שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קסא
בדבר הגב"ע ששלח לי אודות האשה שבעלה הלך למרחקים זה איזה שנים ויצא קול עליה שהרתה לזנונים והעידו שני עדים שראו בטנה גדול כמעוברת. ואחר הלילה שיצא הקול שילדה ראו כי נתקטן בטנה והיתה שופעת דם. וגם איש שלן בביתה בלילה ההוא שמע שצעקה כל הלילה כמו מחמת חבלי לידה. וגבה עדות שלא בפניה בשביל שהיתה בביתו בלילה הקודמת. וכשראתה ששלח מעכ"ת אחר העדים ברחה: והנה לאוסרה על בעלה עדיין אינו מספיק כי היה צריך להתרות בה שתבוא לב"ד ושאם לא תבוא יגבו עדות שלא בפניה. ומה שברחה מביתו בלא"ה אינו כלום כי בלא"ה אין מקבלין עדות בלילה וגם כי לא הגידו לה שיגבו שלא בפניה ולבד זה הלא צריך לגבות עדות בפני הבעל ג"כ. ובגלל הדבר שראו כריסה גדול יעיין נא כת"ר בנב"ת חאה"ע סי' כ' שיש לפקפק בזה ודבריו ברורים. ואף דהתם הגידה אמתלא שזה מחמת עצירת הוסת. וכתבו הפוסקים ביו"ד סי' קפ"ה ס"ג שצריך להוציא האמתלא מפיה ובנ"ד לא הגידה האשה אמתלא זו. נראה דהיינו רק גבי שוויה אנפשה חד"א דכיון שעשתה עצמה חד"א וחוזרת בה צריכה בעצמה להגיד האמתלא. אבל בנ"ד שאמרה לפני מעכ"ת ששקר הדבר ממילא אין לאוסרה כיון שהעדים העידו בעדות שאינו ברור ויש לתלות בענין אחר. ועכ"פ לגבי הבעל שפיר י"ל אמתלא זו. ואף אם היה מבורר שהיא מעוברת עדיין י"ל שנאנסה מאחד ולא נאסרה על בעלה. אך בנ"ד אין שייך זה כיון שהכחישה הדבר לגמרי והאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. וגם בלא"ה כבר כתב הנו"ב סי' י"ד שצריך דוקא שתאמר שנאנסה והבעל מחזיקה בכשרות ומאמינה יע"ש ובמק"א הארכתי בזה. אך בכ"ז שהדברים ניכרים שהאשה הנ"ל נטמאה כבר כתב הנו"ב שם סי' כ' שראוי לומר להבעל שמצוה שיגרשנה יעו"ש לזאת ישתדל מעכ"ת לחקור אולי ימצאון עדים על ענין זה ונוכל לברר הדבר ע"פ ד"ת ויתרו בה ובבעלה שיבואו להיות בעת הגב"ע. ואם לא יתברר הדבר יאמר לבעלה שמצוה לגרשה וכנ"ל: