שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קנח
ע"ד האשה ששמה מעריסה בריינא וכן כתוב במעטריקא שלה ובפי כל נקראת בראנדזא בז' דגוש שהברתו כזשע בלשון רוסיא ושום איש אין קוראה בריינא והברת בריינא בסביבותם הוא בראנא ואין נרגש היוד במבטא והאשה חותמת בראנדזיע ביוד ועיין אחר הזיין. אך אינה רגילה לכתוב רק פעם אחת בשתי שנים והנה בעלה הרחיק נדוד ואחר עמל גדול ובמשך כמה שנים עלה בידה לדעת מקום מגורו באמעריקא ולהשיג ממנו ג"פ והנה נכתב שמה בגט בריינא דמתקריא בראנדזא ויש בזה ד' פקפוקים. א) ששם בריינא הוי נשתקע כיון שאין קוראים אותה כלל בשם זה ב) כי לפי הברתם צריך לכתוב אלף אחר הר' וכמו שכתבו כן בשם בראנדזא (ולא ביאר מעכ"ת אם במעטריקא נכתב באלף או ביודין]. ג) שהזיין צריך לכתבו זיין שין והביא מעכ"ת בשם ספר דברי חיים שבזיין שנקרא כמו ברוסיא צריך לכתוב ז"ש ד) שהיה צריך לכתוב יוד אחר הזיין כפי חתימתה ונהי שלבסוף יפה נכתב אלף אף שחותמת עין לבסוף כמ"ש באחרונים דכל כה"ג בשם לע"ז צריך לכתוב אלף לבסוף רק היא טעתה לכתוב עין לפי שההברה היא כמו סגול. אבל היוד היה צריך לכתוב וכתב שהגאבד"ק לאדז תפס זה לדבר חמור. ה) כי מצאו שהיוד העליון שבאלף בתיבת לבריאת אינו נוגע בגוף האלף ורק אין ניכר ההפסק להדיא ותינוק קוראו אלף ו) כמה יודין היו בגט שאין להם עוקץ התחתון השמאלי. ז) בההרשאה השנית נמצא תיבת מבעלה ואותיות ומו מתיבת ומותרת שנכתבו בטשטוש ונראה שהיו שם אותיות אחרות ותיקנו וכתבו במקומם כנ"ל והאומדנא שהסופר טעה וכתב מגורשת ממני ותיקן לכתוב מבעלה ומותרת ח) בההרשאה השנית כ' שהשליח ביטל כל המודעות אם מסר על גט זה. ובאמת צ"ל אם מסר על שליחות גט זה והנה נתנו לה גט זה ואח"כ תקנו את האלף מתיבת לבריאת ואת היודין וחזרו ונתנוהו לה. וא"א להשיג גט אחר ובאשר האשה צעירה לימים ויושבת עגונה זה כמה שנים פתח כת"ר בהצלה להכשיר הגט הזה והאריך בדברים ישרים מאוד. וחפץ לדעת דעתי בזה והנה מרוב טרדותי לא אוכל להאריך וגם כי עניני השמות אין להם יסוד כ"כ בש"ס. לזאת אשיבנו בקוצר:
הנה מ"ש שם בריינא בגט. נראה שיפה עשו דלא מיקרי נשתקע כיון שכ"כ במעטריקא ומסתמא נכתב כן בפאס שלה וכבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"ג סי' קי"ח ששם כזה לא מיקרי נשתקע ובנ"ד עדיף טפי כי שם בראנדזא ידוע שאינו רק שם געגועים משם בריינא ולא שייך לקראו נשתקע כיון שניכר לכל שעיקר שמה היה בריינא וכ"כ הרמ"א סי' קכ"ט סל"א והב"ש בשנ"ב שאם נקראת רעכליין או שערליין יכתבו רחל או שרה לפי שידוע לכל שזהו עיקר שמה וע' תה"ד בכתבים סי' י"ב ובג"פ סי' קל"ב בזה. מ"ש בריינא בשני יודין ולא בא' כפי ההברה אצלם צריך לראות איך כתוב בהמעטריקא ופאס ואם כתוב שם ביוד יפה עשו לכתוב גם בגט ביוד. ואף שלכאורה היה צריך לכתוב בראנדזא דמתקריא בריינא כיון דמ"מ שם בראנדזא הוא שם שהכל קורין אותה בו וכ"כ בחיבורי שם אם כתוב בפאס בשם אברהם ליב ובפי כל נקרא אברהם מ"מ בנ"ד י"ל דכיון דשם בריינא הוא שם העריסה וידוע שהוא עיקרו ושורשו של שם בראנדזא שפיר יש להקדימו. משא"כ בחיבורי שם ששם אברהם אינו מוכיח שיהי לו גם שם ליב לזה כתבתי שצריך להקדים שם אברהם. אבל בנ"ד צריך להקדים שם בריינא כיון שהיא עיקר שמה. אכן אם נכתב בהמעטריקא ופאס בראנא באלף כפי ההברה אצלם אזי הוא לכאורה שינוי גמור כמבואר בפוסקי' בכגון זה וכאשר יודיעני כת"ר מזה אזי אודיענו דעתי. ובלא"ה יש לדון דכיון שהברתם הוא בראנא באלף. א"כ כך היה שמה מעריסה ובטעות נכתב במעטריקא ביוד. אך י"ל כיון שעתה אין נקראת כלל בשם זה רק שאנו דנין לכותבו בשביל המעטריקא ופאס מטעמים שבארתי בחיבורי שם. וא"כ צריך לכתוב כפי שכתוב במעטריקא בלי שום שינוי. אבל לפ"ז אינו שם העיקר משם בראנדזא והיה צריך להקדים שם בראנדזא. אכן אין לפסול הגט בשביל זה דהא עכשיו אין קוראים אותה בראנא כלל. וא"כ הרואה בגט שנכתב בריינא לשם העיקר יחשוב שנולדה במקום שהברתם היתה ביוד ובלא"ה אין לפסול הגט בשביל זה ואקצר:
ומ"ש בגט בראנדזא בזיין ולא בז"ש. הנה אף שדעת הד"ח לכתוב בכגון זה ז"ש וכן נמשכו איזה אחרונים אחריו בכ"ז לענ"ד העיקר לכתוב רק ז' וכמו שנהגו רבנן קשישאי והכותב ז"ש אני חושש לשינוי השם דבהברת זיין דגושה אין ניכר הברת שין והברת זיין שין היא הברה אחרת לגמרי והרי הביא כת"ר שהד"ח בעצמו כתב במקום אחר שיכתבו שין זיין לפי שבעצמו נסתפק בדבר באשר אין בירור בהברת הז' דגושה איך לכותבו ולא דמי לצדי שבורה שנהגו לכתוב טית שין דהתם ההברה מפורשת טית שין משא"כ הכא. ויש כמה הברות שאינם נמצאים בכתב אשורית ובכ"ז אין משנים הכתיבה בשביל זה ובשם גאמילה במדינת ישמעאל נחלקו האחרונים אם לעשות נקודה על הגימל ע' ג"פ וס' עז"נ ובט"ג ושאר אחרונים בזה ובנ"ד בכתב פולין כשההברה כמו ב בלשון רוסיא עושים נקודה על זיין וכן המנהג בשם טשיזא לכתוב בזיין אף שההברה היא בזיין דגושה כמו ש בלשון רוסיא ואם נכתב ז"ש או ש"ז יהי שינוי מכפי ההברה וכמש"ל ולזה יותר טוב לכתוב ז' כפי האמת שהוא ז' דגושה הרבה והכל ידעו לקראו כן לפי שהורגלו לקרוא שם זה בהברה זו משא"כ אם נכתוב ז"ש יסברו שצריך לקרוא כן וזה הוי שינוי גמור כמובן. וכ"כ הט"ג בשנ"ד סק"ד בשם דראזנא שצריך לכתוב בזיין ומהר"מ חריף רצה שיכתבו בשי"ן והיינו בז' דגושה וכמ"ש גם מעכ"ת לפרש זה בשם הד"ח ובאמת מפורש כן בט"ג בעצמו ושם קורא ההברה שהזכרנו ז' רפה ע"ש. וביאר שם בזה הא שצריך להתיז ז' דתזכרו דלא לישתמע תשכרו והוא נכון מאוד. ויפה הביא כת"ר מדברי המרדכי פ' המגרש שבאות שיש הברות שונות במקומות שונים אין להקפיד לכתוב כפי ההברה ממש דכיון שידוע שיש לאות זה הברות שונות יקראוהו כפי ההברה שבמקום זה וכמו שפירש דבריו הג"פ ס"ס קכ"ט בשם הראנ"ח ואקצר:
וע"ד שחותמת ביוד נלע"ד דכיון שע"י היוד משתנה ההברה בזה כידוע אין לכתוב היו"ד כי חתימתה הוא בטעות כי העיקר כמ"ש כמה אחרונים שאין לכתוב כפי חתימתה רק היכא שאין טעות בחתימתה. אבל כשהטעות שלה מוכח אין להשגיח בחתימתה וכ"כ בחיבורי ח"ג סי' קכ"ז ובנ"ד הרי ידוע שבהברת שמה אין נרגש יוד כלל. ואף דבשמות בעריל וועלוויל כתבו איזה אחרונים לכתוב ביו"ד אם הוא חותם כן י"ל דהיינו רק התם שאין היוד נרגש כ"כ במבטא וכמ"ש הט"ג בשנ"ג סק"ד אבל בנ"ד היוד משנה ההברה וכמ"ש הט"ג בשנ"ג סק"ד ובשנ"ד סק"ט ובשנ"פ סקט"ז ועוד בכ"מ שזה הוי שינוי גמור. ובזה סותר א"ע דהא על מ"ש בגט אלף לבסוף הוא מסכים אף שחותמת בעין לבסוף לפי שחותמת בטעות וע' חיבורי ח"ג סי' קי"ד מ"ש בדין זה ובענין היוד חושש לחתימתה אף שמוכח שחותמת בטעות ויש לחלק קצת. ובחיבורי ח"ג סי' קכ"ז כתבתי לחדש דבאשה אין להשגיח בחתימתה ורק באיש שייך סברא זו שהגט הוא לשון הבעל אנא פב"פ והסופר כותבו בשליחות המגרש ע"ש ולזה אין שום חשש בזה. ואף לכתחילה היה צריך לכתוב בלא יוד אם אין מורגש היוד בהברה. ואם נבוא לחוש לחתימתה היה צריך לכתוב דמתקריא בראנדזא ודמתקריא בראנדזיא ובנ"ד שלא כתבו כן בודאי אין לחוש דהוי רק שם טפל ומיעוטא דמיעוטא כיון שהיא חותמת שמה רק לפרקים רחוקים וכדקיי"ל בסי' קכ"ט ס"ג בהשמיט שם הטפל ע"ש באחרונים ובפרט דהוי מקום עיגון:
ומ"ש בראנדזא באלף אחר הריש לכאורה יש לדון דהא בגט כותבין אלף אחר קמץ ולא אחר פתח. אבל כבר כתבו האחרונים בשם חאנוכה ובט"ג שנ"ג סק"ד ובכ"מ דהיכא שבהברתם מאריכים קצת בהפתח כותבים אלף אחריו ובנ"ד כמדומה שבמקומות ההם מאריכין בהברת הפתח בשם בראנא וגם דבלא"ה אין חשש בזה כמ"ש האחרונים שבכמה שמות כותבין אף בפתח אלף אחריו: