אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קנט

סימן קנח

ומה שבאלף בתיבת לבריאת נפסק היוד העליון מן גוף האות הנה זה מפורש בסי' קכ"ה סט"ז ובסה"ג אות פ"ד שבטופס אין חשש בזה בשעה"ד ולבריאת עולם הוי טופס כדאיתא בסי' קכ"ז ס"י. וקצת פוסקים כתבו שאחר הנתינה יתקנו ויתנו שנית, וכן היודין שחסר בהם עוקצים התחתונים השמאלים כבר הביא כת"ר דברי הנוב"ת סי' קי"ג שיש להכשיר בדיעבד ושיתקנו אחר הנתינה שנית וכן עשה מעכ"ת וע' בח"ס חאה"ע ח"ב סי' ת' להסביר מה שקשה דכיון שכבר נתנו להאשה איך יוכל לקבל ממנה ולתת שנית וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז בזה ובח"ס שם כתב דאין להכשיר זה רק במקום עיגון ע"ש:

וע"ד מה שבהרשאה השנית תיבת מבעלה ואותיות ומו מתבת ומותרת מטושטשים וניכר שתיקנו איזה אותיות שם והוי כנכתב על המחק. הנה אינני רואה בזה חשש דהא ידוע לכל נוסח ההרשאה ובפרט הרשאה השנית שאין רשות להשליח להוסיף דבר על מה שיש לו כח בהרשאתו מהבעל וההרשאה השנית היא מעשה ב"ד ובודאי לא יעשו ב"ד שלא כדין לכתוב דבר שאין ביד השליח לעשות ואין לחוש שהיה כתוב שם איזה תנאי ומחקו וכתבו שם תיבות הללו וכפירש"י בגיטין (דף כ"א ע"ב) שלזה אין כותבין על דבר שיכול להזדייף וכ"כ הפוסקים דז"א דאם הב"ד עשו זאת או שנעשה לפניהם. א"כ הוי זה כאילו נתקיים המחק מב"ד החתומים שם. ואם נעשה אח"כ ע"י אחר והיה כתוב מקודם איזה תנאי בשליחות. הנה ג"כ יש חזקה על ב"ד שלא הניחו לעשות תנאי בהשליחות כיון שאפשר לבוא מכשול עי"ז בשליחות גט למרחוק כי לפעמים ע"י שלא יקויים התנאי תשאר האשה עגונה וגם דא"כ צ"ל שהיה כתוב שם מקודם תהא מגורשת בו ואח"כ איזה תנאי ואח"כ היה כתוב תרת וזה בודאי אינו דהא בודאי לא שינו ב"ד את לשון ההרשאה המבואר בפוסקים. וגם תרת לכל אדם אין לו ביאור כלל ועכצ"ל שמ"ש ומותרת אינו זיוף ובמקום תיבת מבעלה א"א לכתוב שם תנאי וכהא דאיתא בב"ב (דף קס"א ע"א) דבעינן שיהא המחק כשיעור שריר וקיים וע"ש בתו' וכיון שא"א שיהא כאן זיוף א"כ אין חשש וגם דהא כתבו הפוסקים והובא להלכה ברמ"א בח"מ סי' מ"ד ס"ה דהיכא שמוכח מתוך השטר מה שהיה כתוב במקום המחק כשר השטר וע"ש בש"ך סקי"ד ובנ"ד כיון שא"א לומר שהיה כתוב שם תנאי ושהיה כתוב תרת לכל אדם שאין בו שום משמעות א"כ ע"כ מוכח שהיה כתוב שם איזה דבר בטעות וכגון תיבת ממני כפי השערת מעכ"ת. ובאמת אין שייך כלל לומר שהיה שם תנאי כי הלא ב"ד עשו את השליח השני ולמה יניחו ב"ד להטיל תנאי בשליחותו וא"ל שהשליח ראשון רצה דווקא להטיל תנאי בשליחותו דנראה שלא היה לו רשות לזה והוי כמשנה בשליחותו דהא ודאי שהבעל רצה שתתגרש באופן היותר נאות ע"פ ד"ת וכשעשה את השליח ידעו שניהם שהוא לא ימסרנו לידה רק יעשה שליח אחר בב"ד במקום האשה ולשלחו ע"י פאסט. וגם דודאי קיבל השליח הראשון שכר עבור טרחתו כנהוג וכיון שהוא אומדנא דמוכח שכוונת המגרש היתה שיעשה שליח שני כפי המנהג הקבוע ולא לעשות תנאים בהשליחות דהא הב"ד דלאדז כתבו לשם את מי לעשות לשליח שני במקום האשה א"כ הוי שינוי בשליחותו וחזקה על ב"ד שיעשו כד"ת ולא היו מניחים אותו לשנות דבר מ"מ מיקרי שליח ראשון שליח שניתן לגירושין דהא אם היה רוצה הראשון ליסע בעצמו ליתן הגט ליד האשה היה הרשות בידו רק האומדנא היתה שלא יעשה כן. ואף דפועל יכול לחזור בו. וא"כ י"ל דה"ה השליח רשאי לחזור בו ולהטיל תנאי בשליחותו דז"א דהכא הוי דבר האבד ואסור לו לחזור בו וגם כבר בארתי בחיבורי ח"ד סי' קמ"ה שקבלן אסור לו לכתחילה לחזור בו ודלא כהנ"ב והטלת תנאי הויא כחזרה ואקצר באשר פשוט שכשירה ההרשאה כיון שא"א לכתוב תנאי במקום תיבה אחת וגם כי מוכח הטעות וכמש"ל. וכ"כ המהרשד"ם חאה"ע סי' פ"ב וסי' רמ"ד שאם יש טעות בהרשאה והטעות מוכח הרי היא כשרה וע' חיבורי ח"ג סי' קט"ז להכשיר בכגון זה:

ועוד דהרי מנהגינו להכשיר גט הנשלח ע"י פאסט ולא חיישינן לזיוף או שמא נמלך שלא ליתנו ומצאו אחר ושלחו וכבר האריכו האחרונים בזה וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח והעיקר נראה דכיון שכששולחים על פאסט ע"כ נעשה ע"י ב"ד שעושים שליח שני במקום הנתינה שהוא שליח ב"ד וא"כ ב"ד הם השולחים את הגט וההרשאה. ואמרינן דודאי אילו היה איזה שינוי דעת להמגרש או השליח ראשון לא היו מוסרים הגט וההרשאה לאחר כדי שלא יצא מכשול ע"י שהלה ישלחנו למקום הנתינה וכגון זה אמרינן חזקה על ב"ד שלא יוציאו מת"י דבר שאינו מתוקן וע"כ צריכים אנו לומר שב"ד שלחו הגט. וגם כי בודאי היה מכתב מהב"ד מסדרי הגט ששולחים את הגט וההרשאה וכנהוג. וא"כ הרי ראו את ההרשאה שיש בה תיבה כתובה בטשטוש על מחק וא"כ הרי כתב זה מקוים ע"י ב"ד וכמש"ל. ולזיוף בדרך ליכא למיחש כי אין אדם חוטא ולא לו. וגם דערכאות איכא חזקה דלא מרעי נפשייהו וכמבואר בפוסקים וע' ח"מ סי' ס"ח והרבה פוסקים התירו עגונות ע"פ סברא זו וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח לבאר דמדאורייתא יש להאמין מצד חזקה דא"א חוטא ולא לו. ועוד דודאי ניכר שתיבת לבעלה הוא אותו הכתב שנכתבה כל ההרשאה. וא"כ מוכח שזה היה לפני ב"ד שסדרו את הגט. כי זה דבר רחוק לחוש שאותו האיש שכתב ההרשאה ילך על פאסט לעשות זיוף בההרשאה ופקידי הפאסט יניחו לו והרי כבר כתב הח"צ סי' קל"ד דל"ח לנפילה דיחיד. ומכ"ש בזה. וכעין זה כתבו התו' בב"מ (דף קט"ז) ושבועות (דף מ"ו) דעל איש פרטי אמרינן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן אבל בדרך כלל חיישינן לגניבה כי ודאי יש גנבים בעולם. וה"ה הכא נהי שיש בעולם אנשים שאפשר לחשדם בזיוף. אבל לחשוד בפירוש את האיש שכתב ההרשאה אין לחוש. וגם כי לדבר כזה דרוש הוצאה על הפאסט ולא שדי זוזי בכדי וגם ב"ד לא יקחו להם לכותב את איש החשוד לעשות כזאת. ומ"ש בהרשאה השנית שמבטל מודעות אם מסר על גט זה. הנה אף שלא נכתב על שליחות זו מ"מ אין כאן פסול דמ"ש על גט זה אין חשש דאפשר טעה וסבר שיוכל למסור מודעא על הגט. או דאפשר לשון קצר הוא. והכוונה על נתינת הגט דממילא כיון שתיבטל השליחות לא יוכל השליח השני למסור את הגט. וגם דהא באמת א"צ כלל לבטל מודעות על השליחות והראשונים לא היו כותבים זה כלל בההרשאות כי למה לנו לחוש שעשה מודעא ע"ז. ובפרט בשליחות השנית שנעשית בב"ד בודאי לא היו ב"ד עושים זה אם היו מרגישים שיש איזה אונס בדבר ובלא אונס אין לנו לחשוד את השליח שיעשה דבר להכשיל האשה. וגם דבלא אונס לא מהני מודעא דזה לא הוי כמתנה. ובפרט לפמש"ל שמחוייב ע"פ דין לקיים את השליחות שקיבל על עצמו ולעשות שליח שני במקום שהאשה נמצאת. ואף במגרש עצמו קיי"ל בסי' קל"ד ס"ג שאם לא ביטל המודעות כשר בדיעבד. וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות י"ד. רק המהרמר"י כתב בסה"ג שנכון לכתוב גם בהרשאה ביטול מודעות אבל ודאי שאינו מעכב. וגם יפה כתב כת"ר שהטעות הוא לפי שהעתיקו הנוסח שבס' קב ונקי כי שם נדפס בטעות כן בההרשאה:

ואף שמבואר בסי' קמ"א ס"ל שאם יש פקפוקים בהרשאה יש לחוש שהדיינים אינם בקיאים בדיני גט ויש לחוש שעשו כמה פסולים בהגט שאין ניכרים לנו. הנה שאני התם שהיה שינוי גדול שהיה כתוב שנעשה שליח לקבלה ובאמת לא נעשה ע"ש. אבל בנ"ד אין לחוש דהא באמת ההרשאה כשרה ואפשר גם הם ידעו שכשר ע"פ ד"ת. וכבר הביא הפ"ת שם כמה אחרונים שהכשירו בכה"ג אף אם היה טעות גמור בההרשאה. ועוד דאצלינו נראה שאין שייך זה כי ידוע שאין מסדרין גט רק אצל דיין הקבוע לזה. וגם, הא חזינן שגוף הגט נכתב כהוגן. כי מה שיש לדון בשם האשה אין זה מסיבתם כי הלא כן כתבו להם ממקום הנתינה וכמ"ש כת"ר והנפסק בהאלף מצוי שלא ירגישו בזה חלושי הראות וכמ"ש כת"ר שגם ב"ד חשוב סמוך לעירו לא הרגיש בזה וכזה מעשים בכל יום. ומכ"ש אם מסדר הגט ידוע שהוא דיין קבוע שם ודאי שאין חשש. וע' בשו"ת ראש משביר חאה"ע סי' ל"ד שכתב דהיכא שמסדרים הגט ע"פ סה"ג אין לחוש אף אם נמצאו טעיות בהרשאה והביא כן גם משו"ת דבר משה ע"ש ואצלינו ידוע שמסדרין מסה"ג וניכר שסדרו מסה"ג שבספר קו"נ כמש"ל

ומה שהעיר כת"ר דכיון שהשליח ידע שאחר נתינת הגט ישתדלו להשיג גט אחר מהבעל א"כ הוי כנותן על תנאי ויש בזה חשש ברירה. הנה כעין זה כתב הנוב"ק סי' צ' ועוד אחרונים כשצריך לתת ב' גיטין שלא יודיעו מזה להבעל והסופר והעדים עד שיתן הגט הראשון. אבל נראה דשאני התם דכיון דבעינן בכתיבת הגט שיכתבוהו לשמה בלי שום ספק וכמ"ש התו' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) דאף למ"ד יש ברירה מ"מ פסול בגט באומר לאיזה שארצה אגרש לזה יש לחוש שהבעל יהא מסופק בשעה שמצוה לכתוב הגט לשמה וכן הסופר והעדים ואף הנתינה מסופקת אצלו כיון שחושב שאפשר שהוא חספא בעלמא. אבל בנ"ד שהשליח השני נעשה שליח על נתינת גט זה ואין לו שום נ"מ בזה אם הוא כשר או לא דעכ"פ צריך לקיים שליחותו למסרו לה כי הלא עכ"פ נותן לה הנייר שיהא שלה ואף שיש לדון שאם הגט אינו כשר תיבטל השליחות בכ"ז כיון דחזינן שכתבו לשם והבעל לא רצה ליתן אחר א"כ הוא מסכים שתשאר השליחות על הגט הזה בכל אופן. וגם דכיון שאינו פסול בהחלט לא נתבטלה השליחות. וע' נוב"ת סי' קי"ג בזה. וא"כ אין שייך בזה שיחשוב השליח שיש תנאי בשליחותו. ואף שכתב כת"ר שהב"ד דלאדז הזהירוהו שיביא הגט בחזרה ללאדז והם ישתדלו עוד אולי ישיגו גט אחר. הנה אין זה מצד ביטול הנתינה כי בודאי הנייר נקנה להאשה. רק אולי חששו שאם יהי הגט במקום האשה תחשיב שהיא מגורשת כראוי ותנשא או אולי רצו לעיין עוד הפעם בגט זה לעת הפנאי. וזה דומה כאלו אמרו לו שיבקש את האשה שתשלח להם על ידו אחר הנתינה את גיטה זה ואף בדבר החוזר לעצמו איתא בגיטין (דף כ"א) דגברא ידע לאקנויי. ומכ"ש הכא שאינו חוזר לו וגם עכשיו אינו שלו דבודאי עושה שליחותו בלי תנאי [ובפרט אם ב"ד אומרים להשליח קודם נתינה שיכוין שנותן לה במתנה את גוף הגט בשליחות בעלה. כי כן נלע"ד שצריך לעשות בבעל וכן בשליח וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות כ"ח כי אנשים פשוטים אינם יודעים שצריך להקנות לה את הגט. וגם להאשה צריך להגיד שתכוין לקנות גוף הגט. וכן אני נוהג]. ועוד דאף אם חושב השליח שנותן לה על תנאי אם לא ישיגו גט אחר מהבעל אין שייך בזה ברירה דהוי כתנאי גמור דאטו גט על תנאי תלוי בברירה וגם על הנו"ב הנ"ל כבר כתב הח"ס ח"ב סי' כ"ו שאין לחוש לזה. וע' נוב"ת סי' ק"כ קכ"א בזה:

עכ"פ הנני מסכים עם מעכ"ת שהגט כשר והאשה בריינא דמתקריא בראנדזא הנ"ל מותרת לינשא:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה