שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קלא
כבוד ידידי הרב החריף ובקי וכו' מו"ה חיים שלמה נ"י.
ע"ד עיר שעשו פרעות באחב"י בעוה"ר ושברו הא"י דלתות וחלונות בהרבה בתים השכורים לאחרים ועתה דנו המשכירים והשוכרים על מי מוטל לתקן ובעיר ההיא המנהג שאם נשברו הדלתות וחלונות באמצע השנה מוטל על השוכר לתקנה ומורה אחד רצה לדון בזה מצד מכת מדינה ולזה בעיר שלא נשברו החלונות ברוב הבתים לא הוי מכת מדינה דהא בש"ע איתא דבעינן רובא דבאגי והאריך כ"ת קצת בדברים ישרים ובטעם המנהג ומטרדותי אשיב בקוצר:
הנה מנהג זה מפורש בשו"ע סי' שי"ד ברמ"א במשכיר בית זה ורק דשם מבואר דאף קורות ותריסי חלונות מוטל על השוכר ונראה שנהגו שזה על המשכיר עפ"י מה דקיי"ל בסי' שי"ב סי"ז שאם מסוכן לדור בו שייך התיקון על המשכיר וכבר נתקשו המפרשים שדין דסי' שי"ב ודסי' שי"ד סתרו אהדדי. ולזה בזכוכית דהוי כעין מטלטלים שחבורם לבית הוי רק בדבק בעלמא נהגו שהוא על השוכר דלא הוי כ"כ נכלל בשם בית. ובגוף התריסים דהוי בכלל בית נהגו כדעת הרא"ש והרמ"ה בסי' שי"ב דהוי על המשכיר וע' ח"מ סי' רי"ד סי"א מה נכלל בכלל בית סתם וההכרח לקצר:
ומכת מדינה לא שייך בנ"ד דהא קיי"ל בסי' שכ"א דהיכא שיכול לתקן הדבר באיזה טורח והוצאה אינו מנכה מחכורו ע"ש. ואף דשם לא נעשה הקלקול בגוף השדה. מ"מ הא קתני ג"כ נקצץ האילן ודקדקו הפוסקים דדוקא נקצץ לגמרי הרי דחילוק זה שייך אף אם בא ההפסד בגוף הדבר. ולזה נראה דבנ"ד על השוכרים להעמיד הזכוכית כפי מנהגם. אך עדיין י"ל דהא קיי"ל דבמילתא דלא שכיחא לא שייך מנהג ופרעות כאלה הוי מילתא דלא שכיחא. אך ז"א דכיון שנהגו שכל שנשברו הזכוכית על השוכר לתקנם הרי קיבל עליו תיקונם אף אם נשברו ברוח כדאיתא בב"ק (דף מ"ח):
וע"ד אשר העיר שנית בדברי יאמין לי כ"ת כי מונחים לפני עתה שנים עשר שאלות מרבנים שונים ולזאת אשיבנו בקוצר כאשר יעלה המזלג ואתו הסליחה. ע"ד הסתירה מסי' שי"ב לסי' שי"ד הרבה דברים יש בזה אבל אין לי פנאי ורק זאת אשיבנו כי אין לחלק בין מסוכן לדור בו לאינו מסוכן ואדרבא כשמסוכן לדור בו י"ל דהוי כנפל דאזדא ליה כשאמר בית זה. ומ"ש כת"ר דהו"ל לאתנויי. אדרבא השוכר הו"ל לאתנויי דהמשכיר מיקרי מוחזק בזה ע' ח"מ סי' שט"ו. וע"ד שכתבתי דהזכוכית שדבוק רק בדבק הוי כמטלטלין. והקשה כ"ת דהא מפורש בס' רי"ד דבטיט הוי חיבור. ידע כת"ר כי מעודי אני מפרש סוגיא דב"ב שם דאיירי בבנין אבנים ולבנים שעיקר בנינם וחבורם הוי בטיט אבל בבנין של עץ לא שייך זה כמובן ואף שבח"מ שם לא נתבאר זה אבל מפורש כן ברשב"ם בב"ב (דף ס"ט) דאיירי בבית של אבנים ע"ש ד"ה דמחברי בטינא. וע' בשטמ"ק וברמ"ה מה שפירשו בהא דשומירה העשויה בטיט והיינו ג"כ לפי שדחוק לפרש שידביקו עצים בטיט ולזה זכוכית לעץ ודאי לא מיקרי חיבור גמור בטיט. וע' כלים פי"ט כ' לענין חיבור לטהרה וע' סמ"ע סי' רי"ד סקמ"ה ויש לדחות. ומה שהעיר כת"ר על מ"ש מסי' שכ"א דלא נזכר שם רק טורח ותחבולות ולא הוצאות. הרואה בשו"ת רמ"פ סי' ל"ט יראה מפורש שהכונה אף בהוצאות כן דכיון שלא נפסד לגמרי לא שייך מכת מדינה: