שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קפד
כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אפרים נ"י מו"צ במעזירואוב.
ע"ד הגט שנשלח מסאנט לואיז והמסדר שלח שני פתקאות שחתומים שם העדים שעל הגט כדי לקיים מזה חתימותיהם שעל הגט וגם הב"ד קיימו חתימות העדים שעל הפתקאות וכן על ההרשאות ולבד זה שלחו פתקא שכתוב שם סימני הגט וחתומים עליו ג"כ הב"ד הלז. והנה כל הסימנים נמצאו בגט שנשלח משם ורק מ"ש שבשורה חמישית נמצאו שני למדין נמצא בגט שלשה למדין והמסדר שלח גם ליד השליח השני כ' כזה עם הסימנים והכ' ההוא נאבד והשליח השני אומר שכת"ר בדק הסימנים כולם ומצא כראוי אבל כת"ר אינו זוכר זה וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה באשר יש בזה חשש עיגון:
הנה לכאורה אין מקום להתיר כיון שאין כל הסימנים מכוונים ואף ששמות האיש והאשה מכוונים וכן העדים מ"מ יש לחוש בזה לשני יוסף בן שמעון ונכתב אז עוד גט כזה והוחלף הגט ונשלח לעירו גט השני וגט של האשה שבעירו נשלח למקום אחר ומצינו בכמה דוכתי דחיישינן לאיחלופי ובפרט בנ"ד שיש הוכחה לזה. וגם יש לחוש כי אולי כתבו איזה גט לאחד והרגישו אחר החתימה שיש בו איזה פסול וכגון שהיה חק תוכות באיזה אות או ששכח לומר שכותבו לשמה וכתבו גט אחר וטעו ושלחו את הגט שנפסל ואף שהם חששות רחוקות ואין לנו לחוש לב"ד טועין מ"מ בנ"ד שעכ"פ עלינו לומר שיש בזה איזה טעות יש לחוש לטעות כזה כי זה יותר רחוק לומר שטעו לכתוב שנים במקום שלשה. ואף שכתבו הפוסקים באה"ע סי' קכ"ח וש"ד דהיכא שכתבו דבר שאינו צריך אין לחוש אם נמצא בזה איזה טעות נראה דלא דמי כלל דשם הדבר ידוע שזהו המגרש והמתגרשת ורק שרוצים לפסול הגט בשביל ששינו מקום עמידת הסופר וכדומה ולזה כתבו דכיון שאף אם דילגו זה בגט אינו פוסל גם השינוי אינו פוסל. אבל בנ"ד בלעדי הסימנים אין אנו יודעים אם הוא גט זה שנכתב עבור אשה זו ורק דסגי במקצת סימנים בלא סימן זה שנמצא בו הטעות וא"כ מנ"ל שסימן זה הוא המיותר נימא להיפוך שזה העיקר ושארם הם טפלים ואף שזה נכתב לבסוף מ"מ אין שייך לומר בשביל זה שסימן זה אינו צריך. ועוד מי שיאמר סימנים הרבה באבידה ויהיו הסימנים מכוונים רק אחד לא יהי מכוון נימא שנחזירה לו ע"י מיגו שלא היה אומר הסימן ההוא כלל וע"כ אנו אומרים שמזה מוכח שאינו שלו ומ"ש הפוסקים בטעה בדבר שאינו צריך היינו רק לומר שאין השטר נפסל עי"ז שהוסיף דבר שאינו צריך וטעה בו כיון שהטעות אינו מוכיח לפסול עי"ז את השטר אבל בנ"ד שיש מזה הוכחה שאינו גט זה יש לחוש לטעות. ונראה דהא דאיתא בב"מ (דף כ"ח) שנותנין למי שאמר משקלו היינו רק כשאומר שאינו יודע מדת ארכו אבל אם אמר מדת ארכו ונמצא שאינו מכוון נראה ברור שאין נותנים לו דהא מוכח שאינה שלו ויותר מזה כתב הראב"ד הובא בשטמ"ק שם שאם יש באבידה סימן שלא ידע בו זה שאומר סימנים אין מחזירים לו וי"ל דהראב"ד איירי בסימן כזה שאם החפץ הוא שלו א"א שלא ידע בו. שוב ראיתי בדברי האחרונים שכ"כ בדעת הראב"ד. ועדיין אינני מחליט זה ורק יכתוב מעכ"ת להרב המסדר לברר הדבר אם היה אז אצלם עוד גט בשמות הללו או שנפסל גט אחד כזה אחר החתימה ואין בזה משום חוזר ומגיד רק שעי"ז נתברר שהוא טעות ועביד למיטעי בכגון זה ועל מכתבו יחתמו השלשה החתומים על מכתב הקודם אכן לפי ההשערה נכתב בשורה חמישית שם העיר, סאנט לואיז. ולפ"ז מוכח הטעות מתוכו שיש שם שלשה למדים א' בשם העיר ושנים בכתיבת על נהר וכו' ועל מי מעינות וע' חיבורי ח"ג סי' קל"ג בזה שצריך לכתוב בשש שורות ראשונות השמות והמקום. ולזה אם כנים הדברים שבשיטה חמישית כתוב שם העיר והנהר יש מקום להכשיר דהא הוי טעות דמוכח ובכ"ז יכתוב כת"ר להמסדר כיון שאפשר לברר ויש לדון מזה מצד שהגט נתקיים ע"י דימוי חתימת העדים ונמצא שהגט כשר ואף דמה שהב"ד כותבים במכתב את סימני הגט י"ל דהוי כאלו מעידים שאינו גט זה כיון שהסימנים אינם מכוונים מ מ"מ המכתב אין לו דין שטר והוי רק כעדות בכתב דלאו כלום הוא ואין בכח מכתב הב"ד לפסול הגט דהוי שטרא מעליא ורק הוי ריעותא וצריך לחקור ע"ז וסגי כשישיבו הב"ד שטעו בזה וכדומה וגם שיש כאן צד להקל ע"פ דברי שליח השני אשר הרב קרא הסימנים שבפתקא ששלחו אליו ומצאם מכוונים וא"כ הוי טעות דמוכח בפתקא שלפנינו ואף דהוי רק עד אחד מ"מ י"ל דנאמן דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דהא עכ"פ יש כאן איזה טעות וגם דמוכח שהאמת אתו מדלא הרגיש הרב תיכף בקריאת הפתקא שאצל השליח השני ואם לא ישיג כת"ר תשובה משם אזי יודיעני ונחכם לה אי"ה באשר יש מקום לדון להקל בזה ומטרדותי ההכרח לקצר: