שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן קיא
כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אברהם הלוי נ"י הרב דק' סאקאלי.
ע"ד אשה שאמרה כמה פעמים שרצונה לתת עשרים רו"כ בעד עניים כמו שעשה בעלה המנוח. וקודם מותה אמרה לבנה שהיתה בביתו מיין קינד דיא צווצאנציג רובל ואמר לה בנה. אמי אולי יבוא בנך השני ויאמר שהוא קודם כי גם הוא עני והשיבה זאת איני יודעת ואח"כ נפטרה וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי אם יכולים למסור העשרים רו"כ לבנה העני ומחולשתי כעת אשיבנו בקוצר:
הנה מה שאמרה בעודה בבריאותה שרצונה לתת עשרים רו"כ לעניים. אין בזה משום נדר. כי הלא לא אמרה שתתן לעניים רק שרצונה כך. והא דאיתא בנדרים (דף כ"א ע"ב) בעית נדר. שם הכוונה שכבר נדר ושאלוהו אם נדר ברצון גמור ע"ש. ואף אי הוי נדר הא קיי"ל בח"מ סי' רי"ב וסי' רנ"ב שהיורשים אין מחוייבים לקיים נדר המוריש ומצד מצוה לקיים דברי המת לא שייך דהא לא אמרה בלשון צווי. ועוד דהא בעינן שהושלש מתחילה לכך כדקיי"ל בסי' רנ"ב ס"ב וע' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב. ומה שאמרה לפני מותה. הנה לא גמרה דיבורה כי באמצע הפסיקה בנה בשאלתו ע"ד בנה העני והשיבה שאינה יודעת. נראה מזה שחזרה בה מהחלטתה הקודמת ולא יכלה לשית עצה בנפשה איך להחליט. ואף אי נימא שמה שאמרה קודם מותה היה מאמר גמור כי לא הוצרכה לגמור הדבר באשר סמכה על מה שכבר אמרה שרצונה לתת לעניים עשרים רו"כ. ולא גרע מיד דקיי"ל בנדרים (דף ז') שיש יד לצדקה וע"ש בר"ן ובטוש"ע יו"ד סי' רנ"ח ס"ב. מ"מ לא עדיף מנדר דקיי"ל שאין היורשים מחוייבים לקיים הנדר כמש"ל. וא"ל בזה דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי. כיון שאין כאן לשון ברור וחזינן בפ"ק דנדרים שרק גבי מילי דאיסורא יש מקום לומר שיש להם ידות. אבל במילי דממון לא הוזכר שם. וגבי הפקר כבר כתב הרמב"ם בפ"ב מה"נ דהוי כנדר. לזה בעי הש"ס שם אם יש בו יד. ובח"מ סי' רע"ג ס"ח קיי"ל באמת דספיקא לקולא דהממע"ה ע"ש בסמ"ע. וא"כ ה"ה בנ"ד אין להוציא מספק. ועוד דעכ"פ לא עדיפא הא דדברי שכ"מ מקנין סודר דקיי"ל שיכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין. אך י"ל דכיון דהוי כמסורין אינו יכול לחזור אף בתכ"ד וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' מעה"ק וע' רש"י ותו' ביצה (דף כ' ע"א) דגבי הקדש דאמירה הוי כמסירה א"י לחזור תכ"ד ובחיבורי ח"א סי' פ"ד הארכתי בזה בע"ה. ועוד דבנ"ד הרי ע"כ לא גרע הבן העני משאר עניים ואדרבא הקרובים קודמים מדינא. וא"כ את חלק הבן העשיר יוכל בפשיטות לתת להבן העני. ורק חלק העני י"ל שאינו יכול להחזיק לעצמו דהא קיי"ל שעני א"י להחזיק לעצמו מעשר עני שלו כדאיתא בב"מ (דף י"ב). אך נראה דז"א דאי נימא בנ"ד דברי שכ"מ ככתו"מ דמי א"כ לא ירשו בניה כלל דהא עניים זכו מכחה תיכף לאח"מ ברגע שחל דין ירושה כדאיתא בב"ב (דף קל"ז) ובח"מ ר"ס רנ"ה. ואף שלא הזכירה לאיזה עניים. מ"מ הא קיי"ל דבאומר סתם לעניים יותן לעניי עירו ע' ב"ב (ד' מ"ג). והוי בנ"ד כאלו זכו עבורם והחלוקה היא כפי ראות עיני הגבאי או ב"ד כפי הנהוג שם דאדעתא דהכי הקנה להם. ולזה בנ"ד יכול הגבאי או ב"ד לתת להאח העני ג"כ דזה לא מיקרי משלו רק משל אמו. ונראה שאין יכולים ליתן לו הכל. דהא אמרה לעניים לשון רבים. ואף שי"ל דכיון שדעתה על דעת הגבאי והגבאי יוכל לתת הכל לאחיו ולשאר ענים יתן משאר מעו"צ שיש ת"י ואף שהאח אינו בן עיר שם. מ"מ הא קיי"ל ביו"ד סי' רנ"א שקרוב קודם לעניי עירו ונראה ראי' מהא דב"ב (דף קל"ד) שאחד כתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל ונתן שליש לבניו. ושם מבואר בסוגיא שהנותן לא היה חפץ שיהנו בניו מנכסיו. ובכ"ז נתן חלק לבניו. וע"ש בתוס' ובחידושי הרמ"ה וכ"ש בנ"ד שרצתה לעשות מצוה כמו שעשה בעלה. וכשהודיעוה שגם בנתינה לבנה תעשה מצוה. אמרה שאינה יודעת היינו שאינה יודעת הדין אם גם בזה תצא ידי מצות צדקה כחפצה וההכרח לקצר סיומא דמילתא להלכה נלע"ד שיוכל למסור הכסף ליד אחיו העני בתורת צדקה עכ"פ. ורק שני רו"כ יתן לעניי העיר כדי שיקויימו דברי האשה שנתחלקו לעניים. וכעין הא דב"ב (דף קל"ד) שלא נתן הכל לבניו ושם לא היו עניים לזה נתן להם רק שליש: