אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קטו

סימן קיד

ע"ד רב שיש אנשים המנדבים עבורו לצדקה ונותנים בכל יום לקופה וכשמתקבץ סך מסויים נותנים לו. ויש אנשים שבאים לביתו ומנדרים לו איזה סך. והרב הבטיח לנאמני ביתו ט"ו פ"צ מהנדרים וצדקות הנ"ל. באופן שיקבצו ויגבו את הנדרים והנדבות עבורו. ועתה אינו רוצה לתת להם כלל באמרו שלא קיימו תנאם כי לא השתדלו לגבות הצדקות עבורו. ועוד טוען שבפירוש התנה עמהם שהרשות בידו לחזור מזה בכל עת. וגם אמר בפירוש להם שאם יתן להם כנ"ל אזי לא יהי זה בתורת חיוב רק יכוין לצאת בזה מצות צדקה והנאמנים טוענים שקיימו כמדובר והשתדלו לגבות הצדקות וטוענים שלא התנה שהרשות בידו לחזור בו ושיהי בתורת צדקה וחפץ כת"ר והרב הלז לדעת דעתי בזה. והנה כת"ר פלפל בארוכה בזה. ואנכי באשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לא אוכל להאריך:

הנה מה שטוען שהתנה שיוכל לחזור בו הוא למותר. כי בלא"ה יכול לחזור בו כיון שלא אמר לעולם. וכדין שוכר פועל סתם ונותן לו חלק בדבר שעושה בו. והנה אף דבחיוב איתא בח"מ סי' ס' ס"ג מחלוקת אי סתם לעולם משמע. אכן בפועל כ"ע מודו דלאו לעולם משמע ע"ש בפוסקים ובאה"ע סי' קמ"ג. וגם אם הוא ספק פלוגתא הדין עם המוחזק. וא"כ יכול לחזור בו בכל עת. אבל בעד זמן העבר צריך לתת להם כפי שהבטיח וכדקיי"ל בח"מ סי' של"ב ס"ד שלפועל מתחייב אף דשלב"ל ע"ש בקצה"ח ובנתיבות וע' במח"א וע' קצה"ח סי' קכ"ב סק"ג. ואף שטוען שאמר שרוצה לכוין בזה לצאת מצות צדקה ובצדקה פלפל כת"ר שיכול להתיר נדרו. אין זה שייך כאן כיון שהבטיח זה להם בעד פעולתם מה להם מה שאמר שרוצה לצאת בזה מצות צדקה. ואטו כ"ע דינא גמירי. ואפשר שהם חשבו שאפשר לשלם חוב מצדקה. ועכ"פ אין הוכחה מזה שמחלו לו על שכר טרחם. וכמו שיש אנשים שמשלמים שכר לימוד בעד בניהם ממעות מעשר. ובכ"ז המלמד יזכה ממנו בד"ת שמחוייב לשלם לו אף אם המלמד יודע שמשלם מכסף מעשר כי אין זה נוגע להמלמד כלל. ורק אם יתנה עם המלמד בפירוש שאם לא יהי' לו מעשר יהי פטור אזי יוכל לפטור א"ע [ובגוף דין דהתרת הנדר י"ל דבנודר לעני פלוני לא יוכל להתיר וע' מח"א ה"צ סי"ז ואכמ"ל בזה] ואם גבו רק חלק מהנדרים שנדרו עבורו עד כה י"ל שלא יוכלו לתבוע חלק רק בהסך שכבר נגבה. אבל ז"א דהא משמע שהבטיח לתת להם חלקם אף בהנדבות שיתנו לידו בלא אמצעות הנאמנים. וא"כ יש להם חלק בכל מה שנדרו עבורו עד היום שחוזר בו. והיינו לכשיבואו עכ"פ לידי גוביינא. ואם יצטרך להוציא הוצאות כדי לגבותם י"ל שלא יצטרך לתת להם. אכן נראה דכיון שאמר סתם שיתן ט"ו פ"ל מהנדרים וצדקות ולא אמר שיתן ממה שיגבו מוכח שהבטיח להם מכל הנדרים עבורו ולזה נראה שיסבלו הם כפי חלקם בההוצאה שתעלה לו על גביית הנדרים שעד יום שיחדלו לשמשו ולגבות עבורו. ואם הוא טוען שלא השתדלו בגביית הכסף כראוי. אם הוא טוען ברי אזי ישבע שכדבריו כן הוא ובכ"ז יתן להם בעד מה שגבו כבר כפי שישומו בקיאים. או ישביעם שהשתדלו כראוי. ובסוף מכתב כתה"ר נראה שהם אומרים שהבטיח להם זה עבור שישתדלו שלא יבוא בנו לגור בעיר ההיא. ובתחילת מכתבו נראה שמודים שהבטיח להם עבור הטורח לגבות. ועכ"פ אם יש הכחשה ביניהם. אזי יהי ביניהם עסק שבועה להמוחזק:

וע"ד מ"ש הרע"ב פ"ק דפסחים (דף מ"ו) דילפינן מחלל חרב שכלי שנגע בדבר הבא מכח טומאת מת הרי הוא כמותו אם אב אב ואם ראשון ראשון ונתקשה כת"ר דאיך אפשר שראשון יעשה ראשון. הנה זה ודאי שע"י מת א"א שכלי יהי ראשון דכיון שנגע באה"ט הרי גם הוא אה"ט. וזה אפשר רק כשנגע באדם שנגע באדם שנגע במת דהוי האדם ראשון ומ"מ עושה כיוצא בו בכלי כיון שהטומאה באה מכח מת וכדתנן ריש אהלות דכלים באדם ואדם בכלים הרי הם כמו טומאות האדם ע"ש. ולזה נזכר ברע"ב שם שנגעו בטמא מת ולא הזכיר כלים. וכוונתו שהאדם טמא מכח מת ולא שנגע במת עצמו ואף דבריש אהלות לא נזכר זה שראשון יעשה ראשון וגם דהא קיי"ל דכלים אין מיטמאים רק מאב הטומאה מ"מ י"ל דהרע"ב ס"ל כן דכל שבא מכח טו"מ עושה הכלי כמותה ומה שאין הכלי מיטמא מראשון היינו שיהא הכלי שני אבל הכא שנעשה ראשון כמותו שפיר מיטמא. וע' בהקדמת הרמב"ם לסדר טהרות ובפיה"מ ריש אהלות וההכרח לקצר.

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה