אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קמה

סימן קמד

כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מוהרא"ש נ"י הרב דק' אונייעוו.

ע"ד שאחד החל לחפור בחצרו ליסודות לבנין בית י"ט אמות על ט"ז ומצא ברוחבו לצד דרום חמשה גולגלות אדם ועצמות הגוף. ובצפון לא נמצא כלל. ולמערב נמצא עשרה גולגלות ועצמות הרבה. ולמזרח מצאו רק מעט ובאמצע מקום הבית חפרו ליסודות ומצאו י"ח גולגלות והרבה עצמות ובחפירת בור להניח שם סיד מצאו כעשרה. וכל אלה לא היו מונחים כסדר רק זה לצד מזרח וזה לצד מערב. וקצתם היו מונחים זה על זה. וקצתם היו מונחים פניהם לצד קרקע. וההשערה בזה שהיה שם קרקע א"י. כי מקדם לא היה רשות להישראל לדור בעיר ההיא. וכשניתן להם רשות לדור שם היו קוברים מתיהם בעיר אחרת. ורק בשנת תקצ"א עשו שם ביה"ק וכן אומרים הא"י הזקנים אשר במקום ההוא היה ביה"ק שלהם ורגלים לדבר שלא נמצא שם חרסים ועצים. ובמקום אחד נמצא רקבון של עצים ורצועה של אריגת כסף ואמרו הא"י שמנהגם לקבור כומריהם ברצועה כזו והנה את מקום הבית פינו כראוי אך החצר הוא גדול כמאה אמה ודרוש הוצאה עצומה לבדקו כולו ובעליו הוא כהן. וצידד מעכ"ת להקל וחפץ לדעת דעתי בזה והנה באשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לזאת אשיבנו בקוצר:

הנה למתי ישראל אין לחוש בנ"ד כיון שידענו שלא דרו שם ישראל ומעת שבאו לשם ישראל ידוע שלא קברו מתיהם במקום זה. ויש כאן רובא דנכרים דעלמא וגם קורבא דמוכח שדרו שם נכרים בשכבר הימים ואין לנו לחוש שדרו שם בדורות הקודמים ישראלים ונקברו שם. ואף דאיתא בב"מ (דף כ"ו) דהיכא שאין עשוי להתכבד לא אזלינן בתר בתרא. היינו רק כשודאי היו שם מקודם גם אחרים. אבל כאן אפשר שלא דרו שם ישראל מעולם. וגם דהא בלא"ה הוי ספק טומאה בר"ה וכמ"ש הרמ"א סי' י"ד וסי' קנ"ב דבכה"ג הוי ר"ה. וגם הרי לא מצאו שם שום חרס. וכבר כתב בתשובה שבסוף החו"י שזה הוי הוכחה שהם קברי עכו"ם אך בנ"ד שנקברו במקרה י"ל דלהכי לא הספיקו לתת חרסים על עיניהם. ועוד דהא עכו"ם זקנים אומרים שהיה שם ביה"ק שלהם. ואף דעכו"ם אינו נאמן ע"ז דהא אף בבית הפרס דרבנן קיי"ל בכתובות (דף כ"ח ע"ב) שכשנתגייר אינו נאמן מכ"ש בעודנו עכו"ם. היינו כדאיתא שם בש"ס הטעם משום דלא דייק במה שנוגע לדיני ישראל. אבל להעיד על דבר כזה שקבורים שם עכו"ם י"ל שנאמן. וגם הוי מילתא דעבידא לאגלויי שיחקרו אם הכומרים נקברים באריגת כסף ומירתת ולא משקר וכמ"ש הנו"ב מ"ת סי' כ"ז דבמילתא דעבידא לאגלויי נאמן אף עכו"ם. ואף לפמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח אות ט"ו דעכו"ם אינו נאמן. הא בלא"ה כתב בתשובה שבסוף החו"י שבכה"ג נאמן עכו"ם במסל"ת. ועוד דהכא שאני כי ידוע שאין קוברים ישראל באריגת כסף ואין מניחים זה אצלו וידוע שהנכרים משמשים באריגות כסף כאלה בחייהם בעבודתם בבתי תפלתם. ודמי להא דמצא כלי ולפניו פירות בב"מ (דף כ"ה) שמחזירין הפירות למי שיתן סימנים בהכלי אם מוכח הדבר שהפירות באו מהכלי. והכא ודאי מוכח דמהיכן בא לכאן אריגת כסף זה אם לא שהמתים היו קבורים בזה וכדברי העכו"ם. ובאמת אפשר לברר זה ע"י ספרי חוקיהם אם ימצאו שכתוב שם החק לקבור כומר באריגת כסף דהא הרבה פוסקים כתבו דערכאות מהימני אף מדאורייתא ומכ"ש במנהג כזה דעביד לאגלויי ודאי דמהימני ולבד זה הרי כבר כתב הרשב"א בתשובה סי' פ"ג שקבר שנמצא אצל ביתו של ישראל אזלינן בתר רובא דעלמא שהם עכו"ם ומכ"ש בנ"ד שלא דרו שם ישראלים כלל. ולזה נראה ברור שאין לחוש בנ"ד לקברי ישראל וגם דהוי ס"ט בר"ה וע' ח"ס סי' של"ז שהיקל אף במקום שהגידו עכו"ם שהיו שם קברי ישראל:

ומ"מ לכאורה י"ל שצריך לפנות כל החצר דהא רוב הפוסקים ס"ל שעכו"ם מטמא במגע ואף שהעצמות קבורים בעומק הנה כבר בארתי בחבורי ח"ג סי' פ"ד דטומאה רצוצה הויא כמו מגע ואסורה בעכו"ם. ואף דקיי"ל בברכות (דף י"ט) דרוב ארונות יש בהם פותח טפח. הרי כבר כתב הרשב"א בתשובה סי' כ"ד ועוד ראשונים דבזמנינו לא שייך זה כיון שאין המנהג כן וע' טוש"ע סי' שע"ב. וגם כי הרי הקבר סתום מכל צדדיו והויא טומאה רצוצה ומטמא כל העובר שם כאלו נגע. וכיון שנמצאים כמה גולגלות יחד וניכר שנקברו בשעת דבר או מלחמה. יש לחוש לכל החצר כיון שהוחזק מקום זה בעצמות. אכן צריך לברר כמה יבדקו שם. ואף דבנזיר (דף ס"ה) איתא שיעור שצריך לבדוק כפי רוחב המערות. מ"מ בנ"ד לא שייך זה. כי אצלינו אין המנהג לקבור במערות וכעין מ"ש בחו"י לענין שיעור הרחקה שעתה נשתנה השיעור. ובפרט בנ"ד שאנו תופסים שהם מתי עכו"ם ונקברו בשעת דבר או מלחמה. א"כ אין גבול לדבר ואפשר נקברו בכל החצר ההוא. ואף דבבית הפרס א"צ בדיקה רק מאה אמה. היינו לפי שידוע שהיה שם רק קבר אחד והחשש הוא בשביל שנחרש הקבר ושמא גררה המחרישה עצם כשעורה כדאיתא בפי"ז דאהלות. ואיתא שם דבנכרי שחרש אין שייך דין בית הפרס לפי שלא גזרו עליהם ביה"פ ע"ש בר"מ והר"ש כתב דהוי רק משום קנסא ובעכו"ם שחרש לא קנסו. אבל בנ"ד דחזינן שנקברו כאן הרבה מתים יש לחוש שנקברו גם בכל החצר. אבל באמת ז"א דא"כ אין לדבר סוף ונצריך בדיקה בכל העיר והרי לא גזרו על ארץ העמים רק כדין בית הפרס כדאיתא בע"ז (דף י"ג) אף דודאי יש לחוש על כל ארץ העמים שמא קבורים שם עצמות אדם. ועכצ"ל דלא מחזקינן טומאה מספק ואזלינן בתר רובא דעלמא כי רוב הקרקעות אין בהם קברים.. ואין זה שייך לדון קבוע כיון שהאיסור אינו מחמת עצם הקרקע רק מחמת המת הקבור שם וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' פ"ג. ואף דקבר ישראל אסור בהנאה וא"כ הספק הוא על עצם הקרקע. אבל ז"א דהא קרקע עולם אינו נאסר כדאיתא בסנהדרין (דף מ"ז). ואף לדעת הסוברים שהעפר שנתנו אח"כ על הקבר נאסר ע' חיבורי ח"א סי' ס"ז. זה לא מיקרי קבוע כיון שהטעם הוא משום דמיקרי תלוש. והנה כבר האריכו האחרונים אם יש ביטול בקרקע ואי שייך קבוע כשאין האיסור ידוע. ואכמ"ל בזה דעכ"פ בנ"ד לא הוי קביע כי אפשר אין כאן איסור כלל. וגם דהא כבר בארנו דבנ"ד אין לחוש כלל לקבר ישראל. וקברי עכו"ם מותרים בהנאה דהא גם מת עכו"ם מותר בהנאה. וגם דהא מפורש בפי"ד דשמחות שהנקברים בשעת דבר ובשעת מלחמה אין לו דין שכונת קברות. ובנ"ד נראה שנקברו מחמת דבר או מלחמה שהרי נקברו הרבה במקום אחד, ולזה נלע"ד שא"צ לבדוק את החצר ודינו ככל ארץ העמים. ובפרט שיש לצרף דעת הפוסקים שעכו"ם אין מטמא אף במגע ויש לעשות מזה ס"ס לפמ"ש בחיבורי ח"ב סי' נ"ו שאף מיעוט יש לצרף לס"ס. ואף שי"ל דכיון דהלכה כהרוב שוב אין כאן ספק כלל מ"מ בנ"ד עדיין אין מוכרע ההלכה בזה ע' שו"ת פמ"א סי' קנ"ב. ובפינוי המתים א"צ להוציא העפר. כי לנכרי אין לו דין תפוסה ונראה שעכ"פ יש לבדוק ד' אמות ממקום שמצאו העצמות דהא אפשר בגולגולת אחת שמצאו שם היה מונח הגוף לאורכו לצד ההוא. וגם דהא קיי"ל ס"ס שע"א שצריך להרחיק ד"א מן המת שמא יגע וע"ש בפ"ת ואף שכבר פינו את המתים מ"מ הרי היה מקום ד"א אלו בחזקת איסור לכהנים וא"כ לשיטת הפוסקים הסוברים שמחזיקין מאיסור לאיסור יש להעמיד המקום בחזקת איסור שיש כאן עוד עצמות. ואף שיש לדחות זה. מ"מ נראה שנכון לבדוק ד"א מכל המקומות שמצאו שם עצמות ושער החצר א"צ לבדוק. וע' חיבורי ח"ג סי' פ"א:

ובגוף דין טומאה רצוצה יש לדון עדיין. דהנה לכאורה קשה למה מטמא קבר התהום באהל כיון שיש עליו קרקע עולם והרי בכל דין אהל קיי"ל שאם יש הפסק בינתיים אינו מטמא וכמפורש בפ"ו דאהלות ובכ"מ שכשיש הפסק לא מיקרי אהל. וצ"ל שזה נלמד מקרא דאו בקבר דיליף מינה בנזיר (דף נ"ג) לרבות קבר סתום. ולפ"ז י"ל דגם טומאה רצוצה אינה שייכת בכה"ג כיון שיש קרקע עולם הפסק על הטומאה ורק כיון דמרבינן קבר סתום מקרא נלמד שלענין טומאה אין קרקע עולם מפסקת ושייך בה אהל וכן טומאה רצוצה. וא"כ זה שייך רק בקברי ישראל וממילא אין לו דין טומאה רצוצה כשיש הפסק קרקע עולם. אבל ז"א דהא ילפינן בנזיר (דף נ"ד) מאו בקבר לרבות קבר לפני הדיבור. וע"ש בתו' ובחיבורי שם. ובאמת קשה מנ"ל מקרא דקבר סתום מטמא כל סביביו. דהא אצטריך קרא שמטמא כנגדו אף שקרקע עולם מפסיק ואכמ"ל בזה דבנ"ד בלא"ה פשוט שא"צ לבדוק החצר וכמש"ל:

אכן לפמ"ש מעכ"ת דהוי שעה"ד גדול והפ"מ עצום ויש חשש שיקחו את כל הקרקע מהקונה לזה יוכלו להקל שלא לבדוק עוד כלל וכמש"ל מכמה טעמים. ולחוש שיש גוף אצל הגולגלות י"ל שאין שייך בנ"ד שמצאו הרבה גולגלות במקום אחד. וגם בדין טומאה רצוצה יש לדון דל"ש בנכרי. ולפמ"ש מעכ"ת שיעשה כעין גשר על ד"א סביב המקום שמצאו העצמות. ודאי דא"ש ויעשהו גבוה טפח מן הקרקע:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה