שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קמז
כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה יצחק ארי' נ"י הרב דק"ק רודקאה.
ע"ד שחפץ לדעת דעתי אם מותר להגריל ס"ת לצורך מצוה והאריך בזה בדברים ישרים ובאשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לא אוכל להאריך. והנה מפורש דין זה באחרונים להקל וכ"כ הפמ"א ח"ג סי' מ"ג והביאו גם כת"ר ומ"ש כת"ר בשם הח"ץ לאסור הנה הוא לא אסר רק למכור בהכרזה ע"ש סי' קכ"ג אבל בהגרלה י"ל דס"ל דשרי, וכן מצינו גבי עבודות שבמקדש שהיו מפיסין עליהם אלמא שאין זה בזיון למצוה ואדרבה הוא כבוד שהכל משתדלים להשיגה. וא"ל שהאנשים שנתנו כסף על הגרלה יהי דינם כמוכרים חלקם למי שיזכה דהא דעת כמה פוסקים שהקונים ס"ת בשותפות יוצאים ידי מצות כתיבת ס"ת ז"א דהא נתנו מתחלה ע"מ כן ולא לקנין. ומ"ש מעכ"ת משום שאין אנו בקיאים בחסירות ויתירות ולזה כל קדושת ס"ת שלנו הוא בספק ופלפל בזה אי הוי זה ספק דרבנן אי לא. הנה אין לי פנאי להאריך בזה. אבל חלילה לומר כן ולדון שכל הס"ת תפילין ומזוזות שלנו אין בהם קדושת ס"ת ואף שהש"א סי' ל"ו כ"כ מ"מ מפשטות כל הפוסקים באו"ח סי' קנ"ג וביו"ד ה' ס"ת מבואר שיש בזה"ז דין קדושת ס"ת וכ"נ פשטות הש"ס ואף דרב יוסף אמר בקדושין (דף ל' שאין אנו בקיאים בחסירות ויתירות [וגם בבכור בעל מום קיי"ל בבכורות (דף נ"ג) שאסור למכרו באטליז בדרך בזיון ובס"ת שיש בה טעות כתבו הפוסקים שדינם כהקדש בעל מום] ולזה נראה דאף אם נתפוס שספק חסרון ידיעה לכל העולם הוי ספק גמור מ"מ כל זמן שלא נתברר לנו שאנו טועים בשום דבר יש לנו לתפוס שאנו מקובלים לכתוב חסרות ויתירות כהוגן ואף שיש כמה מקומות בתורה שיש מחלוקת במסורה וכמו מה שיש בין מדינחאי למערבאי וכדומה מ"מ כל מקום שתפס לכתוב כמנהגו הרי שתופסים שהלכה כן ויש לס"ת שלהם קדושה גמורה. רק הנוהגים באופן אחר י"ל שאין מחויבים לנהוג דין ס"ת גמורה בס"ת שנכתבה שלא כשיטתם וכן בכ"מ שיש מחלוקת בתפילין ומזוזות. וכ"כ הפוסקים שבמקום שיש ספק צריך לכתוב כמו שנמצא ברוב הס"ת ע' פ"ג במסכת סופרים ובשו"ת המיוחסת סי' רל"ב. ושוב מצאתי בספר מהרמשי"ק על תרי"ג מצות בסופו ובגדולי הקדש ס"ס ע"ר שכתבו ג"כ כנ"ל. ועמ"ש בזה בספר מנחת חינוך בסופו לחלק בין טעות שהענין משתנה ובין טעות אחר. ולענ"ד ז"א והעיקר כמש"ל ומטרדותי ההכרח לקצר:
וע"ד שהקשה למה התירו בשבת (דף מ"ב) לכבות גחלת של מתכת וקוץ בר"ה ושפוד שצלו בו בביצה (דף כ"ח) כדי שלא יוזקו בהם ובסי' שכ"ח קיי"ל דבסכנת אבר אסור לעבור אף על שבות. והנה ע' בפירש"י בשבת שם שכתב משום דבחשש היזק רבים התירו וכ"כ בש"ע סי' ש"ח סי"ח והר"ן והרמב"ן ורשב"א כתבו בשבת שם לדעת בה"ג דחשש היזק דרבים הוי כסכנת נפשות שדוחה אף איסור תורה ועיין מג"א שם ובס"ס של"ד ויש לדון ג"כ דהוי כמו צריך למקום שמונח הגחלת והקוץ. אבל הלא הותר גם כיבוי וטלטול פחות מד"א דהוי שבות גמור: