אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ה· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן קה

סימן קד

וע"ד שמקשטים את המתים ונותנים בקברם צדה וכסף ובתחילת הקבורה מברכים שהחיינו. הנה בדבר הקשוט י"ל שהוא כדי לחזק האמונה בתחיית המתים וכדאיתא בירושלמי כתובות פי"ג ה"ג שר"י צוה שיתנו בידו מקלו וילבישוהו בגדים לבנים שיהא מוכן לקום לתה"מ אבל הכסף והצדה הוא שטות ולזה צריך לבטל כל מנהג זה וכדאיתא במ"ק (דף כ"ו ע"ב) וביו"ד סי' שנ"ב. וע"ד הברכה לכאורה י"ל שצריך לברך על הקבורה דהא קבורה הוא מ"ע מקרא דכי קבור תקברנו כדילפינן בסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) והרמב"ם והחינוך מנאו זה למ"ע ולפ"ז י"ל שהקובר פעם ראשון יצטרך לברך שהחיינו כדין כל מקיים מצוה חדשה. והנה מצות קבורת המת מוטלת ביחוד על הבן ואם אין הבן מזדקק מוטל על כל ישראל ע' יו"ד סי' שמ"ח. ולפ"ז י"ל שצריך הבן לברך על קבורת אביו ואף אם אחר קוברו מ"מ הרי הוא שלוחו כי הוא משלם לו עבור טרחו בזה. וצ"ל שמצות קבורה הוא ענף ממצות גמ"ח וכבר ביאר הריא"פ הובא באבודרהם בהלכות ברכת המצות למה אין מברכין על מצות צדקה וג"ח והלוית המת ע"ש באורך ובהגה"ה שם מפרש דכל דבר שיש בזה צער לחבירו אין מברכין ומתרץ בזה מה שאין מברכין בקריעה על המת ולפלא שלא הזכירו שם מצות קבורה ומכ"ש שהחיינו אין מברכין דהא כתבו הראשונים והובא ג"כ באבודרהם שם שאין מברכין שהחיינו רק על מצוה שיש בה שמחה ע"ש. ופשוט דבנ"ד הוי ברכה לבטלה וצריך לבטל מנהגם:

ומה שנוהגים בימי אבילות לעשות סעודות בכל יום לעילוי נשמת המת וכן בכל חודש בשנה ראשונה ובסוף השנה וביום ז' לאבילות הולכים האבלים עם חבורת אנשים על הקבר להתפלל וכשחל בשבת מקדימין ללכת קודם יום ז' ופקפק כ"ת איך יוכלו לילך תוך ז'. הנה הסעודות בבית האבל נזכר במ"ק (דף כ"ז) רק שם מבואר דהוי כדי לנחם את האבל ולא לעילוי נשמת המת. וביקור על הקבר ביום ז' נזכר ביו"ד ס"ס שד"מ וכיון שהוא צורך מצוה וכבוד המת מותר ללכת אף תוך ז' עיין סי' שצ"ג ס"ג ובאחרונים:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה