אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קמו

סימן קמה

ע"ד אשר לפני שלש שנים קברו ש"צ דמחנם שהיה נכבד מאוד במקום בזוי לפי ערכו. וזה נעשה בטעות באשר ביום הקבורה נמנו גבאים חדשים בחברת הקברנים ולא ידעו עדיין איזה שורות הקברים הם לנכבדים. ועתה חפצים האפוטרופסים שעל עזבונו לפנותו מקברו ולקנות עבורו קבר במעלה הקברים לפי כבודו. וגם כי המנוח צוה לפני מותו שיקנו עבורו קבר משלו ולא משל ציבור וא"כ דמי כאלו נקבר בקבר שאינו שלו והאריך מעכ"ת בדברים ישרים ובאשר כתב כי הענין נחוץ אשיב בקוצר:

הנה מפורש ברמב"ם ובטוש"ע ס"ס שס"ג שאין מפנים מקבר בזוי למכובד. ורק בד' אופנים מותר לפנות. אם צוה שיוליכוהו למקום אחר ומקורו מתשובת הרשב"א סי' שס"ט. ואם מוליכים אותו לקבורת אבותיו. ואם הוא קבור במקום שאינו משתמר. ואם קברוהו לשעה והתנו בפירוש שיפנוהו אח"כ. ובנ"ד דליכא כל הנהו כמובן לכאורה פשוט שאסור לפנות ובפרט למאי דקיי"ל שם שאין מוליכין מת מעיר שיש בה ביה"ק לעיר אחרת וכתב הש"ך הטעם לפי שהוא בזיון להמתים הקבורים שם. א"כ גם בנ"ד הוי בזיון להמתים הקבורים בשורה ההוא. ונהי דלכתחילה כשמקברים בשורה אחרת אין שייך לומר שהוא בזיון להם דודאי יש לקבור כ"א לפי כבודו וכן מצינו במ"ק (די"ז) שהיתה מערתא דחסידי לחוד ומערתא דדייני לחוד. אכן בנ"ד שכבר נקבר ועכשיו יפנוהו משם הוי בזיון גדול להם. ואף דבחיבורי ח"ד סי' צ"ה בארתי שדברי הש"ך תמוהים דבמקור הדין באו"ז סי' תי"ט מפורש הטעם מפני שהוא בזיון להמת לטלטלו למרחוק ולא משום בזיון המתים שבעיר הזאת מ"מ סברת הש"ך מתקבלת על הלב. ובפרט בנ"ד שטעם הפינוי הוא מפני שחושבים לבזיון מה שקבור אצל מתים הללו דודאי הוי בזיון למתים שקבורים כעת אצלו. אך י"ל דהא בושת צריך שיכוין וכיון דבנ"ד אין מכוונין לבייש לא מיקרי בושת וע' חיבורי שם. וגם י"ל דכיון שמוגבל שורה זו לאנשים כאלה לא הוי בושת ואטו אם יבוא אורח נכבד ויעמוד בביהכ"נ בספסל האחרון יהא אסור לכבדו ולהושיבו בין הנכבדים. וכת"ר הביא במכתבו דברי התפא"י בפ"ק דמ"ק שכתב דמלקט עצמות איירי כשקברו ע"מ לפנותו וגם חרדת הדין ליכא כגון שהוא אחר יב"ח. והבין כת"ר שהוא תירוץ שני ואף שלא התנו תחילה לפנותו מ"מ שרי כיון דליכא חרדת הדין ודקדק דעצמות איירי לאחר יב"ח וז"א דהא מפורש בפי"ג דשמחות ובירושלמי בפ"ב דמ"ק ה"ד ובטוש"ע ר"ס שס"ג דאף עצמות אסור לפנות וכ"כ האו"ז. הל' אבילות סי' תי"ח להדיא. ונראה דמלקטין עצמות שכתב התפא"י דאיירי שנקבר ע"מ לפנות היינו לפי שכן היה דרכם כמפורש בפי"ב דשמחות ובירושלמי פ"ק דמ"ק ע"ש ורק דאכתי קשה דהא יש לחוש לחרדת הדין לזה כתב התפא"י דאיירי לאחר יב"ח ומוכח מדבריו דאף אם קברוהו ע"מ לפנותו איכא חרדת הדין והוא תמוה דהא מקור סברא דחרדת הוא מהכלבו כמ"ש בב"י סי' שס"ג ושם סי' קי"ד מפורש דהיכא שצריכים לפנותו או שצוה לפנותו לא חיישינן לחרדת הדין. וע' שו"ת שבו"י ח"ב סי' ק"ג שכתב לפקפק בעיקר סברא דחרדת הדין ודבריו נכונים שם ואכמ"ל בזה. ומ"ש הפוסקים שיש בזיון וצער למת אם מטלטלים אותו זה שייך אף בעצמות ולא שייך זה להא דב"ב (דף קנ"ד) גבי בדיקת סימנים דשם הוי ניוול אף אם אין מטלטלין אותו כלל רק שרואים בניוולו כי המת משתנה גופו באיזה עת אחר קבורתו ומתבזה אם ימשמשו בו ולזה אף במקום שקוברים בארון שייך חשש ביזוי למת בטלטולו. וכ"נ בח"ס ח"ו סי' ל"ז דמשמע שם שמנהגם היה לקבור בארון. ובכ"ז דן שם מהא דאסור לפנותו. ומ"ש רש"י במ"ק שם כדי לקברו במקום הגון היינו במקום המשתמר כמ"ש האו"ז סי' ת"כ ע"ש:

ומ"ש מעכ"ת דכיון שצוה שיקנו לו קבר משלו ומתחילה לא קנו לו קבר רק עכשיו רוצים לקנות הוי כאלו קבור בשאינו שלו ומותר לפנותו וגם דהוי כאלו קברוהו ע"מ לפנותו כיון שנקבר בטעות. לדעתי ז"א דודאי קנה מקומו כיון שהוא ביה"ק של העיר ההיא ונקבר ברשות הגבאים רק שהוא חפץ להדר שישלמו יורשיו עבור הקבר וזה יכולים לשלם עכשיו עבור קברו לקיים דברי המת וגם דהא אחר מיתה אין הנכסים שלו רק של יורשיו ואף כשישלמו הוי הקבר של יורשיו והם נותנים את הקבר למורישם. והא דאיתא בכתובות (דף מ"ח ע"א) שהאומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו להעשיר את בניו ולהפיל א"ע על הציבור אין זה מצד שהם נכסיו גם לאח"מ רק דלא נימא דהא באמת הנכסים הם תיכף של יורשיו רק שמוטל עליהם לקברו כיון שהם יורשים נכסיו וכמו שתקנו שמוטל על הבעל לקבור אשתו תחת כתובתה כדאיתא בכתובות (דף מ"ז ע"ב) אבל אם פטר בפירוש את יורשיו י"ל שפטורים מזה ומוטל על הציבור לקברו. לזה קמ"ל דלא כל כמיניה לעשות כן ואדרבא מוכח משם שהנכסים של היורשים וע' יו"ד סי' שמ"ח ואה"ע סי' קי"ח ובבה"ט סקי"ג ואכמ"ל בזה. והא דב"ב (דף קי"ב) נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו היינו כשיוצא השדה ביובל הוא גנאי שיהא קבור בשדה של אחר אף אי נימא שגוף הקבר קנוי לו ואף שאסור להקנות לצמיתות מ"מ קנוי עכ"פ מתקנת יהושע. אך נראה דכיון שהיה אפשר לקברו במקום אחר לא הוי מת מצוה ולא קנה מקומו וע' ח"ס שם בזה ועכ"פ לא שייך לומר דמיקרי אינו שלו נגד צואתו. וגם מה שנקבר בטעות לא שייך לקרוא ע"מ לפנותו וגם הלא כבר עברו שלש שנים והכל ידעו מזה ולא התעוררו לפנותו עד עתה. ולזה אין מקום להתיר לפנותו ע"פ סברות הנ"ל:

ולכאורה יש לדון דכיון שהביה"ק קנוי משל ציבור הרי קנוהו מתחילה כדי לקבור שם את כל המתים מהעיר ההיא כפי המנהג שהנכבדים יקברו בשורה אחרת והוי כאלו נשתתפו בו ע"מ כן. וא"כ עכשיו כשנתנו לו קבר שלא לפי כבודו ה"ז כגזל והוי ממש קבר שאינו שלו. ואף שאם היה מאריך ימים אפשר שהיו השורות המכובדות כבר מליאות במתים אחרים. מ"מ ודאי היו מגבילים באיזה שורה אחרת מקום עבור הנכבדים וגם כי עכ"פ ע"ד כן נשתתפו שמי שימות קודם יותן לו קבר לפי כבודו ואף אם בא הש"צ לעירם אחרי שכבר קנו את הביה"ק בכ"ז יש לו זכות בו ובכל צרכי רבים כמו לכל בני העיר וכן קיי"ל גבי ביהכ"נ דכרכים באו"ח סי' קנ"ג שיש בו זכות לכל האורחים הבאים שם ובשעה שקנו הוי כאלו קנו בפירוש עבור כל מי שיבוא ואף אם עדיין לא נולד צ"ל דמ"מ כשבא להעיר ההיא והשתמש באיזה דבר הוא זוכה בכל הדברים שיש שם לצרכי רבים וכדין קונה עשר שדות שאם החזיק באחת קנה כולן. ואף דקיי"ל שצריך שיתן דמי כולם. הנה בזה א"צ ליתן כסף כעת. ומה שהמנהג שהיורשים משלמים בעד הקבר נראה דאדעתא דהכי נשתתפו שכ"א יתן כפי ראות עיני הגבאים והם יתנו לו קבר לפי כבודו והרי חזינן שאם היורשים יחפצו להרבות כסף בכדי שיתנו לו מקום היותר מכובד ודאי לא יתנו לו וכנהוג בכל המקומות שידעתי וכן הדין נותן דאטו בעד כסף ימכרו כבוד המתים לקבור אצלם איש שאינו ראוי להקבר אצלם ולא שמעתי שינהגו להעלות בדמים באיזה מקום לקבור המת וגם דודאי אסור לעשות כן דהא אסור לקבור אפילו צדיק אצל חסיד מופלג כדקיי"ל בסי' שס"ב. וא"כ בנ"ד יש להתיר לפנותו דדמי לקבר הנמצא דקיי"ל בסימן שס"ב שמותר לפנותו וכ"כ הברכי יוסף סי' שס"ג שאם נקבר בטעות מותר לפנותו כיון שקנה קבר אחר וה"ה בנ"ד הוי כאלו קנה קבר אחר כמש"ל:

אכן באמת צריך להבין מה נקרא בזוי או מכובד כי בעת הזאת חושבים את העשירים למכובדים ונקברים במעלה הקברים אף כי בחייהם לא היו שומרי תורה ומצות כראוי. והעניים נקברים בשורות האחרונות אף שאפשר היו יראי ד' באמת ועניותם כפרה על המעט אשר פגמו בחייהם ועל כגון זה אחז"ל בב"ב (דף ח' ע"ב) שראה בעוה"ב עולם הפוך מכפי עוה"ז שמי שהוא מכובד בעוה"ז הוא בזוי לעוה"ב ומי שהוא בזוי בעוה"ז הוא מכובד בעוה"ב וכפירש"י שם דקאי על עניים ועשירים ע"ש ואמר ריב"ל שעולם ברור ראה. ולזה אם גם אצלם הדבר כן שהש"צ נקבר אצל העניים אשר בודאי היו שומרי תורה כראוי. הנה זה לו לכבוד ולנחת רוח בעולם האמת וחלילה להוציאו ולקברו אצל העשירים כי הנפש בעולם האמת רואה עולם ברור ואמתי שעיקר הכבוד הוא קיום תורה ומצות ואין כבוד אלא תורה. ואף אם נאמר לקברו אצל עשירים שומרי תורה נראה ג"כ שאין לפנותו כי העניים נפשם מטוהרה יותר מתאות עוה"ז וענים כפרה על חטאתיהם ויותר נוח לו להיות קבור אצלם כי נפש הנפטר רחוקה מכבוד המדומה וכענין שאמר דהמע"ה ועם האמהות אשר אמרת אתם אכבדה והיא מדת הקב"ה להיות את דכא ושפל רוח. ומ"ש במעלה הקברים דרשו בב"ק (דף ט"ז) שקברוהו אצל דוד ושלמה שהם צדיקים וצ"ע מזה על הא דאיתא בסנהדרין (דף צ') ששלמה חטא וצ"ל שעשה תשובה ומ"ש במס' שמחות קבר בזוי ומכובד הכוונה שהקבר בעצמו נבנה באופן נאה ומכובד או באופן בזוי או שהמקום בזוי שעושים לפעמים קרוב לי דברים בזוים וכן הלשון במסכת שמחות פי"ג מקום ביזוי ע"ש ובירושלמי בפ' ב' דמ"ק ה"ד מדמה לה לדירה נאה וכעורה ע"ש וכן מסתבר דהא בימיהם היו קוברים כל המשפחה בביה"ק מיוחד כדאיתא בבכורות (דף נ"ב) ובכ"ד וכן איתא בירושלמי שם ובפוסקים דלתוך שלו מותר לפנותו אף ממכובד לבזוי מפני שערב לו להקבר במקום אבותיו משמע דקאי על גוף הקבר כמש"ל דאי נימא דאיירי שאבותיו לא היו הגונים כ"כ הו"ל לפרושי בהדיא [וצ"ע באמת בכה"ג אי ניחא ליה להקבר אצל אבותיו ואכמ"ל בזה] ואם הנקברים אצל הש"צ נקברו במקום שפל בשביל שלא שמרו תו"מ כראוי אזי פשוט שמותר לפנותו דהא אסור לקבור צדיק אצל רשע ואף חסיד אצל צדיק או רשע חמור אצל רשע קל אסור כדקיי"ל בסי' שס"ב. ובזה מותר לפנות וכדאיתא בסנהדרין (דף מ"ו) שכשנתעכל הבשר מפנים את העצמות וקוברים במקומם דכיון שנתכפר הו"ל כצדיקים ע"ש. ואף אם גם בנ"ד כבר נתעכל הבשר של הקבורים אצלו בכ"ז לא דמי למי שהיה צדיק בחייו ומי יודע מדריגת חטאם וגם דהא ודאי יקברו שם עוד מתים כאלה ואי נימא דכל שנתעכל הבשר דינו כצדיק א"כ יהא אסור לקבור אצלו מת אחר שהיה בחייו במדרגה אחת עמו וזה לא מצינו ועכצ"ל כמש"ל. והא דסנהד' (דף מ"ו) היינו דאף שהנידונים בב"ד צריך לקוברם בביה"ק מיוחד. מ"מ כשנתעכל הבשר מותר לקברו במקום אחר אבל גם שם אין קוברים אותו אצל מי שהיה צדיק בחיו וע' חיבורי ח"ב סי' צ"ה בזה. ונלע"ד דודאי שרי בכה"ג לפנות כדי לקברו אצל צדיק שכמותו וכ"מ מעובדא דאלישע:

ולזה בנ"ד נלע"ד שאם האנשים הנקברים אצל הש"צ הלז היו יראי ד' ושומרי תורה כפי ערך הש"צ הלז רק שהיו עניים ובשורה שרוצים לקברו כעת קבורים אנשים שהיו עשירים ודאי שאסור לפנותו והאדם מכבד את המקום ולא המקום את האדם. אכן אם האנשים הקבורים אצלו כעת אינם דומים לו במדריגת יראת ד' והאנשים הקבורים בשורה שרוצים לקברו עתה היו יראי ד' כפי ערך הש"צ הנ"ל או אף יותר ממנו אזי אף שאין זה במדריגת צדיק אצל רשע בכ"ז לענ"ד יש להתיר לפנותו ולקברו במקום הראוי וכמש"ל דזה הוי כגזילה מה שקברוהו במקום שאינו שלו ודינו כנקבר בטעות וצריכים הגבאים לבקש ממנו מחילה על שגרמו לו להתבזות שיטלטלוהו אחר קבורתו. והנה בזה צריך התבוננות רבה לשקול הדבר בפלס בערך האנשים הנקברים עמו והנקברים בשורת הנכבדים והעיקר כי רחמנא לבא בעי והחכם עיניו בראשו שלא להודיע זה לאנשי העיר כי בזה יוגרם בזיון להמתים כי כ"א יתחיל לשקול את מעשי כל אחד מהם ויבואו להזכיר את מגרעותיהם וגם להמורה בזה יוגרם עג"נ. ולזה לדעתי יראה מעכ"ת לחקור מן הצד על ערך הנקברים בשורות ההם וכפי שיוסכם בדעתו יגיד להם מותר או אסור מבלי לבאר להם הטעם על בוריו ויותר נכון להטות הדבר שלא לפנותו כי אם יתירו זה אפשר שכמה אנשים שנתעשרו כעת יחפצו לפנות מתיהם לשורה נכבדת ומי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו ומי יוכל להסביר להם את החילוק האמתי בין ענין זה לענין אחר. ולכן לענ"ד נכון שלא להתיר לפנות אם לא שגלוי לכל שהנקברים אצלו לא היו שומרי תורה ויהא הטעם מפורסם לכל. וניתן לבאר אשר אם יוסכם לפנותו צריך ליקח עמו עפר תיחוח מהקבר כדין כי אף, שכתב מעכ"ת שקוברים בעירם בארונות של ברזל מ"מ ודאי שיש נקבים בארון כדאיתא בירושלמי דכלאים. וגם יטוחו הנקבים בזפת ונתבאר בע"ה פרטי דין זה בחיבורי ח"ד סימן צ"ה יעו"ש. ובפרט לפמ"ש מעכ"ת שמנהגם ליתן עפר לתוך הארון א"כ יש לטוח כדי שלא יצא העפר דרך הנקבים. אכן אם אין נקבים בארונותיהם נראה שא"צ לקחת עמו עפר תיחות דבארונות ברזל אין לחוש שיצא מוהל המת לחוץ. ד' יזכנו לראות במהרה בישועתו ויקיים מ"ש שיבולע המות לנצח במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה