אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קסג

סימן קסב

ע"ד שנשלח לו מחרבין כתב מאחד ממחנו שממנה את פב"פ או פב"פ שיכתוב גט לאשתו ופב"פ ופב"פ שיחתמו על הגט ופב"פ שיתן הגט לאשתו וכתוב בכתב שאמר כן בפירוש וחתם ע"ז וחתימתו קיימו הרב דשם ותרי דעמיה וחפץ לדעת דעתי אם יכולים לסדר גט על סמך כתב זה כי אין בעירו מי שיקיים חתימת הדיינים דשם והאריך בזה בדברים נכונים. והנה אני ראיתי בו תיוהי טובא. חדא שלא הזכיר את מקום דירת האנשים האלה וא"כ אין מבורר את מי מצוה כי אולי כוונתו לאנשים כאלה הנמצאים במקום אחר כי בכל העולם בודאי יש לחוש לשני יב"ש. שנית שכתוב שממנה את פב"פ או את פב"פ ומשמע שכוונתו שעושה לשליח רק את האחד שיתרצה לכתוב ולא את השני ויש לחוש שזה תלוי בברירה שהוברר הדבר למפרע. שלישית שלא הזכיר שם אשתו ומקומה ויש לחוש שמא יש לו אשה אחרת במקום אחר ואף שכתוב שם אשתו ביני שיטי מ"מ לא קיים את זה בסוף השטר. רביעית שבקיום ב"ד נזכר רק שזהי חתימתו אבל לא נזכר שאמר כן בפניהם. חמישית שלא נזכר שם שמצוה להם שישלחו כתב זה למקום הסופר והעדים והשליח. וא"כ יש לחוש שמא נמלך ולא שלחו רק אחר מצא הכתב ושלחו וכעין מ"ש הרד"ך בבית י"ט ואף שהרב דשם כותב שהוא שולחו ובודאי לא יעשה שלא כדת מ"מ הרי אינו רק אחד:

והנראה בזה דהנה לנמלך נלע"ד שאין לחוש דכיון שנתקימה חתימתו נראה מזה שכיון באמת לצוות לגרש אשתו וכעין הא דאיתא בב"מ (דף י"ח) דלוה לא מקיים שטרו כי כ"ז שאין ממש בשטר אינו מקיימו והכא שקיימו מוכח שרצה לשלחו. ואף שעדיין י"ל שבשעת הקיום רצה לשלחו ואח"כ נמלך וע' ח"מ סי' ס"ה סי"א וגם די"ל שהוא לא ידע כלל שמקיימים חתימתו רק הרב דשם קיים מעצמו החתימה הוא ותרי דעמיה. אכן בנ"ד שמבואר בכתב שקיבל על עצמו בשבועה שלא לבטל זה כבר כתבתי בחיבורי שם בשם המבי"ט שאין לחוש לנמלך. וגם כי ממכתב פאסט ששלח המגרש לביתו ניכר שלא נמלך ושהוא צוה לשלוח את הכתב וכמ"ש גם מעכ"ת. ונראה שיש לסמוך על הרב ששלח הכתב כי בודאי צוהו לשלחו ונתן לו האדרעס למי לשלוח ואף שהוא עד אחד מ"מ יש חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח דבכה"ג סגי בע"א ואף בקרוב דהוי מילתא דעל"ג. וגם נראה שיש לדון דהא דנ"ד הוי כמעשה ב"ד שכתבו הפוסקים בח"מ סי' ס"ה סי"ב דל"ח לנמלך ע"ש בסמ"ע. ולפ"ז לא שייך גם החשש שמא כיון לאנשים שבעיר אחרת ששמם כן דהא אנו מאמינים להרב דחרבין שהמגרש צוהו לשלוח זה לעיר כת"ר. ומוכח שכוונתו היתה להאנשים שבעיר הזאת. ועוד דכיון שאשתו נמצאת בעיר הזאת מהיכי תיתי לחוש שימנה סופר ועדים בעיר אחרת ולא יפרוט שם העיר והרי הוא בא לתקנה ולא לקלקלה. ועוד דהא ידוע שהאיש הזה אינו יודע כלל איך לעשות דבר כזה ורק הרב דשם לימדו איך לעשות ובודאי לא יצוהו הרב דשם למנות שלוחים בעיר אחרת ולא יודיע זה למעכ"ת כששלח הכתב. ועוד נראה דאף שיש לחוש לשני יוב"ש בכל העולם. אבל שיהיו ארבעה שוים בשמותם ושמות אבותיהם בשני מקומות וששנים מהם יוכלו לכתוב כתב אשורית נראה שאין לחוש. וכעין זה כתבו הפוסקים דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ סימנים טובא הוי דאורייתא דהוי כסימנים מובהקים וע' אה"ע סי' י"ז סכ"ג וגם לא גרע ממצאו קשור בכיס שכתבו התו' ביבמות (דף ק"כ) דהוי סימן מובהק וגם מ"ש זלמן ליב שו"ב הוא ג"כ סימן שיש שם שו"ב ששמו כן. ומה שנזכר שם האשה רק ביני שיטי הנה מעיקר הדין כשר אף באומר לאשתי סתם דל"ח שעבר על חדר"ג וכמ"ש השלט"ג והיש"ש ר"פ בתרא דיבמות והבית מאיר סי' קל"ו וכ"כ האחרונים ס"ס קנ"ו ורק לכתחילה צריך לפרש שמה וכמ"ש הב"ש סי' קל"ו ס"ק ה' ובפרט דהכא כתוב שמה ביני שיטי. ואם ניכר שהכתב הוא כתב יד הרב שכתב כל הכתב ואפשר להכיר זה ממכתבו שכתב לכת"ר אזי יש לסמוך ודאי ע"ז דלזיופא ל"ח בזה וכמש"ל:

ומה שלא הוזכר בקיום שאמר זה בפירוש. הנה בזה יש חשש גדול וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח. אכן באשר יש בזה חשש עיגון נראה לדון דבנ"ד שהרב כתב את הכתב ודאי לא כתב שקר ובודאי אמר כן בפירוש וכמבואר בהכתב שאמר כן לפני הרב ועדים ובחיבורי שם חששתי שלא אמר כן לפי שהיה בביה"א שלא יכלו לבוא אליו. אבל בנ"ד שנעשה זה בבית הרב ודאי שנעשה כדין ולא כתבו שקר וכמ"ש בחיבורי שם דל"ח לזיוף בענין זה וגם אחד נאמן בזה ע"ש. ובפרט דבנ"ד כתב המגרש לביתו ששלח מכתב לעשות גט הרי לפנינו שידע מה שכתוב בהכתב שחתם עליו. ובודאי לכתחילה צריך לפרש בקיום שאמר כן בפירוש לפניהם אבל במקום עיגון יש להקל כנ"ל:

ומה שאין מכירים חתימת הדיינין וגם חתימת המגרש א"א לקיים בעירו. נראה שיש לסמוך על מ"ש האחרונים בגט הנשלח למרחוק ע"י פאסט שישלחו הב"ד שני כתבים עם חתימותיהם ועי"ז יקיימו חתימותיהם משני שטרות וה"ה בנ"ד יש לקיים חתימת הרב דחרבין ממכתבו ששלח למעכ"ת ומחתימתו בקיום חתימת השני שנשלח ג"כ לכת"ר כמ"ש ממכתבו ואף שיש לדחות סברא זו אבל כבר נהגו בהיתר זה וגם כבר בארתי בחיבורי שם שמעיקר הדין א"צ שיכירו כלל חתימת הדיינים ע"ש:

וע"ד שכתב שממנה לסופר את פב"פ או את פב"פ. הנה אם היה אומר שממנה את פב"פ ופב"פ שיכתבו גט לאשתו היה מקום לטעות שכוונתו ששניהם יכתבוהו והמנהג הוא שאין שנים כותבים גט אחד כדאיתא באה"ע סימן ק"כ ס"ז וגם שיש לדון מה נקרא תורף הגט שנאמר שכל אחד יכתוב קצת ממנו וכן קיי"ל ביו"ד סי' רט"ז ס"ז ורכ"ח ס"י דבלשון בנ"א כשאומר זה וזה אין כוונתו או זה או זה רק כוונתו לשניהם ואף שיש חולקים שם בזה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכמ"ש בשו"ת רעק"א סי' מ"ו וי"ל שלזה דקדק לומר בלשון או אבל באמת כוונתו היתה שממנה את שניהם שכל אחד מהם יוכל לכתוב הגט. ואף דאיתא בגיטין (דס"ז) דאף באומר כולכם כתובו סגי שיכתוב אחד במעמד כולם ול"א שכוונתו שכ"א יכתוב מקצת הגט. מ"מ י"ל שזה הי' חושש שלא יטעו בדבריו לומר כן ולא כ"ע דינא גמירי. ואף דבנ"ד כתב הרב את הכתב ומוכח שלימד את המגרש איך להגיד וא"כ הרי המגרש חושב שכן צריך להגיד וא"כ יש חשש שכוונתו לעשות שליח לכתוב רק את זה שיכתבנו אח"כ. מ"מ נראה דבלשון בנ"א בכה"ג כוונתו ג"כ לשניהם ולשון או הוי כאומר כל אחד מהם. וכ"נ בגיטין (דף ס"ז ע"ב) דאיתא שם שתיקן ר"י בגיטין שיאמר כתבו או כולכן או כל חד מנכון וחתמו או כולכם או כל תרי מנכון אובילו כולכון או כל חד מנכון וקשה דהא ר"י ס"ל בגיטין (דף כ"ה ע"א) דאין ברירה והיכי הכשיר כשאומר בלשון או דמשמע שבשעת כתיבת וחתימת הגט יתברר אופן שליחותו ועכצ"ל בלשון או שכוונתו שעושה אותם שלוחים בכל גוונא בין כ"א לבדו בין כולם ביחד ואף דשם בין כך ובין כך עושה כולם שלוחים מ"מ הרי יש חילוק באופן השליחות ואי נימא דכדקאמר או מתברר הדבר בשעת עשיית השליחות ה"ז תלוי בברירה וקשה דהא בדאורייתא אין ברירה ולא הוברר הדבר איך נעשתה שליחותו ונהי אם כתב במעמד כולם הוי גט דממ"נ עשה שליחותו מ"מ אם כתב לבדו נימא דלא יהא גט כיון שלא נתברר הדבר ועכצ"ל כמש"ל דאו בלשון בנ"א הוי כמו בין. ואף דהתם איתא בש"ס תרי זימני או. או כולכם או חד מנכון. מ"מ נראה שאין לחלק בזה וה"ה כשאמר רק חד זימנא או כוונתו למנות שניהם לשלוחים ואף בלשון הכתוב מצינו או כמו אם וכפירש"י ע"פ או נודע כי שור נגח הוא וכן בפ' נשא ע"פ או איש אשר תעבור וגו':

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה