שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קעה
וע"ד שהבעל התנה עם השליח ע"מ שיתראה בפני פלוני ופלוני והשליח עשה שליח שני והתנה ע"מ שיתראה בפניה ובפני פו"פ. לדעתי הוי זה שינוי בשליחותו כי לדברי השליח אם יתראה בפני פו"פ מ"מ יהא גט כל זמן שלא יתראה גם בפניה. ואף לפמ"ש בחיבורי שם סקל"א שהשליח יוכל להטיל תנאי בנתינתו היינו רק לענין ביטול הנתינה אבל לא להוסיף באופן שיהיו גירושין אף במקום שלדברי הבעל אינו גט. ועוד דשם הוא רק כדי לחזור משליחותו כי בעיקר הנתינה קשה לומר שיוכל להטיל תנאי משום דהוי שינוי כדקיי"ל בסי' ל"ה ס"ז לענין קידושין. ולזה כתבתי בלשוני שהתנאי הוא בחזרתו מהשליחות והיינו שיאמר שהוא חוזר משליחותו על תנאי זה. ובגוף הדבר קשה לי טובא מדוע לא יוכל להטיל תנאי בנתינתו דהא אף שלא יקויים התנאי ותתבטל נתינתו מ"מ הרי עדיין יכול אז לקדשה או לגרשה לגמרי ולא נתבטל כל הענין. ועוד הרי תלה התנאי בו והברירה בידו אם לקיים התנאי או לא ואין זה שינוי לגריעותא. והנה לשון הש"ע שם הוא שעשאן שליח לקדשה סתם. וזה א"ש די"ל שכוונתו בקפידא שיקדשנה סתם והוי כאומר שיקדשה במקום פלוני דווקא וקידשה במקום אחר דקיי"ל בקדושין (דף נ') דלא הוי קדושין. אכן לשון הרמב"ם בפ"ז מה"א ה"כ הוא עשאו שליח לקדש אשה ולא הזכיר סתם ויקשה כנ"ל. ונראה דבקידושין הוי הקפידא לפי שנתן לה כסף הקידושין ואם יתבטלו הקידושין יצטרך לתבוע ממנה בדינא ודיינא ולא ניחא לו זה. וממילא בגט לא שייך זה כי אף שהנייר הוא שלו מ"מ אם יתבטל הגט תו לא חזי למידי ואין בו ש"פ לצור ע"פ צלוחיתו וגם דודאי לא שהה אותו שלא יבואו לידי טעות. שוב מצאתי בספר טיב קדושין סי' ל"ה שנתקשה ג"כ בדין הנ"ל וכתב ג"כ סברא הנ"ל משום כסף הקידושין וב"ה שכוונתי לדעתו רק לא הרגיש שם בשינוי לשון הש"ע מלשון הרמב"ם שהזכרנו דמשינוי לשון הש"ע מוכח כמש"ל שצריך שיקפיד בפירוש שיקדשנה סתם והרמב"ם י"ל דאיירי שהשליח קידשה משלו וכמ"ש הט"ק שם ובכ"ז אין לעשות מעשה נגד פשטות לשונות הפוסקים ולזה קבעתי בחיבורי שם בפנים שיגלה דעתו שיוכל לתת על תנאי וגם בביאורי שם כתבתי משום סברא דחזרה שהוא ענין אחר לגמרי. ועכ"פ בנ"ד נראה פשוט דהוי שינוי גמור ולא הוי כמוסיף. ואף שיש בידו להתראות גם בפניה. מ"מ הרי הוסיף עליו טורח ואולי תסע למרחוק ולא ימצאנה ואקצר: