכשיר בכגון הא דבנ"ד וא"כ כיון דמוכח ממ"ש המכונה שהכוונה על האדם כדעת הנו"ב וכמש"ל וא"כ הוא שינוי השם דהא האיש הזה לא נקרא מעולם בשם אייזק לבדו ואף לדעת האחרונים שכתבו שאם במקום שצריך לכתוב דמתקרי כתבו המכונה הוא כשר מ"מ בנ"ד הרי עי"ז יש מקום לפסול הגט וע' ט"ג בלקו"ש סק"ב מ"ש בשם מהריב"ל והנראה בזה דבאמת בנ"ד אם היה כותב דמתקרי לא היה נכון דהא במתקרי מודו כ"ע דקאי על האדם וזה טעות דהא מעולם לא נקרא זה בשם אייזק לבדו וכ"כ הפוסקים דהיכא שנקרא בשני שמות עברים יחד וכתבו בגט דמתקרי על השני פסול הגט לפי שאיש זה לא נקרא בשם זה לבדו וע' ט"ג שם סק"א וא"כ בנ"ד לא היו יכולים לכתוב דמתקרי ובהכרח היה לכתוב המכונה ומה שלא כתבו בגט שני השמות יחד יתלו לפי שלא רצו לכתוב שם לעז יחד עם שם הקודש כי ידוע שעיקר השם הוא שם הקודש ובגוף הדבר לא ידענו מי שם גבולות לכינויי השמות דהא אייזק הוא כינוי גם לשאלתיאל כמבואר בב"ש והלא אינו נובע משאלתיאל כלל רק שכן נהגו לכנות וה"ה באליהו י"ל כן והרבה אחרונים כתבו להיפך דהיכא שהשם לעז נובע משם הקודש צריך לכתוב דמתקרי ואם אינו נובע משם הקודש יכתבו המכונה ע' אה"ע סי' קכ"ט סט"ז ובאחרונים שם. ולפ"ז בנ"ד שפיר כתבו המכונה. ולענ"ד העיקר כן שהמכונה שפיר קאי על השם אף שאינו נובע משם קודש זה דהא מ"מ הרי כינו לשם קודש זה בשם לעז זה וכמו בנ"ד שכינו בשם אייזק לשם אליהו ועוי"ל שאולי היה לו גם שם יצחק וכינוהו אייזק ואח"כ נשתקע שם יצחק ונשאר שם אייזק לבדו וכה"ג הובא בט"ג באחד שנקרא אברהם קאפעל באשר היה לו גם שם יעקב וכינוהו קאפעל ואח"כ נשתקע שם יעקב דודאי שאין לכתוב שם יעקב רק קאפעל לחוד. ובאשר בענין זה צריך לעיין בדברי האחרונים ולפלפל בדבריהם ואין לי פנאי לזה. לכן אקצר:
עכ"פ לענ"ד יש להכשיר הגט בנ"ד ולדעת הרבה אחרונים צריך לכתוב כן לכתחילה. אכן אם בנקל להשיג גט אחר יותר טוב לעשות כן ועכ"פ צריך להזהיר את הבעל שלא ישא אשה אחרת עד שיתן לה גט אחר כיון שהברירה בידו ליתן גט אחר הוי לגביה כלכתחילה דהרי האשה מוכנת לקבל גט אחר ורק אם בהמשך הזמן תנשא האשה לאחר וכמש"ל שיש להתירה אזי יהי ההכרח להתיר גם להמגרש לישא אחרת כי אז חלילה לכתוב גט אחר ולהוציא עי"ז לעז על קידושי האשה לבעלה השני. אכן נראה שהבעל חייב להשיב הכסף שלקח בעד מה שמגרשה כיון שצריך גט אחר ואף דקיי"ל בח"מ סי' ש"ו בטבח שקלקל שאם אינה ודאי טריפה פטור משום שיכול לומר קים לי כהמכשיר מ"מ בנ"ד אין יכול לומר קי"ל דהכא יש אומדנא ברורה לכל העולם שלא נתנה לו הכסף רק באופן שתהא מגורשת ממנו בגט כשר לגמרי שתוכל להנשא בו אבל אם יש בו חשש ועי"ז לא תוכל להנשא בו מחויב להשיב לה כספה. וע"ד הוצאות הגט אין להאריך דודאי לא יתעצלו ב"ד לסדרו שנית בחנם והלואי שיתרצה ליתן גט אחר ויש להאריך בכל פרט אבל אין פנאי כעת:
והנה רוב הנקראים. לס"ת אליהו נקראים בפי כל אליה ומכ"ש כשיש להם עוד שם וא"כ בנ"ד אם הוא נקרא בפי כל אלי' אייזק אזי יש בזה חשש ובכ"ז אם א"א להשיג גט אחר אין לפסלו כי הכל יודעים שאליה הוא אליהו וע' ח"ג סי' ק"נ. שוב הגיעני מכתב מהרב דספרדים דשם שנקרא אליה אייזיק וגם כתב ששם האשה זיסלא ובגט נכתב זיסל והביא בשם שו"ת צ"צ החדש סי' רמ"ג שפסול מפני שהם שני שמות וכמו שמצינו בש"ס שם רבין ושם רבינא והם שני שמות והנה הספר הלז לא ראיתי ובשדי חמד סי' ל"ב אות ו' שציין כת"ר עיינתי והביאו בקוצר ולענ"ד יש לדון בזה כי גם בשמות רבין ורבינא נראה שהוא שם אחד רבין נקרא בא"י שמדברים בלה"ק ורבינא הוא מבבל שבלשון ארמי מושכים אלף בסוף התיבה וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קי"א לענין שמות רבה ורבא ע"ש באורך. ובנ"ד הוא שם אחד רק יש שממשיכים וקוראים זיסלא וכעין שמצינו שקוראים לאברהם אברמא וכדומה בהרבה שמות ואף שי"ל דכיון שיש מקומות שקוראים זיסל א"כ יסברו שהאשה זו היתה במקומות שקורים זיסל ולזה כתבו בגט כן ולא יטעו על אחרת ומה שלא כתבו זיסלא יאמרו שהוא בשביל שהוא שם געגועים אבל ז"א כי מי שמכירה יודע שלא נקראת זיסל מעולם. שוב הגיעני מכתב כת"ר ששמה מעריסה זיסל ורק אח"כ קראו אותה לפעמים זיסלא ולפעמים זיסליצקא ולפ"ז בדיעבד כשר הגט כיון שכתבו את עיקר השם וזיסלא הוי רק געגועים וכן זיסליצקא ולכתחלה הייתי כותב בכגון זה זיסל דמתקריא זיסלא ודמתקריא זיסליצקא. אכן אם אינה נקראת כלל בשם זיסל וכן בשטרות אין נכתב שם זיסל ולא בביהכ"נ לענין מי שברך וכדומה אזי הוי נשתקע ואין לכתבו כלל: