שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קנז
ע"ד מי שאין לו בנים ואומרי' הרופאים שיוציאו ש"ז ע"י משמוש ויראו אם סיבת המניעה היא ממנו וידעו איך לרפאותו והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה:
והנה לא אאריך בזה באשר כבר כתבתי בחיבורי ח"א סי' ע' ד"ה ועפ"ז שאין לעשות כן ובחיבורי ח"ב סי' קכ"ג הבאתי ג"כ דברי שאילת יעב"ץ סי' מ"ג ובחיבורי ח"ג סי' צ"א הבאתי הא דיו"ד סי' קצ"ו אשר מכל זה רוצה כ"ת להסתייע להקל. ובאמת משם אין ראי'. כי מ"ש השאילת יעב"ץ ראי' מיבמות (דע"ו) והבאתי זה בחיבורי ח"א שם. שא"ה דאיירי בכרות שפכה שאינו מוליד ואפשר שעליו אין איסור כ"כ להוציא ש"ז ואף דאיירי שם שנסתם מ"מ כל זמן שלא נתברר שנתרפא יש לו חזקת היתר מכבר. משא"כ בחשוכי בנים דשפיר אפשר שיוליד כי נזדמן הרבה פעמים שהולידו אחר כמה שנים. וע' חיבורי ח"ג ס"ס צ"א. ויש לחלק בין כרות שפכה שאינו ראו כלל להוליד למי שאין לו בנים שאפשר שיוליד ואקצר וצ"ל דאיירי שאין לו אשה דביש לו אשה המותרת לו כגון גיורת יכולים לברר בפשיטות ועוד דהתם א"א לו לישא אשה כלל ויבוא ליד הרהור והוז"ל ולזה התירו לו ע"ד אמרם מוטב שיחלל שבת אחת משיחלל שבתות הרבה וג"ז התירו רק רק ע"י גרם ולא ע"י משמוש שהוא מעשה בידים. אך י"ל דאפשר ע"י משמוש אין הבדיקה יפה. ויש למצוא סברא בזה ואין להאריך. ומהא דסי' קצ"ו אין ראי' דבמעי אשה שאני וקיל טפי כי היא אינה מצווה על השחתת זרע כמ"ש התו' בכ"מ ע' נדה (ד' י"ג). ומה שנתקשה כ"ת בדברי הב"ש סי' כ"ה סק"ב שכתב שאין איסור לשמש כוונתו פשוטה שרוצה להוכיח משיטת היש חולקין דמייתי שם שמותר שלא כדרכה ע"ש. אבל באמת לא דמי דשם הוי עכ"פ דרך תשמיש ודמי לקטנה ואיילונית ע' ס"ס כ"ג שם. ובלא"ה כבר כתבו האחרונים שהעיקר דאסור שלא כדרכה בהו"ז וע"ש בכנה"ג. ומהא דיבמות שכתב שיש לדחות י"ל כוונתו כמש"ל. ובאמת נראה דאף הך דיבמות (דף ע"ו) לא מיקרי גרם דכיון שמחמם א"ע דמי למשמוש כי ג"ז הוי חימום ויש לדמות להא דאשו משום חציו ע' סנהדרין (דע"ז ע"א) ודוחק לומר דזה מיקרי כח כחו. כיון שהוא בגוף אחד. ובחיבורי ח"א קצרתי כי לא רציתי להראות שום פנים להקל באשר הוא דבר חמור מאוד:
ומ"ש כת"ר לדמות זה למחיקת השם שלדעת הרבה פוסקים מותר לצורך תיקון לא דמי כלל דשם ילפינן זה מקרא דלא תעשון כן לד' כדאיתא במכות (דף כ"ב) ושם איירי בדרך השחתה ולזה כתב הרמב"ם בפ"ו מהיסה"ת ה"ז דרק דרך השחתה אסור. ומה שכתב זה רק גבי מזבח והקדש ולא גבי מחיקת השם. נראה פשוט משום דזה מפורש ששורפים על המזבח עצי הקדש וכן כל הקרבנות וכן המזבח היו סותרים אותו כשהוצרכו לשאת את המשכן במדבר ממקום למקום וע' באחרונים ואכמ"ל בזה. וכן מצינו בע"ז שלזרוק אבן למרקוליס או לפעור אצל פעור אסור אף דהוי דרך בזיון משום שעבודתו בכך. אבל בנ"ד גוף הדבר יש בו איסור גדול וחזינן שחז"ל החמירו בזה מאוד אף ע"י גרם רחוק כמו להסתכל בבגדי צבעונים ולשכב פרקדן וכדומה והיינו משום שזה מטמא את הנפש וממה שאנו רואים כמה החמירו חז"ל בנדה (דף י"ג) וכן בזוהר ובספרי המקובלים בזה נוכל להבין כי יש בזה טומאה גדולה לנפש. וחלילה להקל לעשות כן בשביל ציוי הרופאים. ובפרט כי הוא טובא. מי יימר כי אפשר יתברר שהמניעה אינה מסיבתו. ואף אם יתברר שהיא מסיבתו אפשר שלא יוכלו לרפאותו ובכ"ז יש איסור בהוז"ל וכמש"ל. וגם דאפשר באשה אחרת תסור הסיבה. וגם אפשר שאינם מבינים כראוי ובאמת הוא ראוי להוליד. ויש כאן ס"ס לחומרא ובפרט שכבר ראינו שאירע כזאת ולא עלתה בידם:
אכן מרחם האשה יש מקום להקל לקחת בעת הצורך וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' צ"א. ומ"ש כ"ת להקשות מהא דקיי"ל ביו"ד סי' רל"ה ס"ד שאם נדרה להתהפך אחר תשמיש יוציא ויתן כתובה כבר כתב השטמ"ק בכתובות (דף ע"ב) דהוא משום שאומרת דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה. ומה שהקשה ההפלאה שם דזה שייך רק על זמן גדול ולא על פעם אחד או איזה פעמים. טפי הו"ל להקשות דא"כ יהא נ"מ אם יש לה כבר בנים. אבל באמת השטמ"ק נקיט לאו דווקא הא דבעיא חוטרא וכו' רק שיכולה לומר שאינה רוצה להשחית זרעה לריק ואף שיש לה בנים אינה יודעת איזה יכשר לה זה או זה וכמו שאיש מצווה על פו"ר אף שיש לו בנים משום ולערב אל תנח ידך. ואם עדיין לא ילדה יכולה לומר שחוששת שמא אח"כ יזדמן לה חולי וכדומה מן הסיבות שלא תוליד עוד ואינה חפיצה להשחית זרעה אף פעם אחד. ורק לענין לכפות את בעלה שיוציאה כשאינו מוליד אינה יכולה רק כשאין לה בנים כלל משום שהוא אינו אשם בזה. וגם דהא היא אינה צריכה לעשות מעשה להשחית הזרע. ואם הבעל רוצה לעשות איזה השתדלות שלא יוליד עוד. יש לדון שאשתו תוכל למחות בידו ואף שיש לה כמה בנים והיינו לבד שאסור לו בשביל ביטול מצות ולערב אל תנח ידך ואכמ"ל בזה. ואדרבא מהא דכתובות (דף ע"ב) מוכח שאין איסור להתהפך דבאיסור הו"ל למינקט איסור אחר שבתורה דהא ע"כ איירי שתלתה נדרה בתשמיש וע"ש בהפלאה והוי דומיא דאינך דנקיט בסוגיא שם דהוי שינוי מכפי מנהג העולם וכ"נ עיקר דאי משום לידה הו"ל לחלק דבימי עיבור אין קפידא שהרי א"א שתתעבר. ולזה נלע"ד עיקר כמש"ל דהכוונה בשביל שהוא שינוי מדרך העולם ובהא דסי' קצ"ו נראה שצריכה רשות הבעל כי בלי רשותו אסור לה להשחית זרעו ואכמ"ל] ועכ"פ בנ"ד לענ"ד אסור לעשות כן. וד' יזכה את הצריך לכך בזרע של קיימא יראה זרע ויאריך ימים ובאמת יש לזה רפואות הרבה אשר הועילו לכמה אנשים בלי צורך הוז"ל: