שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קעד
כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה ישראל אברהם נ"י אבד"ק טיראספאל.
ע"ד מ"ש מעכ"ת כי כשב"ד רואים שכותב הגט לשמה א"צ שיהיו העדים והשליח בעת כתיבת שיטה ראשונה ושישמעו שאמר שכותב לשמה ודמי למ"ש הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"א וש"פ שאם עמדו עדי חתימה בשעת מסירת הגט אצ"ל בפ"נ ובפ"נ וממילא ה"ה כשעושה שליח שני בפני ב"ד אצ"ל בפ"נ ובפ"נ כיון שב"ד בעצמם יודעים שנכתב ונחתם כדין עכ"ד. הנה בדבר השליח לא חידש מאומה כי ודאי במקום שב"ד ראו בעצמם שנכתב ונחתם לשמה אצ"ל בפ"נ ובפ"נ. רק כתבתי דמ"מ במקום שאינו שעה"ד אין לשנות מתיקון חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא יבואו לטעות לעשות כן אף כשב"ד לא ראו הכו"ח וכדאיתא בגיטין (דף ה' ע"א) שלא תחלוק בשליחות ובפה נוהגים שכותבין וחותמין הגט בבית הסופר ואח"כ מביאים אותו לב"ד. אכן מ"ש שהעדים א"צ לשמוע מפי הסופר שכותבו לשמה הוא תמוה כי איך יוכלו לחתום על הגט כיון שאין יודעים שנכתב לשמה וכ"כ הטוש"ע סי' קנ"ד בסה"ג שהעדים צריכים להיות בשעה שהסופר אומר שכותב לשמה ובכתיבת שיטה ראשונה והאחרונים בארו שם דמדינא סגי בשמיעת קן קולמוס כמו בשליח וא"ל שהעדים יסמכו על הדיינים שאומרים ששמעו שאמר שכותב לשמה וראו הכתיבה דא"כ הוי זה רק עד מפי עד ונהי אם היו הדיינים מעידים לפני ב"ד אחר שראו שנכתב הגט לשמה אזי ודאי היו יכולים העדים לסמוך ע"ז ולחתום אבל בלא"ה הוי רק עד מפי עד. ואף שי"ל דכיון דסתם ספרי דב"ד מיגמר גמירי הוי גילוי מילתא וסגי אף בכה"ג. מ"מ לשונות הפוסקים לא משמע הכי וגם דהא ודאי אין נזהרים להגיד ידם שראו שנכתב לשמה. ומ"ש התו' בגיטין (דף ג') וצ"ד ורבנן דחיישינן שיערער ויאמר שהסופר כתבו להתלמד והחתים עליו עדים לפי שלא היה בקי לשמה י"ל דלאו דוקא כתבו שהוא לא היה בקי רק שגם העדים לא היו בקיאים שצריך לדעת שנכתב לשמה כי הלא עכ"פ היה להם לשאול את הסופר אם כתבו לשמה ובלא"ה הלא דעת הראב"ד דקיי"ל כרבה שאין בקיאין לשמה ולכתחילה יש להחמיר לצאת ידי דעת הראב"ד בזה. ועוד דהא אצלינו נוהגים שמסדרי הגט מקבלים שכר וכבר נתבאר בפוסקים שמהרא"י זצ"ל היה נמנע מלהמנות בב"ד שבשעת נתינה לפי שהיה מקבל שכר בעד הסידור ורק אצלינו מקילים בזה משום דמעיקר הדין א"צ ב"ד לנתינת הגט. אבל אם נאמר שעיקר הכשר הגט תלוי בעדות הדיינים הרי הם פסולין מדינא כדין עד שנוטל שכר דהא המנהג שנותנים שכר למסדר בעד זה שיעשה כל הנצרך עד שיוכשר הגט ולזה מטריח א"ע ויושב בשעת הכתיבה כדי שיהי הכל כדין וא"כ הרי נוטל שכר על הדבר שיוכשר הגט כי אם יופסל יצטרך לסדר גט אחר או להשיב השכר והוי נוגע בעדות. ולענין עדי הגט שמקבלים שכר כבר כתבו האחרונים טעמים בזה והובאו בפ"ת סי' קל"א סקי"ג. אבל בנ"ד לא שייך זה ולזה נלענ"ד שצריך ליזהר שהעדים יהיו בעת אמירתו שכותב לשמה ובשעת כתיבת שיטה ראשונה. ומה שדקדקתי מלשון מעכ"ת שכתב שיחזור ויאמר כוונתי היתה שמזה משמע שאף שכתב בהפסקות את הגט מ"מ לא אמר בכל פעם שכותב לשמה רק בפעם הראשון ובפעם האחרון:
וע"ד אם צריך בגט על תנאי לתת נאמנות לאשתו הנה אין לי פנאי לפלפל כעת בזה באשר כבר האריכו בזה האחרונים וביחוד בגט מקושר בסג"ר סקל"ד ויותר טוב לדעתי לעשות התנאי באיזה ענין אחר וכמ"ש בחיבורי ח"ד סי' קנ"י סקל"ב ובפני' שם לא הזכרתי ענין הנאמנות ולפמ"ש האחרונים לחלק בין מגרש מחמת קטטה למגרש לטובתם א"כ ביוצא למלחמה א"צ נאמנות ומה שעלה בלבי לחדש בזה לפום רהיטא להגביל זמן להגדת העדים מצאתי בגמ"ק שם ובחיבורי שם בלא"ה א"צ נאמנות כיון שכתבתי שם שהבעל לא יעשה התנאי רק השליח וא"כ אין הבעל יודע כלל איזה תנאי נעשה ואם נעשה תנאי וא"כ אין חשש שיבוא לפייסה: